"ועדת החלטה" ופקיד הסעד - שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית

בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת.
הרווחה בישראל היא הנכשלת בעולם המערבי במספר גורמים:
  • השיעור העצום (5% מכלל הילדים היהודים בארץ) המוערך כגבוה פי חמשה עד עשרה של הילדים החיים מחוץ למשפחתם. מדובר בהערכה של כשבעים וחמשה אלף ילדים אשר מרביתם חיים במסגרות של פנימיה - לקוח מהספר "ילדים רחוקים" של יעקב אליה.


  • חלוקת תקציב - 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה". מתוך מסמך רקע בנושא:מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.



  • התעללות בילדים בפנימיות, בתי אמנה, נקמנות של פקידי סעד ועוד ...

    .
    פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המטפלים בילד בסיכון מגישים לוועדת החלטה דו"ח סוציאלי לפיו ועדת ההחלטה מתכננת מחליטה את גורלו של הילד בסיכון, לאן יופנה לטיפול במסגרת קהילתית, או לטיפול במסגרת חוץ-ביתית. החלטתם מוגשת לבית משפט לענייני משפחה בתסקיר סעד, והשופט ברב המכריע של המקרים מאשר את החלטת ועדות מקצועיות אלו ב"דלתיים סגורות". מתברר כי פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי, וועדות החלטה אלו אינם נקיים מניגוד עניינים ושיקולים זרים בבואם להחליט על גורלו של הילד בסיכון:
    • ניגוד עניינים של הרשות המקומית - ועדת ההחלטה ופקיד הסעד מורכבת בעיקר מאנשים המקבלים משכורתם מהרשות המקומית. החלטה לטיפול במסגרת הקהילתית תעמיס על תקציב העיריה, לעירייה אינטרס ל'זרוק' את האחריות התקציבית על משרד הרווחה, לכן יש לחצים על הועדה להוציא את ה'בעיה' מחוץ לקהילה כלומר לפנימיה של משרד הרווחה. ראה לעיל דברי מר מוטי וינטר: בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה"

    • ניגוד עניינים של חברי ועדת ההחלטה כעובדי הרשות המקומית - אם יחליטו חברי הועדה כי הקטין ישאר בקהילה הרי הם או חלקם יצטרכו לפקח ו/או לטפל בו, לעומת זאת אם ישלח לפנימיה הפיקוח ו/או טיפול הנדרש מהם יהיה פחות בהרבה וכך יהיה להם פחות עומס בעבודה.

    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי כעובדי הרשות המקומית - פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המופיע בועדת ההחלטה, ולפי ממצאיו מקבלת הועדה החלטות הוא עובד בלשכת הרווחה של הרשות המקומית שבה גר הקטין/חסוי. פקיד הסעד ו/או העו"ס יעדיפו את חלופה של הוצאת הקטין מהבית, פתרון אשר ידרוש מהם בעתיד מינימום פיקוח/טיפול ובכך יוקטן העומס בעבודתם. לפיכך ימליצו על פנימיה, אימוץ סגור, אומנה וכו'.

    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי ו"ועדת ההחלטה" כעובדי משרד הרווחה - משרד הרווחה הוא המנחה המקצועי של ועדת ההחלטה, פקיד הסעד, והעו"ס. משרד הרווחה הוא גם הממונה על הפנימיות בשירות לילד ולנוער והוא מקבל תקציב עבור כל ילד המגיע לפנימיה.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי ו"ועדת ההחלטה" כחברי וועד עובדים של ההסתדרות - פקידי הסעד, עובדים סוציאליים, רכז ועדת החלטה ורב החברים בה, הם עובדים סוציאליים חברי איגוד העובדים הסוציאליים המצייתים להוראת יו"ר האיגוד. ידוע על פקידת סעד שהפרה צו בית משפט בגין אי התייצבות לדיון עקב שביתה גם כאשר מדובר בדיני נפשות. השופט פאול שטרק: "פקידת הסעד במכתבה ציינה שפנתה לאיגוד העו"סים לשם קבלת אישור לטפל בעניין נוכח חלוף הזמן הארוך מאז שהאב ראה את הקטין. תשובת האיגוד הייתה שלילית בנימוק שלא מדובר בסכנת חיים. תמוהה תגובת האיגוד אפילו אם מדובר בהנהגת המאבק. הרי קשר בין אב לבין קטין הנו דיני נפשות, "סכנת החיים" משתמעת מכך שתסכול הורה שנמנע ממנו לראות את בנו יכול לגלוש לאפיקים אחרים." ידועה גם פרשת מעון "גיל עם" שבה ועד העובדים וההנהלה במשרד הרווחה פעלו לפי שיקולים זרים על גבם של הנערים החסויים במעון".
    • שימוש בהוצאת ילדים מהבית כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה - בחודש יולי 2004 ביטל בית-המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים, החלטה של פקידי סעד להעביר שני ילדים, בני 8 ו-10, מחזקת אמם למוסד המיועד לילדים בסיכון גבוה, במסגרת אמצעי חירום הכלולים בחוק הנוער.
      השופט אהרן ברק קבע בפסק-הדין שפקידת הסעד טעתה בפירוש כוחה וסמכויותיה. לדבריו, מטרת סמכות החירום בהוצאת ילד מביתו היא "לעולם שמירה על שלום הקטין. אין לעשות שימוש בהליך כדי להסתייע בו בקבלת החלטות שיפוטיות. לשימוש זה אין עיגון לא בלשון החוק ולא בתכליתו. ודאי שאין לנקוט הליך כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה כאמור".
      השופט ברק אמר עוד: "כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו, ללא הסכמתם, רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות, ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי".
    קישורים
  • אין תגובות:

    משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

    משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים