מרץ 2011 - תגובית על עתירה לבג"צ נגד הרווחה - העובדות הסוציאליות אינן מאפשרות לאבא לראות את בנו ומזלזלות בו
עובדי רווחה בנו לעצמם מערכת אוטונומית שיפוטית בלתי תלויה וללא כל פיקוח חיצוני. במערכת זו הם קובעים חוקים חדשים אשר סותרים את דיני המשפט הישראלי. כך למשל, הם מוציאים ילדים מהבית תוך התעלמות מוחלטת מדיני ראיות במשפט הישראלי. הם כותבים תסקירים שקריים לבתי המשפט נגד הורים על סמך "התרשמות", "תחושות", "אינטואיציות" ו"הסתברויות לסיכון עתידי" ללא כל ממצא ראייתי תומך. מאידך, כאשר קיימים נגדם ממצאים ראייתים בשטח כגון הקלטות, הם מפרשים זאת כ"השמצות" ו"דיבה"…
מערכת הרווחה מענישה ילדים והורים ע"י ניתוקם ללא כל ראיות !!! או לחילופין ע"י הסתרת ראיות!! הפעולות הזדוניות נעשות מתוך יתרון כי עובדי הסעד מתנהלים בדלתיים סגורות ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה שם בפנים, להעביר בקורת, כולל התקשורת. ילדים רבים הוצאו מביתם ללא שהוגש כתב אישום פלילי.
עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע למקרים כמו אלו של רוז והנרצחים האחרים משום שהמערכת שלהם נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות. בתי המשפט לנוער ולמשפחה, אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם.
במהלך השנים, שומן והתעבה מנגנון עובדי הרווחה באופן כזה שניתן להם מנדט לא חוקי לקבוע גורלות של משפחות וילדים רק על סמך "תחושות" של עובדים סוציאלים. ה"תחושה" של עובד הרווחה הפכה לכלי "ראייתי" רב עוצמה ושופטי נוער מתייחסים אל ה"תחושה" הזו כאל אקסיומה. אנו יודעים כי לתחושותיהם והתרשמותם של עובדי רווחה אין שום קשר לאמת ולמציאות. חמור מכך, הם אינם נתבעים על רשלנות, לא על רשלנות בגין אי איתור מקרי סכנה ולא על רשלנות בגין התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה אליהם שלחו אותם.
הכוח המשכר שניתן לעובדי רווחה מאפשר להם להתפרע ללא כל פיקוח, ולכתוב חוות דעת עפ"י האינטרס הרלוונטי לאותו תיק. מדוע מקרי התעללות של ילדים בידי הוריהם ממלאים את דפי העיתונים ומקרי התעללות של ילדים בידי עובדי רווחה נחסמים לתקשורת ע"י הפעלת צו איסור פרסום? מדובר כאן בסך הכול בעובדות סוציאליות, חלקן בוגרות תואר ראשון בלבד, בעלות מדרג אקדמי נמוך מאד. ציוני הפסיכומטרי של מועמדים לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מדורגים במקום אחד לפני הסוף (חינוך נמצא במקום האחרון).
לא יתכן שנשים אלו, שלא עברו אפילו מבדקי אישיות ויושרה בדומה לרופאים שמחויבים לעבור מבדקים כאלו, תעסוקנה בדיני נפשות, תפרקנה משפחות, תהרוסנה ילדים, ללא כל פיקוח חיצוני ואף אחד לא מקים קול זעקה.
קישורים:
עובדי רווחה בנו לעצמם מערכת אוטונומית שיפוטית בלתי תלויה וללא כל פיקוח חיצוני. במערכת זו הם קובעים חוקים חדשים אשר סותרים את דיני המשפט הישראלי. כך למשל, הם מוציאים ילדים מהבית תוך התעלמות מוחלטת מדיני ראיות במשפט הישראלי. הם כותבים תסקירים שקריים לבתי המשפט נגד הורים על סמך "התרשמות", "תחושות", "אינטואיציות" ו"הסתברויות לסיכון עתידי" ללא כל ממצא ראייתי תומך. מאידך, כאשר קיימים נגדם ממצאים ראייתים בשטח כגון הקלטות, הם מפרשים זאת כ"השמצות" ו"דיבה"…
מערכת הרווחה מענישה ילדים והורים ע"י ניתוקם ללא כל ראיות !!! או לחילופין ע"י הסתרת ראיות!! הפעולות הזדוניות נעשות מתוך יתרון כי עובדי הסעד מתנהלים בדלתיים סגורות ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה שם בפנים, להעביר בקורת, כולל התקשורת. ילדים רבים הוצאו מביתם ללא שהוגש כתב אישום פלילי.
עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע למקרים כמו אלו של רוז והנרצחים האחרים משום שהמערכת שלהם נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות. בתי המשפט לנוער ולמשפחה, אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם.
במהלך השנים, שומן והתעבה מנגנון עובדי הרווחה באופן כזה שניתן להם מנדט לא חוקי לקבוע גורלות של משפחות וילדים רק על סמך "תחושות" של עובדים סוציאלים. ה"תחושה" של עובד הרווחה הפכה לכלי "ראייתי" רב עוצמה ושופטי נוער מתייחסים אל ה"תחושה" הזו כאל אקסיומה. אנו יודעים כי לתחושותיהם והתרשמותם של עובדי רווחה אין שום קשר לאמת ולמציאות. חמור מכך, הם אינם נתבעים על רשלנות, לא על רשלנות בגין אי איתור מקרי סכנה ולא על רשלנות בגין התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה אליהם שלחו אותם.
הכוח המשכר שניתן לעובדי רווחה מאפשר להם להתפרע ללא כל פיקוח, ולכתוב חוות דעת עפ"י האינטרס הרלוונטי לאותו תיק. מדוע מקרי התעללות של ילדים בידי הוריהם ממלאים את דפי העיתונים ומקרי התעללות של ילדים בידי עובדי רווחה נחסמים לתקשורת ע"י הפעלת צו איסור פרסום? מדובר כאן בסך הכול בעובדות סוציאליות, חלקן בוגרות תואר ראשון בלבד, בעלות מדרג אקדמי נמוך מאד. ציוני הפסיכומטרי של מועמדים לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מדורגים במקום אחד לפני הסוף (חינוך נמצא במקום האחרון).
לא יתכן שנשים אלו, שלא עברו אפילו מבדקי אישיות ויושרה בדומה לרופאים שמחויבים לעבור מבדקים כאלו, תעסוקנה בדיני נפשות, תפרקנה משפחות, תהרוסנה ילדים, ללא כל פיקוח חיצוני ואף אחד לא מקים קול זעקה.
קישורים:
תגובה 1:
מסכימה עם כל מילה.
הוסף רשומת תגובה