מסמך גנוז: "גזזו פאות לילדים במעברות"

מסמך גנוז: "גזזו פאות לילדים במעברות" , מתי טוכפלד , 12.12.2018 , ישראל היום

אחרי עשרות שנים: הוסר החיסיון • מכתב של ראש אכ"א מ־1950 לכל מפקדי החילות, מאשר - התקבלו תלונות מעולי תימן על חיילים שנשלחו לסייע, וגזזו פאות לילדים

מסמך גנוז: "גזזו פאות לילדים במעברות" , מתי טוכפלד , 12.12.2018  , ישראל היום
עולים במעברה. למצולמים אין קשר לכתבה // צילום: אלדן דוד, לע"מ
ב־ 1950 שלח ראש אגף כוח אדם בצה"ל דאז, האלוף שמעון מזא"ה, מכתב ובו דרישה מאלופי הפיקודים והחילות להורות לחיילים להתחשב ברגשות העולים הדתיים במעברות ולהחמיר עם מי שלא יקפיד על כך. הסיבה למכתב: טענות שלדברי האלוף התקבלו אצלו על לנוהג פסול שאירע לעיתים מצד חיילים - גזיזת פאותיהם של ילדים לעולי תימן.

המכתב, שנשמר בארכיון צה"ל, הגיע יותר מחצי שנה אחרי שוועדת חקירה ממשלתית קבעה כי גזיזת פאות ילדי העולים נעשתה באופן שיטתי ומכוון - מסקנה שהיתה אמורה לעצור את הנוהג כבר אז.

בראש המסמך הודגש כי מדובר במכתב "סודי - אישי", ואף צוין כי הוא "דחוף". תחת הכותרת "הנדון: התנהגות חיילי צה"ל במעברות" מציין מזא"ה כי "מספר מעברות מתוך אלו שצה"ל קיבל על עצמו את הטיפול בהן, מיושבות על ידי אנשים דתיים. נתקבלו תלונות מספר מתושבי מעברות אלו על מקרי פגיעות ברגשות הדתיים מצד אנשי צבא. מקרים אלו התבססו בשיחות בין חיילים לבין תושבי המעברות - מבוגרים וילדים - שפגעו ברגשות אלו, גזיזת פאות ילדים וכד'".


המסמך הגנוז
המסמך הגנוז

למכתב (ויש להדגיש כי הדיווח על אודות הטענות כלפי החיילים מופיע בו בלבד) צורפו כמה עדויות של תושבי המעברות שריכז ח"כ בנימין מינץ ממפלגת פועלי אגודת ישראל, המעידות לכאורה על מעשי החיילים. לדברי האלוף מזא"ה, "החיילים נשלחו למעברות בתפקיד על מנת להגיש לתושבים את אותה העזרה שלמען הגשתה קיבל על עצמו צה"ל את הטיפול במעברות. המפקדים חייבים להדריך ולהסביר לפקודיהם את התפקידים המוטלים עליהם תוך הדגשת ההכרה להימנע מכל פגיעה ברגשות הדת והמוסר של תושבי המעברות.

"יש לערוך חקירה קפדנית בכל מקרה של הפרת פקודות ולפעול בכל חומרת הדין נגד אותם החיילים שיימצאו אשמים בהתנהגות בלתי הולמת".

"הנחיה מגבוה" 

המכתב נשלח בדצמבר 1950. בחודש מאי בשנה זו הוגשו לממשלה מסקנות ועדת חקירה ממשלתית בראשות השופט גד פרומקין, שקבעו כי גזיזת הפאות במחנות העולים היתה שיטתית, ולא כפי שנטען על ידי משרד החינוך ככזו שנבעה מסיבות בריאותיות ומהצורך להילחם במחלת הגזזת.
למרות העדויות שהוחזקו עד כה בסודיות בארכיון צה"ל, ולמרות מסקנות ועדת החקירה, הפך עם השנים סיפור גזיזת פאות ילדי תימן לשמועה רחוקה ולא מבוססת. הרב עוזי משולם, שניסה בתחילת שנות ה־90 להעלות את הנושא לסדר היום והביא עדויות למעשים נוספים שנעשו לעולי תימן, ובראשם חטיפת ילדים והטענה כי חלקם שימשו לניסויים רפואיים, נדחה על ידי הממסד ועל ידי הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים.

כמו כן, כל ועדות החקירה שהוקמו עד היום לבדיקת הנושא לא העלו ממצאים חד־משמעיים בנושא.
הוועדה הפרלמנטרית לחקירת היעלמות ילדי תימן והבלקן בראשות ח"כ נורית קורן, מתכוונת לקיים בקרוב דיון בנושא. לדברי גורמים בוועדה, לא ייתכן שחיילים פעלו על דעת עצמם והמסמך מעיד שמדובר היה בשיטה ובהנחיה מגבוה.
"הגילוי המחריד חושף כי הצבא, בהיותו הזרוע הביצועית של ממשלת מפא"י, התנהל באותה גישה אליטיסטית ומתנשאת כלפי העולים ופעל ברוח אותה ממשלה", אמרה ח"כ קורן, "המסמך גם ממחיש את דורסנות הממסד ופגיעתו בזכויות אדם".

מדובר צה"ל לא התקבלה תגובה לדברים.


מסמך גנוז: "גזזו פאות לילדים במעברות" , מתי טוכפלד , 12.12.2018 , ישראל היום


טיפול משפחתי נוסח לשכת הרווחה אילת

''אני רוצה את אבא ואימא שלי'' , מאת: אהובה מאמוס ● צילום: אהובה מאמוס ● 5/12/2018 ● ערב ערב 2892 "אבא אל תמות" צעקה הילדה הקטנה בבכי כאשר אמבולנס של מד"א הגיע לפנותו ● הדרמה אירעה ביום ראשון ברחבה הסמוכה לבית המשפחה לאחר שבית המשפט הורה להוציא את הבת בת ה-14 מביתה ולעקור אותה ממשפחתה למסגרת של הוסטל בירושלים ● "אני אלחם עד טיפת דמי האחרונה", הבטיחה לה אימה, "בשביל מה הבאתי אותך לעולם אם לא בשביל להיות לצדך?

''אני רוצה את אבא ואימא שלי''

''אני רוצה את אבא ואימא שלי'' , מאת: אהובה מאמוס ● צילום: אהובה מאמוס ● 5/12/2018 ● ערב ערב 2892

"אבא אל תמות" צעקה הילדה הקטנה בבכי כאשר אמבולנס של מד"א הגיע לפנותו ● הדרמה אירעה ביום ראשון ברחבה הסמוכה לבית המשפחה לאחר שבית המשפט הורה להוציא את הבת בת ה-14 מביתה ולעקור אותה ממשפחתה למסגרת של הוסטל בירושלים ● "אני אלחם עד טיפת דמי האחרונה", הבטיחה לה אימה, "בשביל מה הבאתי אותך לעולם אם לא בשביל להיות לצדך?
 
"לא רציתי להיפרד, לא רציתי לעזוב את הילדה שלי", אמרה האם והדמעות זולגות על לחייה. בוקר הדיון בבית המשפט

"לא רציתי להיפרד, לא רציתי לעזוב את הילדה שלי", אמרה האם והדמעות זולגות על לחייה. בוקר הדיון בבית המשפט

שלוש ערכאות עברה המשפחה במטרה לעצור את ההחלטה של בית משפט לענייני משפחה שקבע כי הילדה בת ה-14 תוצא מביתה בשל מחסור בהיגיינה.

הסיפור החל לפני מספר שנים כאשר המשפחה נתגלעה לחובות כלכליים. בשלב מסוים ישנה המשפחה בחוף הים ובצריף, אך תמיד דאגה להישאר מלוכדת. בשנת 2009 החלה מחלקת הרווחה בעיריית אילת בטיפול במשפחה ובשנת 2014 הוכרזו ארבעת ילדי המשפחה כקטינים נזקקים על רקע תפקוד הורי לקוי בעיקר סביב שמירה על ניקיון הבית, היגיינה אישית של הקטינים, בעיות התארגנות ומצוקה כלכלית. בתחילת 2018 הוצאה אחת הבנות הקטנות במשפחה ממשמורת ההורים והועברה למשפחתון אור שלום באילת. הרקע, כך נכתב בבקשות שהוגשו על ידי מחלקת הרווחה לבית המשפט: "הזנחה מתמשכת, קושי בקבלת גבולות וסמכות וחוסר במיומנות בסיסית". במקביל הגישו בקשה לבית משפט השלום באילת בה הם מבקשים להוציא את הבת הבכורה שהינה בת -15 שנים למסגרת המרוחקת מהעיר אילת. הילדה סובלת מבעיות רפואיות מכיוון שנולדה עם כליה אחת וכן היא בעלת רגל קצרה ואף עברה שלושה ניתוחים מתקנים והיא מטופלת בסד הגבהה. בכתבי הבקשה מפרטת מחלקת הרווחה, "בקשה זאת נסתמכה על שני טעמים עיקריים: הטעם הראשון הוא הזנחה קשה של הקטינה ושל שאר ילדי המבקשים כתוצאה מתפקוד הורי לקוי...הזנחתה מביאה לבעיות בריאות ולדחייה חברתית קשה, שמתחדדת על רקע גילה של הקטינה. הטעם השני הוא מתן מענה בלתי הולם לצרכיה של הקטינה הסובלת מבעיות רפואיות ומנטליות. נטען שהקטינה נעדרת מיומנות חיים בסיסית". סנגורי הרווחה טענו עוד "כי עולה הזנחה קשה וחוסר היגיינה...הקטינה סובלת מבעיות שיניים קשות שלא זוכות למענה הולם" בהמשך מפרטת מחלקת הרווחה את המסגרת החוץ ביתית שנמצאה לקטינה " עשויה להתאים לצרכיה לסייע להפוך אותה למבוגרת עצמאית ולקדם את שייכותה החברתית". הרווחה מציינת כי ההורים אכן אוהבים את ילדיהם ואת זאת ניתן ללמוד נוכח העובדה שהם מגלים התנגדות עזה להוצאתם מהבית "אך ניכר כי הם אינם מסוגלים לטפל בהם ולהעניק להם את צרכיהם הבסיסים".





עוה"ד בדש מסייע למשפחה

מנגד טענו ההורים כי אומנם תפקודם ההורי היה לקוי אך מסוף שנת 2017 בזכות הדרכה ושיקום המשפחה על ידי עו"ד יוסי בדש המסייע להם, חל שיפור משמעותי בתפקודם וכי הם הוכיחו רצון טוב לשתף פעולה עם הגורמים המטפלים ונכונות הלכה למעשה לתקן ולשפר את הנדרש מהם. נכון וברור כי המצב בבית רחוק מלהיות אידיאלי ויש לפעול עוד רבות להמשך שיקום המשפחה בסיוע ממשי של גורמי הרווחה, אך ניתן להיווכח כי התנהלות ההורים משתנה לטובה", טען עו"ד בדש, "ומכאן שהטיפול בקטינה וסיפוק צרכיה יועךו להתבצע במסגרת התא המשפחתי ובעיר מגוריה, כל שכן שמדובר בהעברה למסגרת חוץ ביתית המנותקת ומרוחקת כחמש שעות נסיעה". ההורים טוענים כי הם אוהבים את ילדתם ואת כל ילדיהם וכי ילדיהם אוהבים אותם והם רוצים לגדל אותם. עוד טענו ההורים כי מאז שהחלו בטיפול מחלקת הרווחה מעולם לא נשלחו להדרכה הורית קבועה ומסודרת וכי בתם לא הופנתה מעולם לקבלת עזרה רגשית קבועה מגורם מטפל", עוד טענו ההורים כי ההוסטל הממוקם בישוב מבשרת ציון אינו פתרון עבור בתם, בשל בעיות רפואיות מהן היא סובלת, מה שעלול להקשות עליה את הנסיעה כשהם מפרטים כי בשל בעיית הכליה עליה לשתות כל רבע שעה ובנסיעה לירושלים יש רק עצירה אחת. ההורים אף הביעו דאגה כי הם חוששים שיברח לה שתן במהלך הנסיעה מה שיוביל למצב נפשי קשה, בנוסף הם טוענים כי בשל הגפה היא אינה מסוגלת ללכת מרחקים ארוכים וכי הצעידה בתחנה המרכזית בירושלים הינה בעייתית עבורה. כמו כן חוששים ההורים כי הילדה לא תעמוד בלחץ הזמנים של קווי האוטובוס בתחנה המרכזית בירושלים, "שהנם לחוצים ועמוסים באנשים ולא ברור עד כמה תוכל לעמוד באתגר כאשר הליכתה מלכתחילה מוגבלת". ההורים טוענים בנוסף, "כי בתם אובחנה כבעלת אינטליגנציה גבולית ויש חשש ממשי לביטחונה באוטובוס בנסיעה שאורכת חמש שעות, לצד נוסעים זרים.

בית המשפט קיבל את עמדת הרווחה

בית משפט השלום לענייני משפחה באילת קיבל את עמדת מחלקת הרווחה והורה על העברתה של הילדה להוסטל במבשרת ציון, ההורים באמצעות בא כוחם ערערו לבית משפט המחוזי לענייני משפחה שגם הוא פסק כי הילדה תועבר למסגרת הפנימיה. ההורים לא ויתרו ובא כוחם הגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון. במקביל, נמצא על מיטתה של הילדה מכתב בו היא כותבת כי במידה ותועבר בכוח לפנימייה בכוונתה להתאבד. הילדה נבדקה בבית חולים לבריאות הנפש בבאר שבע, שם טענה כי "כתבה את המכתב בכדי שהוריה ילחמו עליה" ונקבע כי הילדה סובלת מקשיים רגשיים אך אינה אובדנית וכי אין סיכון אובדני". בית משפט העליון דחה את העתירה והשאיר על כנה את ההחלטה להוצאת הילדה ולהעברתה למסגרת הוסטל.
ביום ראשון התקיים דיון בבית משפט השלום באילת בשאלה האם הילדה תועבר על ידי המשטרה למסגרת ההוסטל, זאת לאחר שרשויות הרווחה לא זכו למענה מצד המשפחה לבסוף הוחלט כי האב ייסע עם הילדה.

לאחר הדיון התכנסו בני המשפחה ושכנים רבים בהם הסומכת שמונתה למשפחה מטעם הרווחה, בחנייה שליד ביתם. הבנות חיבקו את אחותם ואת אימם, "תבטיחי לי שלא תשכחי אותי, תבטיחי לי שתאהבי אותי ושתהיי בקשר", אמרה האחות הקטנה בבכי קורע לב לאחותה הגדולה שעוד רגע נעקרת ממשפחתה. השכנים מסביב היו המומים, "זה לא הגיוני, לא מבינים מה הרווחה רוצה מהם? הם אנשים מקסימים ואוהבים את הילדים שלהם", אמרו.

אף עין לא נותרה יבשה

המשפחה זכתה לחיבוקי תמיכה, ולא נותרה עין יבשה. אב המשפחה הגיע כשהוא ממרר בבכי, "למה, למה עושים לנו את זה, למה מקשים עלינו, מה לא נותנים לנו היות משפחה? הרי אנחנו עושים הכל בעד שיהיה טוב , למה מתנכלים לנו ?. הבנות והאם רצו לאב וחיבקו את כולם, רק הגדולה המיועדת למעבר הלכה הצידה ובכתה" אבא אל תדאג אני אברח משם " היא אמרה בניסיון להרגיע את אביה, " אמא חיבקה אותה , ליטפה את פניה בניסיון להרגיע "אל תדאגי אני אלחם עד טיפת דמי האחרונה שתחזרי הביתה , בשביל מה הבאתי אותך לעולם אם לא בשביל להיות לצדך?". בניסיון אחרון ניסו בני המשפחה בעזרת בא כוחם עו"ד יוסי בדש לפנות לגורמים בעיריית אילת שאולי יכולים לעזור, כשהם נאחזים בתקווה. אב המשפחה שלא עמד בלחץ קרס על הרצפה כשהוא אינו מגיב, אחד השכנים שראה זאת מחלונו הגיע למקום והחל לטפל בו איליו הצטרפו עוברי אורח, " תזמינו אמבולנס הוא ביקש לאחר שנמצא כי האב אינו מגיב ., אבא ,אבא אל תמות " צעקה לעברו הבת הקטנה בהיסטריה ובבכי כאשר הבנות רצות לכיוון אביהם ומשתטחות לצדו כאשר המטפלים ביקשו מבני המשפחה להרחיקן משם . זה מה שהרווחה עושה למשפחה שלי " אמרה הבת הגדולה בבכי " בהכל הם אשמים למה הם לא רוצים שנהיה משפחה?". היא שאלה" אני ילדה גדולה ויכולה להחליט, למה הם לא מתייחסים למה שאני מבקשת, אני רוצה את אימא ואבא שלי ואת האחים ששלי, לא רוצה להיות רחוקה מהם".
אמבולנס של מד"א פינה את האב לבית החולים יוספטל .
אחד השכנים של המשפחה סיפר ל'ערב ערב', "עבדתי עם הבעל , הוא אחלה בן אדם. את צריכה לראות איך הילדים יוצאים כל בוקר בזמן לבית ספר כשהם משקיעים בהם, איך שהם יוצאים לבית ספר נקיים ומטופחים, כל ילד מתלכלך אבל זה לא אומר שלא דואגים לו. לא כולם פה בוורוד גם אצלנו לא הכל ורוד", הוא אומר, ומצביע על הבתים בסביבה, "אבל רואים את המאמץ של המשפחה, את הדברים שהם עושים עבור הילדים, למה לעשות את זה?".
ד' שמונתה כסומכת של המשפחה מטעם מחלקת הרווחה אמרה, "אני יכולה להגיד שהם בסדר. האימא עושה את כל המאמצים לשלוח את הילדים מטופחים ונקיים. לא חסר אוכל בבית, לא חסר שום דבר. המשפחה משפחה טובה, אנשים טובים, ילדים חרוצים, ציונים טובים. נקשרתי למשפחה ואין מה הגיד. אני

"אני לא יודעת מה רוצה הרווחה מהמשפחה הזאת הילדים לא חסר להם שום דבר".
חברת המשפחה סיפרה: "ההורים נלחמים כבר שנים רבות כדי שיוכלו לגדל את הילדים כמו שצריך ולהעניק להם הכל. דווקא עכשיו כשהכל מתחיל להסתדר הרווחה הודיעה כי בכוונתם להוציא את כל הילדים מהבית, למה? במקום לשלם כסף עבור פנימייה, עבור משפחת אומנה שיעזרו להורים שיתנו להם תמיכה, הדרכה, עובדה, כשמדריכים אותם הם לומדים ומיישמים. למה להפריד ילדים מההורים שלהם, במקום לנסות לאחד משפחה הרווחה מנסה לפרק את המשפחה הזאת".
ביום שני בבוקר, למרות כל הניסיונות לאחד את המשפחה, הגיעה נציגת מחלקת הרווחה לבית המשפחה על מנת לקחת את הבת: "הם הגיעו בשעה רבע לשמונה", מספרת האם בכאב, "סירבתי לפתוח את הדלת ,מכיוון שבית המשפט פסק שהילדה תצא בשמונה בבוקר. רציתי לנצל את הדקות האלה להיות עם הבת שלי". לאחר שהאם לא פתחה את הדלת הוזעקה המשטרה למקום. "הסברתי לשוטר מדוע לא פתחתי הוא הבין, ביקשתי מהשוטר תשמור על הילדה שלי אל תיתן שיעשו לה רע".
לאחר שהילדה יצאה מביתה, רצה אליה האם ונישקה אותה, "לא רציתי להיפרד, לא רציתי לעזוב את הילדה שלי" אמרה האם והדמעות זולגות על לחייה, "נציגת הרווחה שאלה אותי למה אני מנשקת את הבת שלי כל כך הרבה ולמה אני לא מנשקת את הבת השנייה שהייתה במקום, אמרתי לה כי הבת שלי הולכת ולמזלי השנייה עוד נשארת איתי, כל כך חסר רגישות". היא מספרת, "הבת שלי חיבקה אותי ובכתה היא התפרצה על עובדת הרווחה ואמרה לה, "הכל בגללך, את גורמת למשפחה שלי ולהורים שלי עצב".
לאחר פרידה קורעת לב נלקחה הבת הגדולה לפנימייה אך עהו"ד של המשפחה הבטיח כי ימשיך לפעול על מנת לאחדה מחדש.



''אני רוצה את אבא ואימא שלי'' , מאת: אהובה מאמוס ● צילום: אהובה מאמוס ● 5/12/2018 ● ערב ערב 2892

שושנה שחם מעידה על פרשת חטיפת ילדי תימן

עדות נדירה בפרשת ילדי תימן: "לקחו תינוקות ונסעו, ואז שיקרו להורים שמתו" , ynet , תמר קפלנסקי , 03.10.18 ,
שושנה שחם (85) הייתה חניכה בקורס מטפלות במעון במעברת ראש העין בשנות ה-50, וראתה במו עיניה כיצד תינוקות ממוצא תימני נמסרים ללא ידיעת הוריהם למשפחות אחרות. 

המשפחות מספרות כבר שנים על התינוקות שנעלמו לפתע מבלי שוב, על השקרים ועל היחס המזלזל - אבל העדות המצמררת של שושנה שחם היא שונה. שחם (85), ניצולת שואה, למדה בשנות ה-50 בקורס מטפלות, וכחלק מההתמחות נשלחו היא וחברותיה למחנה ראש העין, שאוכלס בצפיפות ובתנאים קשים מנשוא בעולים חדשים, בעיקר מתימן. כעת, היא מספקת עדות נדירה מצד אנשי הממסד הרפואי והטיפול לדברים שראתה לנגד עיניה - ושחושפים חלק נוסף מפרשת ילדי תימן. (בווידאו שלמעלה - עדותה באדיבות עמותת עמר"ם).



"ראינו שהגיעו מכוניות, ומהמכוניות היו יוצאים אנשים, לבושים כמו בני אדם, לבושים עירוני. דיברו בשפה זרה. ראינו שהאנשים האלה מכניסים את התינוקות למכוניות. אז אמרתי: רגע, לאן לוקחים אותם? אז הם אמרו: אנחנו משפרים את המצב שלהם. הם הולכים להיות במשפחה אחרת, שלא יקרה להם עוד פעם מצב רפואי... התייבשות, כמו שאנחנו ידענו שזה נקרא. שלא יתייבשו. שייתנו להם נוזלים, שייתנו להם אוכל".


בית התינוקות במעברת ראש העין בשנות ה-50(צילום: טדי בראונר לע"מ )
בית התינוקות במעברת ראש העין בשנות ה-50(צילום: טדי בראונר לע"מ )


"אנחנו ידענו איפה הילדים". שושנה שחם כיום(צילום: תמר קפלנסקי)
"אנחנו ידענו איפה הילדים". שושנה שחם כיום(צילום: תמר קפלנסקי)


ידעת שלוקחים אותם מההורים?

"כן!"

לא היה ספק בזה?

"לא היה ספק. זה היה ברור לגמרי. הם גם אמרו: אנחנו מעבירים אותם למשפחה, ששמה יש להם סיכוי להישאר בחיים. הבנו את זה פשוטו כמשמעו. אמרו: לוקחים אותם לבתים יותר טובים, שיהיה להם טיפול יותר טוב והם יישארו בחיים".

ראיתן בעצמכן שלוקחים אותם?

"כן. ואז כשבאו ההורים, אה, הביולוגיים, שיקרו להם. שהילדים מתו. היינו עדות לזה. אבל לא היה טעם להגיד אחרת, מפני שזה מה שאמרו המנהלות של המקום, שהילדים מתו, קברנו אותם".

ואתן ידעתן שזו לא אמת?

"אנחנו ידענו איפה הילדים! שהם לקחו אותם במכוניות יפות ובבגדים מערביים".

הכול החל לפני כחמש שנים, באירוע משפחתי שבו צוין יום הולדתה ה-80 של שחם, ביחד עם ארבעת ילדיה, הנכדים והנינים. שחם הביטה בצילום שחור-לבן ישן שלה, במדי מטפלת, מניפה באוויר תינוק כהה-שיער מצחקק. לפתע שמעה ממנה בתה הנדהמת את המשפט "הסיפור של ילדי תימן אמיתי. אני עדה".

שושנה שחם במדי מטפלת עם תינוק. כאשר שחם נתקלה בתמונה הזו ביום הולדתה ה-80, היא אמרה לבתה לראשונה: "הסיפור של ילדי תימן אמיתי. אני עדה"
שושנה שחם במדי מטפלת עם תינוק. כאשר שחם נתקלה בתמונה הזו ביום הולדתה ה-80, היא אמרה לבתה לראשונה: "הסיפור של ילדי תימן אמיתי. אני עדה"

בתחילת השנה פתאום החלה שוב לדבר על החטיפות. בנותיה החליטו להקליט את אמן כדי לתעד את הדברים. בקלטת נשמעת שחם מספרת כי בשנות ה-50, כחלק מקורס מטפלות של ויצו, היא נשלחה להתמחות בבית תינוקות במחנה ראש העין. "אחרי כמה זמן ראינו אמהות... נשים מוזרות, שלא כל כך ידענו מי הן", היא אומרת בהקלטה. "הן באו ואמרו שהן רוצות את התינוקות שלהן. אמרנו: אלה התינוקות שיש, אנחנו לא יודעות על מקום אחר. הן הסתכלו על התינוקות ואמרו: לא, התינוקת שלי לא פה. או, התינוק שלי לא פה".

התיאורים של שחם מאשרים את הטענות של מובילי המאבק למען חשיפת האמת על חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן (על הפרשה - ראו מסגרת משמאל). "אנחנו ראינו שבאו אנשים אחרים לפני זה, לבושים יפה, ולקחו תינוק או תינוקת", היא מספרת. "עטפו אותם, לקחו אותם ונסעו איתם במכוניות. מכוניות יפות. הבנו שקורה פה משהו מלוכלך. אבל מה יכולנו לעשות בקשר לזה? שאלתי את האחיות: למה לוקחים את התינוקות? יש הורים שאומרים שהם ההורים שלהם. אז הן אמרו: לוקחים אותם כדי לשפר את המצב שלהם. לתת להם תנאים יותר טובים, אפשרות להישאר בחיים. אני זוכרת שאמרו שהם (התינוקות) מתו. נדמה לי שההורים (הביולוגיים) עצמם לא כל כך האמינו. היו שם כמה תקריות של בכי וצעקות".

את ההקלטה שלחו בנותיה של שחם לעמר"ם, העמותה העוסקת במחקר ואיסוף עדויות על פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, שבשנים האחרונות שבה והעלתה את הפרשה לתודעה הציבורית. בעמר"ם הבינו כי יש בידיהם אוצר, הן בשל עוצמת הדברים והן מכיוון שעדותה של שחם משתלבת היטב עם עדויות אחרות שהצטברו בארכיוני עמר"ם ובפרוטוקולים של ועדות החקירה שבדקו את הפרשה. במקביל, שחם הסכימה לספר את סיפורה גם ל"ידיעות אחרונות". בקורס המטפלות, היא מספרת, למדו החניכות בין השאר גם "איך לטפל בהורים (הביולוגיים, שהגיעו לדרוש את ילדיהם). איך לדבר איתם, להרגיע אותם".

מאיזו בחינה להרגיע?

"היו לנו גם מקרים לא קלים. מקרים ממש קשים של היסטריה, של צעקות. אז הם לימדו אותנו איך להרגיע את ההורים".

ראית בעצמך שבאו הורים?

"כן. צעקות, היסטריה. 'איפה יא וולדי ("הילד שלי" בתימנית), איפה התינוק שלי?' - 'הוא מת. לא הצלחנו לרפא אותו'. 'איפה הוא קבור, איפה הוא קבור?' איזה בכי. נקרענו מהסצנות האלה".

שחם שמרה כל השנים הללו על שתיקה. "אולי עכשיו, אם העניין מתעורר בארץ, אם מדברים על זה, אם כותבים בעיתונים על זה, אולי זה נותן גם לשאר זיכרון, להבין", היא אומרת. "ככה זה קרה אצלי. דיברו על זה ואמרתי: או! זה מוכר לי, זה ידוע לי, אני הייתי שם. הייתי עדה. עדה לסיפור רע - רע זו לא מילה. נורא ואיום. אחד הפשעים שלנו בדרך לעצמאות".

עדות נדירה בפרשת ילדי תימן: "לקחו תינוקות ונסעו, ואז שיקרו להורים שמתו" , ynet , תמר קפלנסקי , 03.10.18 ,
עדות נדירה בפרשת ילדי תימן: "לקחו תינוקות ונסעו, ואז שיקרו להורים שמתו" , ynet , תמר קפלנסקי , 03.10.18 ,

"השוד נחשף": המסמכים מגלים - כך נגזל הרכוש של עולי תימן

"השוד נחשף": המסמכים מגלים - כך נגזל הרכוש של עולי תימן , יאיר אלטמן , ישראל היום , 21.10.2018
חטיפת הילדים אינה העוול היחיד שנטען כי נגרם לעולי תימן • השבוע יוצגו בפני ועדה מיוחדת בכנסת מסמכים המלמדים: העולים נאלצו לשלוח בנפרד רכוש בעל ערך, ולא זכו לראותו יותר • ח"כ קורן: "הרכוש נמכר בישראל לסוחרים, נדרוש שהמדינה תפצה את הנפגעים"

פרשת ילדי תימן החטופים שבה ועולה לסדר היום בכל כמה זמן - לרבות עדויות על ניסויים שבוצעו בהם - אולם על עוול נוסף שנעשה לכאורה לעולים שהגיעו ארצה מתימן כמעט לא דובר: שדידת רכושם. מחרתיים יתקיים דיון מיוחד בוועדה המיוחדת לחקר היעלמות ילדי תימן והבלקן, ובו יוצגו מסמכים המעידים כי רכוש שהפקידו העולים בדרכם לארץ בידי אנשי הרשויות מישראל, לא נמסר להם עם נחיתתם ובמקום זאת נעשה בו שימוש על ידי המדינה.

יהודי תימן שביקשו לעלות לארץ באמצעות מטוסי הסוכנות היהודית בסוף שנות ה־50 התבקשו להשאיר מאחור את רכושם, ובו בין היתר תשמישי קדושה, תכשיטים בעלי ערך, ספרי תורה, כתבי עת עתיקים ורשומות של היסטוריית הקהילה המקומית. לעולים הובטח כי הרכוש, שעליו נרשמו שמות הבעלים לפי מספרים מסודרים, יועבר לארץ באמצעות אוניות והעולים יוכלו לקבל אותו בחזרה. לפי המסכמים שיוצגו בוועדה, הציוד אכן הועבר ארצה אך בודדים היו העולים שזכו לקבלו בחזרה (כ־200 בלבד מתוך כ־40 אלף). האחרים דרשו במשך שנים לקבל את רכושם אך לא זכו לקבלו, ולמקצתם הוסבר כי אבד ולאחרים כי נשרף במחסן של הסוכנות ביפו. המסמכים מאותן שנים, שיוצגו בוועדה בכנסת ושנחשפים כאן, מוכיחים לכאורה כי הרכוש אכן קוטלג לפי בעליו והגיע ארצה, אך הועבר לסוכנות היהודית, לארגון הג'וינט ולארכיון האוניברסיטה העברית כרכוש ציבורי - ומאז אבדו עקבותיו.

"תחושה של מפח נפש". מאיר קורח // צילום: אורן בן חקון
"תחושה של מפח נפש". מאיר קורח // צילום: אורן בן חקון

יו"ר הוועדה, ח"כ נורית קורן, תדרוש בדיון ביום שלישי לקבל סמכויות של ועדת חקירה ולעמוד בראשה, על מנת שיתאפשר בהמשך לדרוש שהמדינה תפצה את בני המשפחות עבור הרכוש שנגזל מהם.


בין המסמכים הרבים אפשר למצוא למשל רשימת רכוש של עולים שהגיעו בשתי אוניות לפחות - "לוצה" ו"לוק" - מה שמוכיח כי הציוד הועבר לארץ והיה באחריות הסוכנות היהודית. מסמכים נוספים מעידים על ההתכתבויות בין הרשויות וגורמי הממשלה השונים ועל בני המשפחות שהגיעו למשרדי הסוכנות ודרשו חזרה את רכושם. כך למשל נכתב ב־11 בספטמבר 1950 על ידי חיים צדוק, איש מחלקת הקליטה של אגף עולי תימן בסוכנות, במכתב ליצחק רפאל ממחלקת העלייה של הסוכנות היהודית: "מראשית העלייה האחרונה מתימן... באים פעם בפעם עולים ומתאוננים על אובדן חפציהם, מבלי יכולת לקבוע היכן נגנבו... באותו פרק זמן, רוכזו בחאשד ובמשרדי הסוכנות בעדן חפצים רבים של עולים שלא ניתן להם לקחת אותם, מתוך הבטחה שלא יאונה לחפצים כל רע, וכי יגיעו לארץ ישראל...

חלק מהמסמכים שנמצאו ושיוצגו השבוע בכנסת
חלק מהמסמכים שנמצאו ושיוצגו השבוע בכנסת


"אלינו מופיעים עתה אנשים המודיעים שהם מוצאים במחסן ביפו את שקיהם ומזוודותיהם פתוחים, כשחפצים רבים נעלמו מתוכם. פרשה זו מחייבת לדעתי חקירה מה קרה עם החפצים בחאשד ובעדן... השבוע ביקרתי במחסן ביפו... במקום סופר לי למשל כי אנשי משרד החוץ אוספים את ספרי הקודש החשובים ובעלי הערך (גם כאשר הבעלים רשומים עליהם) לארגזים מיוחדים ומעבירים אותם מן המקום. אינני יודע אם דבר זה מוצדק, שיילקחו ספרים פרטיים".
במכתב שכתב משה שרת, אז שר החוץ, לשר הדתות ב־9 ביולי 1950, הוא מתריע כי מדובר באוצר בעל ערך היסטורי ודורש כי יטופל בהתאם: "(מדובר ב)אונייה (שהגיעה) לחוף אילת ופרקה 300 ספרי תורה מגלות תימן... אין לי ספק כי משרד הדתות הוא המוסד היחיד המוסמך לטפל באוצר זה ולהביאו אל מנוחתו ונחלתו. חזקה שיש בין ספרי התורה גווילים עתיקי ימים הראויים לשמירה מיוחדת".
הספרים וסגירת המעגל
מאיר קורח, נכדו של הרב הראשי האחרון של יהדות תימן, הרב עמרם קורח, סיפר ל"ישראל היום" כי כתבי יד עתיקים שעליהם שמר הסב ונמסר למשפחתו כי נשרפו במחסן הסוכנות, מצאו את דרכם ללא פגע אל ידיו של סוחר עתיקות מירושלים. לאחר 24 שנה הצליח קורח לקבל את חלקם בחזרה, ולדיון ביום שלישי בכנסת הוא יגיע עם כתבי היד העתיקים. "אני זוכר כיצד משפחתי ארזה את הספרים שהיו לאוצר המשפחתי בשלושה ארגזים ענקיים", אמר, "הייתי אמנם בן 6 אך המחזה הזה לא מש מעיניי. כשהגענו לנמל התעופה נאמר לנו שלא ניתן לקחת את הארגזים איתנו ויש לשלוח אותם דרך הים. סבא לקח איתו כמה ספרים שהוא כתב בעצמו - אחד מהם 'סערת תימן'. כשהגענו לארץ התחלנו לבדוק עם הסוכנות איפה הספרים. בהתחלה דחו אותנו, אמרו לנו לבוא בעוד שבוע וכך הלאה, ולבסוף נאמר לנו כי פרצה שריפה במחסן של הסוכנות והספרים אבדו. הם אפילו לקחו אותנו לראות את האודים העשנים".
מתי בעצם הבנת שהספרים לא נשרפו ועשן המחסן רק היה כיסוי?
"כל הזמן ידענו, אבל לא היו לנו הוכחות. 24 שנה לאחר מכן פגשתי מכר בירושלים שאמר לי שהוא ראה ספרים ועליהם חתום בכתב יד 'משפחת קורח' אצל סוחר עתיקות בעיר. נפגשתי איתו כביכול כדי לרכוש אותם. היו שם עשרות. פתחתי את הראשון וראיתי את כתב היד של סבי - 'עמרם קורח'. אני פותח את השני ואותו הדבר. כל הספרים האבודים של משפחתי שסופר לנו שנשרפו במחסן של הסוכנות נמצאים מולי, בפעם הראשונה מאז גיל 6, ללא פגע. אספתי את כל הספרים של משפחתי ואז שאלתי אותו על המחיר".


ספרי הקודש שהיו ברשותו של הרב הראשי בתימן עמרם קורח, ושנמצאו על ידי הנכד מאיר // צילום: אורן בן חקון
ספרי הקודש שהיו ברשותו של הרב הראשי בתימן עמרם קורח, ושנמצאו על ידי הנכד מאיר // צילום: אורן בן חקון


למראה הבחור הצעיר וחסר האמצעים שביקש לרכוש ערימה של ספרים עתיקים וייחודים, גיחך הסוחר. "'מהיכן יש לך כסף, בחור צעיר?' הוא שאל אותי", נזכר מאיר, "הוא הצביע על אחד הספרים ואמר, 'זה 10,000 דולר והאחר 20 אלף'". באותו רגע הציג עצמו קורח בפני הסוחר והטיח בו כי הוא למעשה שותף לגניבה. "הסוחר התחיל לגמגם, אמר לי שהוא קנה אותם, אך סירב לספר לי מי המקור. איימתי להתלונן במשטרה, והגענו לפשרה שאני אבחר כמה ספרים ללא תשלום כעירבון עד שתתברר זהותם, וכך קיבלתי לידי בחזרה חלק קטן מהספרים שהיו שייכים לסבי".
קורח אכן פנה למשטרה, אך היומנאי הגיב בזלזול למשמע חשד לעבירה שאירעה 24 שנים מוקדם יותר וסירב אפילו לרשום אותה. קורח לא ויתר והגיע עד ליו"ר הסוכנות דאז, פנחס ספיר. "דרשתי ממנו להקים ועדת חקירה ושאני אהיה חלק ממנה. הוא הרים גבה, שאל אותי במה אני עוסק ואמרתי לו 'מנהל בית ספר'. הוא שאל אותי אם אני מרוצה מהעבודה. לא ידעתי אם להתייחס לכך כאיום או כפיתוי.


"היה פה פשע מאורגן בחסות המדינה" ח"כ נורית קורן // צילום: אורן בן חקון
"היה פה פשע מאורגן בחסות המדינה" ח"כ נורית קורן // צילום: אורן בן חקון

"המשכתי ואמרתי לספיר, 'אתה יודע שיש לנו פרשה נוספת של ילדים שנעלמו, ואחותי גם היא בין הנעלמות. יש פסוק שאומר, 'תן לי הנפש והרכוש קח לך'. תחזיר את אחותי ואוותר לך על הספרים. ספיר עמד שם דומם במשרדו והעביר אותי למנכ"ל הסוכנות דאז משה ריבלין. הוא קרא את המכתב שכתבתי ופשוט התנפל עלי. צעק עלי ושאל אם אני יודע מה הם עשו למעננו (עולי תימן) ואיך אנו לא מתביישים. הייתי אז בחור צעיר בן 30 ופניי החווירו. הוא אמר לי, 'הרבה שנים עברו ואין מה לעשות עכשיו. תחזור הביתה בחור צעיר', וכך יצאתי משם במפח נפש. עכשיו השוד נחשף והגיע הזמן לחקור".
ח"כ קורן, יו"ר הוועדה, אמרה לקראת הדיון: "לא מספיק שחטפו מהעולים התימנים את הילדים שלהם - גם בזזו מהם את הרכוש שלהם. ספרי תורה ותשמישי קדושה עתיקים ותכשיטי זהב עבודת יד בני מאות שנים חולקו בין מוסדות המדינה דאז ונמכרו לסוחרים בטענה שאין לרכוש בעלים - ועוד הקימו ועדות שידונו איך ואם בכלל ישיבו את הרכוש לתימנים. אותם תימנים נאיביים נתנו את כל רכושם כי האמינו לאנשי הסוכנות והג'וינט שאמרו להם שהמטוס לא יכול להתרומם עם המשקל של הרכוש ושהם יקבלו הכל בארץ... היה פה פשע מאורגן בחסות המדינה".
מהסוכנות היהודית נמסר: "הנושא כאוב וחשוב לברר את האמת. שיתפנו פעולה ואנו ממשיכים לשתף פעולה באופן מלא עם הוועדה. מסרנו את כל המידע הרלוונטי שברשותנו ונמשיך לשתף פעולה באופן מלא גם בעתיד, ככל שיידרש".
מארגון הג׳וינט נמסר כי "בתקופה המדוברת הג׳וינט העולמי היה אחראי על מחנה המעבר בעדן, שם עולי תימן המתינו לטיסותיהם לעלות ארצה לישראל. באותה העת, הארגון לא פעל בתחומי ישראל ולא היה לו תפקיד בקליטת העולים או רכושם. כל המסמכים הקשורים לנושא פתוחים לרשות הציבור, כולל חוקרים והיסטוריונים, העולים עצמם ובני משפחותיהם, כמו גם ועדות בדיקה קודמות אשר עסקו בחקר העלייה מתימן. בשנים האחרונות אף העלה ארכיון הג׳וינט העולמי אתר אינטרנט בו המסמכים השונים זמינים באופן דיגיטלי. הג׳וינט העולמי ישמח לשתף פעולה עם כל מחקר נוסף אשר ינסה לשפוך אור על שאלות לא פתורות הנוגעות לעלייה מתימן". מהאוניברסיטה העברית לא התקבלה תגובה.

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים