פקידי סעד ועובדים סוציאליים משתמשים במניפולציות על מנת להוציא ילדים מחזקת הוריהם לאימוצים, אומנה, פנימיות ועוד מימוש מטרות הנראות בעיניהן כ"מקודשות". פקידי רווחה אלו משתמשים בכל האמצעים הבזויים העומדים לרשותם לשם "עבודת הקודש". 
בפסק הדין להלן מיוני 2006 דוחה השופט פנחס אסולין בקשת היועץ המשפטי בשם פקידות הסעד לשלוח ילדים לאימוץ ע"פ סעיף 13 לחוק האימוץ (האב לא ראה ילדיו חצי שנה כעילה לאימוץ), בשל מניפולציות שנקטו הפקידות כדי למנוע מאב לראות את ילדיו כדי שיוכלו לשלוח אותם לאימוץ.
השופט ציין כי פקידות הסעד (לחוק האימוץ) באו לכלל מסקנה כי גורל אחד ויחיד יהא לילדיו הקטינים של המשיב דהיינו שהם ימסרו לאימוץ ומשהכריעו הן בכך הן לא נמנעו מלתרום משלהן למארג הראיות אשר תבואנה בפני בית המשפט עד כדי, כמעט, כבילת ידי בית המשפט והצבתו בפני עובדות מוגמרות וחבל שכך.
אין פסול בהערכה מקצועית של פקידת סעד כי דין קטין להיות מוכרז כבר אימוץ, אך יש להבחין הבחן היטב בין מתן הערכה מקצועית ובין תרומה של פקידת הסעד להתרחשות הנסיבות עליהן מושתתת הבקשה.
השופט ציין כי אין מקום והצדקה לאשר התרחש בעניין דנן, עת קבעה פקידת הסעד מראש מה תהא תוצאתו של ההליך ובהתאם לקביעה זו היא בחרה מה להביא בפני בית המשפט, מה להדגיש בפניו ומה לא להביא בפניו כלל, במקום להביא בפני בית המשפט מלוא התמונה ולהניח לו מלאכת ההכרעה.
אין פסול בהערכה מקצועית של פקידת סעד ביחס לכך שמפגשים בין הורה ובין קטין אינם עולים בקנה אחד עם טובתו של הקטין, אלא שיש פסול בתרגום מעשי של הערכה זו בדרך של מניעת מפגשים בין הורה ובין קטין ללא הכרעת בית המשפט ובוודאי בניגוד להחלטת בית המשפט.
לא היה מקום ולא היתה הצדקה למצג שווא בפני האב, עת ביקש הוא לפגוש את ילדיו, בדרך של הודעה על הגשת תובענה בפני בית המשפט, טרם הגשת תובענה כזו בפועל.
להלן מקצת המחדלים הקשים של פקידות הרווחה כפי שעולים מפסק הדין:
פקידת הסעד אירית מעוז משמיטה מתיאורה בתסקיר שהאב מדבר בצורה חמה ואוהבת על ילדיו.
ב. פקידת הסעד לחוק האימוץ, גב' אירית מעוז (להלן: "גב' מעוז") כותבת בתסקירה מיום 09.06.05:
"ביולי 03 נוצר קשר בינו (המשיב – פ.א.) לבין שרותי הרווחה במטרה ליידע אותו על מצב הילדים.
עו"ס המשפחה גב' חגית סביון התרשמה מאדם תמהוני מבולבל אשר מקרין חוסר אונים ואוזלת יד בנוגע לחייו. יחד עם זאת דיבר רבות, בשיחתו עם שירותי הרווחה, על רצונו בשלום בית, תיאר קשר אבהי עם ילדיו, אך למעשה לא עשה כלום בנידון.
בפסק הדין להלן מיוני 2006 דוחה השופט פנחס אסולין בקשת היועץ המשפטי בשם פקידות הסעד לשלוח ילדים לאימוץ ע"פ סעיף 13 לחוק האימוץ (האב לא ראה ילדיו חצי שנה כעילה לאימוץ), בשל מניפולציות שנקטו הפקידות כדי למנוע מאב לראות את ילדיו כדי שיוכלו לשלוח אותם לאימוץ.
השופט ציין כי פקידות הסעד (לחוק האימוץ) באו לכלל מסקנה כי גורל אחד ויחיד יהא לילדיו הקטינים של המשיב דהיינו שהם ימסרו לאימוץ ומשהכריעו הן בכך הן לא נמנעו מלתרום משלהן למארג הראיות אשר תבואנה בפני בית המשפט עד כדי, כמעט, כבילת ידי בית המשפט והצבתו בפני עובדות מוגמרות וחבל שכך.
אין פסול בהערכה מקצועית של פקידת סעד כי דין קטין להיות מוכרז כבר אימוץ, אך יש להבחין הבחן היטב בין מתן הערכה מקצועית ובין תרומה של פקידת הסעד להתרחשות הנסיבות עליהן מושתתת הבקשה.
השופט ציין כי אין מקום והצדקה לאשר התרחש בעניין דנן, עת קבעה פקידת הסעד מראש מה תהא תוצאתו של ההליך ובהתאם לקביעה זו היא בחרה מה להביא בפני בית המשפט, מה להדגיש בפניו ומה לא להביא בפניו כלל, במקום להביא בפני בית המשפט מלוא התמונה ולהניח לו מלאכת ההכרעה.
אין פסול בהערכה מקצועית של פקידת סעד ביחס לכך שמפגשים בין הורה ובין קטין אינם עולים בקנה אחד עם טובתו של הקטין, אלא שיש פסול בתרגום מעשי של הערכה זו בדרך של מניעת מפגשים בין הורה ובין קטין ללא הכרעת בית המשפט ובוודאי בניגוד להחלטת בית המשפט.
לא היה מקום ולא היתה הצדקה למצג שווא בפני האב, עת ביקש הוא לפגוש את ילדיו, בדרך של הודעה על הגשת תובענה בפני בית המשפט, טרם הגשת תובענה כזו בפועל.
להלן מקצת המחדלים הקשים של פקידות הרווחה כפי שעולים מפסק הדין:
פקידת הסעד אירית מעוז משמיטה מתיאורה בתסקיר שהאב מדבר בצורה חמה ואוהבת על ילדיו.
ב. פקידת הסעד לחוק האימוץ, גב' אירית מעוז (להלן: "גב' מעוז") כותבת בתסקירה מיום 09.06.05:
"ביולי 03 נוצר קשר בינו (המשיב – פ.א.) לבין שרותי הרווחה במטרה ליידע אותו על מצב הילדים.
עו"ס המשפחה גב' חגית סביון התרשמה מאדם תמהוני מבולבל אשר מקרין חוסר אונים ואוזלת יד בנוגע לחייו. יחד עם זאת דיבר רבות, בשיחתו עם שירותי הרווחה, על רצונו בשלום בית, תיאר קשר אבהי עם ילדיו, אך למעשה לא עשה כלום בנידון.
בתאריך 05.07.04 התקיים דיון בבית המשפט אודות הצדדים במעמד זה ביקש לחדש את הקשר עם ילדיו, אך מאז ניתק כל קשר עם שירותי הרווחה מגב' פלונית ולא ידוע מקום המצאו".
עוד המשיכה פקידת הסעד וציינה בתסקירה בנוגע למשיב כי:
"ביום 18.1.04 נפגש האב עם עו"ס המשפחה הגב' חגית סביון, ופקידת הסעד לחוק הנוער הגב' יעל כהן.
האב דיבר על כך שאין לו רגשות כלפי הקטינים אך הוא לפגוש אותם פעם אחת כדי לדעת מהם רגשותיו כלפיהם. האב דיבר על כך שהוא ירצה לקחת את שני הבנים, בעזרת האמונה, אך לא כרגע. האב לא השאיר כתובת אלא רק טלפון נייד. האב דיבר יותר על התחזקותו הרוחנית ופחות על הקטינים".
הנה כי כן, ביחס למפגש שהתקיים ביום 18.01.04 בין האב ובין עו"ס המשפחה גב' סביון כותבת גב' מעוז כי במפגש זה דיבר האב על כך שאין לו רגשות כלפי הקטינים ושהוא דיבר יותר על התחזקותו הרוחנית ופחות יותר על הקטינים.
לא כך מתארת עו"ס המשפחה, גב' חגית סביון, את התרשמותה מהמשיב באותה פגישה. בסעיף 38 לתצהירה של גב' סביון היא כותבת ביחס לאותה פגישה:
"התרשמתי מאדם תמהוני, מבולבל, לבוש ברישול. מר פלוני דיבר בצורה חמה ואוהבת על ילדיו, תיאר את עצמו כמטפל העיקרי בילדים בתקופה בה חיו ביחד. דיבר על כך שאין לו רגשות כלפי ילדיו אך ירצה לפגוש אותם פעם אחת כדי לדעת מהם רגשותיו כלפיהם. דיבר על כך שרוצה לקחת רק את הבנים. מר פלוני לא השאיר כתובת אלא רק מספר טלפון נייד".
לא ברור, איפוא, מהיכן נטלה גב' מעוז את אשר היא כתבה בתסקירה בנוגע לאותה פגישה שבין האב ובין גב' סביון בקשר לכך שהאב דיבר יותר על התחזקותו הרוחנית ופחות יותר על הקטינים ומדוע היא מצאה להשמיט מתיאורה את מה שציינה גב' סביון בנוגע לכך שהאב דיבר בצורה חמה ואוהבת על ילדיו.
פקידת הסעד אירית מעוז מציגה בצורה מסולפת כאילו האב אינו רוצה כי הילדים יועברו אליו בעוד ההיפך הוא הנכון
בחלק אחר שבתסקירה של גב' מעוז היא כותבת:
"בתאריך 5.7.04 הוכרזו הקטינים כקטינים נזקקים
והוצאו (כך - פ.א) דרכי טיפול על פי סעיף 3 (4) לחוק
נוער. הצו ניתן לתקופה של 6 חודשים. באותו דיון
נכח מר פלוני וטען כי הוא אינו מסכים כי הילדים
יהיו במשפחה אומנת. במענה לשאלת בית המשפט
האם האב מעוניין שהילדים ישובו אליו השיב
האב בשלילה" (עמ' 7 לתסקיר).
עיון בפרוטוקול הדיון מיום 05.07.04 בבית המשפט לנוער מעלה מספר תמיהות ביחס לאופן בו בחרה גב' מעוז לצטט את האמור בו תוך שהיא בוררת מבין השיטין את המגמה לשרטט בפני בית המשפט את האב כמי שאינו חפץ בכך שהילדים יעברו אליו כלל.
בפרוטוקול הדיון מיום 05.07.04 בבית המשפט לנוער נכתב מפי המשיב:
"לשאלת בית המשפט, האם אני רוצה שהיום הילדים יעברו אלי, אני משיב שלא. מדובר בתהליך. ההורים שלי יכולים לטפל בהם איך שהם. שניהם מכירים אותי".
הנה כי כן, תשובתו השלילית של המשיב לשאלת בית המשפט התייחסה לשאלה האם הוא רוצה "שהיום" יעברו הילדים אליו והוא השיב בשלילה בציינו כי "מדובר בתהליך". שני עניינים אלה, המשנים באופן משמעותי את אשר מייחסים לאב בנוגע לילדיו, מצאה לנכון פקידת הסעד להשמיט מתסקירה.
דומה שדווקא תשובתו השלילית של האב בנוגע לאפשרות שהילדים יעברו אליו באותו יום בציינו כי מדובר בתהליך, היא תשובה שיש לזקוף לזכותו בכך שהוא הכיר והבין את המציאות בפניה הוא עומד.
פקידת הסעד אירית מעוז רושמת "עובדות" מסולפות, טיוח בתסקירה על מנת להציג כאילו לאב לא איכפת מילדיו
בנוגע לשיחות טלפוניות שבין גב' מעוז ובין המשיב היא ציינה בתסקירה דבר קיומה של שיחה אחת כזו והיא שיחה שהתקיימה ביום 08.03.05.
בעדותה בבית המשפט סיפרה גב' מעוז כי:
"נכון שהיו שיחות טלפוניות ביני ובין המשיב במרס, אפריל, מאי ויוני 2005. היו הרבה שיחות טלפון. לשאלה איך אני מגישה תסקיר בחודש יוני 2005 ולא אימתתי את הגרסאות שלו אני משיבה שהרבה שיחות עם המשיב היו הרבה אחרי כתיבת התסקיר. לשאלה איך אני מסבירה שבתסקיר אין אימות של הגרסאות של המשיב אחרי שהיו לי שיחות טלפוניות איתו במרס, אפריל, מאי ויוני אני עונה שכתבתי את התסקיר לפני כן והוא הוגש מאוחר יותר. אני כתבתי את התסקיר לפני יום 09.06.05. שלחתי את התסקיר ליועץ המשפטי ביום 23.03.05... נכון שבעקבות הטיוטה של התסקיר קיבלתי הערות של בא כוח היועץ המשפטי. נכון לומר שכתבתי את התסקיר בכפוף להערות שקיבלתי מהיועץ המשפטי. לשאלה מהן ההערות שקיבלתי מהיועץ המשפטי אחרי ששלחתי להם את טיוטת התסקיר, אני עונה שאני לא זוכרת... אני זוכרת יותר דברים של ניסוח בעיקר ואולי דיוקים בהשוואה של מה שאני כתבתי לעומת פקידות סעד או עו"ס אחרות".
(עמ' 8 לפרוטוקול מיום 09.02.06).
הנה כי כן, למרות שגב' מעוז קיימה שיחות רבות עם המשיב היא לא מצאה לנכון לציין בתסקירה דבר קיומן כפי שהיא לא מצאה לנכון גם לציין מי מביניהם הוא אשר יזם את השיחות ומה עלה באותן שיחות.
בסעיף 4 לבקשה מיוחס למשיב כי הוא לא ביקר אף לא פעם אחת את הקטין בן עת הוא היה מאושפז במשך תקופה ארוכה. לעניין זה מסר המשיב גרסה שונה, לפיה היה בבית החולים עם הקטין פלמוני בשבתות ובתורניות לילה אלא שפקידת הסעד לא מצאה לנכון לבדוק עניין זה עם המשיב קודם לכך שהיא הגישה תסקירה על אף מספר השיחות הטלפוניות שהיה לה עמו.
עוד עולה מעדותה של גב' מעוז בבית המשפט כי היא הגישה לבית המשפט תסקיר שהיא הכינה כבר ביום 23.03.05, שאז היא שיגרה טיוטה שלו לבא כוח היועץ המשפטי ועל אף שתסקירה נחתם ביום 09.06.05 היא לא מצאה להביא בפני בית המשפט את דבר פניותיו הרבות של המשיב אליה במהלך החודשים מרס עד יוני 2005 ודבר שיחות הטלפון שלו עמה.
מעדותה של גב' מעוז בבית המשפט עולה שיכול שטיוטת תסקירה שונתה בהתאם להערות שהיא קיבלה בנוגע לאי התאמה בין מה שהיא מסרה ובין מה שמסרה פקידת סעד או עובדת סוציאלית אחרת, אלא שלא ידעה לציין במה היא שינתה את טיוטת תסקירה. דא עקא שעל אף הרצון לסלק אותן אי התאמות בין מה שמעלות פקידות הסעד והעובדת הסוציאלית, נמצאו כאלה. דברים אלה נאמרים בצד התמיהה הנוגעת לעצם הרעיון לסילוקן של אי התאמות עובדתיות
מניעה מהורה לראות את ילדיו ללא סיבה, וגיבוש עמדה לאימוץ ילדיו טרם עריכת תסקיר בנושאלמעשה, ביקש המשיב לפגוש את ילדיו גם לפני חודש יוני 2005 וזאת במהלך החודשים מרס עד יוני 2005.
כאמור לעיל, לא ציינה גב' מעוז בתסקירה דבר קיומן של שיחות עם המשיב אחרי חודש מרס 2005. בעדותה היא אישרה שאכן היו הרבה שיחות טלפון בינה ובין המשיב בחודשים מרס עד יוני 2005.
את העדר ציון השיחות בתסקירה היא הסבירה באומרה:
"לא ציינתי בתסקיר שיחות שהמשיב קיים איתי אחרי מרס 2005 כי לא חשבתי שהן חשובות. רוב השיחות היו בקשות לראות את הילדים".
הכיצד ניתן לטעון ששיחה בה מבקש אב לפגוש את ילדיו, כאשר הניתוק בינו ובינם במרכז העניין בו מטפלים שירותי הרווחה, אינו בבחינת עניין חשוב?
בעדותה סיפרה גב' מעוז תחילה כי:
"אני עורכת תרשומת של שיחות הטלפון של המשיב איתי".
בהמשך ומשנשאלה האם נמצאת עמה התרשומת ביחס לכך, היא השיבה:
"אני מתקנת עצמי ואומרת שלא כל שיחת טלפון שהוא התקשר אלי כתבתי אך אני זוכרת שהוא התקשר".
ולבסוף, היא העידה כי:
"נכון שגיבשתי עמדה לפיה הילדים צריכים להמסר לאימוץ וזאת כבר בחודש מרס 2005 בעת שנכתבה הטיוטה של התסקיר. יכול להיות שלא מצאתי שחשוב לציין את השיחות של המשיב איתי אחרי מרס 2005 משום שגיבשתי עמדה קודם לכן".
(עמ' 9 לפרוטוקול מיום 09.02.06).
כלום יש להוסיף על מילים אלה של פקידת הסעד? הנה, פקידת הסעד גיבשה עמדה שהקטינים צריכים להמסר לאימוץ ומכאן ואילך היא אינה מייחסת משמעות וחשיבות כלשהי לפניות רבות של האב אליה כשהוא מפיל תחינתו בפניה לאפשר לו קיום מפגשים עם הקטינים.
פלייליסט - אימוץ - השירות למען הילד
עוד המשיכה פקידת הסעד וציינה בתסקירה בנוגע למשיב כי:
"ביום 18.1.04 נפגש האב עם עו"ס המשפחה הגב' חגית סביון, ופקידת הסעד לחוק הנוער הגב' יעל כהן.
האב דיבר על כך שאין לו רגשות כלפי הקטינים אך הוא לפגוש אותם פעם אחת כדי לדעת מהם רגשותיו כלפיהם. האב דיבר על כך שהוא ירצה לקחת את שני הבנים, בעזרת האמונה, אך לא כרגע. האב לא השאיר כתובת אלא רק טלפון נייד. האב דיבר יותר על התחזקותו הרוחנית ופחות על הקטינים".
הנה כי כן, ביחס למפגש שהתקיים ביום 18.01.04 בין האב ובין עו"ס המשפחה גב' סביון כותבת גב' מעוז כי במפגש זה דיבר האב על כך שאין לו רגשות כלפי הקטינים ושהוא דיבר יותר על התחזקותו הרוחנית ופחות יותר על הקטינים.
לא כך מתארת עו"ס המשפחה, גב' חגית סביון, את התרשמותה מהמשיב באותה פגישה. בסעיף 38 לתצהירה של גב' סביון היא כותבת ביחס לאותה פגישה:
"התרשמתי מאדם תמהוני, מבולבל, לבוש ברישול. מר פלוני דיבר בצורה חמה ואוהבת על ילדיו, תיאר את עצמו כמטפל העיקרי בילדים בתקופה בה חיו ביחד. דיבר על כך שאין לו רגשות כלפי ילדיו אך ירצה לפגוש אותם פעם אחת כדי לדעת מהם רגשותיו כלפיהם. דיבר על כך שרוצה לקחת רק את הבנים. מר פלוני לא השאיר כתובת אלא רק מספר טלפון נייד".
לא ברור, איפוא, מהיכן נטלה גב' מעוז את אשר היא כתבה בתסקירה בנוגע לאותה פגישה שבין האב ובין גב' סביון בקשר לכך שהאב דיבר יותר על התחזקותו הרוחנית ופחות יותר על הקטינים ומדוע היא מצאה להשמיט מתיאורה את מה שציינה גב' סביון בנוגע לכך שהאב דיבר בצורה חמה ואוהבת על ילדיו.
פקידת הסעד אירית מעוז מציגה בצורה מסולפת כאילו האב אינו רוצה כי הילדים יועברו אליו בעוד ההיפך הוא הנכון
בחלק אחר שבתסקירה של גב' מעוז היא כותבת:
"בתאריך 5.7.04 הוכרזו הקטינים כקטינים נזקקים
והוצאו (כך - פ.א) דרכי טיפול על פי סעיף 3 (4) לחוק
נוער. הצו ניתן לתקופה של 6 חודשים. באותו דיון
נכח מר פלוני וטען כי הוא אינו מסכים כי הילדים
יהיו במשפחה אומנת. במענה לשאלת בית המשפט
האם האב מעוניין שהילדים ישובו אליו השיב
האב בשלילה" (עמ' 7 לתסקיר).
עיון בפרוטוקול הדיון מיום 05.07.04 בבית המשפט לנוער מעלה מספר תמיהות ביחס לאופן בו בחרה גב' מעוז לצטט את האמור בו תוך שהיא בוררת מבין השיטין את המגמה לשרטט בפני בית המשפט את האב כמי שאינו חפץ בכך שהילדים יעברו אליו כלל.
בפרוטוקול הדיון מיום 05.07.04 בבית המשפט לנוער נכתב מפי המשיב:
"לשאלת בית המשפט, האם אני רוצה שהיום הילדים יעברו אלי, אני משיב שלא. מדובר בתהליך. ההורים שלי יכולים לטפל בהם איך שהם. שניהם מכירים אותי".
הנה כי כן, תשובתו השלילית של המשיב לשאלת בית המשפט התייחסה לשאלה האם הוא רוצה "שהיום" יעברו הילדים אליו והוא השיב בשלילה בציינו כי "מדובר בתהליך". שני עניינים אלה, המשנים באופן משמעותי את אשר מייחסים לאב בנוגע לילדיו, מצאה לנכון פקידת הסעד להשמיט מתסקירה.
דומה שדווקא תשובתו השלילית של האב בנוגע לאפשרות שהילדים יעברו אליו באותו יום בציינו כי מדובר בתהליך, היא תשובה שיש לזקוף לזכותו בכך שהוא הכיר והבין את המציאות בפניה הוא עומד.
פקידת הסעד אירית מעוז רושמת "עובדות" מסולפות, טיוח בתסקירה על מנת להציג כאילו לאב לא איכפת מילדיו
בנוגע לשיחות טלפוניות שבין גב' מעוז ובין המשיב היא ציינה בתסקירה דבר קיומה של שיחה אחת כזו והיא שיחה שהתקיימה ביום 08.03.05.
בעדותה בבית המשפט סיפרה גב' מעוז כי:
"נכון שהיו שיחות טלפוניות ביני ובין המשיב במרס, אפריל, מאי ויוני 2005. היו הרבה שיחות טלפון. לשאלה איך אני מגישה תסקיר בחודש יוני 2005 ולא אימתתי את הגרסאות שלו אני משיבה שהרבה שיחות עם המשיב היו הרבה אחרי כתיבת התסקיר. לשאלה איך אני מסבירה שבתסקיר אין אימות של הגרסאות של המשיב אחרי שהיו לי שיחות טלפוניות איתו במרס, אפריל, מאי ויוני אני עונה שכתבתי את התסקיר לפני כן והוא הוגש מאוחר יותר. אני כתבתי את התסקיר לפני יום 09.06.05. שלחתי את התסקיר ליועץ המשפטי ביום 23.03.05... נכון שבעקבות הטיוטה של התסקיר קיבלתי הערות של בא כוח היועץ המשפטי. נכון לומר שכתבתי את התסקיר בכפוף להערות שקיבלתי מהיועץ המשפטי. לשאלה מהן ההערות שקיבלתי מהיועץ המשפטי אחרי ששלחתי להם את טיוטת התסקיר, אני עונה שאני לא זוכרת... אני זוכרת יותר דברים של ניסוח בעיקר ואולי דיוקים בהשוואה של מה שאני כתבתי לעומת פקידות סעד או עו"ס אחרות".
(עמ' 8 לפרוטוקול מיום 09.02.06).
הנה כי כן, למרות שגב' מעוז קיימה שיחות רבות עם המשיב היא לא מצאה לנכון לציין בתסקירה דבר קיומן כפי שהיא לא מצאה לנכון גם לציין מי מביניהם הוא אשר יזם את השיחות ומה עלה באותן שיחות.
בסעיף 4 לבקשה מיוחס למשיב כי הוא לא ביקר אף לא פעם אחת את הקטין בן עת הוא היה מאושפז במשך תקופה ארוכה. לעניין זה מסר המשיב גרסה שונה, לפיה היה בבית החולים עם הקטין פלמוני בשבתות ובתורניות לילה אלא שפקידת הסעד לא מצאה לנכון לבדוק עניין זה עם המשיב קודם לכך שהיא הגישה תסקירה על אף מספר השיחות הטלפוניות שהיה לה עמו.
עוד עולה מעדותה של גב' מעוז בבית המשפט כי היא הגישה לבית המשפט תסקיר שהיא הכינה כבר ביום 23.03.05, שאז היא שיגרה טיוטה שלו לבא כוח היועץ המשפטי ועל אף שתסקירה נחתם ביום 09.06.05 היא לא מצאה להביא בפני בית המשפט את דבר פניותיו הרבות של המשיב אליה במהלך החודשים מרס עד יוני 2005 ודבר שיחות הטלפון שלו עמה.
מעדותה של גב' מעוז בבית המשפט עולה שיכול שטיוטת תסקירה שונתה בהתאם להערות שהיא קיבלה בנוגע לאי התאמה בין מה שהיא מסרה ובין מה שמסרה פקידת סעד או עובדת סוציאלית אחרת, אלא שלא ידעה לציין במה היא שינתה את טיוטת תסקירה. דא עקא שעל אף הרצון לסלק אותן אי התאמות בין מה שמעלות פקידות הסעד והעובדת הסוציאלית, נמצאו כאלה. דברים אלה נאמרים בצד התמיהה הנוגעת לעצם הרעיון לסילוקן של אי התאמות עובדתיות
מניעה מהורה לראות את ילדיו ללא סיבה, וגיבוש עמדה לאימוץ ילדיו טרם עריכת תסקיר בנושאלמעשה, ביקש המשיב לפגוש את ילדיו גם לפני חודש יוני 2005 וזאת במהלך החודשים מרס עד יוני 2005.
כאמור לעיל, לא ציינה גב' מעוז בתסקירה דבר קיומן של שיחות עם המשיב אחרי חודש מרס 2005. בעדותה היא אישרה שאכן היו הרבה שיחות טלפון בינה ובין המשיב בחודשים מרס עד יוני 2005.
את העדר ציון השיחות בתסקירה היא הסבירה באומרה:
"לא ציינתי בתסקיר שיחות שהמשיב קיים איתי אחרי מרס 2005 כי לא חשבתי שהן חשובות. רוב השיחות היו בקשות לראות את הילדים".
הכיצד ניתן לטעון ששיחה בה מבקש אב לפגוש את ילדיו, כאשר הניתוק בינו ובינם במרכז העניין בו מטפלים שירותי הרווחה, אינו בבחינת עניין חשוב?
בעדותה סיפרה גב' מעוז תחילה כי:
"אני עורכת תרשומת של שיחות הטלפון של המשיב איתי".
בהמשך ומשנשאלה האם נמצאת עמה התרשומת ביחס לכך, היא השיבה:
"אני מתקנת עצמי ואומרת שלא כל שיחת טלפון שהוא התקשר אלי כתבתי אך אני זוכרת שהוא התקשר".
ולבסוף, היא העידה כי:
"נכון שגיבשתי עמדה לפיה הילדים צריכים להמסר לאימוץ וזאת כבר בחודש מרס 2005 בעת שנכתבה הטיוטה של התסקיר. יכול להיות שלא מצאתי שחשוב לציין את השיחות של המשיב איתי אחרי מרס 2005 משום שגיבשתי עמדה קודם לכן".
(עמ' 9 לפרוטוקול מיום 09.02.06).
כלום יש להוסיף על מילים אלה של פקידת הסעד? הנה, פקידת הסעד גיבשה עמדה שהקטינים צריכים להמסר לאימוץ ומכאן ואילך היא אינה מייחסת משמעות וחשיבות כלשהי לפניות רבות של האב אליה כשהוא מפיל תחינתו בפניה לאפשר לו קיום מפגשים עם הקטינים.
פלייליסט - אימוץ - השירות למען הילד
קישורים:
- השירות למען הילד - השיטות הבזויות ברשויות הרווחה לחטיפת ילדים מביתם ומשפחתם - הכתבה "השירות למען הילד פעל לערעור הקשר בין הילדים לאמם" , שוש מולה , ידיעות אחרונות - בפסק הדין מציינת השופטת כי השירות למען הילד עשה הכל כדי שלבית המשפט לא תישאר ברירה אלא להיעתר לבקשה למסור את הילדים לאימוץ. גורם משפטי בכיר: "השירות נמצא בבעיה. בשנה מוגשות 1,200 בקשות לאימוץ, בעוד שההיצע עומד על 70 בלבד". האומנם ממהר השירות להוציא ילדים ממשפחותיהם כדי לספק את הביקוש?...
- זהירות - פקידי רווחה בועדות החלטה מנצלים קשיי שפה והסתגלות של עולים לשם הוצאת הילד מהבית ומהקהילה
- סיפורה של סמואל ששירותי הרווחה בגדו בה
- דנה גולדנברג - יועצת בית הספר אלון בגבעתיים: "כל מה שפקידת הסעד מבקשת ממני לעשות, אני צריכה להגיד כן ולעשות אותו" - מאי 2009 - הדרה של הורים מלקבל מידע על ילדיהם, והקשר המלופף בין הרשויות בהליכי פירוק המשפחה - דנה גולדנברג, יועצת בית הספר אלון בגבעתיים מסבירה להורה על אופן התנהלות מערכות החינוך והרווחה בגבעתיים, בהליך פירוק המשפחה ל"טובת הילד" כביכול - "אני כפופה לפקידת הסעד, אני מבחינת חוק, כל מה שפקידת הסעד מבקשת ממני לעשות, אני צריכה להגיד כן ולעשות אותו, לכן אני לא יכולה לבוא עכשיו ולדבר איתך, ... אני לא עונה לך, ... אם את צריכה תשובות לגבי זה, זה דרך פקידת הסעד, ... אני אצטרך לדווח לפקידת הסעד"...
4 תגובות:
כל כך נכון שעובדות סוציאליות שקרניות ןשצבן יותר גרוע מהמטופל
עובדות סוציאליות מחוץ לתחוםםםםםםם
שקרניות זה עדין הלוואי שיהיה להם יותר גרוע בחיים ממה ש ם עושות למשפחות הרס גודל נפש
לסגור את הרווחה. אני כבר לא ישן בלילה, אם זה קרה לי זה קרה גם לאחרים. אין מה לעשות שם בעיקר גברים.
הם נאציות, מבחינתם אנחנו לא אנשים.
העו"סית אירית מעוז גם משקרת מעלימה מיידע וגורמת הרס למשפחה מאמצת
הוסף רשומת תגובה