פקידי סעד מתחמקים ממסירת נתונים למשפחות קטינים מטופלים

פקידי סעד מתחמקים ממסירת נתונים למשפחות קטינים מטופלים , הארץ , מירב שרי , 06.05.1998


המחוקק העניק לפקידי סעד סמכויות רבות עוצמה, אבל מדו"ח המבקרת עולה כי הוראות החוק, המחייבות למסור את חוות הדעת המוגשת לבית משפט גם להוריו של הקטין המטופל, לא תמיד הופעלו בדרך נאותה. במקרים חריגים, נמצא שפקידי הסעד מסרו לבית המשפט נתונים לא מדויקים. בדו"ח גם נקבע כי סדרי הבקרה והפיקוח על פקידי הסעד אינם מספיקים...

לקריאה הקלק על התמונה

פקידי סעד מתחמקים ממסירת נתונים למשפחות קטינים מטופלים , הארץ , מירב שרי , 06.05.1998
פקידי סעד מתחמקים ממסירת נתונים למשפחות קטינים מטופלים , הארץ , מירב שרי , 06.05.1998

שופטת: רשויות הרווחה הטעו את בית המשפט כדי למסור ילדה בת 6 לאימוץ

תמ"ש 000009/97  - מעשה תרמית של פקידת אימוץ מהשירות למען הילד ופסיכולוג מטעמה רמי  בר גיורא לסחור בילדה בת 6 לאימוץ סגור

שופטת: רשויות הרווחה הטעו את בית המשפט כדי למסור ילדה בת 6 לאימוץ , משה ריינפלד , הארץ , 17 ביולי 2000

בית משפט לענייני משפחה בירושלים (שופטת חנה בן עמי) מתח ביקורת חריפה על פקידת סעד בשירות למען הילד במשרד הרווחה, ועל השירות עצמו, בשל המאמצים הבלתי נלאים למסור ילדה לאימוץ, לרבות הכשלה מכוונת של פגישותיה עם אמה הביולוגית והטעיית בית המשפט.

לקריאת המאמר הקלק על התמונה.

שופטת חנה בן עמי: רשויות הרווחה הטעו את בית המשפט כדי למסור ילדה בת 6 לאימוץ
שופטת חנה בן עמי: רשויות הרווחה הטעו את בית המשפט כדי למסור ילדה בת 6 לאימוץ




פלייליסט: כבוד השופטת לענייני משפחה בדימוס חנה בן עמי - עדויות על תפקוד פקידות ההסעד

מעון צופיה של משרד הרווחה - טיפול בטראומה

מתוך המאמר: "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

טיפול בטראומה

אילנית טרבלסי שעבדה במעון צופיה טוענת: "שיטת החינוך מתמקדת בענישה ובכליאה. לשבור את הנערה עד הסוף".

 אילנית טרבלסי, עובדת סוציאלית, עבדה בעבר במעון לנערות "צופיה" ביבנה. "הנערות שמגיעות לשם מאוד שבירות וכועסות", היא אומרת. "לא מבינות למה הן נכלאות על עוול שפשעו נגדן. מה שקורה ב- 'צופיה' זה שבעצם הפתולוגיה מתעצמת, כלומר הכעס והזעם שלהן על החברה מתעצם. במקום לתת תשובה למצוקה הרגשית שלהן עובדים איתן דרך כליאה וענישה. זה פסול בעיני.
'צופיה' מוגדר כמעון סגור לנערות הזקוקות להתערבות מיידית על מנת למנוע הידרדרות במצבן. הוא מוגדר כמעון אבחוני", היא אומרת. "שיטת החינוך של 'צופיה' מתמקדת בענישה ובכליאה. לפי ההתנהגות של הנערה ככה אנחנו נגיב, והכל מבוסס על דפוס של חובות ומעט מאוד זכויות. הנערות נענשות על כל צעד שהן עושות, כאשר יכולת התזוזה שלהן מינימלית. אסור לשתי נערות לשבת על אותה מיטה, לנעול נעליים גבוהות, נעלי אצבע, להחזיק ידיים, לצחוק בקול רם, להתאפר, ללבוש חולצות בטן וחולצות ללא שרוול, לשמוע ווקמן, לדבר עם בני משפחה יותר מעשר דקות בשבוע או לפגוש את בני המשפחה בחדריהן.

הנערות מנקות פעמיים ביום את הקומה ופעמיים בשבוע ניקיון יסודי. על בסיס זה נקבעות הזכויות שלהן שמתבטאות בקבלת עשר סיגריות ביום על עשיית התפקיד שלהן כראוי. אין אופציה לסיגריות אחרות מלבד סיגריות 'טיים' ואין סיגריות פרטיות. נערה שהכניסה סיגריית חוץ אחת, לא 'טיים', נכלאת לשלושה ימים. חלק משיטת הטיפול ב- 'צופיה' נקראת 'שוק טיפולי', שמטרתה , בהגדרת המעון לשבור אתה נערה עד הסוף מהרגליה הקודמים על מנת להקנות לה הרגלים חדשים. שיטת טיפול אחת מרחיקה לכת לבקבוק ומוצץ. ישנן נערות שחוות את זה כטראומטי ומאיים...

מה היית משנה בשיטה?

מההיכרות שלי עם הנערות, רובן אחרי השהות ב'צופיה', חוזרות למצוקה שאיתה הגיעו. יש כאלה שחוזרות לתקופה שנייה ושלישית ב- 'צופיה'. אין ספק שיש נערות שמסתדרות בחייהן אחרי השהייה במעון. שם יטענו שזה בזכותם. אבל אני שואלת האם את השיטה הזאת, של כליאה וענישה, החברה רוצה לאמץ לטיפול בנערות? הרי בבחירה הזאת אנחנו אומרים שכל הדרכים מקובלות, כולל האיום והפחד, במקום הולדינג -הכלה. במקום לתת תמיכה משחזרים עבורן את הפחד והאיום שחוו בסביבה החיצונית והשינוי שעובר עליהן הוא מלאכותי. 'צופיה' הוא לא המוסד היחידי בארץ שנוהג כך, והגיע הזמן לשיח ציבורי על שיטות חינוך ענישתיות. כבר היום קיימות מסגרות אחרות שנותנות תשובה טובה ובריאה יותר לסוג הזה של מצוקה. מקומות ששיטת הטיפול שלהם היא להגיע אל הילד למרות ההתנגדות שלו, דרך אכפתיות ואהבה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהבית והחברה פשעו נגדו. הגיע הזמן שאת המענה תיתן הקהילה, ורזיאל נהרי הוא דוגמה מצוינת. למה לא להעביר את הכספים שמקבלים ב- 'צופיה' עבור כל נערה, 8,000 שקל ויותר, לאנשים כמותו? ".



שופט מחוזי: פקידת אימוץ אסתר פיטוסי שיבשה הליכי משפט - פקידות הסעד ימימה גוטליב ורחל מרום הפרו צו

שופט: פקידת סעד שטיפלה באימוץ שיבשה הליכי משפט, אחרות הפרו צו - הארץ, מאת משה ריינפלד 13.9.1995

שופט בית משפט מחוזי בבאר שבע, יהושוע פלפל, מתח ביקורת חריפה על התנהגות פקידת הסעד אסתר פיטוסי, בטיפול בתיק אימוץ של תינוקת, וקבע כי בגלל דיווחים כוזבים וסותרים שמסרה לשופט נוער, בדיונים קודמים, שובש ההליך המשפטי התקין. השופט הורה להעביר העתקים של פסק דינו ליועצת המשפטית של משרד הרווחה ולממונים על פקיד הסעד, כדי שינקטו מעדים בעניין זה.

בפסק הדין גם נמתחת ביקורת על התנהגות פקידות הסעד ימימה גוטליב ורחל מרום, שהפרו החלטת ביניים של שופט, לאפשר לאם לבקר אצל בתה פעם בשבועיים, עד שיוכרע התיק, והפסיקו על דעתן את הביקורים. השופט פלפל קבע שמדובר, למעשה, בביזיון בית המשפט.

פסק הדין של השופט עוסק בתינוקת שנולדה מחוץ לנישואין, לאם רווקה בת 23 ולאב גרוש בן 44 כשהיתה התינוקת בת חודש הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה לערכאות המשפטיות לאשר את אימוץ התינוקת ומסירתה למשפחה. האב לא הופיע לשום דיון בתיק האימוץ. הוא הדיע לפקידת הסעד שקשריו עם האב נותקו.

התברר גם שהורי האם התגרשו בילדותה, והיא התגלגלה במוסדות והיתה בטיפול היחידה לנערות במצוקה. בדיקות פסיכולוגיות מלמדות שהיא לוקה בפיגור שכלי קל. לפני כשלוש שנים היא ילדה גם בן לאב בלתי ידוע. בילד זה מטפלת אמה, לפי צו בית המשפט. לאחר שנודע לה שהיא שוב בהריון, סיפרה על כך לעובדי לשכת הרווחה, ואלה השיגו את הכרת האב באבהותו. עם זאת, הצהיר האב שאינו מוכן לקבל אחריות על הילוד.

כשבוע לאחר שנולדה התינוקת, הגישה הפקידה פיטוסי לבית המשפט השלום לנוער להורות על הוצאתה מרשות האם והעברתה למשמורת שירותי הרווחה. השופט פלפל מציין בפסק דינו שבבקשה לא צויין שם האב, אף שהיה ידוע לרשויות. כמו כן התייחסה הפקידה אל התינוקת כל הזמן כאל "תינוק".

בדיון, שהיה צריך להתקיים לפני שופט הנוער, אך התקיים מסיבות טכניות לפני שופט שלום, הודיעה פיטוסי ששוחחה עם האב, האם והסבתא, וכולם אינם מעוניינים ב"תינוק". האם לא נכחה בדיון, ופקידת הסעד נתנה הסברים סותרים להיעדרותה. תחילה טעה שהאם עוכבה בבית החולים "בשל טובת התינוק". אחר כך הסבירה שהאם לא הופיעה "בשל רגישותה הנפשית ומשום שהשירות למען הילד מטפל בה".

שופט השלום החליט, בסופו של דבר, להעביר את ה"תינוק", ל- 45 יום בלבד, לחסות פקידת הסעד, אך הורה לזמן את האם להמשך הדיון כדי לשמוע את עמדתה.

המשך הדיון לא התקיים, משום שבינתיים החל הדיון העיקרי בבית המשפט המחוזי בתיק האימוץ.

במשפט זה הודתה הפקידה פיטוסי שההודעה שמסרה לשופט הנוער, כי האם לא הובאה לפניו משום שהיתה מאושפזת בבית חולים, לא היתה נכונה.

על כך כתב השופט פלפל בפסק דינו: "אם כך, ולשיטתה של הגברת פיטוסי, לעולם אין לזמן אם לבית המשפט, לדיון שבו מתבקש צו להוצאת בנה, שזה עתה נולד, מרשותה, שכן אם שכזאת נמצאת במצב רגיש".

השופט פלפל מוסיף כי פיטוסי עצמה הודתה שדיווחה על ה"רגישות הנפשית" של האם על סמך דיווח ששמעה מפי עובדת סוציאלית בבית החולים. עם זאת פסק השופט פלפל שיש למסור את התינוקת לאימוץ, משום שהשיקול המכריע הוא "טובת הילד".
שופט: פקידת סעד שטיפלה באימוץ שיבשה הליכי משפט, אחרות הפרו צו - הארץ, מאת משה ריינפלד 13.9.1995
שופט: פקידת סעד שטיפלה באימוץ שיבשה הליכי משפט, אחרות הפרו צו - הארץ, מאת משה ריינפלד 13.9.1995

פקידת הסעד אמרה, תחתמי פה ופה

פקידת סעד אמרה תחתמי פה ופה - הארץ 8.5.98 , מרב שרי

מלכה תושבת צפון הארץ. לא העלתה בדעתה שפנייתה לרשויות הרווחה שיסייעו לה בטיפול בשלשת ילדיה תביא ללקיחתם ולמסירתם לאימוץ. עתה היא מואשמת בחטיפתם. דו"ח מבקר המדינה מהשבוע מותח ביקורת על תפקודם של שירותי האימוץ.


חודשיים אחרי היטלטלה מלכה (שם בדוי) בין יישובים ברחבי הארץ, ממעטת לאכול ומרבה לעשן. בידיה תצלומיהם של שלושת ילדיה הקטנים, הסתובבה בקניונים, בבתי ספר, פנתה לעוברי אורח ברחוב, נקשה על דלתות בדירות מגורים ושאלה אנשים אם ראו את הילדים.
"אמרו לי שהילדים בארץ, ושהם ביחד אצל אותה משפחה. זו ארץ קטנה, האמנתי שאמצא אותם", הסבירה.
לפני כארבע שנים חתמה מלכה המתגוררת ביישוב בצפון הארץ, על טופס הסכמה לוויתור על שלושת ילדיה הצעירים למען אימוצם. מאז נלקחו ממנה הילדים, תחילה למשפחה אומנת ואחר כך למשפחה מאמצת. כנהוג במקרים אלה, פקידת הסעד לחוק האימוץ חתמה על הצהרה שלפיה הבהירה לאם את משמעות הסכמתה.
על פי גרסת האם, היא הוחתמה ברמייה. לדבריה, נמסר לה שהיא חותמת על הסכמה לוויתור זמני על קיצבאות הילדים לשם מסירתם, לזמן קצוב, למשפחת אומנה.
רק חודשים אחדים לאחר חתימתה , התברר לה כי ויתרה כליל על ילדיה. אף שבאותה עת הם עדיין לא אומצו, לא הופסקו הליכי האימוץ, ומלכה יצאה למאבק.
היא מצאה את ילדיה ויצרה קשר עמם, ואף לקחה אותם מבית המשפחה המאמצת לביתה. משום כך הוגש נגדה כתב אישום שעל פיו היא חטפה את הילדים ממשמורת.
בשבוע הבא יתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה דיון שני בתיק. מלכה כופרת באשמה. לדברי בא כוחה, עו"ד אייל אורטל,  היא שוקלת לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיחקור חשדות לעבירות פליליות שעשו פקידות סעד והשירות למען הילד שבמשרד הרווחה.
מלכה, בת 41, תווי פניה נאים ומודגשים, לבושה בפשטות, בחולצה לבנה ובנעלי התעמלות. באחרונה התקשטה בנזם אופנתי. במעטפה ירוקה שהיא מוציאה מתיקה טמונים תצלומי הילדים ותצלומים שלה. את תצלומיה שלה היא מסווגת לתקופה שלפני הסמים: לתקופה שהיתה מכורה להוראין, בהסנפה ולא בהזרקה; ולתקופה הנקייה, מאז שנת 1992 שבה נגמלה ועד היום. "נדרתי נדר שאם אחזור לסם – אני יורה לעצמי כדור בראש", היא פוסקת.
בתיקה שמורים העתקי מכתבים לראש הממשלה, לשרת הרווחה לשעבר, אורה נמיר, לנשיא המדינה, לאגודה לזכות האזרח, לאל"י – האגודה לזכויות הילד, לשדרן יוסי סיאס. רוב התשובות שקיבלה סתמיות, בנוסח "הנושא בטיפול", אבל את קבלות הדואר הרשום לכל מכותב שמרה. בתיק גם טופס רפואי המעיד שדמה נקי מסם.
בפנקס כתובות קטן שקיבלה מתייר באחד מבתי המלון שעבדה בהם כחדרנית רשמה שמות ומספרי טלפון רבים, וכן תאריכים חשובים, כמו הימים שבהם נפגשה עם ילדיה לאחר שהוצאו מחזקתה.
בפנקס גם רשומים תקציבי שיחות שקיימה עם פקידים.
כל המסמכים והפרטים משמשים למלחמתה בממסד למען השבת ילדיה.
"לא קל ללכת נגדם, הם גדוד, אבל אני לא מפחדת", היא ומרת.
מלכה נישאה בת 17. זמן קצר לאחר שנולד בנה הבכור התגרשה. לימים נישאה שנית וילדה עוד בן. שני הבנים, האחד בן 22, לאחר שירות צבאי, והאחר בן 17 וחצי, מתגוררים עמה כיום. בעלה השני של מלכה התעלל בה נפשית ופיסית. היא שהתה במקלט לנשים מוכות אבל חזרה לבעלה, שהבטיח לשפר את התנהגותו. כשהרתה, שב להכות אותה, והתינוקת שנולדה בלידה מוקדמת מתה. בעקבות האסון התגרשה מלכה גם ממנו.
לאחר גירושיה הכירה גבר ערבי מכפר בגליל המערבי והחלה לחיות עמו ביישובה. לשניים נולדו שלושה ילדים, בת ושני בנים. בתקופה שחיו יחד התמכרה לסמים קשים. לטענתה, "אפילו בתקופה שהייתי בסמים – זה לא פגע בילדים. עסקתי בסחר סמים, היתה לי תחנה, ולילדים לא חסר כלום. הם ילדים בריאים, מושלמים, נקיים ומצוחצחים. כשהייתי באה לאסיפות הורים, המחנכת היתה אומרת שאין לה מה להגיד לי".
לדבריה, שירותי הרווחה ביישוב מגוריה ידעו שהיא מכורה לסמים, אבל איש לא התערב בחייה. הבעיות החלו דווקא כשנגמלה. כאשר שהתה במרכז גמילה טיפלה אמה בילדים. בערך באותה עת, בעודה חלשה ובתהליך שיקום, נפרדה מבן זוגה לאחר שנודע לה כי בגד בה. "הייתי במשבר עמוק. אמי עברה בדיוק ניתוחי עיניים ולא רציתי להעמיס עליה את הטיפול בילדים. ידעתי שאסור לי בשום מחיר לחזור לסם".
מלכה פנתה ביוזמתה לשירותי הרווחה ביישוב, וב- 31 במארס 1994 ביקשה למצוא לשלושת ילדיה הקטנים סידור זמני במשפחה אומנת, עד שתתאושש. בתה הגדולה היתה אז בת שמונה, בנה בן ארבע והצעיר ביותר בן שנתיים.
"העובד הסוציאלי שאל אם אני מוכנה לוותר על קיצבת הילדים שלי לטובת המשפחה האומנת. הסכמתי מיד. אחר כך הסיעו אותי לחיפה, לשירות למען משפחות אומנות. פקידת הסעד הוציאה שלושה טפסים, מילאה פרטים ואמרי לי, תחתמי פה ופה. לא ממש קראתי את הטופס, האמנתי להם.
זה היה היום השחור שלי. אם הייתי יודעת שזה טופס לאימוץ, בחיים לא הייתי חותמת.
פקידי הסעד ניצלו את החולשה שלי ואת התלות שלי בהם".
הטפסים שחתמה עליהם באותו מעמד עסקו בהסכמתה למסור את ילדיה לאימוץ.
פקיד סעד, שהוא עובד סוציאלי, מתמנה לבצע את הוראות החוק כדי להגן על אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם, כמו קטינים או חולי נפש. הוא מוסמך ליזום הליך בבית משפט כדי לכפות טיפול על קטין נזקק נגד רצונו, או בניגוד לרצון האחראי לו.
דוח מבקר המדינה שהתפסם השבוע, מותח ביקורת נגד מצב שכיח שבו נמנע מהמטופלים לעיין בחוות הדעת של העובדים הסוציאליים והם אינם מעודכנים דיים ביחס להליכים המתוכננים נגדם. "במקרים חריגים, קובע הדוח, נמצא כי פקידי סעד מסרו לבית המשפט נתונים לא מדויקים".
מעיון בתיקי אחת מלשכות הרווחה ובפרוטולים של בית משפט השלום לנוער התברר למבקרת כי
"בכל התיקים שנבדקו היו כל המשיבים (שהם לרוב הורי הקטין) ללא ייצוג משפטי".
מבקרת המדינה גם קבעה כי "בתסקירים אחרים לא דייקו פקידי הסעד בפרטים מסוימים, מהם חשובים לקבלת החלטה בעניינו של הקטין".
פקידי הסעד גם לא תמיד פירטו בתסקירים ובתיקים שניהלו בלשכות הרווחה את דרך הכנת התסקיר או את פרטי ביקורי הבית.
לאחר שחתמה מלכה על טופס הוויתור על ילדיה, הם נמסרו למשפחת אומנה עד לאיתור משפחה מאמצת. גם במעקב אחר הטיפול בילדים באומנה מצא דוח מבקר המדינה ליקויים. כך, למשל, "בבדיקה נערכה בלשכות הרווחה של ארבע רשויות מקומיות נבדקו כל התיקים של המשפחות האומנות (32), שבהן שהו 39 ילדים באומנה.
לגבי 14 ילדים לא נמצא בתיק תיעוד של ועדת החלטה בדבר השמתם באומנה". כמו כן, "לגבי כל הילדים לא נמצא דיווח על ביקורי בית של מנחי האומנה (עובדים סוציאליים) במשפחות האומנות ברציפות ובתדירות הנדרשת".
לדעת המבקרת "בהעדר התיעוד האמור נפגמת יכולת המעקב והפיקוח על התהליך הטיפולי בילדים השוהים באומנה".
ועדות החלטה, הפועלות בלשכות הרווחה, קובעות את עצם הצורך בהעברת קטין אל מחוץ לביתו ואת סוג הטיפול בו משפחת אומנה, מעון ובוודאי מסירה לאימוץ.
על פי מכתב של אלה בלאס – פקידת הסעד הראשית לחוק אימוץ ילדים ומנהלת השירות למען הילד – פקידת סעד נפגשה עם מלכה במשך דיוניה של ועדת החלטה בעניין ילדיה ושוחחה עמה על האפשרות להסכמה לאימוץ, ולבסוף ביקשה מלכה עצמה למסור את ילדיה לאימוץ.
לפי גרסתה של מלכה, היא מעולם לא הוזמנה לוועדת החלטה ולא השתתפה בה. עו"ד אורטל אמר כי עד כה לא ראה שום מסמך המוכיח שהתקיימה ועדת החלטה בעניינה.
לאחר שחתמה על טופס האימוץ נסעה מלכה לאילת והחלה לעבוד בבית מלון. לדבריה, התקשרה לעתים תכופות לשירות למען הילד, התעניינה בילדיה ונענתה: "הילדים בסדר, את תדאגי לעצמך". רק לאחר חודשים מספר, כששבה לאיתנה וביקשה להתראות עם ילדיה, נודע לה כי לא תוכל לראות אותם מאחר שהתירה לאמצם.
אז יצאה נגד רשויות הרווחה.
בנסיעותיה ברחבי הארץ הצליחה לאתר את בתה ולאחר מכן את שני בניה, בעת שהיו אצל משפחה מאמצת לתקופת ניסיון. באוגוסט 1995 – עוד לפני שהליך האימוץ הסתיים וכאשר עוד היתה אפשרות משפטית לבטל את רוע הגזירה – הוצא צו האוסר על מלכה להיפגש עם ילדיה ולהתקרב לאזור מגוריהם.

"הנימוק היה שהיא הטרידה את הילדים בכך שביקרה אותם והקשתה את השתקמותם".
לטענתו,
"לשירותי הרווחה יש שיטה שמתאימה לשנות ה- 50. אז הפקידים הרגישו בעלי בית ושליטה על אנשים חסרי אמצעים כספיים וכושר ביטוי, ויצרו מנגנון שמתאים לאותה תקופה".
כעבור חצי שנה, בפברואר 1996, הוצא צו האימוץ. באוקטובר 1997 נוצר שוב קשר טלפוני בין מלכה לילדיה והיא נסעה במונית לבית המשפחה המאמצת ואספה אותם לביתה שבצפון הארץ. אל הבית הגיעו שוטרים ועובדות סוציאליות. לדברי מלכה, "כשהילדים היו אצלי, הבן הגדול שלי, שסייע בגידולם כתינוקות, שיחק איתם. העובדות הסוציאליות שבאו אמרו לו, 'אל תשחק איתם, הם לא אחים שלך".
בהתערבות המשטרה הוחזרו הילדים לידי משפחתם המאמצת וכיום שלושתם שוהים אצלה.
"לילדים לא טוב במשפחה", טוענת מלכה. "שינו את שמותיהם בכפייה. הבת הגדולה התנגדה בתוקף לשינוי שמה והוא הושאר, אבל שמות הבנים הצעירים שונו". לדבריה, אחד מבניה נולד שנה בדיוק לאחר מות אביה ונקרא על שמו.
"אני רוצה את הילדים בחזרה", היא מדגישה. "כל עוד הנשמה בי אף אחד לא ייקח את הילדים שלי. אף אחד לא יאהב אותם כמו שאני אוהבת אותם. היום כשאני נקייה מסם – לא יעשו לי משחק כזה".
לפי כתב האישום נגד מלכה, היא הסכימה בכתב למסור את ילדיה לאימוץ וכעבור זמן קצר נעלמה והשאירה אותם ברשות הגופים המטפלים של משרד הרווחה. כשבאה לקחתם מבית המשפחה המאמצת אמרה להם "כי הם נוסעים לחמש דקות לקניון הסמוך לפגוש את סבתם".
עוד נאמר בכתב האישום שהאם "הוציאה במעשה ובפיתוי את שלושת הקטינים, שטרם מלאו להם 16 שנים, ממשמורת של המאמצים", ללא הסכמתם של אלה וללא ידיעיתם.
לאחר שמלכה לקחה את הילדים לביתה ושוחחה עימם, הגישו היא ובתה למשטרה תלונות שלפיהן המאמצת נוהגת להכות את ילדיה ולהעליב אותם. "כשבתי ביקשה ממנה עגילים, היא אמרה לה: 'תדחפי עגילים בתחת שלך'", טוענת מלכה.
על פי עדות הבת, "חוה – המאמצת, מרביצה לאחים שלי עם הידיים ונותנת להם מכות בכל מיני מקומות". לדברי הילדה, באחד המקרים הכתה המאמצת בראשו של אחיה בסיר.
בעקבות תלונות אלה ביקשה המשטרה את חוות הדעת של משר הרווחה. אותה פקידת סעד לחוק אימוץ, שהחתימה את מלכה על מסמכי האימוץ, הודיעה לפקידת הסעד המקומית כי תמליץ למשטרה שלא לפתוח בחקירה. שכן, כדבריה, "סביר שבעקבות התנהגויות מכעיסות של הילדים היו תגובות לא נשלטות של ההורים. לאו דווקא מכות, אלא גם תגובות מילוליות כועסות שהיה בהן גוון מעליב. בפירוש לא התרשמתי שמדובר בהורים שמשתמשים במכות ובאלימות באופן עקבי וזדוני".
דוח מבקר המדינה מציין מקרה דומה, שבו קטין נמסר למשפחה שביקשה לאמץ אותו ובית המשפט איפשר לאם הביולוגית להיפגש עם בנה במשרד. באחת הפגישות עם האם הראה לה הילד סימני חבלה. בית המשפט החליט להשיב את הקטין לאמו, בין השאר מכיוון שהאומנים שגידלו את הילד לא ראו שהוא חבול, וכן מאחר שהקטין העדיף להראות את הסימנים לאמו ולא לאומנים.
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה על עניינה של מלכה כי "הנושא יתברר במשפט".

לקריאת המאמר הקלק על התמונה

פקידת סעד אמרה תחתמי פה ופה - הארץ 8.5.98 , מרב שרי
פקידת סעד אמרה תחתמי פה ופה - הארץ 8.5.98 , מרב שרי

פשעי לשכת הרווחה עפולה - האמא עדן מבקשת עזרת הנשיא להשבת ילדיה החטופים

נובמבר 2014 - פשעי לשכת הרווחה עפולה - האמא עדן מבקשת עזרת הנשיא להשבת ילדיה החטופים - עדן הגיעה אל בית הנשיא בבקשה למסור לו מכתב בקשה לפגוש ועזור לה להשיב לחיקה את שלושת ילדיה המחוננים הביתה.
האם כבוד הנשיא המצטייר עד כה כקשוב לרחשי העם ירים את הכפפה?

העיתונאי מוטי לייבל בהפגנה מול הבית של פקידת הסעד קרן רונן איפרגן מלשכת רווחה פתח תקוה



נובמבר 2014 - העיתונאי והפעיל החברתי מוטי לייבל בהפגנה מול הבית של פקידת הסעד לחוק הנוער קרן רונן איפרגן , לשכת הרווחה פתח תקוה.

במסגרת פרויקט "עושים שכונה לפקידת הסעד", יצאנו למבצע "הכר את פקידת הסעד קרן רונן איפרגן".

מדובר בפקידת סעד המנתקת ילדים מהוריהם באופן אובססיבי. העיתונאי לייבל, הגיע לומר לפק"ס את דבריו. מדובר בנאום של 2 דקות. מיד לאחר מכן הזמינה פקידת הסעד משטרה וכדרכה בקודש, שיקרה ואמרה שמאיימים עליה. כפי שתוכלו לשמוע, לא איומים ולא נעליים. אנו קוראים לפקידת סעד זו, שכשלה כשלון חרוץ באי מילוי תפקידה - תתפטרי!
בדברי הפתיחה של הנאום פנה העיתונאי לייבל לחבר הכנסת סולומון על ניסיונו להשתיק את המחאה החברתית.
"ערב טוב ושבוע טוב לדיירי חטיבת אלכסנדרוני.
ברחוב שלכם במספר 5 גרה פקידת סעד בשם קרן רונן איפרגן.
קרן רונן איפרגן שיכורה מהכוח שנתנו לה כפקידת סעד. היא מנתקת ילדים מההורים שלהם, מוציאה אותם למוסדות. היא מסתתרת מאחורי הדלתיים הסגורות של בתי המשפט, היא חושבת שהיא יכולה לעשות מה שבא לה, איך שבא לה. יש לה ילדים משלה, אבל לא איכפת לה שהיא מנתקת ילדים מהורים אחרים. קרן רונן איפרגן היא פושעת בחסות החוק. היא מנתקת ילדים מההורים שלהם. לא נסכים להתנהלות הזו. יש הרבה הורים שמנותקים מהילדים שלהם בגלל רונן איפרגן.
כדאי שתדעו: קרן רונן איפרגן מנתקת ילדים מההורים שלהם בלי שום סיבה. היא שיכורה מהכוח שהיא מקבלת מהשלטון.
קרן רונן איפרגן, תפסיקי לנתק ילדים מההורים שלהם. ילד זקוק גם לאבא וגם לאמא
. "
במסגרת המחאה יצאו השכנים והביעו הזדהות בפעילות העיתונאי מוטי לייבל. המשטרה שהגיעה למקום בעקבות תלונתה השקרית של פקידת הסעד, בדקה את תעודת העיתונאי של מוטי לייבל, וחזרה כלעומת שבאה.
מוזמנים להצטרף אלינו לפעילות הקבוצתית: "עושים שכונה לפקידת הסעד" בקבוצת הפסייבוק הפתוחה "הורים שכולים לילדים חיים".

עושים שכונה לפקידת הסעד קרן רונן איפרגן מלשכת רווחה פתח תקוה
עושים שכונה לפקידת הסעד קרן רונן איפרגן מלשכת רווחה פתח תקוה

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים