משרד הרווחה כולא בני נוער בסיכון במחלקות פסיכיאטריות במשך חודשים שלא לצורך

אין לאן ללכת: כך מופקרים בני נוער בסיכון - ונתקעים במחלקה הפסיכיאטרית , הדר ג יל-עד |04.08.22 | ynet

בני נוער שוהים ללא צורך במחלקות פסיכיאטריות אחרי שסיימו טיפול, לעתים אף חודשים ארוכים, משום שהפנימיות שאמורות לקלוט אותם מלאות - והשהות המיותרת גורמת להידרדרות במצבם. אנשי מקצוע מזהירים: במצב הנוכחי יהיה קשה לשקם אותם. משרד הרווחה: "עושים מאמץ לפתוח פנימייה נוספת"

חדר נוער בבית חולים פסיכיאטרי
חדר נוער בבית חולים פסיכיאטרי

חצי שנה חלפה מאז שאייל, בן 15, סיים את הטיפול בבית החולים הפסיכיאטרי, אבל הוא עדיין מאושפז שם. "כשהבנו שהוא סיים טיפול ואין עילה להחזיק אותו שם, התכנסה ועדה מטעם משרד הרווחה שהחליטה להעביר אותו לפנימייה פוסט אשפוזית", מספר אביו. "שישה חודשים חלפו מאז ועדיין לא מצאו לו מקום. לא קל להיות במחלקה פסיכיאטרית, בטח כשאתה אמור להשתחרר. ההמתנה רק גורמת למצב להידרדר. ילד שנמצא שנה באשפוז פסיכיאטרי, מחצית מהזמן הוא לא היה אמור להיות שם". 

אייל אושפז בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שניסה לשים קץ לחייו. "הוא התמודד עם מצוקה נפשית שהחמירה בחודשי הקורונה", משחזר אביו, "הוא החליט שהוא רוצה להפסיק לחיות. ניסינו למצוא עבורו מענה בקהילה דרך קופת החולים, אבל כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שפנינו אליהם אמרו שיש להם מקום רק באופן פרטי. התחלנו טיפול אבל המצב המשיך להידרדר. הטיפול בקהילה לא התאים לו, הוא היה צריך להיות במסגרת יותר מכילה, שרואה אותו במשך כל היממה. בשלב מסוים הוא לא יכול היה יותר, כבר הייתה לו תוכנית להוציא לפועל. שנייה לפני זיהינו את המצוקה ובאותו יום אישפזנו אותו. לא תיארנו לעצמנו שהוא יישאר שם כל כך הרבה זמן". 

כל יום הוא גורלי 


לא מדובר במקרה נקודתי אלא בתופעה מדאיגה: המתנה של חודשים ארוכים למקום בפנימיות פוסט אשפוזיות של משרד הרווחה. לאחרונה פנו במועצה לשלום הילד במכתב לשר הרווחה מאיר כהן בנושא. "אנו מתריעים מזה שנים על כך שבתי החולים הפסיכיאטריים עומדים בפני שוקת שבורה", נכתב, "בשל היעדר מקום במסגרות פוסט-אשפוזיות, ילדים ונוער נותרים באשפוז גם כאשר אין הדבר מותאם לצרכיהם במקרה הטוב, וגורם להחרפה במצבם במקרה הרע. לכך נודעות השלכות הרות גורל - כל יום שעובר מבלי שהילדים מקבלים מענה טיפולי המותאם לצורכיהם הוא בבחינת סיכון לשלומם הנפשי והגופני, ולעיתים אף לחייהם ממש". 
 
"אנחנו נמצאים בתקופת חירום, המצוקות הנפשיות החריפו לאין שיעור". אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
"אנחנו נמצאים בתקופת חירום, המצוקות הנפשיות החריפו לאין שיעור". אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
 
עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, אמרה כי "אנחנו נמצאים בתקופת חירום, כאשר המצוקות הנפשיות החריפו לאין שיעור נוכח משבר הקורונה. אחריות המדינה להבטיח שילדים יקבלו את הטיפול שמתאים להם. ילדים שנותרים באשפוז גם לאחר שאין בו כבר צורך, מצבם לא רק שלא משתפר אלא מידרדר. הבחירה של בתי החולים בין המשך אשפוז של ילדים ונוער לשחרור שעלול לסכן אותם, בהיעדר טיפול המשכי, היא בין רע לרע מאוד. אסור שהלימבו הפוליטי ישתק את המערכת, שצריכה לפעול הן למציאת פתרונות דחופים והן להתוויית מענים ארוכי טווח. חייהם של הילדים תלויים בכך". 

פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה בקבוצת הכללית, אומר: "בני נוער בכל העולם מראים בתקופת הפוסט-קורונה עלייה משמעותית של 30%-40% בדיכאון וחרדה. נוצר מצב לא סביר שבו קטינים שאושפזו בשל מצוקה נפשית נשארים באשפוז רק משום שאין פנימייה לשלוח אותם אליה. מדובר בקטינים שלא יכולים להשתחרר לביתם. ברגע זה נמצאות אצלי שתי נערות מאושפזות במחלקה ללא צורך רפואי ובניגוד לכל אמת מידה מוסרית ואתית. וזה כשכל מחלקות הנוער בישראל מוצפות בפניות חדשות ונמצאות בתפוסות גבוהות, בדרך כלל יותר מ-100%. קטינים שנמצאים באשפוז ממושך מתקשים להשתקם. הם לומדים זה מזה התנהגויות פתולוגיות כמו הפרעות אכילה חדשות, פגיעות עצמיות, ניסיון התאבדות, שימוש בסמים והתנהגות עבריינית".
פנימיות פוסט אשפוזיות הן פנימיות בקצה הרצף לילדים בסיכון במסגרת של משרד הרווחה, ובהתאם לכך הם מקבלים את התקינה הגבוהה ביותר של אנשי טיפול וצוות וקבוצות קטנות. רבים מהילדים השוהים בהן זקוקים למעקב פסיכיאטרי. ההמתנה לפנימיות בדרך כלל מתבצעת במסגרות בריאות הנפש, במסגרות אחרות של הרווחה או בקהילה. 

דניאל למשל, בסך הכל בן 9, שוהה במרכז חירום של משרד הרווחה כבר שבעה וחצי חודשים על רקע התנהגויות אלימות וחוסר יכולת של המשפחה להמשיך לטפל בו בקהילה. הוא ממשיך לסבול מהתפרצויות זעם ואלימות ונזקק לטיפול תרופתי, ואף אושפז במחלקה פסיכיאטרית למשך 48 שעות. קיימת הסכמה בין כל גורמי הטיפול כי יש להעבירו בהקדם האפשרי לפנימייה פוסט-אשפוזית, אך בינתיים הוא ממתין להשמה. בינתיים הוא מעביר את ימיו בבידוד במרכז החירום, מופרד מיתר הילדים בגלל התפרצויות האלימות שלו, ומצבו מוסיף להידרדר.

"בשנה האחרונה אנחנו עדים לנסיקה במספר הילדים שממתינים להשמה במסגרות פוסט-אשפוזיות, שמיועדות דווקא לאוכלוסייה הפגיעה ביותר מבין הילדים שבפנימיות", מסבירה עו"ד לידיה רבינוביץ', מנהלת תחום ייצוג קטינים בסיוע המשפטי במשרד המשפטים. "אנחנו מנסים לקדם את ההשמה הפרטנית של כל ילד וילד במסגרת ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו, ואף פנינו לאחרונה למשרד הרווחה כדי להתריע על חומרת התופעה. נאמר לנו כי ננקטים כל הצעדים הנדרשים על מנת לתת לה מענה עוד בחודשים הקרובים. נמשיך לעקוב ולוודא כי אכן תחול התקדמות בעניין". 

פצצה מתקתקת


סיוון, עובדת סוציאלית לחוק נוער, מתריעה כי לא מדובר רק בפנימיות פוסט אשפוזיות. "אנחנו מגיעים למצב שיש לנו איום של ילד או נער שיפגע בעצמו, ואין מסגרת שמתאימה עבורו", היא מסבירה. "זה מאוד מפחיד, ובשנים האחרונות ההמתנה עולה. היום כדי להגיע לפנימייה פוסט-אשפוזית צריך להמתין כמה חודשים טובים, גם חצי שנה. אבל לא מדובר רק בפוסט-אשפוזיות אלא גם בשאר פנימיות. יש לי נער שממתין להיכנס לפנימייה טיפולית בצו בית משפט כבר שבעה חודשים. בשום מקום לא היה מקום עבורו, והוא הלך והידרדר. היום יהיה הרבה יותר קשה לשקם אותו".
משרד הרווחה מסר בתגובה כי "בשנה החולפת נוספו בפנימיות הפוסט-אשפוזיות ובפנימיות קצה 190 מקומות. שיעור ההשמה של בני נוער בפנימיות אלו גדל מאז 2019 ב-18%. בחודש האחרון צומצמה רשימת ההמתנה ל-29 נערות ובימים אלו נעשים מאמצים אינטנסיביים, הכוללים גם מכרז בנוהל חירום, על מנת לפתוח פנימייה נוספת שתספק מענה ל-24 נערות נוספות. משרד הרווחה ממשיך כל העת ביישום הרפורמה בפנימיות ילדים ונוער ובחודשים הקרובים צפויות להיפתח מסגרות חדשות עם קבוצות קטנות וצוותים מקצועיים מעובים". 
 
אין לאן ללכת: כך מופקרים בני נוער בסיכון - ונתקעים במחלקה הפסיכיאטרית , הדר ג יל-עד |04.08.22 | ynet
 

"ניסו לצייר אותנו כסוטים, אמרו שחטפנו את הילד"

"ניסו לצייר אותנו כסוטים, אמרו שחטפנו את הילד"  , ברק שרון | mako | 22/08/22  


הם היו הזוג הגאה הראשון בישראל ששימש כמשפחת אומנה, אבל בדרך לשם שירותי הרווחה ניסו להכשיל אותם בכל דרך אפשרית. עכשיו, ההתמודדות של נדב בושם וחזי כהן מול המערכת האטומה מוצגת במחזה "הוועדה", שעלה בפסטיבל הקומדיה על שם קישון: "חשפנו את חוסר התפקוד של המערכת, והיא בתגובה פתחה מולנו במלחמה" .

נדב בושם, יחד עם י' | צילום: עתליה זהבי, פרטי
נדב בושם, יחד עם י' | צילום: עתליה זהבי, פרטי

 נדב בושם וחזי כהן מעולם לא תכננו לגדל ילדים, אבל לחיים היו תוכניות אחרות עבור בני הזוג. השניים, שהיו משפחת אומנה לילד של פליטה אריתראית במשך שש וחצי שנים, מצאו את עצמם נאבקים באטימות של גורמי הרווחה, עד שלבסוף הוא נלקח מהם בלי התראה ובלי שניתנה להם האפשרות לראות אותו שוב. "י', ילד האומנה, נכנס במקרה לחיים שלנו ונכנס לנו גם ללב", מספר בושם בשיחה עם mako. "מי שהפתיעה אותנו הייתה דווקא המדינה, בדגש על משרד הרווחה".

את המסע המטלטל של בני הזוג מול שירותי הרווחה מביא בושם בהצגה "הוועדה", שעלתה בימים לבמה במסגרת פסטיבל הקומדיה הישראלי על שם קישון, ביוזמת משפחת קישון ותיאטרון האינקובטור. "חזי הופיע בהתנדבות בגן של עמותת אליפלט, הפועלת למען ילדי פליטים", מתחיל בושם לספר את סיפורם, שהחל לפני יותר מעשור. "הוא התחיל להתנדב שם באופן קבוע ושם לב שיש ילד אחד שתמיד נשאר בגן בסוף היום. הוא ניסה לברר מי אחראי עליו וגילה שאמא שלו משלמת יותר כסף כדי שהוא ישאר שם, ואחת לכמה חודשים היא הגיעה לבקר אותו".


באיזה מצב היה הילד כשפגשת אותו לראשונה? 


"יום אחד עשו ריסוס בגן ואף אחד לא בא לאסוף אותו. זאת הייתה הפעם הראשונה שלקחנו אותו אלינו לכמה שעות, עד שהיה בטוח לחזור. הוא היה בן שנתיים וחצי אז, אבל נראה קטן מאוד לגילו. כמעט ולא הוציאו אותו מהלול. בדיעבד גילינו שאם לא היינו מתחילים לטפל בו הוא היה עלול לסבול מעיכוב התפתחותי. חזי גם שם לב שהוא סובל מגזזת וטיפל בו. כשהיה צריך לגמול אותו מחיתולים אף מתנדב לא הסכים לעשות את זה, אז לקחנו את זה על עצמנו. הוא פשוט היה לבד בעולם ואף אחד לא ראה אותו".

בושם מספר כי בין בן זוגו ובינו לא התקבלה "החלטה רשמית" לטפל בי', ולמרות שניסו לפנות למחלקת הרווחה של עיריית תל אביב פעמים רבות בנושא הם מעולם לא זכו למענה. "אחרי שהצלחנו לאתר את האמא בעצמנו היא הסכימה שנטפל בו", בושם נזכר. "הוא היה אצלנו בסופי שבוע, האכלנו אותו, עזרנו לו לחלץ עצמות כי הוא היה כל השבוע כלוא בלול. שמנו לב שהוא אוהב טבע, אז השתדלנו לטייל איתו ולקחת אותו לים. בחורף הזדעזענו מהתנאים בהם הוא נאלץ לישון אז לקחנו אותו לישון אצלנו ובבוקר החזרנו אותו לגן. כל אחת מהפעולות היו בהסכמה מלאה של האמא, שהופיעה ונעלמה לסירוגין".

קיבלתם במשך הזמן הזה סיוע כלשהו מהרווחה או המדינה?


"הלוואי שזה היה הסיפור. מחלקת הרווחה של עיריית תל אביב החליטה לתקוף כל דבר שעשינו. מבלי להתכוון, חשפנו את חוסר התפקוד של המערכת, והיא בתגובה פתחה מולנו במלחמה. ניסינו ליצור איתם קשר במשך יותר מחצי שנה, אבל הם לא הגיבו. בדיעבד שאלנו את הפקידים אם היינו אמורים להשאיר ילד קטן חסר ישע על המדרכה - והתשובה שלהם הייתה שכן". 

 

"הוועדה" | צילום: נדב בושם, יחסי ציבור
"הוועדה" | צילום: נדב בושם, יחסי ציבור

"אתה לא אבא שלו - אתה אבא של קומבינה"


מחלקת הרווחה החליטה להוציא את י' מחזקתה של האמא, ובתגובה בושם ובן זוגו שכרו עבורה עורך דין. "ידענו שאם זה יקרה נאבד איתו קשר", הוא מסביר. "האמא הייתה צריכה להוכיח שהיא כשירה ולטפל בו במשך שבועיים. אחרי שבוע, בעקבות איומי סכין מבן זוגה, היא התקשרה אלינו שניקח אותו חזרה. ברווחה אמרו לנו שאנחנו יכולים להגיש בקשה לאומנה, אבל כשעשינו את זה אז, עובדת סוציאלית אמרה לנו 'אין דבר כזה גייז שעושים אומנה, ואנחנו גם לא נמליץ על זה'".

בני הזוג הגיעו אז לעמותת אור-שלום, הפועלת לאיתור והכשרה של משפחות אומנה מטעם משרד הרווחה והביטחון החברתי, ושם החליטו להוציא את י' לבית קלט לתקופה של חודשיים, עד שבני הזוג יצלחו את מבחני האומנה. בתקופה הזו ראו השניים את י' רק אחת לשבוע, בביקור משותף עם האמא, שלא תמיד הגיעה. לאחר שעברו את כל המבחנים הדרושים, חזר י' אל השניים במסגרת אומנה. אמו של הילד נעלמה לתקופה ארוכה של שנה וחצי וכשחזרה במפתיע לתמונה עשתה הרווחה כל הניתן כדי להחזיר אליה את י'.

"רצינו להיות בקשר עם האמא ורצינו שהיא תהיה בקשר עם הילד", מספר בושם. "הצענו גידול משותף, כדי לתמוך בי' גם נפשית וגם כלכלית, אבל הרווחה הייתה עסוקה בלנסות לסכסך בין האמא לבינינו. הם אמרו לה שחטפנו אותו, וזאת גם הייתה העמדה שלהם כלפינו בבתי המשפט ובתקשורת - 'זוג לבן ועשיר חטף ילד שחור'".

האמא נפגשה עם י' בתדירות הולכת וגוברת, עד שברווחה החליטו שהוא צריך גם לישון אצלה. הפסיכולוגית הקלינית שטיפלה במקרה טענה כי הדבר לא פועל לטובת הילד, כך מספר בושם, וי' עצמו אף אמר כי הוא לא מעוניין בכך. בנוסף, כשהילד היה חוזר מביתה של האמא הוא היה מספר שהיא משאירה אותו לבד והולכת, אבל לטענת בושם פקידי רווחה טענו שהוא ממציא סיפורים. 

קאסט "הוועדה" | צילום: הילה ספקטור, יחסי ציבור
קאסט "הוועדה" | צילום: הילה ספקטור, יחסי ציבור

"הציפו אותנו עם זימונים וביקורים בוועדות, לפעמים בהתראה של כמה שעות לפני הפגישה", משתף בושם ומספר אף על אמירות הומופוביות שהוטחו בפניהם של בני הזוג. "באחת הוועדות של העירייה סיפרנו שלפעמים יש לו סיוטים בלילה והוא בא לישון יחד איתנו. עשו מזה עניין מטורף. זה השאיר אותנו בהלם. זה לא טבעי שילד רוצה להרגיש מוגן? אם היינו גבר ואישה לא היו מתעכבים על זה בכלל. בהזדמנות אחרת עלתה השאלה 'איך גבר שנמשך לגברים לוקח ככה ילד?'. במחלקת הרווחה ניסו בכל הכוח לצייר אותנו כזוג סוטים. השתדלנו לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי שיהיה לילד טוב, ובסוף עובדת סוציאלית אומרת 'אתה לא היית אבא שלו, אתה אבא של קומבינה'".

רשויות הרווחה העירוניות המשיכו לטעון שבני הזוג מרחיקים את הילד מהאמא ולא מופיעים לדיונים משפטיים, אבל שום דבר לא הכין את השניים לצעד הבא, כשי' היה בן תשע, שש וחצי שנים אחרי שהכניסו אותו לביתם. "אני בדיוק חזרתי מביקור משפחתי בארה"ב וחזי אמר שהוציאו לנו צו הרחקה מבית-הספר של י' ומהבית של האמא", מספר בושם. "התקשרתי למנהל בית הספר כדי לתאם שמישהו אחר יאסוף את י' והוא אמר לי שכבר לקחו אותו. גילינו שהילד נלקח ישירות מבית-הספר בליווי עובדת סוציאלית ושוטר. אפילו לא הייתה לנו הזדמנות להיפרד".

מספר ימים אחרי המכה שנפלה עליהם, שלח י' הודעה לבני הזוג: "אבא, אני רוצה לחזור אליכם". "היה אסור לנו אפילו לענות לו בגלל צו ההרחקה", נזכר בושם בכעס. "זה רוע שאין לתאר, בעיקר כלפיו. הוא היה בהלם, ברגרסיה קשה מאוד. ערערנו על ההחלטה בבית המשפט ואמרו לנו שאנחנו לא צד בעניין. י' ברח אלינו וסיפר לנו שהיא מרביצה לו, שהוא רוצה לחיות איתנו. הגשנו תלונה במשטרה, חזרנו לבית המשפט והעובדת הסוציאלית מטעם הרווחה טענה שהכל שקרים, שאין תלונות על אלימות מצד האמא, אבל יש תלונות על אלימות מהצד שלנו. היא גם טענה שאנחנו נותנים שוחד לילד ולאמא שלו. ומה היה השוחד? כרטיס רב-קו שהיה ריק מכסף. השופטת לא טרחה לבדוק את העובדות או לשאול את י'. ביטלו לנו לגמרי את האופציה לפגוש אותו וחייבו אותנו בכל הוצאות המשפט". 


הפרידה הייתה קשה, אבל אנחנו מבינים שזה לטובתו"


אחרי שהרגישו כי מערכות מרכזיות במדינה ירקו בפניהם, ביקשו השניים סיוע מארגוני הקהילה הגאה, אך לדבריהם הוא מעולם לא הגיע. "נפגשנו עם אנשים בכירים בקהילה והם דפדפו אותנו הלאה", טען בושם. "חלקם התעוררו כשכבר היה מאוחר מדי. אחרי שהבעתי את דעתי עליהם בפוסטים בפייסבוק למשל, קיבלתי מבול של קללות ואיומים. מה שאכזב אותי ופגע בי זאת ההרגשה השקופה שחוויתי בבית המשפט, אבל גם מול הקהילה, שאמורה להגן עליי, שאמורה להיאבק על הזכות של זוג גאה להיות משפחת אומנה. למדתי שאוהבים להשתמש בקהילה הגאה לצרכי שיווק, אבל לא נמצאים שם בשבילנו ברגע האמת. אלמלא החברים שלנו שהיוו את רשת התמיכה, לא היינו מצליחים לשרוד שום דבר מכל מה שקרה".

כשאסור לו ליצור קשר עם י' ועם תחושה שכל המערכות הפנו לו גב, פנה בושם ליצירה. "רציתי להעלות את המודעות למה שהמשפחה שלנו עברה, ולנסות להשפיע על המערכת האטומה", הסביר בושם. הפרויקט הראשון שיצר בשנה שעברה ועלה במסגרת מוזיאון תמונע, "חדרו של הבן", היה שחזור וירטואלי של חדרו של י'. לאחר מכן יצר בושם את הצגת היחיד "אתה לא אבא", שעלתה במסגרת 'פסטיבל תיאטרונטו' ואף זכתה בפרס הראשון בתחרות המונודרמות הקצרות.


 עכשיו, עולה היצירה השלישית שלו: ההצגה "הוועדה", קומדיה הסובבת סביב ועדת טיפול והשגחה, אשר מתכנסת אחת לשנה ומחליטה האם להמשיך את האומנה, או להעביר את הקטין בחזרה אל הוריו הביולוגיים. במחזה החדש אנחנו מקבלים הצצה לוועדה טעונה במחלקת הרווחה בין איתן, אב אומנה, לבין חמש עובדות סוציאליות וילד נוכח-נפקד. "בהצגה אני דווקא מתמקד בחברות הוועדה", מסביר בושם. "איך הן לא רואות את מצוקת האדם שלפניהן, וגם לא את עצמן כשהן הופכות למקשה אחת. אני בוחר לשים את הזרקור על משהו שאף אחד לא מדבר עליו. הנושא הזה לא חשוף. זו לא הצגה מבחינתי, זו שליחות".

שבועיים לפני עליית ההצגה לראשונה, עזבו י' והאמא את הארץ בפתאומיות. "יום לפני הטיסה התקשרו אלינו מטעם הרווחה ואמרו ש י' עוזב יחד עם האמא לקנדה", נזכר בושם בעצב. "שאלו אותנו אם אנחנו רוצים 'מפגש מסכם' בעוד שעתיים. למרות ששוב הודיעו לנו מעכשיו לעכשיו, כמובן שביטלנו הכול והלכנו להיפרד ממנו. זה היה קשה, אבל אנחנו מבינים שזה לטובתו וזה הכי חשוב. בארץ הוא היה נשאר חסר מעמד לנצח. בקנדה תהיה לו אזרחות והזדמנות לחיים אמיתיים ומלאים. השתדלנו להכין ולחזק אותו לקראת הנסיעה והראינו לו איזה טבע מצפה לו שם. אנחנו תמיד נהיה כאן בשבילו, לא משנה מה המרחק הפיזי".

איך סיפור כואב כל-כך הופך להצגה קומית?


"כמו בחיים, המציאות יכולה להיות מצחיקה ומייאשת. בוועדות הרבות שעברנו הסתכלתי על הסיטואציות ועל ההתנהגויות של מי שעומד מולנו. עם כל הכאב, הכל היה נורא מגוחך, באמת. הטקסטים בהצגה הם ציטוטים מהוועדות המקוריות. חברות הוועדה אומרות משפטים בחוסר מודעות מוחלט, כמו 'אסור לכם להיקשר יותר מדי לילד'. אני זוכר ששלחתי את הסיפור לאחד מכתבי הרווחה של אחד העיתונים המובילים בארץ והוא אמר 'אנחנו לא מטפלים בסיפורים כאלה'. אבל אתה כתב רווחה, הסאטירה הזאת פשוט כותבת את עצמה".

יחד עם בושם, שכתב וביים את ההצגה, משחקות גם השחקניות נולי עומר, עדילי ליברמן, אורה מאירסון, מיכל אטלס ולאה יונגר. "הייתה לי תמונה ברורה בראש של איזה שחקניות אני רוצה בהצגה", מספר בושם. "כל אחת מהן מביאה צבע מיוחד לה. בזכות ההתמסרות והכישרון שלהן מתאפשר לי לספר את הסיפור החשוב הזה. אני אסיר תודה".

באפריל האחרון, הגיבו מחלקות הרווחה והחינוך של עיריית תל אביב לפניית "כלכליסט" בנושא: "מפאת החיסיון הקבוע בחוק, שלו זכאית המשפחה הביולוגית, לא נוכל להתייחס לגופם של הדברים. עם זאת נציין, כי ככלל אומנה היא דבר זמני ויש לקוות ולשמוח כאשר מתאפשר להשיב קטין חזרה לבית הוריו מולידיו. נוסיף כי כל החלטה הנוגעת לקטינים ניתנת אך ורק על ידי בית המשפט המוסמך, ולאחר ששקל את טענות כל הצדדים, וכי כל טענה בעניין זה יש להפנות לבית המשפט".

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה

"הוועדה": כל מי שגר בישראל חייב לצפות בהצגה הזאת , הארץ , 12.12.2022 , ננו שבתאי.

אב אומנה הנאבק מול הרשויות האטומות עומד במרכז "הוועדה". במעשה אמנותי יוצא דופן מזקק היוצר נדב בושם את החיים לאבסורד קומי וזו הצגת מופת.

"הוועדה". טקסט אחד שזוקק לפרוטוקול ישיבה אחת , צילום: יותם דביר
"הוועדה". טקסט אחד שזוקק לפרוטוקול ישיבה אחת , צילום: יותם דביר


"הוועדה" מבוססת של סיפור אישי של נדב בושם, כאב אומנה שיחד עם בן זוגו התמודד מול מערכת אטומה עד כדי אכזריות — הרווחה ובתי המשפט. את הילד, שבבוא הזמן ביקשו לאמץ כחוק, הכירו עוד בהיותו תינוק, מוזנח באחד מ"מחסני הילדים" שבדרום העיר, שם התנדב בן זוגו של בושם. אמו של התינוק, מבקשת מקלט שהתקשתה לתפקד כאם, נתנה מרצונה לבושם ובן זוגו לטפל ולמעשה, לגדל ממש את בנה, בביתם, עד שהיה כבן תשע.

בני הזוג לא ביקשו לנתק את הילד מהאם, אלא להעניק לו בית חם ועתיד מבטיח. אבל כשרצו להפוך את ההורות הטוטאלית והמיטיבה שלהם להורות רשמית, על פי חוקי המדינה, הם נאלצו לעבור דרך נציגי הרשויות, שהתייחסו אליהם כאל פושעים מסוכנים. על אף ניסיונות סיזיפיים, לא קיבל הזוג תמיכה ראויה מצד שום גוף, אלא להיפך: הילד הורחק מהם בצו משפטי, נאסר עליהם ליצור עמו כל קשר, עד שעזבו האם ובנה את הארץ, והותירו את ההורים עם חדר ריק בבית וחור ענק בלב.

"הוועדה" היא הצגה מופתית, שחובה לצפות בה — וגם זכות — לא רק לשוחרי תיאטרון, אלא גם לכל מי שחי בישראל. נעשה פה מעשה אמנותי יוצא דופן. ראשית, הטקסט. במאי או כותב ממוצע היו, על פי רוב, נסחפים בקלות אחרי הרצון "לזעזע" ו"לרגש". לא חסרים בסיפור האנושי הזה שלל חומרים שמהם עשויות דרמות קורעות לב: תינוק מוזנח, הורים "פריבילגיים", גם "גאים", מול אם קשת יום, שהגורל התאכזר אליה. מאבק דמוי משפט שלמה, הבדלי תרבות וגזע, ומה לא. אלא שמכל החומרים ערך בושם טקסט אחד שזוקק לפרוטוקול ישיבה אחת, שבה ניצב האב מול כמה עובדות סוציאליות ומדריכת אומנה. זהו דיאלוג תמים לכאורה, בנושא "טובתו של הקטין", שבמבט רחב יותר מציג מה מסתתר מאחורי אותן רשויות, האמונות כביכול להגן על ילדים, אך בפועל עושות פעמים רבות את ההיפך המוחלט.

הצגת הפרוטוקול נמשכת כמה דקות. בושם, בתפקיד האב, מציג לוועדה, למשל, תמונות מחיי היום־יום של "הקטין". הוא מבקש לספר על ההורות ולקדם את סוגיית האימוץ. אלא שבכל רגע שכזה מיד קופצות העובדות הסוציאליות, כגוף אחד בעל כמה ראשים, ומדגישות בפניו שהוא ובן זוגו הם "רק אומנה". המילה "אומנה" נהפכת לשם קוד מאיים ופוגעני, כאילו כל זה אינו אלא עניין טכני, תחנת ביניים אקראית. הן משמיעות משפטים מוכניים כמו "אסור להיקשר לילד", או "אין כמו אמא", וחוסר עניינן בילד ורווחתו זועק מכל משפט וניואנס בהתנהגותן. כשהאב מתקומם על חוסר ההקשבה, או כשהוא מציע להן להיפגש ולשמוע את הילד עצמו, הוא מושתק מיד, באלימות המוסווית בנימוס קר ובסיסמאות ריקות מתוכן, ומואשם בעצמו בהיותו "אלים", כשכל רצונו הוא להיטיב עם הילד שהוא אוהב וקשור אליו כל כך, ולהבטיח את עתידו.

נדב בושם ב"הוועדה". מבוססת על סיפורו האישי , צילום: יותם דביר
נדב בושם ב"הוועדה". מבוססת על סיפורו האישי , צילום: יותם דביר


בניגוד לציפיית הקהל להמשך הדרמה: מה נקבע לאחר הוועדה, ואיך התגלגל הסיפור בהמשך, בוחרים הבמאים, בושם וחיות, בחירה מדהימה בעוצמתה. גם הסצינה הבאה מבוססת על אותה השיחה, אותו הפרוטוקול, אותו הטקסט. עם שינוי קל: השחקניות המגלמות את העובדות הסוציאליות מחליפות ביניהן תפקידים. כך, נניח, נהפכת מנהלת הוועדה ה"חביבה" לעובדת סוציאלית "קרה", וכן הלאה. החילופים נמשכים. כעבור כשלוש סצינות, הקהל מבין כביכול שזה מה שיראה הערב, וזה הטקסט שישמע. זו חוויה לא מובנת מאליה, שיש בה, בתחילה, כמה רגעים כמעט משעממים.

ככל שנמשכת החזרתיות בטקסט ובמיזנסצינה, נוצרים הדגשים שונים, חדשים ומפתיעים. בכל סיבוב דמות אחרת מקבלת יותר פוקוס, או משפט מסוים הופך בולט יותר. ההדגשים הללו חשובים ראשית ברמת התוכן. חוסר האכפתיות של הצוות מובלט כל פעם באור אחר, דרך סוגיה אחרת — למשל ההומופוביה. לא רק הפן השלילי מקבל זרקור, אלא גם רגעים אנושיים קטנים, באופן שבו כל שחקנית "לובשת" את הדמות ששחקנית אחרת גילמה בסיבוב הקודם. והחזרתיות הופכת ההיפך מרוטינה משעממת. נוצרת חוויית צפייה מותחת ומרתקת, מלאה ברגעי משחק נפלאים. כך, נהפך הזר למוכר, והמוכר לזר.


מסיבה מטורללת


מדובר במלאכת מחשבת אמנותית. הסיטואציה ההתחלתית, הריאליסטית, היא כמו נושא מוזיקלי שממנו מתפתחות הווריאציות, והמעבר ההדרגתי מהריאליזם לאבסורד נבנה בהדרגה — עד שלבסוף נדמה שאנו צופים במסיבה מטורללת, חסרת הקשבה והיגיון. זה לא פחות ממדהים. במובן הזה, "הוועדה" היא הצגה שיש לה קונספציה חזקה כל כך, שהולכת ומתהדקת, עד כדי שלמות של צורה ותוכן. שיעור מאלף בעבודה על טקסט דרמטי ובימוי.

לא חסרים בסיפור האנושי הזה שלל חומרים שמהם עשויות דרמות קורעות לב: תינוק מוזנח, הורים "פריבילגיים", גם "גאים", מול אם קשת יום, שהגורל התאכזר אליה

בושם הוא יוצר פרינג' ותיק וחרוץ. פגשתי אותו לראשונה כשחקן, בגלגולי הרחוק כבמאית. מאז יצר יצירות רבות ומגוונות. ל"הוועדה", קדמו כבטרילוגיה, הצגת היחיד שלו "אתה לא אבא", שזיכתה אותו בפרס בתיאטרונטו 2022, וכן גם "חדרו של הבן", שהוצג בפסטיבל א־ז'אנר, בתיאטרון תמונע (2021). לבושם שני עוגנים אמנותיים בולטים: הנטייה לקחת מחומרי החיים הקטנים והטריוויאליים ביותר, להפוך אותם למין מוזיאון חי, וכן פריזמת ההומור, שדרכה הוא מביא תמיד גם כאב ומחאה אינטליגנטית.

בדמויות הקומיות בגילומו יש תמיד פרודיה, אבל לצדה תמיד נמצאת גם חמלה לדמות, ויכולת לא מובנת מאליה להבליט את היופי והפיוט, גם כשהוא אפוף בכיעור ובאטימות לב. האיכויות הללו מגיעות לשיא ב"הוועדה". זו יצירה שמתחילה אמנם בסיפור אישי כואב, אך ממריאה למחוזות הגבוהים ביותר של הקומי, ושל האבסורד הקיומי. 

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר
"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר


לא בכדי, זכתה "הוועדה" בפרס הראשון בפסטיבל הקומדיה ע"ש אפרים קישון. באותה התחרות זכתה גם נולי עומר בפרס השחקנית הטובה ביותר. בלי להפחית מכישרונה הרב של עומר, שהיא שחקנית נפלאה, הזכייה הזאת שגויה בעיניי, בהקשר זה, ויש בה משהו מקומם. שכן "הוועדה" היא הצגת אנסמבל מושלמת, חלק רב מהיופי שבה הוא שכל השחקניות בה נהדרות ממש, כל אחת לחוד וביחד. אורה מאירסון מפציעה פה ברגעי משחק מדהימים, בניגוד בין המראה הרציני שלה לבין הקומיות המהממת ממש. כך גם עדילי ליברמן, במשחק אינטליגנטי כל כך, חד ומרושע כיאה. מיכל אטלס כריזמטית ומלבבת, בעיקר כשהיא שרה לקראת הסוף כ"זמרת שחורה" אירונית, וכן לאה יונגר, הצעירה שבחבורה, שמפתיעה מאוד ברגע שבו היא עוברת מדמות ה"חמודה הקטנה" לצעקת כאב אדירה באחד מהרגעים החזקים בהצגה.

יחד עם האיכות האמנותית המעולה והתוכן החשוב "הוועדה" היא הצגה שחייבת להמשיך להציג על הבמות ולקבל תמיכה ראויה וחשיפה רבה. מזמן לא ראיתי הצגה כל כך חשובה ונוגעת ברמה החברתית, וכזאת שמנוסחת ומבוימת בדיוק וכישרון רב כל כך עד ליצירת אלכימיה תיאטרונית מושלמת.

"הוועדה", מאת ובבימוי נדב בושם. במאית שותפה: ריקי חיות. משחק: נולי עומר, עדילי ליברמן, אורה מאירסון, מיכל אטלס, לאה יונגר ונדב בושם. ההצגה, במקור של תיאטרון האינקובטור, תועלה ב–13.12 בתיאטרון הבית ביפו

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר
"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר


"הוועדה": כל מי שגר בישראל חייב לצפות בהצגה הזאת , הארץ , 12.12.2022 , ננו שבתאי.

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר

"הוועדה" - הצגה על פרצופן של העובדות הסוציאליות בוועדות הרווחה , צילום: יותם דביר

קאסט "הוועדה" | צילום: הילה ספקטור, יחסי ציבור
קאסט "הוועדה" | צילום: הילה ספקטור, יחסי ציבור

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים