מדיניות משרד הרווחה: חוק הנוער טיפול והשגחה

בית המשפט העליון, בהרכב של תשעה שופטים, הורה השבוע (פברואר 2010) על בטלותו של סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע את האפשרות לקיים דיונים בהארכת מעצרו של חשוד בעבירת ביטחון, שלא בנוכחות העצור.
השופט ריבלין קבע כי הזכות של נאשם להיות נוכח במשפטו היא מרכיב גרעיני של הזכות להליך הוגן, המעוגנת בזכותו החוקתית של אדם לחירות ולכבוד. עוד קבע ריבלין כי "ההליך המשפטי אינו עוסק בפרטים-נעלמים אלא בפרטים-נוכחים". לדבריו, הדברים נכונים גם ובמיוחד להליך המעצר, שכרוך בפגיעה קשה בזכויות החשוד, ומחייב הקפדה על הליך הוגן ועל ביקורת שיפוטית אפקטיבית. יש לזכור כי הליך המעצר הינו בסדר דין פלילי מבוסס על ראיות לכאורה אשר בידי המשטרה.

חוק הנוער טיפול והשגחה עוסק בהוצאת קטין מביתו ומשפחתו ע"י רשויות הרווחה. הליך הוצאת קטין מביתו ומשפחתו הינה פגיעה קשה בזכויותיהם כבודם וחירותם של הקטין ובני משפחתו.

מהו אם כן הליך הוצאת קטין מביתו ע"פ חוק נוער טיפול והשגחה

סעיף 11 בחוק הנוער - אמצעי חירום - בחוק הנוער קובע: "היה פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט".

סעיף 11 שהוא הבסיס לחוק הנוער, ולכל עבודת פקידי הסעד למיניהם הוא סובייקטיבי לחלוטין, כללי, ומהווה קרקע פוריה לשיקולים זרים ושחיתות.
והיה אם פקיד הסעד סבור, חושב כי קטין בסכנה תכופה, או שנזקק לטיפול רפואי, רשאי פקיד הסעד לנקוט בכל האמצעים הדרושים. לפקיד הסעד לא נדרשים צו בית משפט, הוכחות או ראיות לכאורה, הוא יכול בכל עת שהוא חושב לנכון לנקוט ב"אמצעים הדרושים" שהם בד"כ הוצאת הקטין מביתו למרכז חירום, אומנה ומלכ"רים.
ה"אמצעים" שבהם משתמשים פקידי הסעד הם בד"כ הוצאת הקטין ממשפחתו בדרך של לקיחתו מבית הספר או הגן למרכז חירום, או לבוא באישון לילה בליווי משטרתי למקום המגורים ולקחת את הקטין, וכדומה.

הוצאת קטין בכפייה מביתו הוא דבר קשה לקטין והוריו, פוגע באמון המשפחה בממסד, ופוגע בכבוד האדם וחירותו לא פחות מהארכת מעצר. מן הראוי כי הוצאת קטין מביתו תעשה לפחות רק בצו בית משפט ובהצגת ראיות לכאורה כי הקטין בסיכון.

סעיף 12 - החלטת ביניים - "רשאי בית המשפט, בהחלטת-ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי-חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד-סעד".

סעיף 12 מאפשר לבית המשפט להאריך החזקת קטין לחודש בכפייה במתקן כלשהו ללא שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, ראיות או הוכחות כלשהן. סעיף זה מהווה פגיעה קשה ובוטה בזכויות הקטין והוריו.
בית משפט עליון קבע: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים"

אם נחבר את השבוע שבו נלקח קטין בכפייה בהוראת פקיד סעד ע"פ סעיף 11, ועוד 30 יום בהוראת בית המשפט, נקבל 37 ימים שבו מוצא קטין בכפייה מביתו ומשפחתו ללא שמיעתו, שמיעת הוריו וללא הוכחות, חקירה, או מסמך כתוב כלשהו. אלא ע"פ מה שפקיד הסעד "סבור".
במהלך 37 ימים קשים אלו למשפחה ולקטין, עובדי רווחה למיניהם, עובדים סוציאליים, חוקרי ילדים, ומאבחנים כאלו ואחרים, מכינים חוות דעת, אבחונים ומסמכים שונים שאינם כפופים לדיני ראיות אבל יהיו קבילות לבית המשפט לנוער. באופן לא מפתיע חוות הדעת והאבחונים של הגורמים השונים כתובים בשפה אחת ודברים אחדים המשלימים אחד השני להפליא.

סעיף 3 - דרכי טיפול והשגחה : "היה פקיד סעד סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, ... " - מן הראוי כי פקיד הסעד יציג לפחות ראיות לכאורה המצדיקות טיפול והשגחה בקטין טרם הטיפול הכפייתי, ולא להסתפק במה שפקיד הסעד "סבור".

סוף דבר
יש להשמיט ולתקן סעיפים לא חוקתיים בחוק הנוער. שינויים אלו ואחרים הנם הכרחיים, הוצאת ילד מביתו הינו עניין טראומתי ומסוכן לילד (ראה קישורים להלן). מן הראוי כי פקיד הסעד יחויב להציג ראיות טרם שליפה פתאומית מביתו ומשפחתו. מצב שבו נסמכים על "סברות" סובייקטיביות של פקידי הסעד פוגע באמון הציבור בבתי משפט וברשויות.

קישורים:

דפים

חוק הנוער טיפול והשגחה - פגיעה קשה בחברה דמוקרטית

תגובה 1:

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים