אפריל 2014 - ענת בנאור עו"ס לשכת רווחה גבעתיים לא איפשרה לאבא אלון וולף לראות את בתו מזה שנתיים והוא התאבד בערב יום השואה.
אלון וולף עו"ד במקצועו, נותק מבתו בחודש דצמבר 2012. עו"ס ענת בנאור, לשכת רווחה גבעתיים, מנעה מהאבא כל קשר עם בתו. האבא פנה לבית משפט לקבוע הסדרי ראיה עם בתו, וציין כמעט בכל בקשותיו כי אם הילדה מגישה בקשות "במעמד צד אחד" למרות שנושא בקשותיה הן דיני נפשות, ומבלי שהיא מנמקת נימוק כלשהו מדוע בקשות כה חשובות צריכות להיות מוגשות במעמד צד אחד. האבא לא ראה תקווה לחידוש הקשר עם בתו, שם קץ לחייו בערב יום השואה 28/4/14 כשהוא מותיר מכתב התאבדות בו הוא מאשים את משרד הרווחה גבעתיים בהתעמרותם הבלתי פוסקת בו ובבתו.
האם זה אנושי שאם בתי שלמעשה טיפלה ודאגה לי כל החיים כשהיא יודעת שכל החיים הייתי כל כך תלוי בה, זרקה אותי עם לידת בתי, כשהיא יודעת היטב שלבד לא אסתדר, כי היא מכירה אותי למעשה הכי טוב בעולם, אחרי 14 שנות קשר, מתוכן 12 שנות מגורים משותפים- כשהורי בקושי חיים וצריך שיהיה לי מקסימום כוחות לטפל בהם ובמקום זה עלי להילחם בה כדי לראות את בתי וכדי שהורי הקשישים יראו אותה???כולם עושים לעצמם כסת"ח במקום לעזור לי אבל למה אם בתי עושה את זה?למה כולם משקרים פה במדינה ולא אומרים את האמת ולא אכפת להם באמת אחד מהשני???יש אנשים טובים במדינה אך כולם היו צריכים להגיד לאם בתי שעלינו להיות יחד ובמקום זה הופרדתי ממנה ומבתי בת הארבע כמעט מאז בתי נולדה.איני חולה פרקינסון כאימי ולא חולה סרטן כאחי ז"ל, אבל הייתי תלוי באם בתי במשך הרבה מאוד שנים (כי ככה היתה מערכת היחסים בבית הורי שהינם ניצולי שואה).אז למה היא עושה לי את זה ולמה נותנים לה במדינה לעשות את זה?היא היתה כל עולמי והיא יודעת זאת היטב.אדם לא יכול לשנות את עצמו לחלוטין כשכל מהלך חייו היה בנוי בצורה מסוימת במיוחד כשאתה אדם תלותי ובמיוחד כשהוריך ניצולי שואה קשישים שבקושי חיים.המדינה הזאת היא כיום ארץ אוכלת יושביה!!!לא היתה לי הנחיה נכונה בחיים ואם הייתי יכול לחזור על החיים שלי הייתי כיום סביר להניח עם שלושה ילדים לפחות (כי אני כל כך אוהב ילדים וכל כך אוהב את בתי ומתגעגע אליה ללא הרף) ולא רק עם ילדה אחת ואז אם בתי לא היתה זורקת אותי בצורה כה איומה ונוראה שאין ממנה תקומה!!!
הרחקת ילדה מהורה איננו מעשה של מה בכך.
בע"א 783/81 [פלונים נ' פלמוני] המסתמך על
ע"א 137/66 קבע הנשיא שמגר כי זכותו הטבעית של ילד היא להיות עם הוריו,
ואין לשלול זכות ההורים לגבי ילדם אלא במקרים קיצוניים ביותר,ואין
לנקוט בדרך זו אלא כהכרח ורק כשיש סיבה מיוחדת וכבדת משקל באופן חריג
ביותר שכן בצעד שכזה שוללים מההורה את זכותו הטבעית לגדל ולחנך את ילדו.
הכללים לשלילת הזכות ההורית קבועים בין השאר בסעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות שבו נאמר כך:
"מת
אחד ההורים, תהא האפוטרופוסות על הקטין להורה השני; ואולם רשאי בית המשפט,
בנוסף על אותו הורה, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לעניינים שיקבע
בית המשפט; והוא הדין אם אחד ההורים הוכרז פסול דין, או שאינו מסוגל למלא
חובותיו לפי פרק זה, או שבית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא
סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן או שהאפוטרופוסות
לקטין נשללה ממנו על ידי בית המשפט, וכן אם אחד ההורים אינו ידוע, או שלא
היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כבילדו".
כל המקרים המנויים בפסיקה ובחוק לא התקיימו
בעניינו של האבא אלון וולף, אלא בהנצחת מצב קיים שהוא מצב פסול ולפיו בתו
של אלון לא התראתה עם אביה תוך גרימת נזק של ממש לבתו.
אלון וולף. אבא. יהי זכרו ברוך. אמן.
תסקיר פקידת הסעד ענת בנאור:
מכון שינוי, מונה על ידי בית המשפט לשמש
כמתאם הורי, על מנת לחדש את הקשר בין אלון לבתו, אולם האם סירבה לשתף פעולה
לחידוש הקשר. שימת הלב לדיווח המקומם של מכון שינוי ולאנטיגוניזם נגד האב.
מדוע כתבו במכון שינוי את האם ואח' נגד האב. מיהם האחרים? לא צויין. מכון
שאמור לבצע גישור ותיאום הורי, היה אמור לשים מקו בין שם האב לשם האב, על
מנת להראות הליך גישור.
הדיווח של דר' דניאל גוטליב לבית המשפט מקומם גם הוא, כשהוא מתאר את תסכולו של האב בצורה חסרת חמלה ותובנה למצבו הקשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה