פרופ. אבינועם רכס מסביר התנהלות סאדיסטית בתי משפט לענייני משפחה ורשויות הרווחה בטיפולים בכפייה

ערב חדש יולי  2015 - מדובר בצו שהוצא ע"י שופטת בית משפט לענייני משפחה ורד ריקנטי רוסהר לעצור ילד באזיקים ולשלוח אותו לבית חולים רמב"ם לטיפול כימותרפי בכפייה, למרות שברור לכל כי טיפול בכפייה נועד לכישלון.
התנהלות לקויה וכפייתית זאת של השופטת ורד ריקנטי רוסהר ורשויות הרווחה הובילו לטשטוש מי הורי הילד משפחתו וקורביו בעיני המטפלים: ההורים, האפוטרופסים או הרווחה, ולכשלון הטיפול בילד.


עיריית ירושלים עיקלה חשבונות של חוסים במעון משכורת 800 שקלים בחודש

האטימות של לשכת הרווחה ירושלים מול ההתעללות הבירוקרטית של העירייה בחוסים חסרי ישע

בכיכר ספרא החליטו לעקל חשבונות בנק של חוסים במערכי דיור מוגן, שמפעילות עמותות שונות בעיר. הסיבה: החלטה לבטל את הפטור מארנונה שניתן לעמותות הללו. מדובר בחוסים שמרוויחים כ־800 שקל בחודש. העירייה: בוחנים איך נוכל לסייע להם

בגלל חוב ארנונה: עיריית ירושלים עיקלה חשבונות בנק של חוסים במערכי דיור מוגן שמפעילות עמותות בעיר. בעמותות טוענים שמדובר בצעד אכזרי, שכן מדובר בחוסים מוגבלים שעובדים במערך התעסוקה שמפעילות העמותות ומשתכרים משכורת חודשית של 800 שקל בחודש בלבד. בתחילת השבוע הם החליטו לצאת למאבק נגד מדיניות העירייה ולהקים מולה מחאה המונית.

למאבק חברו עמותת שק"ל (שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים), עמותת 'עלי שיח' שמפעילה מערך דיור לאנשים שסובלים מלקות שכלית והתפתחותית, עמותת 'שיח סוד' לקידום החינוך החרדי וכן העמותות אלווין ואקי"ם שמקדמות מערכי חינוך למוגבלים.

חלק מהחוסים. עיקול ממשכורות מגוחכות (צילום: שלומי כהן)
חלק מהחוסים. עיקול ממשכורות מגוחכות (צילום: שלומי כהן)
חובות ענק

עד שנת 2009 נהנו העמותות מפטור מלא מתשלום ארנונה עבור הדירות שהן מפעילות בעיר ומשכנות בהן חוסים. הדירות מנוהלות בפיקוח העמותות ומדריכים מיוחדים מלווים את החוסים ומקנים להם כלים שיאפשרו להם לנהל אורח חיים כמה שיותר עצמאי בתוך הקהילה.

לפני שש שנים שינתה העירייה את מדיניותה והחלה לדרוש מהעמותות תשלומי ארנונה עבור הדירות שבהן מתגוררים החוסים. לדברי סמנכ"ל 'שיח סוד' יוסף ברסקי, אילו כל אחד מהחוסים היה גר בבית הוריו, הם היו זכאים לפטור של 80 אחוז לפחות מתשלום הארנונה בגלל הלקות השכלית או ההתפתחותית של הבן או הבת.

"החוק פוטר מתשלום ארנונה את מה שמוגדר 'מעון יום'. באה אלינו העירייה ואמרה, אתם לא מפעילים מעונות יום - אתם מפעילים מעונות, והחוק אינו פוטר מעונות מתשלום ארנונה", אומר אחד הבכירים בעמותת 'שיח סוד'. "התוצאה היא כמעט מכת מוות לעמותות קטנות כמונו, שמתקיימות מתמיכות ממשלתיות".

כתוצאה מהשינוי במדיניות העירייה החלו העמותות לצבור חובות בגלל אי תשלום הארנונה עבור הדירות שהן מפעילות, והחובות הללו ותופחים מיום ליום בשל הצטברות של ריבית והצמדות. עמותת שק"ל, למשל, צברה כבר חוב של ארבעה מיליוני שקלים, 'שיח סוד' חייבת חצי מיליון שקל ו'עלי שיח' נושאת גיבנת כספית של כשלושה מיליוני שקלים.

לדברי סגן מנהל מערך הדיור בשק"ל מלאכי בעדני, מדובר בסכומים כבדים מאוד עבור עמותה שממומנת בעיקר מתקציבי ביטוח לאומי, משרד הרווחה וקצת תרומות. "החוב הנוראי הזה עלול בסופו של דבר לגרום לנו לקצץ במתן שירותים לחוסים, שכן אנחנו מתחזקים את הדירות ומממנים את כל הוצאות הדיירים, כמו חשמל, מים, אוכל והסעות למרכזי התעסוקה", הוא מסביר.

גם בכיר בעמותת 'שיח סוד' טוען שהחוב שהצטבר לעירייה עלול לפגוע בחוסים. "המשאבים שלנו מצומצמים וגם אנחנו מתקיימים מתמיכות ומהקצבות של משרדי ממשלה", הוא אומר.

מרוויחים 800 שקל

עמותת שק"ל מפעילה בירושלים 70 דירות שבהן מתגוררים 280 חוסים הסובלים מלקות שכלית ומאוטיזם. 'עלי שיח' מחזיקה בעיר 47 דירות שבהן היא משכנת 245 דיירים, שמרביתם סובלים מלקות שכלית והתפתחותית. ב־30 הדירות של 'שיח סוד' בבירה גרים כ־ 220 דיירים.

אולם בעירייה לא הסתפקו בהפסקת מתן הפטורים מארנונה לדירות ולאחרונה גילו שק"ל ועלי שיח שבעקבות החובות עוקל כספם המועט של כמה מהחוסים. "העירייה עיקלה חשבונות בנק של חוסים באחת הדירות", מספר בעדני. "מדובר בחוסה שבחשבון הבנק שלו היו פחות מ־2,000 שקלים והוא משתכר 830 שקל בחודש במרכז התעסוקה שאנחנו מפעילים".

גם ברסקי מ'עלי שיח' טוען שחשבונות בנק של חוסים בדירות שהעמותה מפעילה עוקלו עקב אי תשלום חובות הארנונה. "הייתי פשוט בשוק כשנודע לי שהעירייה עיקלה חשבונות בנק של חוסים", הוא אומר. העמותה שלו מפעילה מרכז תעסוקה בשכונת רוממה, שם עוסקים החוסים בהכנת אריזות ועובדים מ־8 בבוקר עד 4 אחר הצהריים ומשתכרים כ־800 שקל בחודש.

בתחילת השבוע החליטו נציגי העמותות להיאבק נגד המדיניות החדשה. הם פנו להנהלת העירייה והזהירו שבכוונתם לפנות לערכאות ולצאת למאבק מתוקשר. בינתיים החליטה העירייה להקפיא את ההליכים שהחלו נגד העמותות עד לבירור הנושא.

בעמותות טוענים שהקפאת הליכים לחודש ימים הוא "בבחינת אקמול" והחלו לגבש תוכנית פעולה. בעדני: "העירייה לא תרד מהגב שלנו אם לא נפעל באופן נחרץ. ההססנות לא הובילה אותנו לשום מקום".

ההחלטה שקיבלו העמותות היא שאם בתוך חודש העירייה לא תחליט להעניק להן פטורים מארנונה על המעונות, כפי שהיה עד שנת 2009, כל החוסים, שלוקים בנכויות שונות, בעיקר שכליות והתפתחותיות, יבואו לכיכר ספרא ויעוררו מחאה שהציבור יתקשה להתמודד איתה.

העירייה: "אנו מעניקים הנחות מארנונה לנכסים של העמותות שיש בהם פעילות כגון מעון יום, מפעל מוגן וכדומה, בהתאם לחוק ולהנחיות משרד הפנים. החוק לא מאפשר לעירייה להעניק הנחות בארנונה לדירות שמשמשות עמותות למגורים, ועל כן אנו בוחנים את הנושא מול העמותות ומול משרד הפנים כדי לבחון איך נוכל לסייע להן".

עיריית ירושלים עיקלה חשבונות של חוסים משכורת 800 שקלים בחודש , ציפי מלכוב , mynet , 26.07.2015

המשטרה הביאה באזיקים בן 15 לטיפול כימותרפי

פרסום ראשון: המשטרה נדרשת להביא באזיקים בן 15 לטיפול כימותרפי ,  23/07/2015 , אלי לוי , נענע 10

לפני כשנה הכריע בית המשפט בטבריה והורה לנער לעבור טיפולים בניגוד לרצונו ולרצון הוריו. הבוקר הוציא האפוטרופוס שמונה לפיקוח על ביצוע הטיפול צו להבאת הנער לבית החולים כשהוא אזוק אחרי שברח מהמקום. עורך הדין של המשטרה ערער על ההחלטה. בית החולים: "האחריות להמשך הטיפול היא של ההורים"


צילום: בית חולים רמב"ם (ארכיון)

צו הבאה הוצא הבוקר (חמישי) נגד נער בן 15 שברח מבית החולים בו הוא מקבל טיפולים כימותרפיים וטיפולי קרינה בהוראת בית משפט - בניגוד לרצונו ולרצון משפחתו. האפטרופוס שמונה על ידי בית המשפט כדי לוודא שהטיפולים מתקיימים הוציא צו המורה למשטרה להביא את הילד כשהוא אזוק בחזרה לבית החולים להמשך הטיפול.

הנער ברח אתמול מבית החולים רמב"ם בחיפה אחרי שהובא לקבל טיפולים שנועדו לטפל במחלת הסרטן שהתגלתה בגופו. כבר שנה שהוא מסרב לקבל את הטיפולים ואמש הוא ברח מבית החולים והוא שוהה עם בני משפחתו בצפון.

לאחר בריחתו פנה האפוטרופוס לבית המשפט להוצאת הצו להחזרתו לטיפול בהקדם האפשרי. עו"ד אפרים דימרי המייצג את המשפחה מסר שהוא "פונה לבית המשפט המחוזי בערעור על ההחלטה לכפות על הילד טיפולים".




הנער שברח מבית החולים


בית החולים: "לא יכולים למנוע בכוח את יציאתו"


עו"ד אפרים דמרי - צילום: יח"צ

"בית החולים מטפל בנער כבר למעלה משנה על מנת להציל את חייו - כולל פניות חוזרות לרשויות הרווחה ובית המשפט. מדובר בנער החולה במחלה אונקולוגית ברת טיפול - בתנאי שהמשפחה תשתף פעולה ותביא את הקטין לטיפולים", נמסר מבית החולים רמב"ם.

עוד נמסר: "מכיוון שגם הורי הנער, המשמשים אפוטרופוסים על פי דין, וגם הנער עצמו לא משתפים פעולה עם הצוות הרפואי, ונשמעים לעצתם הבלתי מקצועית של גורמים אחרים, התערבו רשויות הרווחה והחוק, ובצו בית משפט חוייבה משפחתו להביאו לטיפול. בית חולים אינו בית מעצר. האחריות על השהיה של קטין בבית חולים לקבל טיפולים היא של הוריו. כל זמן שבית משפט לא הורה למשטרה לוודא שמטופל נשאר באשפוז, אין לנו אין שום אפשרות למנוע בכוח יציאה מבית החולים של נער שנמצא בהשגחת הוריו".

בית המשפט קבע: "תועלת הטיפול גוברת על הסיכונים"

הנער חלה בלוקמיה לימפטית לפני כחמש שנים והבריא לאחר שקיבל טיפול כימותרפי. עם זאת, בשנה שעברה אובחנה הישנות של המחלה והוא נותח לכריתת הגידול. לדברי הרופאים שמטפלים בנער, הוא זקוק לטיפולים כימותרפיים והקרנות.

אלא שהוריו של הנער סירבו לתוכנית הטיפול שהציע צוות בית החולים. גם הנער סירב לקבל את הטיפול הרפואי. ההורים סיפרו שהתייעצו עם רב שהורה להם להימנע ממתן הטיפול. עוד טענו ההורים כי לאחר הסרת הגידול מגופו של בנם, תוצאות הבדיקות שנערכו לו הן תקינות.

אלא שבית המשפט לענייני משפחה בטבריה קיבל את עמדת המדינה והורה לנער לקבל את הטיפולים בניגוד לרצונו ולרצון הוריו. בהחלטתה כתבה השופטת ורד ריקנטי-רוסהר ש"הטיפול הכימותרפי דרוש לשם שלמות גופו של הקטין והתועלת מנקיטה מיידית בטיפול עולה לאין שיעור על הסיכונים הכרוכים בה".

פרסום ראשון: המשטרה נדרשת להביא באזיקים בן 15 לטיפול כימותרפי ,  23/07/2015 , אלי לוי , נענע 10

שואת ילדי הגזזת - לא הגיוני שיוצאים מוועדה אחרי חמש דקות, לאחר בדיקה של שלושה רופאים


"לא הגיוני שיוצאים מוועדה אחרי חמש דקות, לאחר בדיקה של שלושה רופאים" , רוני לינדר-גנץ , הארץ , 23.07.2015

מרכז לפיצוי נפגעי מחלת הגזזת אוסרים להיכנס עם מלווה, אפילו לא בן משפחה, והשופטים בדימוס המנהלים את הוועדות סירבו להכניס את אנשי הביקורת ממשרד הבריאות ■ "כיצד ניתן שלא לכבד רצון להיות מלווה באדם נוסף?", תוהים מחברי הדו"ח על המרכז ■ כתבה שנייה בסדרה


בשבוע שעבר פירסמנו את חלקו הראשון של דו"ח האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות על המרכז הארצי לפיצוי נפגעי הגזזת. בין השאר נחשף בדו"ח שחברי הוועדות הרפואיות במרכז, בהם שופטים בדימוס ורופאים, מדווחים על עבודה שאינה תואמת את העבודה שביצעו בפועל, שוועדות מיותרות מתכנסות תוך בזבוז כספי ציבור, ושהמערכת אינה ערוכה להתמודד עם כמות עצומה של תובעים שאינם מגיעים לוועדות - אבל ממשיכה לשלם שוב ושוב לחברי הוועדות בגינם.

כותבי הדו"ח על המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת גם תוהים על מספר העררים העצום שמוגשים בגין החלטות הוועדות הרפואיות, ומותחים ביקורת על היחס המזלזל לתובעים בכמה מהוועדות. הפעם, אנחנו מביאים את חלקו השני והאחרון של הדו"ח המטלטל.

אין כניסה למלווה

במהלך הביקורת, בינואר השנה, התקבלה תלונה במשרד הבריאות על כך שהמרכז לגזזת מעכב את הטיפול בתביעות בשל דרישה מתובעים "להשלים פרטי כתב תביעה". לאחר בדיקה התברר שמדובר במאות תובעים שהפרטים החסרים לגביהם היו היעדר חתימה על הסכמה או אי־הסכמה להשתתף במחקר.

במלים אחרות, העובדה שהתובעים לא חתמו על הסכמה או אי־הסכמה להשתתף במחקר רפואי מנעה מהם גישה לוועדה נפרדת לגמרי, שאמורה לקבוע את הפיצויים שיקבלו בגין הפגיעה בהם בהקרנות הגזזת.

שלילת זכותם של תובעים להתקבל בוועדות הרפואיות משום שלא חתמו על הסכמה להשתתפות במחקר מנוגדת לאמנת הלסינקי, שקובעת חובה לקבל הסכמה מדעת להשתתפות בניסוי, מתוך רצון חופשי ובלי הפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנות על המשתתף. במניעת הגישה לוועדה יש משום לחץ גדול על התובעים. הדבר מנוגד גם לנוהל משרד הבריאות בנוגע לניסויים רפואיים בבני אדם - וגם לחוק זכויות החולה ועקרונות היסוד של השתתפות בניסוי רפואי.

לאחר התערבות האגף לביקורת פנים ובהנחיית הלשכה המשפטית נדרש המרכז להוציא הבהרה כי "התובעים שבכתב תביעתם חסר מענה לשאלה בדבר הסכמה־אי הסכמה להשתתפות במחקר בלבד, תביעתם לא תעוכב והם יזומנו לוועדות על פי התור". באחרונה גם שונה הטופס ונוסף לו משפט שמבהיר כי "החתימה על הטופס אינה חובה ואינה חלק מהגשת התביעה".

בחלק גדול מהוועדות הרפואיות וועדות המומחים של המרכז לגזזת חל איסור על התובעים להיכנס עם מלווה, כולל בן משפחה, עורך דין או חבר - אף שבחוק לפיצוי נפגעי הגזזת נוכחות אדם נוסף מותרת, כמו בוועדות הביטוח הלאומי, והיא מותנית ברצונו של התובע. גם לפי חוק לשכת עורכי הדין, חוזר מינהל רפואה הנוגע לביצוע בדיקות גופניות וחוק זכויות החולה - לתובע־נבדק יש זכות לליווי וייצוג בוועדות.

אלא שזכות בסיסית זו נעצרת על סף דלתו של המרכז לגזזת: לפי הנוהג שהשתרש במרכז לגזזת, תובעים מופיעים בפני הוועדה בנפרד מבאי־כוחם ולבדם. אם הם מיוצגים על ידי עורך דין, הוא מורשה לטעון בפני הוועדה לפני כניסת התובע. "לא ברור על סמך מה ולאיזו מטרה נמנעת זכותו של התובע לנוכחות אדם נוסף", נכתב בביקורת.

עו"ד פיני מוסקוביץ', היועץ המשפטי של העמותה לקידום ולמימוש זכויות נפגעי מחלת הגזזת בישראל, אמר ל–TheMarker: "לא נותנים לנו להיכנס לוועדות בתל השומר ובבאר שבע, כשבחיפה ובעפולה נותנים לנו. בביטוח לאומי אין דבר כזה - לכל אדם יש זכות לייצוג. אני יודע גם שניסו להשפיע על יו"ר הוועדה בחיפה שיפסיק לאשר לעורכי הדין להיכנס, אבל הוא סירב".

עוד אמר מוסקוביץ': "אני רוצה להיות עם התובעים בוועדות כדי שאדע שהבדיקה מבוצעת. זה לא הגיוני שאדם נכנס לוועדה ויוצא אחרי חמש דקות, לאחר ששלושה רופאים כביכול בדקו אותו. כשאנחנו שולחים תובע לרופא פרטי - עור או פסיכיאטר - הבדיקות אורכות חצי שעה או 45 דקות. נכון שהם עוברים גם על התיק, אבל עדיין לא הגיוני שבדיקה רפואית גורלית תהיה קצרה כל כך". הוא סבור ש"כניסה שלנו לוועדה תגרום לרופאים לעשות בדיקה יסודית יותר, ויכול מאוד להיות שנחסוך גם את הצורך להגיע לוועדת ערר".

"מה קורה כשכל חברי הוועדה הם גברים?"

גם באגף לביקורת פנים תוהים. "אם ניתן לדרוש מתובע לפשוט את בגדיו, להסיר את כובעו, להציג בפני צוות רפואי אזורים מוצנעים בגופו ולעתים אזורים אינטימיים או אזורים הגורמים לו בושה לאור מחלתו, צלקות, פגעים, כיצד זה ניתן שלא לכבד את צרכיו ואת רצונו להיות מלווה באדם נוסף?", הם שואלים בדו"ח, ומוסיפים: "מה קורה כאשר כל חברי הוועדה הם גברים והנבדקת היא אישה?"

עוד מזכירים באגף הביקורת כי בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, בוועדות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, בוועדות שיקום ועוד, "נהוג לאפשר לתובע להיות מלווה במלווה מכל סוג שהוא לבחירתו". גם אנשי אגף הביקורת שביקשו להיכנס לחדרי הוועדות, בהסכמת הנבדק, נתקלו בסירוב. אף שמנכ"ל משרד הבריאות הקודם, פרופ' רוני גמזו, אישר להם להיכנס לוועדות, המרכז לגזזת התנגד לכך נחרצות, וכן סירב לאפשר לאנשי הביקורת לעיין בהחלטות ועדות המומחים.

ההתנגדות הגיעה גם מכיוון השופטים בדימוס, יושבי ראש של ועדות המומחים, בשני מכתבים. השופטים בדימוס הבהירו במכתבים חד־משמעית שהשתתפות המבקרת בישיבות ועדת המומחים אסורה בתכלית. "על פי נוהג שהתגבש במשך שנים, מלבד הנפגע הטוען לעצמו, אפילו עורך דין מטעמו אינו משתתף בפועל בדיוני ועדת המומחים", הם הסבירו.

אגף הביקורת מתייחס בחומרה לדברים: "אמירה זו שנכתבה על ידי שופטים בישראל מעוררת סימני שאלה - עקב ההתנהלות שמנעה כניסת כל גורם מטעם התובע". לסיכום, נכתב בדו"ח שהמרכז לגזזת, כולל יושבי ראש ועדות המומחים, "הערימו קשיים רבים על הביקורת בין השאר על ידי מניעת אפשרות לקבל מידע - אף שהיתה הסכמה של תובעים ובאי־כוחם, וחרף בקשה שהביקורת תצפה בוועדות לאור תלונות על אופן התנהלותן".

"אל תמהרו להטיל דופי בשופטים"

בתגובה לדברים, אמרו במרכז לגזזת כי "התנגדות לנוכחות (מלווה) בוועדות באה בראש ובראשונה מצד רופאי וחברי הוועדה. ידוע לנו שהשופטים והרופאים מוועדות המומחים שלחו מכתב למנכ"ל המשרד שבו נימקו את התנגדותם".

עוד נמסר מהמרכז כי "בדיקה מול הביטוח הלאומי הראתה שגם בביקורות שנערכו שם לא היתה כניסה לחדרי הוועדות...בדיקת יעילות ואיכות מתבצעת גם באמצעות בדיקת תיקים ומדדים. לפיכך, אל תמהרו להטיל דופי בשופטים בישראל לפני שקיבלתם חוות דעת משפטית ראויה".

האיש החזק במרכז לגזזת

מעל לדו"ח כולו מרחפת דמותו של אלי שחר, מנהל המרכז לגזזת. שחר מנהל את המרכז לגזזת מאז הקמתו לפני 20 שנה, והוא האיש החזק במקום. בדו"ח מצוין כי מלבד כל הכשלים שנמצאו בעבודת המרכז שבאחריותו, שחר לעתים גם חרג מסמכויותיו והתערב אישית בהחלטות הוועדות הרפואיות של המרכז.

כך, למשל, מצוין בדו"ח כי לביקורת נמסר שלא פעם התקבלה שיחת טלפון משחר תוך כדי ישיבת ועדה. "שיחה זו מטה את החלטת הוועדה גם לאחר שהתקבלה, ונמסר כי לא פעם שונו החלטות בעקבות התערבות מנהל המרכז", נכתב בביקורת. בנוסף, דיווחו אנשי הביקורת שרופאים אמרו להם דברים בסגנון 'אלי שחר אסר עלינו'.

"אמירות כאלה מצביעות על מעורבות עמוקה של גורם שאין לו הסמכות והרשות לכך, ומרוקנת מתוכן את מעמדם, סמכותם ומומחיותם של המומחים המכהנים כחוק בוועדות", נכתב בדו"ח.

הדו"ח מסייג ואומר כי מקרים שכאלה אירעו בעיקר בוועדות שמתקיימות במבנה המרכז שבתל השומר. שחר הכחיש כי יצר קשר טלפוני עם יושבי הוועדה או התייצב בחדרי הוועדות, מלבד במקרה בודד וחריג.

באחרונה הגיע שחר לגיל פרישה, אבל כהונתו הוארכה על ידי משרד הבריאות בשלושה חודשים ולאחר מכן בחודש נוסף, לבקשת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שביקש "ללמוד את הדו"ח". השבוע הסתיים המכרז להחלפתו, ולתפקיד נבחר יניב תייר.

המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת - ביתן 17 (צילם: עופר וקנין)
המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת - ביתן 17 (צילם: עופר וקנין)

המרכז הארצי לפיצוי נפגעי הגזזת - הבזבוז הגדול
המרכז הארצי לפיצוי נפגעי הגזזת - הבזבוז הגדול


"לא הגיוני שיוצאים מוועדה אחרי חמש דקות, לאחר בדיקה של שלושה רופאים" , רוני לינדר-גנץ , הארץ , 23.07.2015

אונס הזנחה והתעללות בילדים בפנימיית "עדנים" בנגב של משרד הרווחה



נאנסה על ידי פורץ בעודה שוהה בכפר נוער - ותובעת את הפנימייה ואת משרד הפנים - 20/07/2015 - חדשות nana10

בשנת 2009 פרץ אדם לפנימיית "עדנים" בנגב ותקף מינית את נועה (שם בדוי), בת 15 דאז, שסבלה מבעיות נפשיות. שש שנים אחרי, מגיע כתב התביעה נגד הפנימייה ומשרד הרווחה. עורכי דינה: "המערכת כשלה והשאירה אותה חסרת מגן". הפנימייה: "המשטרה סגרה את התיק ב-2009, בטוחים שהתביעה תידחה"

"אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך. או שאאושפז, או שאתאבד". נועה (שם בדוי), צעירה מהמרכז, תובעת את משרד הרווחה ואת פנימיית "עדנים" בבית קמה, בעקבות מקרה טראומטי שעברה: מעשה אונס ומעשי סדום אכזריים שבוצעו בה בעת לימודיה בפנימייה, על ידי בן מיעוטים שנכנס למתחם ללא רשות.

הצעירה בת ה-21 הוכרה כבעלת 100 אחוזי נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי - ודורשת 400 אלף שקלים מהנתבעים. סיפורה הובא לראשונה בסדרת הכתבות "ילדים ללא בית" של מיה איידן, בפרק שלאחריו כינס שר הרווחה חיים כץ דיון דחוף בהשתתפות ראשי הפנימיות בישראל.

"תלכי לישון ולהירגע בחדר"

המקרה אירע לפני כשש שנים, בכפר הנוער הנמצא תחת פיקוחו של משרד הרווחה, ומכיל 60 נערים ונערות. הצעירה אובחנה כסובלת מבעיות נפשיות בגיל 12, וכעבור 3.5 שנים, החליטה מחלקת הרווחה בעידן להעבירה לפנימיית "עדנים" שבנגב. בספטמבר 2009, ניצל התוקף כשל בגדר, חדר למוסד ותקף באכזריות את הצעירה, תוך איומים כי ירצח אותה, עד שנשמע רחש באיזור והוא נמלט.

על פי כתב התביעה, הנפגעת בת ה-15 דאז חזרה למבנה הפנימיה וגוללה בפני אחת המדריכות את האירוע, אך זו ענתה לה, לדבריה, "שתלך לישון ולהירגע בחדר". רק למחרת הגיש מנהל הפנימייה, נועם ליס, תלונה במשטרה. "לא ייתן כי צוות הפנימייה לא הזעיק את משטרת ישראל לאלתר ולא קרא בדחיפות למגן דוד אדום".

"המצב נשאר עד היום כל כך גרוע, שאני עוד מעט מתאשפזת אם אוכל", אמרה נועה היום (שני) לחדשות 10. "חוסר היחס מצדם היה מאוד קריטי ומהווה חלק גדול מהסיפור. ברגע שפניתי אל הש"ש, קיוויתי שהיא תנחם אותי, תגיד לי משהו, לא יודעת, ציפיתי למשהו, 'אני לא מאמינה שזה קרה לך', 'בואי נעשה עם זה משהו', אבל היא אמרה 'לכי לישון, הכל יסתדר'. אין יותר משתיק מזה.

"אין לי מושג למה לקח להם כל כך הרבה זמן להזמין משטרה. כל דקה ושעה ויממה שעוברת מובילה לראיות שנמחקות מהמקום, עברו משהו כמו 12 שעות עד שהתחילו לטפל בזה, ובהן פחדתי ובכיתי. כשאתה ער כל הלילה, השעות נמחקות לך".

"נאנסה לאור הראש הקטן וקלות דעת של המערכת"

עו"ד דניאל שריד, בא כוחה של הצעירה ומומחה לדיני נזיקין: "מדובר באסון של ממש. המערכת, אשר תפקידה לשמור על התובעת מפני סיכונים ונזקים, הפקירה את מרשתי לידיו של האנס. מדובר ברשלנות פושעת אשר יכלה להימנע בנקל. מרשתי נאנסה לאור 'הראש הקטן' וקלות דעת המערכת. אפעל למען מלוא הפיצויים לה זכאים מרשתי אשר חייה נהרסו כליל". שותפו של שריד איתן אדלשטיין, מומחה לדיני נזיקין: "המערכת כשלה במשימתה והותירה אותה חסרת מגן. תפקידנו כעורכי דין הוא לדאוג להגנת קטינים חסרי ישע, ולמנוע את הפקרת בטחונם".

נאנסה על ידי פורץ בעודה שוהה בכפר נוער - ותובעת את הפנימייה ואת משרד הפנים - 20/07/2015 - חדשות nana10

שואת ילדי הגזזת 2015 - החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת

החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת , הארץ, רוני לינדר-גנץ , 15.07.2015
בלעדי || החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת
דו"ח חריג בחומרתו שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת נחשף לראשונה ב-TheMarker ■ המרכז לגזזת: "הטענות חסרות ביסוס. הנתונים לא תואמים את המצוי בידינו"


יחס מזלזל למטופלים קשישים; שופטים ורופאים החברים בוועדות רפואיות, המדווחים על שעות עבודה מנופחות; בזבוז משווע של משאבים בזימון ועדות מיותרות; סחבת קשה בטיפול וניסיונות לטרפד ביקורת — אלה רק חלק מהממצאים הקשים בדו"ח ביקורת חריג בחומרתו, שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת — ממצאים שנחשפים לראשונה ב–TheMarker.

הטיפול בקרינה בחולי גזזת בשנות ה–40 וה–50 של המאה הקודמת, בעיקר בילדי עולים מצפון אפריקה, היה שנים רבות פצע פתוח בחברה הישראלית. ב–1994 יזם ח"כ עמיר פרץ חוק מיוחד לפיצוי נפגעי ההקרנות נגד הגזזת, וישראל נהפכה למדינה היחידה בעולם שמפצה את הנפגעים.

אלא שלדבריה של מנהלת האגף לביקורת פנים של משרד הבריאות, ציפי הלמן, "כוונותיו הטובות של המחוקק לא באו לידי ביטוי, וזאת בלשון המעטה, הן בגין אופן הפעלתו של המרכז לגזזת והן בגין מחדל המשרד בפיקוח עליו" — כך היא כותבת במכתב הנלווה לדו"ח.

רחל (שם בדוי) היתה רק בת שנה וחצי כשקיבלה טיפול בהקרנות נגד גזזת. עשרות שנים אחר כך, היא מצאה את עצמה מול ועדת המומחים של המרכז לנפגעי גזזת, מנסה לשכנע אותם שאכן עברה טיפול בקרינה. בקשתה נדחתה, ורק לאחר שהציגה חוות דעת פרטית של רופא עור — קיבלה את ההכרה.

כמה שנים לאחר מכן עברה מסכת ייסורים נוספת, כשהגידול שנוצר במוחה כתוצאה מההקרנות חזר. היא הגישה בקשה לקבלת פיצויים בגין ההחמרה, אך בוועדה הרפואית שדנה בעניינה שכחו לזמן נוירולוג, ונאלצו "ללוות" נוירולוג מוועדה אחרת. אותו נוירולוג, שכעס על ה"תיזוז", טוענת רחל, בדק אותה בזעף, באופן לא יסודי, ובסופו של דבר אפילו הפחית לה את אחוזי הנכות.

דוד (שם בדוי) ז"ל, זומן לוועדה — אך כבר היה על ערש דווי. עורך דינו ביקש מהוועדה להכריע על סמך מסמכים בשל מצבו הקשה, אך סורב. דוד נפטר שבוע וחצי לאחר מכן. צילה (שם בדוי) נסעה את כל הדרך מביתה בצפון אל תל השומר באוטובוסים, רק כדי לגלות כי הוועדה בוטלה — ואיש לא הודיע לה. ואלה הן רק כמה דוגמאות מהמציאות היומיומית במרכז לגזזת.

"האנשים האלה מאשימים את ההקרנות שקיבלו בילדותם בהרס חייהם", אומר עו"ד פיני מוסקוביץ', היועץ המשפטי של העמותה לקידום ולמימוש זכויות נפגעי מחלת הגזזת בישראל, ונכדו של אחד מנפגעי הקרנות הגזזת שכבר הלך לעולמו. "זה נושא רגשי וקשה מאוד, אבל כשהם כבר מוצאים את הכוחות ומגיעים לוועדות, היחס שהם מקבלים הוא מזלזל ומנפנף".

בלי פיקוח ציבורי

המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת מנוהל לאורך 20 שנות פעילותו על ידי אדם אחד — אלי שחר. מאז הקמת המרכז, ב–1995, עברו דרך הוועדות הרפואיות וועדות המומחים של המרכז כ–45 אלף איש. המדינה הוציאה סכומי כסף אדירים במסגרת מנגנון פיצוי הנפגעים. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, מ–2009 ועד 2014 שילמה המדינה לנפגעים יותר מ–740 מיליון שקל בקצבאות ומענקים, והסכום גדל מדי שנה — מ–101 מיליון שקל ב–2009 ועד 135 מיליון שקל ב–2014.

במשרד הבריאות צופים כי ההוצאה אף תגדל ותלך בשנים הקרובות, עם הזדקנות האוכלוסייה הרלוונטית. זאת, נוסף על עלות הפעלת הוועדות — שכר למשתתפים, אדמיניסטריציה, דמי שכירות ועוד — שגם היא תפחה והגיעה ב–2014 ל–14 מיליון שקל.

בניגוד לוועדות הביטוח הלאומי, שחשופות לכיסוי תקשורתי ולדיון ציבורי נרחב, הציבור הרחב כמעט לא נחשף למתרחש בוועדות הרפואיות של המרכז לגזזת. ואולם בשטח גברה אי שביעות הרצון מהנעשה בוועדות המרכז, ותלונות התחילו להצטבר במשרד הבריאות. לכן, החליטו באגף לביקורת פנים של משרד הבריאות לבחון לעומק את פעילות המרכז.

אנשי הביקורת בחרו באופן מדגמי את החודשים דצמבר 2013 וינואר 2014, עברו ביסודיות על החומר, והצליבו בין רשימות הוועדות על פי תאריכים, הרכבי הוועדות ומספר התיקים שטופלו על ידן בפועל, לבין דיווחי העבודה החודשיים החתומים על ידי חברי הוועדה, והדיווחים ממשרד הבריאות לגבי שכר ששולם למשתתפי הוועדות — שופטים, רופאים ומזכירות.

תשלומים מנופחים

הממצאים מטלטלים: מתברר כי דיווחיהם של כמה מחברי הוועדות, חלקם רופאים בכירים ושופטים בדימוס, וכן דיווחי עובדי המרכז, היו לא מדויקים, בלשון המעטה — כלומר, הם לא תאמו את ביצוע והיקפי העבודה בפועל.

נוסף על כך, נמצאו פערים משמעותיים בין דיווחים שהתקבלו ממערכת המידע הממוחשבת של המרכז לבין דיווחי חברי הוועדות על היקפי העבודה לתשלום; נמצאו דיווחים של חברי הוועדות על מספר תיקים גדול מהמספר שנבדק בפועל, ללא נימוקים מספקים על אופן החישוב וללא היצמדות להנחיות שניתנו לגבי אופן החישוב, הדיווח והתשלום לחברי ועדות.

לא מדובר בפער קטן, שניתן להסבירו כטעות שנפלה פה ושם, אלא בפערים משמעותיים, או בלשון הביקורת "אי התאמה חריגה ומשמעותית מספרית וכספית בין הדיווחים שהופקו ממערכות המידע של המרכז לצורך הביקורת לבין דיווחי חברי הוועדות לתשלום".

הפער בין מספר התיקים שזומנו ונבדקו בפועל, לפי נתונים שהתקבלו ממערכות המידע של המרכז לגזזת, לבין מספר התיקים שדווחו לתשלום על ידי משתתפי הוועדות, היה בדצמבר 2013 ובינואר 2014 7,011 תיקים. כספית, מדובר בפער של 514 אלף שקל בין התשלום שהיה אמור לעבור לחברי הוועדות, על פי דיווחי המרכז לגזזת, לבין התשלום שנדרש ושולם בפועל לחברי הוועדה — וזאת במהלך חודשיים בלבד. אם מתרגמים זאת לשנה שלמה, המדינה שילמה לכאורה תשלום יתר בסך כ–3.5 מיליון שקל בשנה לחברי הוועדות על עבודה שלא בוצעה, עקב דיווחים של חברי ועדות שלא תאמו את העבודה בפועל.

לפי פירוט ששלח משרד הבריאות ל–TheMarker, ב2009–2014 (השנים שלגביהן שאלנו), תקציב הביצוע בפועל של הפעלת המרכז לגזזת חרג בעשרות אחוזים מהתקציב המתוכנן. כך למשל, ב–2014 הסתכם תקציב הבסיס ב–6.9 מיליון שקל, בעוד ההוצאה בפועל, בסופו של דבר, הסתכמה ב–14 מיליון שקל — פי שניים מהסכום המתוכנן.

בתגובה לדברים אלה אמרו במרכז לגזזת כי אלה הן "טענות בעלמא וללא ביסוס, ועל כן לא ניתן להתייחס אליהן. תתכבד הביקורת ותביא הוכחות לכל הנאמר. נתונים אלה (על פערים בין מספר התיקים המדווחים לתשלום למספר התיקים שטופלו בפועל), כפי שהובאו בדו"ח, אינם תואמים את אלה המצויים במרכז. ללא העברת החומר שעליו הסתמכה הביקורת, לא נוכל להבין את משמעות הפער הנטען והמוכחש מכל וכל". באגף הביקורת, לעומת זאת, מדגישים כי "הביקורת הסתמכה על מסמכים שהתקבלו מהמרכז לגזזת".

כיצד קרה שחברי ועדות קיבלו לכאורה תשלומים עודפים של מיליוני שקלים על אלפי תיקים שלא נבדקו? כך, בין השאר, עובדת השיטה במרכז לגזזת.

ישיבות שלא נערכות

אנשי הביקורת ביקשו מהמרכז רשימות ומסמכים מתוך הוועדות, ורק "לאחר עיכובים רבים" קיבלו את המסמכים, שחשפו מציאות של בזבוז עצום, על סף ההפקרות, בהתנהלות הוועדות. אנשי הביקורת מצאו כי רוב התובעים מוזמנים ליותר מוועדה אחת, ובמקרים רבים (עשרות אחוזים מהמקרים) התובעים כלל לא מופיעים לוועדה שזומנו אליה. לעתים, אותם תובעים מזומנים שוב ושוב ולא מגיעים לאף ועדה, אף שעל פי התקנות לחוק, הוועדה יכולה לזמן תובע רק עד פעמיים. עבור כל אחת מ"אי ההופעות" האלה של התובעים מקבל כל אחד מחברי הוועדה תשלום.

באחד התיקים נמצא כי החולה זומן תשע פעמים, והופיע לוועדה פעם אחת בלבד, שבה נקבע כי אין לו נכות. כל חברי הוועדה קיבלו תשלום עבור כל תשע הפעמים שבהן האיש זומן. בתיק אחר, זומן תובע ולא הופיע ארבע פעמים, ובפעם החמישית, זומן לוועדת ערר שבה נמסר כי הוא אינו בין החיים.

במקביל, נמצא בביקורת כי יש תובעים שדווקא כן מודיעים מראש שלא יגיעו, אך איש לא מסיר אותם מהרשימות. בדו"ח מצוין, למשל, כי תובע שביקש דחיית דיון בתביעתו חודש מראש, והודיע כי לא יוכל להגיע במועד, לא הוסר מרשימת המוזמנים, ולא זומן במקומו תובע אחר. מהמרכז נמסר בתגובה כי תיק זה לא דווח לתשלום.

לשם השוואה, בביטוח הלאומי דווקא נוהגים לתזכר את הפונים מראש, לקיים רשימות המתנה, ובמקרה של אי הופעה — לזמן תובעים אחרים במקום מי שלא מגיע; לעתים אפילו קונסים שם תובעים שלא הגיעו ולא הודיעו על כך.

מדוע רבים כל כך לא מופיעים לוועדות? "לאנשים אין מוטיבציה להגיש תביעה, וברגע שההליכים כל כך מסורבלים, המוטיבציה יורדת עוד יותר", אומר עו"ד מוסקוביץ' מעמותת נפגעי הגזזת. "כולם צריכים להגיע, למשל, לתל השומר לוועדה הראשונה — וזה קשה מאוד, בייחוד לאור העובדה שהאנשים האלה מבוגרים, חולים, ופעמים רבות נטולי רכב פרטי ותלויים בתחבורה ציבורית".

מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת נמסר בתגובה כי "מספר התובעים המוזמן הוא המספר האפשרי לבדיקה על ידי חברי הוועדות. היעדרות תובעים מהוועדות משתנה מוועדה לוועדה, ולצערנו, חרף תזכורות לא עלה שיעור המופיעים לוועדה. בימים אלה אנו עוסקים בניסוי של שליחת מסרונים לעורכי הדין, ובעתיד מקווים להרחיב זאת אף לתובעים עצמם".

מנגד, נמצא כי לצד ועדות מיותרות, שבהן מתברר מספר מצומצם מאוד של תיקים, באופן אבסורדי יש תובעים שממתינים חודשים ארוכים לוועדה. נוסף על כך, נדרשים התובעים להתאזר בסבלנות נוספת, לעתים כמה חודשים, עד לקבלת הודעה על החלטת הוועדה. "מעולם לא התקשרו ללקוח שלי ואמרו לו 'התפנה מקום, תגיע', אף שקורה המון פעמים שוועדה מבוטלת", אומר מוסקוביץ'.

דיווחים פיקטיביים

על פי הדיווח של המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת לביקורת, התשלום לחבר ועדת מומחים — הוועדה הראשונה שקובעת אם התובע טופל בהקרנות נגד גזזת — מחושב על פי 50 שקל לתיק. ואולם החישוב מביא בחשבון אוטומטית כי חבר הוועדה יטפל במספר מינימום של תיקים, ומתגמל אותו על פי המספר המינימלי.

לפי צורת חישוב זו יצא, למשל, כי בדצמבר 2013 אחד השופטים החברים בוועדת המומחים קיבל תשלום לפי טיפול בתיקים של 560 תובעים, בעוד שבפועל הוזמנו לוועדות שבהן ישב רק 190 תובעים (17 ועדות), ובסופו של דבר הגיעו אליהן רק 124 תובעים. כלומר, אותו שופט קיבל תשלום עבור 436 תיקים תיאורטיים, שכלל לא בחן. כדי לסבר את האוזן, שכר השופט (תשלום נטו בבנק) עבור הוועדות באותו חודש הסתכם בכ–33 אלף שקל.

גם התשלום לרופאים בוועדות הערר נעשה לפי מספר תיקים קבוע לשעה, בלי קשר למה שקורה בפועל, לפי מפתח של ארבעה תיקים לשעה, כפול ארבע שעות — ובסך הכל 16 תיקים; כך שגם אם יגיעו תובעים בודדים בלבד, כפי שאכן קורה פעמים רבות, התשלום יהיה עבור 16 תיקים.

כך למשל, אחד הרופאים קיבל תשלום עבור 234 תיקים בדצמבר 2013 (לפי מפתח של מספר תיקים לשעה), כשבפועל הוזמנו לוועדות בשעות אלה רק 68 תובעים, וסביר להניח שבפועל לא כולם אפילו הגיעו. התשלום לכל תיק כזה נע בין 103 ל–120 שקל, לפי דרגת הרופא.

בתגובה לכך אומרים במרכז לגזזת כי "מלבד המוזמנים, יש על פי רוב תיקים נוספים, שמטופלים באותה ועדה (השלמות), שעליהן אין תשלום נוסף. מובן כי אין משמעות הדבר שניתן לבדוק 16 תיקי ערר באותה ועדה, אלא שהחישוב בוועדת הערר מתייחס למצב שבו הטיפולים בתיקים אלה אורך בין חצי שעה לשעה לתיק.

"תיקים שעליהם יושבת הוועדה ולא מוזמנים אליהם אנשים, הם על פי רוב תיקים ללא נוכחות — תיקים שחזרו מבית הדין לדיון נוסף 'ללא נוכחות' מומחה חיצוני, לאחר מכתב מבא־כוח או השלמת מסמכים; נכות זמנית שבאה אל קצה; וכיוצא באלה. למרכז אין כל נגיעה בדבר".

באופן כללי, אומרים במרכז לגזזת כי "התגמול לחברי ועדות רופאים, שופטים והצוות המנהל נעשה באופן שיטתי בהתחשב במספר המוזמנים, זמן הוועדה ותיקים מיוחדים. אין זה מעניינו של הרופא אם הגיע המוזמן או לא".

ועדה "מורכבת" — ויקרה בהרבה

למזכירות הוועדות יש סמכות להפוך ועדה רפואית רגילה, שבה חברים שלושה רופאים (פנימאי, פסיכיאטר ודרמטולוג), לוועדה "מורכבת" על ידי הוספת רופא מומחה מתחום מסוים (למשל, נוירולוג או אנדוקרינולוג) והגדלת מספר חבריה לארבעה. זאת, במקרים שבהם יש צורך בחוות דעת מתחום רפואי נוסף.

אנשי הביקורת מצאו כי ברוב המקרים מתכנסות ועדות "מורכבות", שהן כמובן יקרות יותר, בהשתתפות רופא נוסף. בבדיקה מדגמית של תשע ועדות שנערכו בינואר 2015, נמצא כי שמונה מהן היו בהשתתפות ארבעה רופאים (מורכבות), אך בפועל, רק בחלק קטנטן מהמקרים כלל היה צורך באותו רופא מומחה נוסף. כך למשל, בוועדה שהתקיימה ב–29 בינואר בתל השומר, נבדקו 15 תיקי תובעים; ב–14 מהם צוין כי "אין צורך בבדיקה" או "אין תלונות בתחום הנוירולוגי"; בתיק אחד בלבד צוין כי יש תלונות על כאבי ראש, אבל בוועדת הערר שהתקיימה חודש לאחר מכן, לא נמצאה כל התייחסות לנושא הנוירולוגי.

גם בוועדות אחרות שהתקיימו בהשתתפות נוירולוג, הנוירולוג בחן מקרים ספורים בלבד — וברוב התיקים מעורבותו לא נדרשה כלל. באגף ביקורת הפנים של משרד הבריאות רואים בתופעה הזו "עלות יתר של ועדה ללא הצדקה מקצועית".

וזה לא הכל: אנשי הביקורת מצאו כי בוועדות המורכבות, יושבי ראש הוועדות מדווחים על מספר תיקים גבוה ממספר התובעים שהוזמנו בפועל. לדוגמה, באחד הימים בדצמבר 2013 דווח טיפול ב–23 תיקים, אף שבפועל היה דיון רק ב–17 תיקים, וזאת בשל ועדה "מורכבת". לאנשי הביקורת הוסבר כי יו"ר הוועדה הוא שמחליט על מספר התיקים לדיווח — ובכך קובע את השכר שלו ושל חבריו.

בתגובה לכך נמסר מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת כי "במקרה של ועדה 'מורכבת', הבנויה מארבעה חברים, נעשית המרה של תיקים לשעה — קרי כל שלושה תיקים אורכים כשעת ועדה". ואולם, אנשי הביקורת אומרים כי לא ידוע להם "היכן מעוגן אופן החישוב".

עוד מצאו אנשי הביקורת, אולי באופן לא ממש מפתיע, כי דיווחי הרופאים והמזכירות אינם כוללים פירוט של התיקים שבהם טיפלו בפועל (למשל, באמצעות מספרי תעודות זהות של נבדקים), אלא רק את תאריך הוועדה, מספר התיקים שבהם טיפלו באותה ועדה, ומשך זמן הוועדה.

ואם לא די בכך, הביקורת מצאה כי לעתים, אף שוועדה אחת יכולה לבדוק עד 16 תובעים בישיבה, מופעלות במקביל שתי ועדות, שבודקות כל אחת תובעים בודדים, שהיו יכולים להיבדק בקלות על ידי ועדה אחת — ואפילו לא למלא אותה.

"המרכז לגזזת פעל לכאורה למקסום רווחיהם של חברי הוועדות, בין השאר באופן חישוב התשלום להשתתפות בוועדה, בזימון מספר מועט של תובעים לוועדה ובזימון מספר ועדות במקביל, אף שניתן היה לטפל בכל התובעים שהגיעו בוועדה אחת ובכך לחסוך במשאבים", כותבת הלמן, מבקרת הפנים של משרד הבריאות, במכתב הנלווה לדו"ח.

בתגובה אומרים במרכז לגזזת כי הם מקיימים שתי ועדות במקביל במטרה להגדיל את מספר המוזמנים האפשרי ובכך לצמצם את זמני ההמתנה, וכי "אין בסיס לטענה כי ניתן להזמין את כולם לאותה ועדה", שכן "בדרך כלל, מדובר בשתי ועדות בהרכבים שונים באותו יום, כפי שנדרש על פי נתוני התיקים השונים".

באגף הביקורת דוחים את ההסבר הזה, וקובעים בדו"ח כי "הביקורת העלתה שאין שחר לטענה בדבר ההרכבים השונים הנדרשים. נמצאו הרכבים דומים בשתי הוועדות ובימים רצופים".

מספר עצום של עררים

נוסף על כל אלה, נמצא כי שיעור ועדות הערר שנועדו לתת אפשרות לתובעים שרואים את עצמם נפגעים מהחלטת הוועדה לערער על ההחלטה, הוא עצום — ועובר לעתים את מספר הוועדות הרפואיות עצמן. כך למשל, בדצמבר האחרון התקיימו בישראל 214 ועדות רפואיות במרכז לגזזת, ו–197 ועדות ערר. בינואר היה מספר ועדות הערר גבוה ממספר הוועדות הרפואיות: 227 ועדות ערר, לעומת 208 ועדות רפואיות.

מה הסיבה למספר העררים העצום הזה? באגף הביקורת סבורים כי ייתכן שהוועדות הרפואיות עושות עבודה לא מספיק טובה, שגורמת לכל התובעים להגיש ערעור — או שוועדות הערר מתקיימות שוב ושוב לגבי אותם תובעים, שלעתים פשוט לא מופיעים, ואיש אינו טורח לעצור זאת.

לדברי עו"ד מוסקוביץ', אחת הסיבות שמוגשים כל כך הרבה עררים, היא שהתובעים מרגישים שלא ניתנה להם הזדמנות אמיתית בוועדה להשמיע את קולם על הצלקות והטראומות שחוו: "כשמכניסים תובע לחדר, עושים במקרה הטוב בדיקה מהירה ואומרים לו 'אנחנו יודעים הכל', ולא נותנים לו לדבר. הם תמיד ירצו שעוד ועדה תשמע אותם. עבור רבים מהם הוועדות האלה זו ההזדמנות שהם חיכו לה כל החיים, שמישהו ישמע את הסיפור שלהם, יכיר בסבל שלהם — ואם אומרים לו 'אין צורך, קראנו כבר את התיק', הם יחזרו".

מוסקוביץ' מוסיף כי הגשת הערר גם משתלמת: 
"ב–80%–90% מהתיקים שבהם אנחנו מגישים ערר עם חוות דעת רפואית פרטית, הערר מתקבל והחלטת הוועדה הרפואית מתבטלת למעשה".

עוד מצאו אנשי הביקורת מקרים רבים של דיווח נוכחות כפול של מזכירות ורופאים, שדיווחו על נוכחות בשני מקומות במקביל — בוועדות הרפואיות ובמקום העבודה הקבוע. כך למשל, רופאי בתי חולים או לשכות בריאות דיווחו על שעות העבודה בוועדה במקביל לדיווחם על עבודה בבית החולים באותן שעות, וקיבלו תגמול כפול.

"יחס לא ראוי לפונים לוועדה רפואית"

חלק נוסף של הביקורת נוגע לשירות הקלוקל שמקבלים התובעים מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. למשל, היחס ה"מזלזל והמשפיל" שמקבלים חלק התובעים בתוך הוועדות: "לביקורת דווח על איחור של רופאים לוועדה, כניסה ויציאה של רופאים להפסקות קפה; דווח על רופא הפותר תשבצים במהלך הוועדה, וניהול שיחות טלפון אישיות בוועדות.

כמו כן, "דווח על עיכוב תובעים בהמתנה מחוץ לחדר הוועדה לצורך בדיקת תיקים ללא נוכחות. זאת, כשניתן להשאיר תיקים אלה לדיון וטיפול לאחר עזיבת התובעים", נכתב בביקורת. גם כשניסו אנשי הביקורת להתקשר למענה הטלפוני של המרכז לגזזת בשעות היעודות, הם לא הצליחו לקבל מענה אפילו פעם אחת, ואיש גם לא חזר להודעות שהשאירו. כשערכו ביקורת פתע במרכז, נמצא כי איש לא מאייש את עמדת המענה הטלפוני.

ויש גם זלזול בזמנם ובכבודם של התובעים. במקרה אחד, למשל, התבשר תובע שעשה את כל הדרך מאילת לתל השומר כי הוועדה בוטלה, וזאת משום שאחד הרופאים שהה בחו"ל. המרכז לא טרח להחליף את הרופא, או לחילופין להודיע לתובעים כי הוועדה מבוטלת. בתגובה לכך נמסר מהמרכז לגזזת כי אותו רופא נסע מבלי להודיע על כך.

עם זאת, לעו"ד מוסקוביץ' חשוב להדגיש כי יש הבדלים בין ועדות המרכז לגזזת במקומות שונים. גם מקור המכיר מקרוב את עבודת המרכז מציין כי מרבית הבעיות מתרכזות בוועדות שמתקיימות בתל השומר, בדגש על ועדות המומחים וועדות הערר.

מוסקוביץ' מציין לשבח בעיקר את הוועדות הרפואיות המתקיימות בחיפה, בניהולו של פרופ' שמואל רישפון, מנהל מחוז חיפה של משרד הבריאות. "בחיפה כל שלושת יושבי הראש של הוועדה סובלניים מאוד, קשובים לתלונות התובעים, מאפשרים להם להכניס נציג מטעמם, ובאופן כללי עושים את העבודה כמו שצריך", הוא אומר.

מבקרת משרד הבריאות, הלמן, מסכמת במכתבה את הביקורת כולה במלים קשות: "ממצאי הדו"ח מתריעים על מתן יחס לא ראוי לבני אדם שפנו לוועדה רפואית, המופעלת על ידי המדינה כדי להעניק פיצוי המגיע להם על פי חוק. לא די בכך שנפגעו מההקרנות שנכפו עליהם על ידי המדינה, הרי שאותה מדינה שהכירה בנזק ופעלה לפיצוי, מנהלת מוסד באופן המוסיף חטא על פשע".

מהי גזזת - ומה זכויותיהם של נפגעי המחלה

הגזזת היא מחלה זיהומית של הקרקפת, שטופלה בעבר באמצעות קרינה מייננת (קרני רנטגן). במהלך שנות ה–40 וה–50 והעליות ההמוניות לישראל, טופלו בדרך זו עשרות אלפי ילדים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה.

בשנות ה–60 התגלה כי שיעור גידולי הראש והצוואר בקרב מי שקיבלו את הטיפול, גבוה מהאוכלוסייה הכללית. בעשורים שלאחר מכן, התקיים דיון ציבורי ער וכואב בעניין נפגעי הטיפול בגזזת, וב–1994 נחקק החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שהוביל ח"כ עמיר פרץ.

על פי החוק, הייחודי מסוגו בעולם, זכאים לפיצוי כספי חד־פעמי ו/או קצבה חודשית מי שטופלו בהקרנות לצורך ריפוי או מניעת הגזזת עד 1961, ועקב כך לקו באחת המחלות שהוכחו במחקרים כבעלות קשר סיבתי לקרינה. פיצוי נוסף יינתן אם חלה החמרה במצב.
לשם כך, הוחלט על הקמת המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. המרכז כולל ועדת מומחים (שתפקידה לקבוע אם האדם אכן קיבל טיפול קרינה), ועדות רפואיות וועדות ערר.

המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף המשלם (מתקציב המדינה), אך מי שקובע את הזכאות הוא משרד הבריאות, באמצעות ועדות המרכז לנפגעי גזזת.



החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת , הארץ, רוני לינדר-גנץ , 15.07.2015

חה"כ מיכל בירן משרתת את הטייקונים והעובדים הסוציאליים במקום את העם שבחר בה





17 ביולי 2015 - האטימות של חה"כ מיכל בירן ממפלגת העבודה. היא מובילת קמפיין להעלאת שכר העו"סים, בעוד ששכרם הוא מהגבוהים במשק הישראלי וזאת על פי נתוני משרד האוצר והלמ"ס. ראו בקישור כאן:
http://wp.me/PxMec-2Ge
מיכל בירן כמו גם העו"סיות מוכרת לוקשים לציבור שהעו"ס מבצעות מלאכת קודש. תרבות השקר כל כך מוטמעת בד.נ.א של העובדות הסוציאליות שהן לא מסוגלות לומר מילה אחת אמת. הן משקרות בתסקירים שהן כותבות לבית המשפט, משקרות בעדותן ומשקרות לציבור. פיהן מפיק שקרים ברמה של שקר לכל הברה שיוצאת מפיהן.
לנו ברור טוב מאוד למה העובדות הסוציאליות הללו צריכות להיות בתחתית סולם השכר.
ראשית, רבות מהן מרוויחות הון תועפות של כסף תמורת שני שליש או חצי משרה.
רובן מסיימות לעבוד ב 13:00 ועדיין מקבלות כ 15,000 ש"ח אם לא יותר בגין תוספות לכוננויות שהן בכלל לא מבצעות.
נשים כמו העובדות הסוציאליות עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור.
בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך.
המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה.
להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן.
מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.
במסגרת מסעות הקמפיין להעלאת שכרן של העו"ס בתקשורת הן לא מגלות לצופים, ש'מרכז קשר' הוא עונש להורים שפקידות הסעד לא אוהבות. העו"סיות לסדרי דין הן שיוצרות את המאבקים הסוערים בגירושין, והן אלה שמדברנות את ההורים להשתמש בכלי נשק אחד נגד השנייה, כדי שאז לעו"סיות במרכזי הקשר תהיה תעסוקה.
בעזות מצח כותבות העו"ס שלא משלמים להן מספיק, והנה בפוסטים שלהן בפייסבוק הן מתארות את חייהן הנפלאים:
"טיול לאיטליה וסלובניה על חשבון הברון". מארחים אותן עובדות סוציאליות מקומיות.
פוסט זה מוגש לכם כשירות לציבור בגין השתתפות איגוד העו"ס בקמפיין להעלאת שכרם. איגוד העו"ס הוא חממה כיצד לנתק ילדים או לחטוף ילדים. מדובר בעו"ס הבזויות ביותר בחברה הישראלית.

כל מה שמעניין את העובדות הסוציאליות זה רק כסף ועוד כסף. פק"סיות זוממות כיצד לחסל הורים, כיצד לחלוב את תקציב הרווחה, כיצד לשפר את מעמדן הנחות בציבור הישראלי, וכיצד לפעול על מנת לשפר את שכרן, תחת מצגת שווא שהן, הסתומות והנאלחות בארץ, זכאיות לתוספת שכר….

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים