ילדות של אף אחד - התעללות והזנחה במעון "צופיה" משרד הרווחה

מתוך המאמר: "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב 

 

משרד הרווחה - התעללות, הזנחה, כפייה
 

"... הפגישה הראשונה היתה עם הנערות. הסתכלתי עליהן כשסיפרו על הדברים הכי נוראיים בעולם בטון כאילו רגיל. השפילו אותן, הרביצו להן, פלשו לגוף שלהן, נעלו אותן. למתבונן מבחוץ נדמה שלמרות הכל שמחת החיים שלהן לא התפוגגה. חולצות בטן עליזות, סיגריות, מסטיקים, עגילים, עקבים גבוהים, מיניות מלאת חיים, שהמכות שחטפו, אחת אחרי השנייה, לא הצליחו למחוק. ואולי כן. ואולי מה שבחוץ בחוץ, ומה שבפנים בפנים. החיים שלהן עברו בתחנות דומות: הבית, הרחוב, הפנימייה. שלושתן שהו ב"צופיה" (מעון לילדות של משרד הרווחה), אבל זו היתה יכולה להיות גם פנימייה אחרת. הדבר הבסיסי שעולה מסיפוריהן הוא שדרוש פה תיקון.
מי שחזר ועלה בשיחות עימן היה גבר חרדי, רזיאל נהרי. ... רזיאל נהרי, בן 38, מתגורר ביישוב החרדי קרית-ספר. הוא ואשתו אוספים לביתם נערות דתיות שנזרקו לרחוב. מעבר למעשה הזה, שהוא לא ייאמן בעיני בנדיבותו, הרי שהביוגרפיה של נהרי היא סיפור מדהים בפני עצמו.

"ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב
"ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

רזיאל מספר: "מכל הבנות שהתגוררו אצלי שמעתי אותן מילים: לא קיבלנו בחיים חום ואהבה וכשאנחנו יוצאות לפנימיות ולמוסדות, מפעילים עלינו כללים מאוד נוקשים וקשוחים שאנחנו לא יכולות לחיות בתוכם. אני מאמין להן, עברתי הכל על בשרי". המוסדות לא מכירים בעבודה שלי. יש לי טענה חמורה נגד שיטות החינוך הנוקשות במוסדות כמו 'צופיה'. נערות מצלצלות אלי משם עם סיפורים מזעזעים. המוסדות האלה רוצים פס ייצור של נערות צייתניות וכנועות, ובגלל זה מפעילים עונשים חריפים על בנות צעירות שעברו טראומה. אני מאמין באהבה, ומכיוון שאני לא איש מקצוע ופועל בהתנדבות, כל מה שאני יכול להציע לנערות האלה, שאין לאף אחד מושג כמה הן רבות, הוא רק את הבית שלי ואת הלב שלי. ותאמינו לי, הגעתי להישגים איתן בלי גבולות ובלי איסורים ובלי נעילות ובלי איומים ובלי השפלות".

א' נכנסה להריון בגיל 15 וחצי. לפני שבוע נולד בנה. היא אחת מהנערות שמצאו מפלט ונחמה בביתו של נהרי. "אני מבית חרדי עם שמונה ילדים", היא מספרת. "מגיל עשר וחצי התחילו מכות. אבא הרביץ לי על זה שהידרדרתי מהדת. ברחתי מהבית, לא הלכתי לבית ספר. בתיכון כבר לא ביקרתי. יצאתי לרחוב, הסתובבתי עד הבוקר עם בחורים. אני חושבת שהכל התחיל מזה שבגיל 11, בכיתה ו', עברתי אונס. זה היה הנהג שלקח אותי לבית הספר ובחזרה כל יום. נשארתי תמיד אחרונה באוטובוס, והוא לאט-לאט התחיל לדבר איתי, לקרוא לי בשמות חיבה. ואני, עם השכל הקטן שלי, פירשתי את זה כאכפתיות. הוא היה נפגש איתי בשעות שאחרי בית ספר, ויום אחד יצאתי איתו אחר הצהריים למקום שקט והוא אנס אותי. נורא נבהלתי, לא ידעתי איך להגיב. לא עשיתי כלום, הייתי בהלם. חזרתי הביתה ולא סיפרתי, כאילו כלום לא קרה. רק לחברה אחת סיפרתי וממנה כנראה זה הגיע להורים שלי. הם התחילו לאיים על החיים שלו ולרדת עלי ויצא לי שם של מופקרת. ההורים לא נתנו לי מנוחה. אבא היה מרביץ לי עם חגורה ואמא דרבנה אותו בצעקות. הגיעו ימים שמהבוקר עד הלילה הייתי חוטפת מכות רצח, או היו מגלגלים אותי במדרגות או מעיפים לי את כל הבגדים מהבית.
כבר לא ידעתי מה לעשות והחלטתי להגיש תלונה במשטרה נגד הורי שהתעללו בי. הגיעה פקידת סעד שלקחה אותי להוסטל חסוי בירושלים. זה היה מקום דתי ואני כבר לא רציתי להיות דתייה. ברחתי משם, החזירו אותי להוסטל וחוזר חלילה, עד שהחליטו להכניס אותי למוסד הסגור 'צופיה', שלא אוכל לברוח יותר.
חמישה חודשים הייתי ב- 'צופיה' וחטפתי עונשים חריפים ביותר. נעילה בחדר, דחיית חופשות, ביטול ביקורים. במתכונת נעילה אין לך שום זכויות. אסור לעשן, אסור לצאת לחצר. דברים הכי קטנים שאני עושה, אומרת מילה מיותרת - זאת חוצפה. סגרו אותי ימים ארוכים בלי לראות אור שמש. בלילה נועלים את החדרים. בחצר הכל מוקף גדרות. ויש את אגף הפסק זמן. למה הגעתי לפסק זמן? בכיתי וצעקתי כי היתה לי שיחת טלפון. רבתי עם מדריך, התפרצתי בצעקות ובכי והכניסו אותי לפסק זמן. מטר על מטר, ארבעה קירות וסורגים. דלת פלדה עבה. מכניסים לשם ל-20 דקות . כמו צינוק. את לבד עם עצמך. יש שם בנות ששותות אקונומיקה כדי להגיע לבית חולים. אי אפשר להשתנות שם בכלל. מה שעושים שם, העונשים, איך שמתייחסים אלייך, זה מה שגורם להידרדרות. יצאתי מ- 'צופיה' נערה עצבנית, צעקנית, זקוקה לטיפול. במקום שזה יהיה מקום שמגייס אותך, זה מקום שיוצא נגדך. שם עברתי מבחינתי עוד התעללות. הגעת ממקום של מצוקה למקום שאמור להגן עלייך ואת נכנסת למצוקה כפולה. ככל שאתה הולך עם בן אדם בכוח הוא ילך מולך יותר חזק. אותי בכל אופן השיטה לא הצליחה לשבור. אחרי ארבעה חודשים וחצי קיבלתי חופשה ראשונה וברחתי. זה היה כל כך מוזר לצאת החוצה, מפחיד, לא ידעתי אם זה מציאות או דמיון. כל הזמן מכניסים לי לראש, 'את לא תוכלי להסתדר בחוץ'. תפסו אותי ועשו לי אבחון. לפי האבחון מחליטים על הנתונים שלך ועושים דיון לאן אני מתאימה, עם פקידת סעד,עובדת סוציאלית, המנהלת וההורים. ההורים שלי דווקא קיוו שאני אשתחרר. ניסיתי להראות כאילו בסדר לי וטוב לי כדי שיוציאו אותי החוצה, אבל אמרו עלי שאני בחורה מתחצפת.

הוחלט להעביר אותי ל- 'מסילה', ואז התפרצתי, לא יכולתי. צעקתי, אמא שלי נכנסה בהם גם, התחלתי לבכות ולא הפסקתי. הפסיקה היתה עד גיל 18 ב- 'מסילה'. בגלל שצעקתי ובכיתי בלי הפסקה, העלו אותי לנעילה בחדר שלושה ימים. ואז התחילו לי מחשבות איך לברוח. רבתי עם אחד המדריכים שלא רצה להביא לי סיגריות בגלל שראה לכלוך קטן. ב- 'צופיה' מקרצפים את הקירות מרוב ניקיון, למה מה קרה? זה ממש הכעיס אותי. הצוות הולך איתך ראש בראש. 'אני לא יוצאת מפה עד שאתה לא מביא לי סיגריות', אמרתי לו, והם שוב נעלו אותי שלושה ימים. ככה הלכנו ראש בראש. אחר כך בחרתי טקטיקה אחרת. עשיתי את עצמי ילדה טובה. אמרתי למדריך, 'אני רוצה להתחיל דף חדש. רוצה להשתנות. תן לי עוד צ'אנס'. אז הם אפשרו לי לצאת הביתה ואני כבר תכננתי את הבריחה. יום שישי הגיע, דודה שלי באה לקחת אותי, מלווה אותי מדריך, רואה אותי עם כל השקיות ואומר לי: 'אני מקווה שתחזרי'. הלכתי לדודה שלי שחתמה שהיא אחראית עלי וברחתי ממנה עוד באותו ערב. הלכתי לידיד שלי והייתי אצלו במחתרת. אחרי חודש הלשינו עלי. דפקו בשש בערב בדלת. ואז הזעקתי את רזי ואמרתי לו: 'אתה חייב לעזור לי'. את רזי הכרתי ברחוב. הוא אמר, 'נצליח להוציא אותך מצופיה'. עזר לי לנסח מכתב לשופט. כתבתי שאני רוצה להיות במשפחה אומנת, שרזי מוכן לאמץ אותי ויהיה אחראי עלי. המשפט היה דרמה. השופט רצה לשמוע אותי. בכיתי: אני לא משתמשת, לא רצחתי, לא פרצתי, לא גנבתי. יצאתי לבלות. מה, זה פשע? השופט שלח את כולם החוצה ואמר שהוא ופקידת הסעד יחליטו. הם החליטו לאפשר לי חודשיים ניסיון אצל רזי. אצל רזי בפעם הראשונה מישהו הקשיב לי. היה לו חשוב מה אני אומרת ולא מה הוא רוצה לעשות איתי. במשפחה הזאת הייתי תשעה חודשים והשתקמתי. הוא שכנע אותי ללכת לטיפול פסיכולוגי ולאט-לאט חזרתי לעצמי. אני והחבר שלי גרים יחד ומגדלים את התינוק. אני יודעת שאני אהיה האמא הכי טובה".

אילנית טרבלסי, עובדת סוציאלית, עבדה בעבר במעון לנערות "צופיה" ביבנה. "הנערות שמגיעות לשם מאוד שבירות וכועסות", היא אומרת. "לא מבינות למה הן נכלאות על עוול שפשעו נגדן. מה שקורה ב- 'צופיה' זה שבעצם הפתולוגיה מתעצמת, כלומר הכעס והזעם שלהן על החברה מתעצם. במקום לתת תשובה למצוקה הרגשית שלהן עובדים איתן דרך כליאה וענישה. זה פסול בעיני.
'צופיה' מוגדר כמעון סגור לנערות הזקוקות להתערבות מיידית על מנת למנוע הידרדרות במצבן. הוא מוגדר כמעון אבחוני", היא אומרת. "שיטת החינוך של 'צופיה' מתמקדת בענישה ובכליאה. לפי ההתנהגות של הנערה ככה אנחנו נגיב, והכל מבוסס על דפוס של חובות ומעט מאוד זכויות. הנערות נענשות על כל צעד שהן עושות, כאשר יכולת התזוזה שלהן מינימלית. אסור לשתי נערות לשבת על אותה מיטה, לנעול נעליים גבוהות, נעלי אצבע, להחזיק ידיים, לצחוק בקול רם, להתאפר, ללבוש חולצות בטן וחולצות ללא שרוול, לשמוע ווקמן, לדבר עם בני משפחה יותר מעשר דקות בשבוע או לפגוש את בני המשפחה בחדריהן.
הנערות מנקות פעמיים ביום את הקומה ופעמיים בשבוע ניקיון יסודי. על בסיס זה נקבעות הזכויות שלהן שמתבטאות בקבלת עשר סיגריות ביום על עשיית התפקיד שלהן כראוי. אין אופציה לסיגריות אחרות מלבד סיגריות 'טיים' ואין סיגריות פרטיות. נערה שהכניסה סיגריית חוץ אחת, לא 'טיים', נכלאת לשלושה ימים. חלק משיטת הטיפול ב- 'צופיה' נקראת 'שוק טיפולי', שמטרתה , בהגדרת המעון לשבור אתה נערה עד הסוף מהרגליה הקודמים על מנת להקנות לה הרגלים חדשים. שיטת טיפול אחת מרחיקה לכת לבקבוק ומוצץ. ישנן נערות שחוות את זה כטראומטי ומאיים...
מההיכרות שלי עם הנערות, רובן אחרי השהות ב'צופיה', חוזרות למצוקה שאיתה הגיעו. יש כאלה שחוזרות לתקופה שנייה ושלישית ב- 'צופיה'. אין ספק שיש נערות שמסתדרות בחייהן אחרי השהייה במעון. שם יטענו שזה בזכותם. אבל אני שואלת האם את השיטה הזאת, של כליאה וענישה, החברה רוצה לאמץ לטיפול בנערות? הרי בבחירה הזאת אנחנו אומרים שכל הדרכים מקובלות, כולל האיום והפחד, במקום הולדינג -הכלה. במקום לתת תמיכה משחזרים עבורן את הפחד והאיום שחוו בסביבה החיצונית והשינוי שעובר עליהן הוא מלאכותי. 'צופיה' הוא לא המוסד היחידי בארץ שנוהג כך, והגיע הזמן לשיח ציבורי על שיטות חינוך ענישתיות. כבר היום קיימות מסגרות אחרות שנותנות תשובה טובה ובריאה יותר לסוג הזה של מצוקה. מקומות ששיטת הטיפול שלהם היא להגיע אל הילד למרות ההתנגדות שלו, דרך אכפתיות ואהבה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהבית והחברה פשעו נגדו. הגיע הזמן שאת המענה תיתן הקהילה, ורזיאל נהרי הוא דוגמה מצוינת. למה לא להעביר את הכספים שמקבלים ב- 'צופיה' עבור כל נערה, 8,000 שקל ויותר, לאנשים כמותו? ".

מבקר המדינה - סיכון נערות במעון צופיה
בדוח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה לשנת 2008 קבע המבקר: מתחילת שנת 2008 חסרו במעון שני עובדי לילה, שתי עובדות סוציאליות ושמונה מדריכים. עקב המחסור בעובדי לילה לעתים היה רק עובד לילה אחד במשמרת, וההשגחה הפחותה מפני אירועים חריגים בלילה עלולה הייתה לסכן את הנערות; בשל המחסור בעובדות סוציאליות לא ניתן לנערות טיפול מתאים, והיו אף נערות שלא נפגשו כלל עם עובדת סוציאלית במשך כל תקופת שהותן במעון.
קישורים:
  • מעון מסילה - מדיניות טיפול משרד הרווחה בנערות חוסות - יוני 2010 - פרשת ההתעללות בנערות חוסות במעון מסילה של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה שפורסמה בתחקיר מעריב ביוני 2010, חושפת עדויות של נערות החוסת במעון על מדיניות משרד הרווחה לטיפול בנערות במקום.... "לפעמים, כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפני", מספרת מיכל, נערה בת 19 ששהתה במוסד קרוב לשנתיים. "לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים"...

38 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

כיום אני בת 27 אמא לילדה בת 9 נשואה באושר לפני 14 שנה אני הייתי כלואה באצמי במוסד צופייה את משה עברתי אני לא יכולה לשכוח עד היום בהתחלה הייתי במוסד מסילה הנמצא בירושלים ואז ברחתי משם כמה פעמים ולא מחיים טובים זה בטוח ןכאשר תפסו אותי בפעם השלישית הכניסו אותי למוסד עוד יותר סגור צופיה ומשם אני יכולה לומר רק דבר אחד מזל שאלוהים אוהב אותי כי לצאת משם נורמלית אי אפשר עד היום יש לי פחדים ואפילו בעלי לא יודע מה עברתי . אני פונה לכל ההורים המקומות האלה לא משנים ולא תורמים לילדים הם הורסים אותם ומתעללים בהם אני חזקה כי נפשית וגופנית לא כל אחת תוחל לעמוד בחיים שמאחורי הסורגים.

ענבל אמר/ה...

וווואוווו איזה מפלצת עשיתם מצופיה!!! אני הייתי שם 8 חודשים בגיל 16! עם כל העונשים ה"קשים" האלה היה לי טוב שם ולעוד הרבה בנות איתי. היום אני כמעט בת 20...כן צופיה לא נתן לי את הכאפה להתאפס, אבל מה שבטוח זה כל כך עזר לי להגיע היום למצב שאני עדין בחיים ולהפסיק להרוס לי תחיים. בכל מקרה כל התאורים כמו "כלאו אותי בצופיה" והדרמטיות והגדרות בלה בלה מזה מוגזם זה כל כך לא גרוע ומחריד! כן זה קשה מאוד אבל לא מקום שפוגע ההפך! לי נתנו המון כללל הצוות! שהייתי קטנה ורצו להכניס אותי לצופיה ולא ידעתי מה זה ונכנסתי לאינטרנט לברר נבהלתי כל כך לראות..כי אנשים כותבים כאילו זה גרוע מבית סוהר..אני לא יודעת עם "ביליתם" בבית סוהר אבל תאמינו לי!!עם יכולתי לשבת מאסר בצופיה ולא בכלא זה היה גן עדן. יכול להיות שבחוויה שלכן...בתקופת זמן שהייתם שם סבלתן מאוד והכל נראה גדול ממה שזה...אבל אל תשכחו שיהיו עוד המון בנות שיראו את מה שכתבתן וחבל שהן יכנסו ללחץ ופאניקה שבכלל המצב לא כזה ביג דיל. וכן עם נערה למשל מקללת מדריך ומנסה להרביץ לו אז היא צריכה תפסק זמן..זה לא על כל טות ממממש לא!
באמת שזה לא ממקום רע..פשוט קשה לשמוע הגזמות כאלו.

אנונימי אמר/ה...

גועעעל נפש מה זה המקום הזה??
אני לא מבינה למהה שולחים לשם בנות?
יאווו אניי מקווה שאני לאא אכנס לשםםם פשוט התעללות זה נשמע

אנונימי אמר/ה...

אני הייתי במעון לפני חצי שנה בערך ואני רוצה לחזק את מי שכתב את המאמר הזה כי זה ממש נכון ואמנם אני השתקמתי ויצאתי מזה אבל זה לא קורה לכל אחת וזה מקום שמכניס הרבה תסכולים והרבה כאב שקשה לו לצאת החוצה ברגע שאת כלואה ולא יכולה לצאת או לדבר עם מישהו מבחוץ,והסיבה שהכניסו אותי לשם הייתה בסה"כ בריחות מהוסטל!

אנונימי אמר/ה...

וווואוווו עכשיו אני יותר בלחץ
אני אמורה להיכנס לשם עוד פחות משבועיים והפקיד סעד שליי אמר
שזה אחלה מקום ויש שם צוות מצוין
וזה שיקומי ומאבחןן ושאני יחזור משם אני יודה לו אז רציתי לקרוא קצת על המקום אבל אניי ממש לא אוהבת את מה שאני קוראת , הוא אמר שזה צו רק לחודש על מנת לאבחן אותי ואחרי חודש הם מחליטים אם אני ישאר שם או לא אבל הוא גם אמר שאניי יכולה לצאת משם אם זה לא ניראה ליי ועכשיו אני ממש ממש לא רגועהה

יש מישהי שיכולה להמליץ ליי מה כדאי לי לעשות
אודה לה מאוד

אנונימי אמר/ה...

אני נכנסת לשם סוף חודש זה אני מקווה יהיה טוב

אנונימי אמר/ה...

בנות גם אני הייתי שם וגם ברחתי שבוע לפני השחרור שלי מוצפים תפסו אותי. וחזרתי לעוד 3 חודשים מקום מזעזע אבל אנחנו אשמות אנחנו אלה שברחנו מהבית אנחנו אלה שנגענו בסמים וכל דבר אחר. אז לא לאשים אחרים בטעויות שלנו בכל זאת מאחלת הצלחה

אנונימי אמר/ה...

ווואי אני לא יודעת מה לעשות יום שני אני ניכנסת לשם ואני ממש בוכה עכשיו אחרי שקראתי את כל זה אני לא אשמה בכלום והעוסית שלי לא מוכנה להבין אתזההה אני ממש מקווה שאני לא יילך לשם ושהיא תבטל אתזה בבקשה

אנונימי אמר/ה...

היום היה לבת שלי ועדה של משרד החינוך והיא קיבלה היזדמנות ואם לא תעמוד בה היא מופנת לצופייה והיא לא מבינה מה זה ולא מודעת כמה זה יכול להרוס לה את החיים אני סבלתי מאסרים והיום אני במקום אחר עים עצמי אני גרוש מאמא שלה ויש בי גם האשמה עצמית אך אפשר לתת לה להבין שזה לא בשבילה ילדה יפה וחכמה אבל היתנהגות על הפנים קשה להכיל אותה קשה להבין אותה היא מיתגוננת חושבת שהעולם נגדה אני מפחד עליה חבל עליה מה אני יכול לעשות ק נהריה

אנונימי אמר/ה...

ואתה אומר אתזה כאחד שהיה שם ? שהכיר את המקום ? או שהחלטת אתזה לגבי נערות שרוצות לעשות מה שבאלם שנגד כל העולם שרוצות להמשיך בדרך הרעה ומנסות להוציא את כל המסגרות שאי פעם יגרמו להם לא לעשן או לשתות ? אתה לא מכיר את המקום אתה לא מכיר את האנשים קל לתת סטיגמות קשה להרחיב על הסטיגמה עם היית מבין וחושב וחוקר הייתה יודע שזה מקום שמציל נערות שרוצות לעזור לעצמן ולא אני לא אומרת אתזה כמוך כמישהי שלא הייתה שם הייתי שם והרבה זמן חוויתי את החודשים האחרונים שם בפה מלא זה הציל אותי !

אנונימי אמר/ה...

מקום חרא

אנונימי אמר/ה...

אני דתיה נושרת התחלתי לימרוד בהורים שלי והם פנו לרווחה תןך שבועים אני עוברת לרןןחה ומזה הלחצתם אותי

אנונימי אמר/ה...

אני עוברת יום שלישי ב29.11 ל71 יום ואני בלחץ כל כך

אנונימי אמר/ה...

זה מקום מדהים!!!!
הייתי שם שנה ואבעה חודשים מבחירה שלי נטו!
הוא נותן אוהב מחבק וכן גם סוטר אבל כמו בכול משפחה יש שם הכול מהכול....מתייאשים מתעצבנים אוהבים מחבקים בוכים כןעסים והכול ביחד!!!!
ממליצה בחום לכולם וטיפ קטן ממני לכו עם ראש פתוח לכול רעיון כי רק ככה זה עובד שם....
מאחלת לכם רק טוב!

אנונימי אמר/ה...

אז אני יכולה להגיד לכם שהייתי שם יצאתי משם לפני חודש וכן גם אני אמרתי אני לא צריכה להיות פה הייתי שם שמונה חודש ואני הייתי בכל הפסק זמן ועברתי שם דברים באמת קשים אבל אפפעם לא וויתרו עלי ותמיד האמינו בי ואני יכולה להגיד שהמקום הזה עזר לי המון מכל כיוון או מצב
וואלה אתם מפחדים מהפסק זמן וכל זה אז לפסק זמן מכניסים על אלימות והתנהגות שלא שולטים בה ויש לך אפשרות ללכת לבד ולהבין שאת צריכה להירגע או שפשוט מחזיקים אותך ומכניסים אותך בכח וכן צופיה זה לא צחוק ואני לא ישקר ויגיד שהחיים שם תותים כי ממש לא אבל באמת שעוזבים שם ממש קשה
יש שם צוות נדיר ואפפעם לא מוותרים עלייך כמו בפנימיות אחרות
וואלה אני מודה לאלוהים שהביא אותי למקום הזה כי המקום הזה עזר לי ושיקם אותי
ולכל הבנות שניכנסות לשם תיקחו אתזה בתור הזדמנות לשינוי ולא בתור עונש כי מה שהמקום הזה עושה אפפחד לא עושה ועוזר לך ככה
בקיצקיצר אל תילחצו וכל השמועות שוות לתחת שלי זה אנשים שלא היו שם ולא יודעים כלום חוץ מזינוי מח

אנונימי אמר/ה...

זה שמכים אותך עוזר לך להתפאס על עצמך זה לא אומר שלבנות אחרות זה כן עוזר

אנונימי אמר/ה...

אני כרגע במעון צופיה ואם את לא מבינה שהמקום תורם ועוזר למרות הכל את לא מחוברת לעצמך גם אם יש פסקי זמן זה נאטו להגן עלייך ועל החברות שלך לקבוצה כנראה שאת מנסה להוציא את צופיה גהנום אבל זה לא מצליח כי בסופו של דבר את משקרת לעצמך עם את אומרת שמתעללים ומזניחים במעון נותנים לי הכל ואת כפוי טובה אם את אומרת שמתעללים בך ומה שאני שונת זה שמשקרים לי כשאני נמצאת שם

אנונימי אמר/ה...

מקום חרא מעאעו

אנונימי אמר/ה...

אני נערה בת 17 נמצאת בצופיה כבר כמעט שנה בתור אחת שחיה את זה יום יום אני יכולה להעיד שהמקום הזה זוועה המדריכים אלימים יש חדירה לפרטיות המקום הזה עושה רק רע לבנות על כל מילה או מעשה לא במקום תמצאי את עצמך נעולה בחדר מטר על מטר בלי שרותים וכמעט בלי אוכל הדרך היחידה של המקום זה כליאה וענישה אם יש הורים שרואים את התגובה בבקשה תרחמו על הבנות שלכם תילחמו עלייהם ואל תיתנו לרווחה להכניס אותם למקום הנורא הזה

אנונימי אמר/ה...

מי את יחתיכת מפגרת אני שם עכשיו וחוטפת כל היום תקעי תעצמך שם ואז תדברי

אור אמר/ה...

קשה לי לקרוא את מה שכתבו פה בשנים קודמות . אני בת 18 ויצאתי לפני שנה וחצי מצופיה. הצוות שם מדהים !!!!! דואגים ואוהבים . המקום הראשון במסגרות שהרגשתי בטוחה !! עושים שם הכל כדי שיהיה טוב .. אני ככ שמחה שהייתי שם רק במבט אחורה אני מבינה כמה זה תרם לי

אנונימי אמר/ה...

גועל נפש של מקום היו מתעללות בבחורות צועקות עלים מרביצות להם פשוט זוועה של מקום גועל של צוות פשוט מזעזע

אנונימי אמר/ה...

לא כדאי להגיע לשם

אנונימי אמר/ה...

אני בת 14 היום ואני נכנסת לצופייה ל3 חודשים לפי מה שאני קוראת אני מזדעזעת

אנונימי אמר/ה...

המקום הזה מאוד קשה ומביא לנערות חרדות ואין להן מה לעשות אם זה אף אחד לא מקשיב רק משחקים אותה שהם באים לעזור זה הורס את הנפש וכן אני נמצאת שם כרגע ובאתי לשם בגלל שעברתי פגיעה במקום לעזור לי הכניסו אותי לשם אני חושבת שצריך לשרוף תאנשים שהקימו אותו פשוט אנשים דוחים

אנונימי אמר/ה...

זה ממש לא מקום חרא זה מקום קשה אבל עם הזמן מתרגלעם והיום הראשון בצופייה קשה והיום האחרון יהיה עוד יותר קשה זה ממש לא נכון מה שרשום פה אני נמצאת עכשיו בצופייה ומלא בנות פה לא רוצות לעזוב

Unknown אמר/ה...

אני היתי שם .9 חודשים לפנאי 13 שנה .הדברים הנוראים שה אברתי שם .אני מאחלת רק לאויאב זה תרוומה לכולה חיים

אנונימי אמר/ה...

חייבת להגיד שזה מקום טוב להישתנות וללמוד יצאתי משם אחרי 3 חודשים על המתנהגות טובה סיימתי לימודים היום אני בת 20 נשואה ויש לי שתי ילדים .
המקום הזה לימד אותי המון ושינה בי צדדי שאף אחד לא הצליח לשנות .
מודה לרכזות למדריכות ולמנהל על אוזן קשבת ותמיכה מלאה .

Unknown אמר/ה...

אני כרגע שם יצאתי לחופשה חרא מקום כל מה שכתוב נכון !!!!!!

אנונימי אמר/ה...

וואוו איזה הגזמותתת.בוא נעשה סדר בעניינים אני הייתי בצופייה
ונכון לא קל ותנאים זבל וצריך באמת לשקול מילים אבל בסופו של דבר זה שינה לי את החיים,זה אסף אותי מהרחובות ומהזבל שהחיים האלו יצרו עבורי!כל הנערות שהיו איתי שם כולנו כולל כולנו באנו ממקומות מאוד נמוכים,וזה לא באשמתנו.הייתי בצופיה לפני 7 שנים
והמקום הזה שינה לי את החיים מקצה לקצה,נכון סבלתי המון ועברתי שם חיים קשים אבל בסופו של דבר זה עשה אותי בן אדם ולימד אותי להתנהל כמו בן אדם.
לכל מי שאמורה להיכנס לשם,בתור אחת שהייתה שם חד של משמעית תלכי יהיה לך קשה בוודאות כמו כל דבר בחיים
אבל חלאס צריך להבין שזה מה יש ולקחת דברים בפרופרציה
לפחות שם יש מיטה ולא צריך לחשוב כל יומיים איפה לישון
תסתכלו על זה בצורה כזו.
ותמיד תזכרו שבסופו של דבר אנחנו מסתכלים על החיים שלנו בנקודה לאחור,ומודים על הטובה כשם שמודים על הרעה.
הכל זה שיעור ומהכל לומדים.בהצלחה לכולם

אנונימי אמר/ה...

באמת הגזמה כל המאמר הזה!הייתי בצופיה כשהייתי בת 16 וחצי ונכון המקום הזה קשוח ברמות וסבלתי המון והיה לי קשה ולא הסתדרתי אבל המדיריכים שם כל אחד ואחד מלאך של ממש נתנו לי את הלב והנשמה והרגשתי את זה ממש!גם אני וגם כל הבנות שהיו שם הגיעו ממקומות מאוד מאוד נמוכים ולרוב זה לא מבחירה פשוט החיים הובילו לשם.
המאמרים האלו לא במקום בכלל,כי כל נערה שצריכה להיכנס לצופיה תקרא אותם ותאכיל את עצמה סרטים לחינם
זה באמת לא כזה גרוע החיים בחוץ הרבה יותר קשוחים ומפחידים ומסוכנים
עדיף להיות שם שם לפחות אנחנו מוגנות מפני העולם הזבל הזה
הייה לי תמיד אוזן קשבת,ונכון שהתנהגתי לא בסדר נענשתי אבל זה לגיטמי ככה צריך
המקום הזה נתן לי כלים לחיות את העולם הזה בצורה נכונה ובהסתכלות שונה לגמרי
עברתי מאז המון,ואני נשואה כיום בזגיות בריאה ומהממת עם בעל מושלם שכל החיים חלמתי לאחד כזה
יש לי 2 בנות קטנות מהממות שאני נותנת ואתן להן את כל חיי ועולמי
צופייה הציל אותי,הציל אותי בעיקר מעצמי לימד אותי להתסכל על החיים בצורה נכונה ולהתרפאות מכל הטרמואות של החיים
אני אסירת תודה לכל המדירכים שתמכו בי בכל התקופה שלי שם!
לכל נערה ונערה שצריכה להיכנס לשם אל תפחדי מכלום זה מקום קשוח ומלא מלא חוקים אבל נשבעת לכן שזה עדיף מלישון על קטון ברחוב ולהידלק כל היום
המקום הזה ישנה לכן את החיים רק אל תבואו באנטי ובלי דעות קדומות,לא לפחד משום דבר החיים בחוץ הרבה יותר מפחידים.
אני מאחלת לכן בהצלחה והלוואי ותקחו משם כלים אמיתיים להתמודד עם החיים האלו בצורה הצורה הטובה ביותר

Unknown אמר/ה...

הייתי בצופיה ליפניי 30 שנה,הייתי בת 14
כן,היה לא פשוט..מוזר לי ליראות כאן בנות שיכולות ביכלל לדעת על המקום,שיכולות לתקשר עם בנות אחרות שמגיעות לשם איתן.
יש לי הרבה מה לספר על מה שעברתי שם,והבנות האחרות..אני בקלות יכולה להאמין שהיום לא נותנים את המענה שהבנות צריכות..ושאוליי רע שם.
יש ככ הרבה שיטות טיפול שמשנות חיים,שגורמות לך ליראות את הדברים אחרת..
צריך להיתמסר ולהאמין בטיפול וזה יכול ליהיות קשה!
אותי שלחו למישפחה אומנת,עם צו בית מישפט.
שם שוב לא באמת טיפלו בי,דיי היתעללו בי פיזית..
עם הזמן הבנתי,שהפגיעה היא יותר בראש,במה שאני חושבת על עצמי,מי שאני.
הכול סתם תבניות שעם הזמן יצרתי לי,
וגיליתי שאני ביכלל אחרת,הכול תבניות לא נכונות שבניתי על עצמי,ואיתם אני חיה,וככה אני מיתנהגת.
וזה הכול לא נכון! אני צריכה ואוהבת דברים אחרים בחיים....
וברגע שהבנתי את זה,היתעוררתי,ויותר טוב לי בחיים.
מה שאני אומרת,חבל שהגעתי לצופיה,חבל שכבר בבית הספר לא היה מענה לילדה כמוני..
היום זה קצת אחרת,יש יותר איבחונים ליילדים גם בגנים...ועכשיו צריכים לשדרג את המוסדות מיבפנים,שיהיו אופציות למעקב אחריי שמישתחררים..כי בקלות הבנות חוזרות בדיוק למקום שבאו מימנו,.וזה חבל
אני שולחת אהבה וחיבוק למי שיכנסת או יוצאת..

אנונימי אמר/ה...

טוב שלא הייתן בשנות השבעים

אנונימי אמר/ה...

עבדתי בצופייה שנתיים וחצי
ב"קידום"
ולפעמים גם ב"מגן"
ואני יכולה להגיד שכולנו כולל כולנו- כל הצוות - היה מסור ,קשוב,מחבק,אוהב
שיטת העבודה שלנו הייתה- חיבוק!!! אהבה, הקשבה.
בוודאי שנדרשו גבולות והצוות היה חייב להציב אותם
בתוך קבוצה של 12 נערות (מס המירבי של כל קבוצה) - היו גם נערות שהיו
עלולות לפגוע באחרות או בעצמן בכל מיני דרכים ואנחנו היינו שם כדי לעצור זאת
התפקיד שלנו היה לעזור לבנות האלו למצוא את הכוחות להתרומם מעל המשברים והטראומות
ולנסות ליצור מציאות אחרת עבור עצמן.
העצמה!!! הכלה! הבנה! הקשבה! תוך כדי ניהול שגרה ותפקוד.
אני יכולה להעיד על הצוות שאני הכרתי שהוא הגיע עם סיפורי רקע שתרמולהבנה שלו במשברים ובציפורים פצועות
כולם נתנו מעבר ! הרבה מעבר!
לא לכולם היה אפשר לעזור ,ולחלקן הצלחנו .
עד היום יש מדי פעם הבלחות של יצירת קשר , של נערות שמתקשרות להגיד תודה על משפט או שיעור שקבלו במעון
והציל אותן בבחירות שלהן.

אני יכולה להגיד שגם לנו- הצוות , לקח שנים לשחרר את המועקה שהסיפורים שבאו איתן הביאה איתן
קוראים לזה פוסט טראומה מישנית.

אם הייתי יכולה לשנות משהו במעון הזה- הייתי מוסיפה עוד שעות של עובדות סוציאליות- אצלינו זה היה מגוחך- וכל הטיפול - רובו היה בידיהם של צוות המדריכים.
הייתי מוסיפה טיפולים אטרנטיבים, בזמנו חלמתי על חווה טיפולית במקום.
ואפילו ניסיתי להשיג תרומות ,זה לא צלח.

אני מאחלת לכ מי שזקוקה לצופייה - להרוויח את כל מה שיש לצופייה לתת.
לתת לעצמה את ההזדמנות לשינוי. להתבוננות אמיצה אל עצמה ולתת יד לאנשים שרוצים לעזור.
הם שם!

Unknown אמר/ה...

תני לי לנחש,זה היה יותר משלושה חודשים בסוף ,נכון?

Unknown אמר/ה...

נכנסתי לצופייה לפני כשנה לחמישה חודשים עם המון עבר וטראומות על הגב,
יום יום הצוות טרח להזכיר לי שאני לא טובה מספיק, לא אמיתית מספיק וכמו שהם כינו את זה "לא שקטה ונעימה", העונשים הקבועים היו הפרדה ותגובות על כל פיפס קטן שלפעמים אפילו יוצא מהפה, החוקים יותר נוקשים אפילו מכלא למבוגרים,
הם מציירים את עצמם כמקום של תהליך ואבחון כשתבכלס, הוא לא באמת ככה,
המצב הנפשי שלי היה מאוד מאוד לא יציב וכבר מהשבוע הראשון ביקשתי להיפגש עם הפסיכיאטרית של המקום, הפגישה התקיימה רק בחודש הרביעי שלי שם וכשביקשתי עוד פגישה מנעו ממני אותה, הסיפורים על חדר "פסק זמן" הם אמיתיים לחלוטין, נערה שמתנהלת לא בצורה שהם רוצים שתתנהל בה, נכנסת לשם וזה יכול להגיע לכמה שעות ארוכות שבהן היא צורחת את נשמתה ובוכה בזמן שכולם מתעלמים ולא מקשיבים לצרכים שלה, הצוות תמיד אומר לא להגיב לאותה נערה, לא לדבר איתה ולא להעיר לצוות כמשהו לא בסדר, "הפרדה" זה שם לאחד העונשים הכי גרועים שיצא לי לקבל, הפרדה זה להיות נעול בחדר ל24+ שעות, לנערות אסור ליצור איתך קשר והתקשורת עם הצוות מינימלית, חובה עלייך לקבל את העונשים גם אם הם לא נכונים למעשה שלך בלי יכולת ערעור, בשיחת שילוב (בסיום העונש) אפשר לומר שאת לא מבינה את הסיבה שנכנסת להפרדה או שאת לא מסכימה איתה, ואם הצוות רואה לנכון הוא גם ישאיר את הנערה בהפרדה לעוד זמן עד שתודה שעשתה משהו לא בסדר,
אני כבר חצי שנה אחרי צופיה, עדיין מחלימה מהטראומות שהתווספו לי משם, עדיין חושבת בלילה על הימים ששותפתי לחדר הייתה מנסה להתאבד מול עיני באמצע הלילה, עדיין זוכרת את הצרחות שהיו מקיפות אותנו 24/7, את טריקות הדלתות, העונשים, והעיצוב של האופי שלנו להיות מה שהחברה הייתה מצפה מנשים מלפני המון זמן, להיות "שקטה ונעימה"
יש לי עוד הרבה לכתוב על המקום הזה אבל אני מבינה ומקבלת שאם אני הגעתי לשם, זה יכול לקרות לכל אחת
אז אני פונה אליכם, ההורים, אני בטוחה שגם כשהייתם בגיל ההתבגרות עולם המבוגרים היה מאכזב אתכם שוב ושוב, אז אני מבקשת הפעם שתקשיבו לי, בתור מישהי שחוותה את זה על בשרה, בתור מישהי שרוצה לקחת את החוויה שלה מהמקום הזה ולמנוע את הקורבן הבא להרס הנפשי הזה,
אל תסמכו על כל דבר שהם אומרים לך, אל תפלו לחיוכים, הכל הצגה, כשאתם מגיעים לביקור, הם משנים את כל האווירה של המקום כדיי שתוכלו לצאת משם רגועים וטובי לב שהבת שלכם נמצאת שם,
אנא מכם, מהנסיון שלי להורים יש הרבה השפעה בבית משפט, תמנעו את הכניסה של הבת שלכם למקום הזה, אל תתפשרו על החיים שלה, היא נכנסת לשם ואתם לא יודעים איך זה יגמר, בבקשה, אל תעשו את הטעות הזאת, המבוגרים לא תמיד צודקים.

Unknown אמר/ה...

אני חייבת לדעת, חייב להגיע לשם? יש זכות בכלל לילדה להגיד שהיא לא רוצה, במידה והיא נמצאת בהוסטל עקב עברה פלילית וההוסטל לא יכול להחזיק אותה ולשלוח אותה לצופיה

אנונימי אמר/ה...

היום אני בת 33, הייתי שם בגיל 15, טראומה לכל החיים, מזל שהייתה לי מערכת תמיכה וחברים שעזרו לי להשתקם. הגעתי לשם במשבר ויצאתי משם שבורה

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים