דברים שיש להאמין בהם ע"פ שיטת הרמב"ם (רבי משה בן מימון)
במאה ה-12 לספירה כתב הרמב"ם גדול הפוסקים וחכמי ישראל עליו נאמר ממשה (רבנו) עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה, איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות (עבודת כוכבים - עכו"ם) ומזל .
בפתח דבריו כותב הרמב"ם בבהירות על דברים שראוי להאמין בהם:
"דעו רבותי, שאין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים:
הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות. (היגיון, הסקת מסקנות).
והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו. (ראיות, עובדות מוצקות)
והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ע"ה ומן הצדיקים. (נביאים וצדיקים גמורים, אינם מאז חורבן בית המקדש)
וצריך האדם, שהוא בעל דעה, לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר:
שזה האמנתי בו מפני הקבלה,
וזה האמנתי בו מפני ההרגשה,
וזה האמנתי בו מפני הדעה.
אבל מי שיאמין בדבר אחד שאינו משלושת המינים האלה, עליו נאמר "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד,טו]".
(סוף ציטוט)
בתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים וגומעים הבלי פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים מהרווחה ביודעם כי אלו דברים לא בדוקים ולא אמינים
מאז עברו כ- 800 שנה, ומתברר שרבים מנכבדי מדינת היהודים, שופטי בתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים מוצא פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים מרשויות הרווחה כסוף פסוק, וחורצים גורלות של אזרחים.
בדו"ח ועדת סלונים נבו על עבודתם של פקידי סעד לסדרי דין נכתב כי בתי המשפט מקבלים מוצא פיהם של פקידי הסעד כ'תורה מסיני': "כיום מהווה התסקיר "סוף פסוק" ולא ניתן לערער או להשיג עליו. במצב דברים זה ההזדמנות הראשונה שיש לבני המשפחה להעלות טענות לגבי התסקיר היא בפני בית המשפט, אלא שכאמור לעיל, בתי המשפט נוטים במרבית המקרים לאמץ את המלצות התסקירים במלואן. הכוח הרב שמרוכז בידי פקידות הסעד, וההשלכות הרות הגורל שיש לתסקיריהן על חיי האנשים נשוא התסקירים, מצדיקים שתהיה לאותם אנשים אפשרות לערער על קביעותיהן. הנחת המוצא צריכה להיות שטעויות קורות תמיד, וגם כשאינן קורות - עניין לנו בתחום פרופסיונאלי שאינו מדע מדויק, ופעמים רבות ייתכנו מספר פתרונות לאותה סיטואציה - שכולם יהיו נכונים מבחינה מקצועית".
וזאת למרות שפקידי הסעד כותבים תסקירים לא אמינים: "בעדויות ששמענו ובבדיקת מדגם של תסקירים על-ידי הצוות, נמצא כי לא כל הוראות התע"ס מקוימות. עוד נמצא שאין אחידות בכתיבת התסקירים, אין פירוט מלא אילו חקירות בוצעו ואלו לא ומדוע, אין תמיד אבחנה בין עובדות לדעות, ולא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך - אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן".
מה כתב הרמב"ם על הסכנות באותם "מומחים" המפריחים טענות ודעות לא בדוקות
"וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם.
ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים.
ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו".
מה התוצאות בימינו עקב מחדלי בתי משפט לענייני משפחה ונוער ורשויות הרווחה
אינספור פרשיות התעללויות קשות בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין ועוד דוגמאות רבות אחרות.
מדוע בתי משפט לענייני משפחה ונוער גומעים הבלי פיהם של פקידי הסעד וחורצים חייהם של אזרחים רבים מבלי לבדוק.
שופטי בתי משפט אינם פתאים. מעשיהם נעשים בכוונה ומודעות מלאה. שופטי בתי המשפט רוצים שקט. השופטים מודעים לנזק העצום לפרט למשפחה לחברה ולמדינה שהם גורמים בכך שהם חורצים גורלות של אנשים על סמך מידע לא אמין מרשויות הרווחה, אך הם פוחדים מביקורת רשויות הרווחה. הם יודעים כי משפחה מוחלשת לא תוכל להתמודד מולם ולבקר את חוסר הצדק וההיגיון בהחלטותיהם, ולכן הם פוסקים ע"פ מה שפקידי הסעד מכתיבים להם.
קישורים:
במאה ה-12 לספירה כתב הרמב"ם גדול הפוסקים וחכמי ישראל עליו נאמר ממשה (רבנו) עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה, איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות (עבודת כוכבים - עכו"ם) ומזל .
בפתח דבריו כותב הרמב"ם בבהירות על דברים שראוי להאמין בהם:
"דעו רבותי, שאין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים:
הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות. (היגיון, הסקת מסקנות).
והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו. (ראיות, עובדות מוצקות)
והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ע"ה ומן הצדיקים. (נביאים וצדיקים גמורים, אינם מאז חורבן בית המקדש)
וצריך האדם, שהוא בעל דעה, לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר:
שזה האמנתי בו מפני הקבלה,
וזה האמנתי בו מפני ההרגשה,
וזה האמנתי בו מפני הדעה.
אבל מי שיאמין בדבר אחד שאינו משלושת המינים האלה, עליו נאמר "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד,טו]".
(סוף ציטוט)
בתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים וגומעים הבלי פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים מהרווחה ביודעם כי אלו דברים לא בדוקים ולא אמינים
מאז עברו כ- 800 שנה, ומתברר שרבים מנכבדי מדינת היהודים, שופטי בתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים מוצא פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים מרשויות הרווחה כסוף פסוק, וחורצים גורלות של אזרחים.
בדו"ח ועדת סלונים נבו על עבודתם של פקידי סעד לסדרי דין נכתב כי בתי המשפט מקבלים מוצא פיהם של פקידי הסעד כ'תורה מסיני': "כיום מהווה התסקיר "סוף פסוק" ולא ניתן לערער או להשיג עליו. במצב דברים זה ההזדמנות הראשונה שיש לבני המשפחה להעלות טענות לגבי התסקיר היא בפני בית המשפט, אלא שכאמור לעיל, בתי המשפט נוטים במרבית המקרים לאמץ את המלצות התסקירים במלואן. הכוח הרב שמרוכז בידי פקידות הסעד, וההשלכות הרות הגורל שיש לתסקיריהן על חיי האנשים נשוא התסקירים, מצדיקים שתהיה לאותם אנשים אפשרות לערער על קביעותיהן. הנחת המוצא צריכה להיות שטעויות קורות תמיד, וגם כשאינן קורות - עניין לנו בתחום פרופסיונאלי שאינו מדע מדויק, ופעמים רבות ייתכנו מספר פתרונות לאותה סיטואציה - שכולם יהיו נכונים מבחינה מקצועית".
וזאת למרות שפקידי הסעד כותבים תסקירים לא אמינים: "בעדויות ששמענו ובבדיקת מדגם של תסקירים על-ידי הצוות, נמצא כי לא כל הוראות התע"ס מקוימות. עוד נמצא שאין אחידות בכתיבת התסקירים, אין פירוט מלא אילו חקירות בוצעו ואלו לא ומדוע, אין תמיד אבחנה בין עובדות לדעות, ולא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך - אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן".
מה כתב הרמב"ם על הסכנות באותם "מומחים" המפריחים טענות ודעות לא בדוקות
"וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם.
ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים.
ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו".
מה התוצאות בימינו עקב מחדלי בתי משפט לענייני משפחה ונוער ורשויות הרווחה
אינספור פרשיות התעללויות קשות בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין ועוד דוגמאות רבות אחרות.
מדוע בתי משפט לענייני משפחה ונוער גומעים הבלי פיהם של פקידי הסעד וחורצים חייהם של אזרחים רבים מבלי לבדוק.
שופטי בתי משפט אינם פתאים. מעשיהם נעשים בכוונה ומודעות מלאה. שופטי בתי המשפט רוצים שקט. השופטים מודעים לנזק העצום לפרט למשפחה לחברה ולמדינה שהם גורמים בכך שהם חורצים גורלות של אנשים על סמך מידע לא אמין מרשויות הרווחה, אך הם פוחדים מביקורת רשויות הרווחה. הם יודעים כי משפחה מוחלשת לא תוכל להתמודד מולם ולבקר את חוסר הצדק וההיגיון בהחלטותיהם, ולכן הם פוסקים ע"פ מה שפקידי הסעד מכתיבים להם.
קישורים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה