 |
| יצחק הרצוג - מערכת רווחה מופקרת |
שלום, שמי ס', בת 15, נמלטת רווחה.
לפני כפחות משבוע, חגגתי עם משפחתי המדהימה שנה ליום בו ברחתי מפנימיית "טוביה" בקיבוץ הרדוף, פנימייה טיפולית שיקומית כביכול אשר מנוהלת כיום ע"י משרד הרווחה. לפנימייה זו לרוב נשלחים קטינים עם תגיות כזב כגון "זקוקים לשיקום", "פגועי נפש", "באים מרקע משפחתי מתוסבך" והרשימה המומצאת עוד ארוכה. אם נניח לרגע שאלו הן התגיות הכנות, האם הייתם, בתור בני אדם עם ראש על הכתפיים, שולחים נערה עם ממוצע 96 בתעודה בחטה"ב, שלא "מבריזה", לא מעשנת ולא נוגעת בסמים, שהחטא היחיד שפשעה הוא להיוולד למשפחה עולה תמימה, שבדומה לשליש ממדינת ישראל עברה גירושין, לאשפוז "דחוף" כביכול במחלקה פסיכיאטרית לנוער, ולאחר מכן שולחים אותה הרחק מביתה ומסביבתה הטבעית לפנימייה מבודדת, שם תהיה כאחד עם עתידם של "מקרים אבודים"?
האם הייתם נותנים לעתידה של נערה כזו להתכווץ עד כדי גולם?
אני שנה לאחר הבריחה, שנה שאני לא לוקחת סמים פסיכיאטריים, (למרות התנגדותם הנחרצת של "הגורמים המטפלים" להפסקתם), מודה ששנה זו בהחלט לא הייתה שנה שכולה דבש. ראשית, מעבר לשלושה חודשים נאלצתי להסתתר מפני הרווחה והמשטרה, על לא עוול בכפי. עוולי היחיד היה רצוני העז לחופש, ולפיכך התנגדותי הנחרצת לחזור לפנימייה למרות איומיו של פקיד הסעד יצחק מעוז מלשכת הרווחה כרמיאל שייקח אותי בכוח משטרתי. אם למנוע מעצמי להפך לצאן לטבח ולסיבה למילוי כיסם הפרטי של העובדים הסוציאליים הינו פשע ו/או עבירה על החוק, הרי שכל החוקים במדינת ישראל הינם טפלים ככזב וכשטות אחת גדולה ולא כחוקי סדר בממשלה ראויה כי אם דיקטטורה. כל השנה הזו הינה שנת שיקום מבחינתי, שנת מעבר ממה שניסו לעשות ממני, חזרה אל משהייתי. בחלט, לא תהליך פשוט לאחר הנזק הרב כל כך שנגרם.
למרות כל אלה, קשיי ההסתגלות הטבעיים של מעבר בגילי לארץ אחרת, הינם גן עדן עלי אדמות יחסית לאשפוז ופנימייה טיפולית ללא צורך, אשר פקידי הסעד ראו בה כביכול דבר חיוני לתפקודי בתור בן אדם.
הרפובליקה הטורקית בה נולדתי – הצילה את חיי
הטראומה גרמה לי לדפוסיי מחשבה בעלי כיוונים ונסיבות שונות משהו מרוב הנערים בגילי בעקבות סגנונות מחשבה שגויים אשר ניסו לשטוף בהם את מוחי, ואילו אני עשיתי כל שביכולתי להתנגד אליהם. עקב כך נהייתי אדם מרדני יותר מתמיד, וכעת אני במצב של ניכור כל פרט המזכיר לי דפוסיי מחשבה הזויים אלו.
כגון: לעולם לא אכניס מוצרים אורגניים לביתי, עקב היות פנימיית "בית טוביה" בהרדוף פנימייה המאמינה בשיטה זו.
מבדיקות דם נהייתה לי טראומה קיצונית, לאחר שעברתי בדיקת דם באונס במחלקה הפסיכיאטרית המכנה עצמה "היחידה להדרכת הילד והמשפחה" בבית החולים הממשלתי בנהריה, שנעשתה אך ורק לשם בירור המינון של הסמים הפסיכיאטריים בדמי, קרי האם דילגתי על ההרעלה העצמית אשר נכפתה עליי בזמן הסופ"ש או לא. אני חיה כיום בטראומות, "רשימות שחורות" של דברים שלעולם לא אגיד או אציין בעקבות העובדה שהם מזכירים לי את הזמנים הקשים שנאלצתי לעבור. בעקבות הבגרות היתרה שנאלצתי להפגין בזמנים בהם הבנתי בגיל כה צעיר שאם אין אני לי מי לי, כיום אני מודעת לעובדה שמה שנותר לי מגיל ההתבגרות דינו לחכות שחבריי לגיל יתבגרו סוף כל סוף. אינני מסוגלת "להנות מהרגע" ככל נער ונערה בגילי או כפי שיכולתי לפני התפרצותה הבוטה של הרווחה בחיי. איש כבר לא יוכל להגדיר את מחשבותיי והדברים שעברתי בעבר והשפעתם על ההווה כ"דברים שכל ילד בגילי עובר". לא, לא כל ילד בורח ממדינה אחת אל מדינה אחרת, בכוחות עצמו, ונאלץ להתחיל ה-כ-ל מאפס, ועוד עם טראומה בסדר גודל כזה. לא כל נער ונערה יבינו על מה אני מדברת במאמר הזה בכלל, שרוב הסיכויים שכלל לא יגיע לאוזניהם. הפכו אותי מנערה "במצב טוב", לנערה אסופת קרבות. ולעתים אני שואלת את עצמי, "למה? למה כל כך מוקדם?"
אני במצב שאני נאלצת להתחיל את חיי מחדש, בארץ חדשה. בבית הספר הפרטי של הקהילה היהודית בו אני לומדת, כולם כבר מכירים את כולם מגיל קטן. ישנם אפילו חברים שמכירים אחד את השני מאז היוולדם, כך שברור שלא קל להיכנס חברתית לקבוצה כמעט סגורה שכזאת.
כיום אני בכעס על אימי שרצתה לעזוב את טורקיה בהיותי בת שנה וחצי ורצתה לעלות לישראל. אני רואה כיום בעלייה זו בזבוז זמן שגרם לכלום מלבד נזק, עובדים סוציאליים נצלנים, מעבר טראומה אשר ביגר אותי יתר על המידה בספיד, על קשיים לעתים בדיבור השפה הטורקית באופן שוטף יחסית לחבריי לכתה, והפסד כואב מן העובדה שהייתי יכולה להיות חלק בלתי נפרד מבית ספרי ככולם. לא הייתי נאלצת להתחיל כאן מחדש אילולא עשתה הרווחה כל שביכולתה בכדי לסמן אותי כנערה בתגיות המשפילות, הנחותות וחסרות האונים ביותר במדינת ישראל.
אני קוראת בזאת למחוקק לשנות בדחיפות את זכויותיהם הכמעט בלתי מוגבלות של העובדים הסוציאליים ולמזערן עד כדי פחות מעשירית, עקב השימוש הלא מבוקר בהן לרעה ו/או להונאותיהם האישיות. אני קוראת בזו לציבור הישראלי ולנבחריו להוקיע את העובדים הסוציאליים מן החברה ומסדר היום ולהגדיר את הוצאתן השרירותיות בדרגה מכפירה של ילדים מביתם והפרדתם ממשפחתם ומסביבתם הטבעית כפשע לכל דבר, ואת משרד הרווחה לרוקן מעובדים ממלאי כיסאות אוכלי חינם, אשר ללא בושה חיים על חלק מכספי משלמי המסים ומזיקים לו בחלק השני, ונהיים לגורם מרכזי בהידרדרות עתיד ילדינו ומדינת ישראל כולה אשר עתידה נטול כיום על כף המאזניים כמעט מכל נקודת מבט אפשרית.
המראת חירום - סיפורה של נערה מצטיינת, בת לאם חד הורית בכרמיאל, שנרדפה ע"י הרווחה ואושפזה בכפייה במחלקה פסיכיאטרית, עד שנאלצה לברוח מהארץ
קישורים:
- הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
- ניסויים בסמים פסיכיאטריים על ילדים במרכז רפואי לבריאות הנפש בנס ציונה - באר יעקב למציאת תחליף לריטלין - יוני 2009
- פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"
- פשעי הפסיכיאטריה והרווחה - מונולוג של נערה נמלטת - חלק א , חלק ב , חנה איסלר , אוקטובר 2009
- שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג - ג'ובים לחברי מפלגת העבודה על גבם של המוחלשים - שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג שמר על זכות השתיקה בהיותו חבר כנסת בחקירתו הפלילית בפרשת עמותות ברק וממשיך לשתוק נוכח מחדלי משרדו המשחיתים נפשות: אונס ילדה חוסה במעון של אקי"ם בשרון , אינספור פרשיות התעללויות אלימות ואנס קשים בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין, ועוד דוגמאות רבות אחרות...
- פסיכיאטרית יקרה: "אנו רואים בך כאחראית להידרדרותו של בננו" - ינואר 2010
- ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות מודה - חוות דעת פסיכיאטריות לא שוות כלוםיולי 2010 - שלוש חוות דעת פסיכיאטריות קבעו שאיתי בן דרור יכול לקחת את עומר, רוני ואור - והוא רצח אותם. כיצד מתרץ זאת ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות? לובין טוען כי החלטה מחוות דעת פסיכיאטרית "לעולם נכונה לרגע נתון" - כלומר, לאחר שעה יום או שבוע יכולה להינתן חוות דעת פסיכיאטרית שונה לחלוטין לאותו אדם, ע"י אותו פסיכיאטר. -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה