ילדים במשפחות אומנה טרף קל - חלק א - שרית רום- העולם הזה - 15.7.92

ילדים במשפחות אומנה  טרף קל - חלק א - שרית רום- העולם הזה - 15.7.92

א.ב בת 10 , הוצאה מרשות הוריה הנרקומנים והועברה למשפחה אומנת. חצי שנה מאוחר יותר, אנס אותה אבי המשפחה האומנת. ר.כ בת 14, הוצאה מביתה בעקבות תקיפה מינית של אביה ונמסרה למשפחה אומנת. חודש מאוחר יותר נאנסה ע"י בן המשפחה. תקיפה מינית, התעללות פיסית והפיכת ילדי האומנה למשרתי הבית הן תופעות מתרחבות. למשרד הרווחה אין קריטריונים ברורים לבחירת המשפחות האומנות, ובמקרים רבים הוא מנתק כל קשר עימן, מלבד התשלום עבור החזקת הילד. כל האמת על משפחות אומנה...

ילדים במשפחות אומנה  טרף קל - חלק א - שרית רום- העולם הזה - 15.7.92 

קרא גם:
ילדים במשפחת אומנה טרף קל - חלק ב - שרית רום - העולם הזה - 22.7.92

א.ב, בת 10, הוצאה מרשות הוריה והועברה למשפחה אומנת. חצי שנה מאוחר יותר, אנס אותה אבי המשפחה האומנת.

ר.כ, בת 14, הוצאה מביתה בעקבות תקיפה מינית של אביה ונמסרה למשפחה אומנת. חודש מאוחר יותר נאנסה ע"י בן המשפחה.

תקיפה מינית, התעללות פיסית והפיכת ילדי האומנה למשרתי הבית הן תופעות מתרחבות. למשרד הרווחה אין קריטריונים ברורים לבחירת המשפחות האומנות, ובמקרים רבים הוא מנתק כל קשר עימן, מלבד התשלום עבור החזקת הילד. כל האמת על משפחות אומנה.

העובדות המוצגות כאן הן כתב אישום חמור נגד משרד הרווחה ואופן טיפולו בילדים החיים במשפחות אומנה. הן גם כתב אישום נגד הרשות המחוקקת, שלמרות פניות חוזרות ונשנות של כל הגופים המטפלים במצוקות קשות של ילדים אלה, לא מצאו לנכון עד היום לחוקק חוק ברור, המסדיר את נושא האומנה על כל היבטיו.

השורות האלו נוגעות רק בקצהו של קרחון ענק שסופו להתנפץ לרסיסים חדים היישר בפרצופם של אלה שיקבלו על עצמם את תיק הרווחה בממשלה החדשה.

הסיפורים שיובאו כאן, כולם אמיתיים, אינם לבעלי קיבות רגישות. קשה להאמין שזה קורה. שר הרווחה החדש יכנס למערכת אימים המשוועת לטיפול מיידי, שבה ילדים קטנים צועקים מכאב.

א.ב, בת 10, הועברה לפני שנה יחד עם שני אחיה הקטנים למשפחת אומנה במרכז הארץ. הוריה של הילדה נמצאו על ידי משרד הרווחה לא מתאימים לטפל בילדיהם. בצו של בית משפט הוצאו הילדים מחזקת הוריהם למשפחה אומנת, אחת מרבות הפונות למשרד הרווחה בבקשה לקבל ילדים לאומנה.

חצי שנה מאוחר יותר, בחופשת הפסח, הגיעה הילדה עם אחיה לבית סבתה. עבר יום ועוד יום, והסבתא של א.ב. הרגישה כי משהו קורה לילדה. היא סירבה לאכול, ישבה מבוהלת בפינה, כמעט ולא דיברה.

לסבתא לא היה ברור מה בדיוק קורה. במשרד הרווחה הסבירו לה שהילדה היתה בדיכאון.

ההסברים הגיעו אחרי שהסבתא הצליחה לדובב את א.ב, שסיפרה לסבתא בשפה של ילדה קטנה, שהאבא החדש שלה עושה לה דברים רעים וכואבים בפיפי.

כאן הסבתא כבר לא סמכה על העובדת הסוציאלית. איך אפשר לסמוך על מי שמוציא ילד מגוב אריות אחד, ושולח אותו היישר לגוב אריות אחר, גרוע ממנו? אחרי שהבינה מה קורה לנכדתה, היא מיהרה למשטרה. למזלה, הקצין התורן במטה המשטרה היה אדם רגיש. למקום הוזעקה מיד חוקרת נוער. רק אחרי שדיברה עם הילדה וקיבלה פרטים מדוייקים, העבירה את הסיפור למשרד הרווחה. עכשיו הם מיהרו לפעול. הוציאו את הילדה ואת אחיה הקטנים מרשות המשפחה האומנת, והעבירו אותם למשפחה אחרת. לאב האומן נפתח תיק פלילי, אך באוקטובר 1991 החליטה הפרקליטות שלא להעמיד את התוקף לדין. מאוחר יותר שינתה הפרקליטות את עמדתה. כרגע האב האומן עומד לדין.

אילו היו בודקים במשרד הרווחה, אילו מישהו שם היה טורח ללחוץ כמה לחיצות על המקלדת של המחשב, היו מבינים כי משהו לא טוב כבר קרה בעבר עם משפחת האומנה הזו.

בעבר היא כבר שימשה כמשפחה אומנת לילד וילדה. כשהיו הילדים הללו בני 15, הם הועברו לפתע לפנימיות. הסיבה לכך שהילדים הוצאו בחיפזון כזה מבית המשפחה, לוטה עד היום בערפל כבד.

"אולי הוצאת הילדים הקודמים קשורה למעשים שנעשו ל- א.ב", אומר ד"ר יצחק קדמן מהעמותה לשלום הילד.

"עובדה שהזוג סירב להשתתף בכל טיפול או לקבל ייעוץ בקשר לטיפול בילדים, שירות שניתן באופן מקובל למשפחות אומנה.

יותר מזה, בתקופה שבה שהו הילדה ואחיה בבית המשפחה, ביקרה אותם סטודנטית לעבודה סוציאלית, שדיווחה כי המשפחה אינה מתאימה לשמש כמשפחה אומנת, אבל כלום לא נעשה".

לא רק במקרה של א.ב לא נעשה דבר. ישנם עשרות סיפורים מזוויעים על התעללות בילדי אומנה. כאן ועכשיו, בישראל של 1992. מתקבל הרושם שהוצאת הילדים בחיפזון ובדממה מהבית היא דרך הטיפול האופיינית.

מעט מדי, מאוחר מדי. ואף אחד לא מסיק מסקנות ומפיק לקחים.

תדמית הקורבן

המקרה של ר.כ, בת 14, מוגדר על ידי סיגל חיימוב, מאגודת אל"י כמקרה שבו המציאות עולה על כל דמיון.

לפני פחות משנה הוצאה הילדה מביתה, לאחר שאביה תקף אותה מינית. היא הועברה לפנימיה בדרום. לפני כשלושה חודשים היא ברחה מהפנימיה וסיפרה כי המדריך אנס אותה. העובדת הסוציאלית שבדקה את העניין מצאה את סיפורה אמיתי. מעבר לטיפול במדריך התוקף, הוחלט כי הילדה תועבר לתקופה מסויימת לבית משפחה אומנת.

"לפני פחות מחודש איישתי את קו החירום של האגודה", מספרת חיימוב.

"בערך ב- 10 בלילה התקשרה ילדה מבוהלת. היא סיפרה שהיא מדברת מטלפון ציבורי, ושברחה מבית משפחה אומנת לאחר שבן המשפחה, בן 17, אנס אותה".

בשבוע הקרוב תעבור ר.כ. הפלה.

איש אינו יכול לקבוע בוודאות ממי נכנסה להריון, מהמדריך בפנימיה או מבן המשפחה האומנת. סיפור אמיתי, פה אצלנו. ישראל הנאורה 92'.

איך קרה ש-ר.כ נאנסה פעם אחר פעם במקומות שבהם היו אמורים לטפל בה? "הסיבה לכך פשוטה ביותר", מסבירה ד"ר חניתה צימרין מאל"י.

"אחת הבעיות העיקריות של הקורבן המוצא מהבית, היא הפיכתו לטרף קל.

מוציאים ילד מהבית כדי להגן עליו, ולמעשה הופכים אותו לטרף. ילד שכזה מפתח דימוי עצמי ירוד, וחושב שהוציאו אותו מהבית בגלל שהוא לא שווה. יחד עם זאת הוא בונה לעצמו גישה פטאליסטית לחיים – מה שקורה זה הגורל. שני אלה, יחד עם רגשות האשם אצל הילד, מעבירים אותו למצב קלאסי של קורבן".

צריך, אם כן, לברר האם המדינה, שממהרת להוציא ילדים מחזקת הוריהם הטבעיים בשל החלטה כי אינם מתאימים לטפל בילדיהם, עושה די כדי להגן עליהם בעתיד ולבדוק אם המשפחה האומנת מתאימה לטפל בהם. מן הדוגמאות הבודדות המובאות כאן, נראה שהתשובה היא שלילית.

אין חקיקה מתאימה

בארץ אין כל חקיקה בנושא חובותיהן וזכויותיהן של משפחות אומנה. גרוע מזה, אין כמעט קריטריונים ברורים לפיהם נבחרות המשפחות. נכון, יש משפחות לא מעטות שלוקחות ילדים מתוך אידיאליזם טהור, כאלה שרואות בעניין שליחות. אבל הן, מסתבר, מהוות אחוז קטן.

לדברי ד"ר יצחק קדמן, רוב המשפחות פונות למשרד הרווחה בשביל הכסף שמקבלים עבור הילד.

"הנושא של בחירת משפחות האומנה הוא פרוץ ובלתי ברור לחלוטין", אומר ד"ר יצחק קדמן.

"בעוד שבפנימיות מסודרים כ- 15,000 ילדים, הרי שרק כ- 2,000 ילדים מסודרים במשפחות אומנה. לא כל המשפחות שלוקחות ילדים גם פוגעות בהם, אבל בפירוש ישנן משפחות כאלה.

לצערי, רבות המשפחות הלוקחות ילדים מהסיבה הכספית. לא שהתשלום גבוה, אבל הוא מהווה תוספת חשובה למשפחה".

אולי זו הסיבה שרבות מהמשפחות האומנות נמצאות על קו התפר של המצב הכלכלי שקוראים לו "קו העוני".

י.ל, בת 13, חייתה עם משפחה אומנת במשך יותר משנה. בחודש ספטמבר התברר שאבי המשפחה האומנת תקף אותה מינית. למרות כוונת העובדת הסוציאלית להוציא אותה מהמשפחה, ביקשה המשפחה האומנת של י.ל, שיתירו לה להישאר.

רק במהלך חקירת האירועים, שנה אחרי שמשרד הרווחה העביר את י.ל. לאותה משפחה, מצאו סוף סוף במשרד הרווחה את הנתונים שסיפרו את סיפורו של האומן. כבר משנת 1979 נרשמו בתיקו במשטרה עבירות פליליות של מעשי אלימות ועבירות מין. עניין זה לא נבדק לפני שנשלחה הילדה למשפחה.

אחר כך התברר שמצבה של המשפחה האומנת קשה מאוד, והילדה לא נחשבה בעיניהם לילדה במצוקה שמחפשת משפחה טובה ואוהבת אלא בעיני המשפחה האומנת, הילדה נחשבה כמקור פרנסה, וככזו – דמה היה מותר.

בחקירותיה הסבירה אם המשפחה האומנת כי ידעה מה קורה בין בעלה לילדה, אבל לא יכלה לעשות כלום. "זה היה או היא או אני. לי אין כוח. אני לא בריאה ועברתי מספיק. אז פשוט שתקתי. ריחמתי עליה ושתקתי". הסבירה. לשאלה מדוע לא פנתה לעובדת הסוציאלית באיזור מגוריה, ענתה כי כשהילדה הגיעה מעיר אחרת, הפסיקה העובדת הסוציאלית מאותו איזור להתערב.

במשרד הרווחה עוצמים עיניים

מכתבה של עובדת מאזור הצפון שנשלח למועצה לשלום הילד, שופך אור על הנתק הנורא בין הגורמים בתוך המסגרת המטפלת בילדים.

"מצאתי משפחות אומנות שבמשך ארבע שנים לא נכנס אליהן עובד סוציאלי לשם פיקוח, ולא לשם טיפול, ייעוץ או הכוונה, חלקן של המשפחות האומנות עשו זאת מתוך מניע כספי בלבד, ללא שום התייחסות אנושית בסיסית. הקשר היחיד של כל המשפחות האומנות באיזור עם משרד הרווחה, היה באמצעות תשלומי דמי האחזקה בלבד. הילדים סודרו במשפחות על ידי עובדים סוציאליים מאיזורים שונים, שסיימו את תפקידם ברגע שלמשפחה האומנת לא הייתה תלונה כלשהי על הילד…".

משרד הרווחה מסתבר, מטה אוזן קשבת רק אם המשפחה האומנת מתלוננת. רק במקרה כזה ממהרים לפעול. אם הילד מתלונן – יוק.

"במקרים רבים מעדיפים במשרד הרווחה לעצום עין מתלונות ילדים אלה".

"נוצר הרושם כי במשרד מעדיפים להיות בקשר עם משפחות שלא גורמות להם בעיות, על פני משפחות משכילות, שמצטיירות במשרד הרווחה כחקרניות מדי", אומר עובד סוציאלי בכיר, שנלחם את מלחמת הילדים.

"זו בפירוש לא הבעיה של העובדים בשטח. הם עושים עבודת טומאה. אבל מדיניות המשרד יצרה מצב שהוא בלתי נסבל. יד ימין לא רק שלא יודעת מה עושה יד שמאל, היא מתעלמת ממנה לחלוטין. כאשר העובדים בשטח פונים לעזרה לסמכויות העליונות, הם מרגישים כאשמים על שהעזו בכלל להעלות בעיה.

מנווטי משרד הרווחה חושבים שמה שלא מדברים עליו, לא קיים. חייבים לנער את המערכת".

ילדים הופכים למשרתים

אלה מהילדים שמצליחים לעבור את הלילות בשלום, בלי לפחוד שיבוא אחד הגברים במשפחה ויגע בהם פה ושם, הופכים במקרים רבים למשרתי הבית.

בתחילת השבוע שעבר פנתה אשה שהזדהתה בשמה המלא, לקו החם של אל"י. היא סיפרה כי שכנתה אספה לביתה ילדה שהיתה באומנה אצל חבריה, והפכה אותה למשרתת.

הילדה בת ה- 12 הפסיקה לעניין את המשפחה האומנת, שהודיעה לילדה על הכוונה לזרוק אותה.

הילדה ביקשה מחברתם לעבור אליה. האשה הסכימה, ומזה שלושה חודשים הילדה נעולה בבית ומכינה קפה לקליינטיות של האשה, העובדת בביתה כקוסמטיקאית.

"מאז שהילה אצלה, היא פיטרה את העובדת שלה. הילדה הזו מזכירה סיפורים של צ'ארלס דיקנס", סיפרה השכנה.

גם כשמישהו מתלונן, לא תמיד אפשר להגיע לעובד הישיר שאחראי על הילד", מסביר יצחק קדמן. "לעיתים, בשל הנתק בין מחוזות הרווחה השונים, לא יודעים מאיזו עיר הילד הגיע, ומי היה העובד הסוציאלי האחרון שטיפל בו. כאילו זה ילד אבוד. עד שלא תהיה חקיקה ברורה בנושא, משפחות רציניות לא יקחו ילדים, עובדים סוציאליים ימשיכו לעבוד בתיסכול, והילדים עצמם ייפגעו נפשית ואולי פיזית, ללא תקנה".

נשמע מופרך? העובדות מדברות בעד עצמן.

ד.ש, בת ה- 12 הועברה למשפחה אומנת בצפון. באחת מפגישותיה עם קרובת משפחה, סיפרה לה הילדה שהיא מנוצלת במשפחה כמשרתת, וכי אבי המשפחה גם מנסה להתעסק איתה.

קרובת המשפחה המתגוררת בעצמה בצפון, פנתה לעובדת הסוציאלית, שאותה הכירה. לדבריה, הסבירה לה העובדת הסוציאלית כי הנושא כולו אינו באחריותה, אך כטובה אישית היא מוכנה לנסות ולבדוק את המקרה. כשחזרה מביקור הבית אצל המשפחה האומנת, היתה מזועזעת לחלוטין.

היא סיפרה לקרובת המשפחה שהמצב אפילו גרוע יותר מכפי שזו תיארה לעצמה, אך לה אין סמכות להתערב.

מספרת קרובת המשפחה:

"היא הרי בסך הכל תינוקת. במשפחה האומנת התייחסו אליה כאילו שהיא איזה זבל ששוקל מאה קילו. לפחות שמונה עשרה שעות ביממה, היא היתה צריכה לעסוק בעבודות בית, לסחוב חבילות כבדות מהשוק, לשטוף חלונות, לבשל, לגהץ, ועוד".

ד"ר חניתה צימרין: "לידי גרה משפחה שבמשך שנתיים לקחה לסופי שבוע ילדה מפנימיה באיזור. בשלב מסויים החליטה המשפחה לקחת אליה את הילדה, כמשפחה אומנת.

הם קיבלו אישור מהפנימיה, והילדה היתה מאושרת. זוהי משפחה מקסימה, אמידה ותומכת.

באחת מהשיחות שלנו, שאלתי את השכנה אם עובד סוציאלי מבקר את הילדה, והיא ענתה לי בטבעיות שהם בכלל לא יודעים שהילדה אצלה. משרד הרווחה חשב שהילדה עדיין בפנימיה.

הפנימיה לא דיווחה והעובד הסוציאלי ממחוז מגוריה המקורי של הילדה ניתק מגע ברגע שהועברה לפנימיה.

"זה סיפור עם סוף טוב, אבל מי יודע כמה ילדים כאלה נמצאים, מבלי שאיש מהאחראים יודע על כך, בכל מיני משפחות. חלקן אולי טובות, אבל חלקן ודאי דומות למשפחות שעליהן שמענו, שבהן הילדים הופכים קורבנות לניצול וזוכים ליחס מחפיר".