ביטול חוב שנגרם בשל רשלנות - במרץ 2008 קבע המוסד לביטוח לאומי כי המתלונן חייב לו 266,144 ש"ח בגין קצבת נכות כללית ששולמה לו בטעות במשך כמה שנים (להלן - החוב). החוב נוצר לאחר שהתברר למוסד שהכנסתו של המתלונן מעבודה עולה על תקרת ההכנסות המזכה בקצבת נכות כללית.
בתלונתו טען המתלונן כי מאז החל לקבל את הקצבה הוא לא החליף מקום עבודה, וגם לא היה שינוי של ממש בהכנסותיו; לטענתו, הוא אינו צריך לשאת כיום בתשלום חוב שנוצר באשמתו הבלעדית של המוסד, אשר לא בדק במשך שנים אם הוא זכאי לקצבה. המתלונן ציין גם כי חלה החמרה במצבו הרפואי, וככל הנראה הוא ייאלץ להפסיק לעבוד עקב כך.
הבירור העלה כי משנת 1992 שולמה למתלונן קצבת נכות כללית. רק במרץ 2008, בעקבות בדיקת הכנסותיו של המתלונן מעבודה, נמצא כי הוא לא היה זכאי לקצבה מינואר 1994 ועד יולי 2007. בעקבות בקשה לביטול החוב שהגיש המתלונן עוד לפני שפנה לנציבות, החליטה הוועדה לבחינת חובות במוסד (להלן - הוועדה) לבטל 75% ממנו. למתלונן נותר אפוא חוב בסך 66,038 ש"ח, והמוסד החל לגבותו באמצעות קיזוז 10% מקצבת השירותים המיוחדים החודשית שהמתלונן מקבל מהמוסד משום שהוא זקוק לסיוע בפעולות היום יום.
בעקבות התערבות הנציבות החליט המוסד להעביר את עניינו של המתלונן לבדיקה נוספת של הוועדה, כדי שתשקול את ביטול החוב במלואו, בהתחשב בהכנסותיו ובמצבו הרפואי. לאחר שהמתלונן הגיש למוסד מסמכים עדכניים על מצבו הרפואי והכלכלי, דנה הוועדה בבקשה והחליטה לדחות אותה, מכיוון שהכנסותיו של המתלונן מעבודה ומקצבת שירותים מיוחדים היו גבוהות מהשכר הממוצע במשק.
הנציבות ביקשה לקבל את מסמכי הוועדה, ומעיון בפרוטוקול ישיבתה עלה כי היא לא הביאה בחשבון בשיקוליה את ההחמרה שחלה במצבו הרפואי של המתלונן, שכתוצאה ממנה הוא הפסיק לעבוד והתקיים מימימחלה שצבר במקום עבודתו. כמו כן עלה ממסמכי המוסד כי בשל ההחמרה במצבו הרפואי הוגדל שיעור גמלת השירותים המיוחדים שהוא זכאי לה ל-105%.
הנציבות פנתה שוב לוועדה וציינה כי ככל רשות מינהלית עליה לפעול לפי כללי המינהל התקין ולקבל את החלטותיה בהתבסס על תשתית עובדתית עדכנית. אולם נראה לכאורה שבהחלטתה בדבר חובו של המתלונן היא לא לקחה במניין שיקוליה את השינוי שחל במצבו הרפואי שבגינו הפסיק לעבוד, על כל המשתמע מכך מבחינת הכנסותיו.
בעקבות התערבות הנציבות בחנה הוועדה בשלישית את עניינו של המתלונן והחליטה למחוק את יתרת החוב, שסכומה כ-58,000 ש"ח.
(610464)
בתלונתו טען המתלונן כי מאז החל לקבל את הקצבה הוא לא החליף מקום עבודה, וגם לא היה שינוי של ממש בהכנסותיו; לטענתו, הוא אינו צריך לשאת כיום בתשלום חוב שנוצר באשמתו הבלעדית של המוסד, אשר לא בדק במשך שנים אם הוא זכאי לקצבה. המתלונן ציין גם כי חלה החמרה במצבו הרפואי, וככל הנראה הוא ייאלץ להפסיק לעבוד עקב כך.
הבירור העלה כי משנת 1992 שולמה למתלונן קצבת נכות כללית. רק במרץ 2008, בעקבות בדיקת הכנסותיו של המתלונן מעבודה, נמצא כי הוא לא היה זכאי לקצבה מינואר 1994 ועד יולי 2007. בעקבות בקשה לביטול החוב שהגיש המתלונן עוד לפני שפנה לנציבות, החליטה הוועדה לבחינת חובות במוסד (להלן - הוועדה) לבטל 75% ממנו. למתלונן נותר אפוא חוב בסך 66,038 ש"ח, והמוסד החל לגבותו באמצעות קיזוז 10% מקצבת השירותים המיוחדים החודשית שהמתלונן מקבל מהמוסד משום שהוא זקוק לסיוע בפעולות היום יום.
בעקבות התערבות הנציבות החליט המוסד להעביר את עניינו של המתלונן לבדיקה נוספת של הוועדה, כדי שתשקול את ביטול החוב במלואו, בהתחשב בהכנסותיו ובמצבו הרפואי. לאחר שהמתלונן הגיש למוסד מסמכים עדכניים על מצבו הרפואי והכלכלי, דנה הוועדה בבקשה והחליטה לדחות אותה, מכיוון שהכנסותיו של המתלונן מעבודה ומקצבת שירותים מיוחדים היו גבוהות מהשכר הממוצע במשק.
הנציבות ביקשה לקבל את מסמכי הוועדה, ומעיון בפרוטוקול ישיבתה עלה כי היא לא הביאה בחשבון בשיקוליה את ההחמרה שחלה במצבו הרפואי של המתלונן, שכתוצאה ממנה הוא הפסיק לעבוד והתקיים מימימחלה שצבר במקום עבודתו. כמו כן עלה ממסמכי המוסד כי בשל ההחמרה במצבו הרפואי הוגדל שיעור גמלת השירותים המיוחדים שהוא זכאי לה ל-105%.
הנציבות פנתה שוב לוועדה וציינה כי ככל רשות מינהלית עליה לפעול לפי כללי המינהל התקין ולקבל את החלטותיה בהתבסס על תשתית עובדתית עדכנית. אולם נראה לכאורה שבהחלטתה בדבר חובו של המתלונן היא לא לקחה במניין שיקוליה את השינוי שחל במצבו הרפואי שבגינו הפסיק לעבוד, על כל המשתמע מכך מבחינת הכנסותיו.
בעקבות התערבות הנציבות בחנה הוועדה בשלישית את עניינו של המתלונן והחליטה למחוק את יתרת החוב, שסכומה כ-58,000 ש"ח.
(610464)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה