ליקויים בטיפול בבקשה לביטול חוב שמקורו בתשלום קצבאות ביתר - המתלוננת היא עקרת בית עיוורת אשר מקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי (להלן -המוסד). בעלה של המתלוננת הוא אלכוהוליסט, ואינו משתתף בהוצאות המחיה של המשפחה. לבני הזוג יש ארבעה ילדים, שניים מהם עיוורים ומוכרים כנכים על ידי המוסד.
המתלוננת קבלה על שבשנת 2009 דרש ממנה המוסד לשלם לו 104,279 ש"ח בגין קצבת ילד נכה ששולמה לה בשנים 1994-1985 עבור בתה. לטענת המוסד, מכיוון שהבת שהתה באותן שנים במוסד לעיוורים היא לא הייתה זכאית לקצבה.
לטענת המתלוננת, עוד בשנת 1994 היא נדרשה להחזיר למוסד 56,465 ש"ח בגין הקצבה האמורה, ובעקבות זאת הגישה, באמצעות מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, בקשה לביטול החוב, שבה טענה כי לא ידעה שהיא מקבלת קצבה שהיא אינה זכאית לקבלה. בבקשה ציינה המתלוננת כי הואיל והעברת בתה למוסד לעיוורים בוצעה בסיועה של מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, שהייתה בעניין זה בקשר עם המוסד, היה לה יסוד להניח כי זה ידע על העברת הבת למוסד לעיוורים.
לדברי המתלוננת, זמן קצר לאחר הגשת הבקשה הודיעה לה מחלקת הרווחה כי החוב נמחק. מאז לא פנה אליה המוסד בעניין החוב ולא ניכה אותו מקצבאות ששולמו לה במשך השנים, ולפיכך היא סברה כי החוב בוטל.
הבירור העלה כי בשנת 1994 הועברה בקשת המתלוננת לטיפולה של הוועדה לביטול חובות במוסד, אולם בשל טעות לא טיפלה הוועדה בבקשה במשך שלוש שנים. רק בשנת 1997 נדונה הבקשה, והוחלט שאין הצדקה לבטל את החוב בשל שיעור השׂתכרותו של הבעל באותן שנים (אחת מהעילות לביטול חוב של קצבה ששולמה ביתר היא מצוקה כלכלית של מקבל הקצבה). ההודעה על דחיית הבקשה התקבלה בסניף המוסד שטיפל בה, אך הסניף לא הודיע למתלוננת או למחלקת הרווחה על ההחלטה. במשך כשנה וחצי נוכה החוב לשיעורין מקצבת הילדים שקיבלההמתלוננת. משנת 1999 ואילך הופסק ניכוי החוב מקצבת הילדים, והחוב גם לא נוכה מקצבת הנכות שקיבלה המתלוננת במשך השנים. החוב צבר אפוא הצמדה והגיע ל-104,279 ש"ח, שאותם נדרשה המתלוננת לשלם רק בשנת 2009.
בעקבות השתלשלות האירועים שתוארה לעיל פנתה המתלוננת לוועדה לביטול חובות במוסד, וזו החליטה ביוני 2010 לבטל את ההצמדה ולהעמיד את החוב על 56,465 ש"ח בלבד.
בעקבות התערבות הנציבות בחנה הוועדה לביטול חובות את העניין שוב והחליטה ביוני 2011, נוכח מצבה הכלכלי של המתלוננת, לבטל 50% מקרן החוב.
הנציבות שבה ופנתה למוסד והדגישה כי נוכח הליקויים שנמצאו בדרך פעולתו בעניינה של המתלוננת, מן הראוי שהוועדה לביטול חובות תשקול לבטל את החוב כולו. הנציבות ציינה כמה נימוקים לכך:
1. ההחלטה משנת 1994, הדוחה את הבקשה לביטול החוב, לא הובאה לידיעת המתלוננת, ולכן היא סברה שהחוב נמחק.
2. מכיוון שההחלטה לא הובאה לידיעת המתלוננת, נמנע ממנה להשיג עליה או לערער עליה לפני בית הדין לעבודה.
3. אילו הנימוק להחלטת הוועדה - השׂתכרות הבעל - היה מובא לידיעת המתלוננת במועד, היה באפשרותה להשיג על כך ולהוכיח כי הבעל מכלה את כל משכורתו על רכישת אלכוהול.
4. במשך הזמן בוער תיק הרווחה של המתלוננת ברשות המקומית, ולכן אין באפשרותה להוכיח את טענתה שמחלקת הרווחה הייתה בקשר עם המוסד ומסרה לו את המידע בדבר העברת הבת למוסד לעיוורים, ואת טענתה שמחלקת הרווחה הודיעה לה כי החוב נמחק.
בעקבות פנייתה החוזרת של הנציבות החליטה הוועדה לביטול חובות ביוני 2012 לבטל את החוב כולו.
(503930)
המתלוננת קבלה על שבשנת 2009 דרש ממנה המוסד לשלם לו 104,279 ש"ח בגין קצבת ילד נכה ששולמה לה בשנים 1994-1985 עבור בתה. לטענת המוסד, מכיוון שהבת שהתה באותן שנים במוסד לעיוורים היא לא הייתה זכאית לקצבה.
לטענת המתלוננת, עוד בשנת 1994 היא נדרשה להחזיר למוסד 56,465 ש"ח בגין הקצבה האמורה, ובעקבות זאת הגישה, באמצעות מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, בקשה לביטול החוב, שבה טענה כי לא ידעה שהיא מקבלת קצבה שהיא אינה זכאית לקבלה. בבקשה ציינה המתלוננת כי הואיל והעברת בתה למוסד לעיוורים בוצעה בסיועה של מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, שהייתה בעניין זה בקשר עם המוסד, היה לה יסוד להניח כי זה ידע על העברת הבת למוסד לעיוורים.
לדברי המתלוננת, זמן קצר לאחר הגשת הבקשה הודיעה לה מחלקת הרווחה כי החוב נמחק. מאז לא פנה אליה המוסד בעניין החוב ולא ניכה אותו מקצבאות ששולמו לה במשך השנים, ולפיכך היא סברה כי החוב בוטל.
הבירור העלה כי בשנת 1994 הועברה בקשת המתלוננת לטיפולה של הוועדה לביטול חובות במוסד, אולם בשל טעות לא טיפלה הוועדה בבקשה במשך שלוש שנים. רק בשנת 1997 נדונה הבקשה, והוחלט שאין הצדקה לבטל את החוב בשל שיעור השׂתכרותו של הבעל באותן שנים (אחת מהעילות לביטול חוב של קצבה ששולמה ביתר היא מצוקה כלכלית של מקבל הקצבה). ההודעה על דחיית הבקשה התקבלה בסניף המוסד שטיפל בה, אך הסניף לא הודיע למתלוננת או למחלקת הרווחה על ההחלטה. במשך כשנה וחצי נוכה החוב לשיעורין מקצבת הילדים שקיבלההמתלוננת. משנת 1999 ואילך הופסק ניכוי החוב מקצבת הילדים, והחוב גם לא נוכה מקצבת הנכות שקיבלה המתלוננת במשך השנים. החוב צבר אפוא הצמדה והגיע ל-104,279 ש"ח, שאותם נדרשה המתלוננת לשלם רק בשנת 2009.
בעקבות השתלשלות האירועים שתוארה לעיל פנתה המתלוננת לוועדה לביטול חובות במוסד, וזו החליטה ביוני 2010 לבטל את ההצמדה ולהעמיד את החוב על 56,465 ש"ח בלבד.
בעקבות התערבות הנציבות בחנה הוועדה לביטול חובות את העניין שוב והחליטה ביוני 2011, נוכח מצבה הכלכלי של המתלוננת, לבטל 50% מקרן החוב.
הנציבות שבה ופנתה למוסד והדגישה כי נוכח הליקויים שנמצאו בדרך פעולתו בעניינה של המתלוננת, מן הראוי שהוועדה לביטול חובות תשקול לבטל את החוב כולו. הנציבות ציינה כמה נימוקים לכך:
1. ההחלטה משנת 1994, הדוחה את הבקשה לביטול החוב, לא הובאה לידיעת המתלוננת, ולכן היא סברה שהחוב נמחק.
2. מכיוון שההחלטה לא הובאה לידיעת המתלוננת, נמנע ממנה להשיג עליה או לערער עליה לפני בית הדין לעבודה.
3. אילו הנימוק להחלטת הוועדה - השׂתכרות הבעל - היה מובא לידיעת המתלוננת במועד, היה באפשרותה להשיג על כך ולהוכיח כי הבעל מכלה את כל משכורתו על רכישת אלכוהול.
4. במשך הזמן בוער תיק הרווחה של המתלוננת ברשות המקומית, ולכן אין באפשרותה להוכיח את טענתה שמחלקת הרווחה הייתה בקשר עם המוסד ומסרה לו את המידע בדבר העברת הבת למוסד לעיוורים, ואת טענתה שמחלקת הרווחה הודיעה לה כי החוב נמחק.
בעקבות פנייתה החוזרת של הנציבות החליטה הוועדה לביטול חובות ביוני 2012 לבטל את החוב כולו.
(503930)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה