מחדלי לשכת הרווחה ירושלים - כבר שבוע: ניצולת שואה ובנה ישנים ברחוב בירושלים

כבר שבוע: ניצולת שואה ובנה ישנים ברחוב בירושלים , מקומי ירושלים nrg ,מאיה הורודניצ'אנו | 1/4/2012 

 

ניצולת השואה אדית וארגה ובנה דוד, שברחו לאחרונה מגרמניה לישראל, ישנים ברחובות ירושלים כבר שבוע: "חשבנו שפה בארץ יעזרו לנו, אבל נשארנו לבד"
אדית וארגה (68), ניצולת אושוויץ, ובנה דוד (38), הגיעו לארץ לפני כחודשיים. בשבוע האחרון הם מסתובבים ברחובות העיר, וסוחבים איתם עגלה ובה כל רכושם.

וארגה עלתה לארץ מגרמניה בשנות השבעים וחיה בארץ עם בעלה בטרם נולד בנה. לאחר כשנתיים הם החליטו לחזור לגרמניה, ושם נולד בנה דוד. לאחר מכן היא ובעלה התגרשו. "בשנת 1989 אבא שלו התגייר פתאום. הוא עבר לגור בערד, אבל הוא לא רוצה שום קשר איתנו", מספרת וארגה.

מסמכים שווארגה נושאת עמה לכל מקום מעידים על סיפור חיים קשה. באחד המסמכים המתורגמים מפורטת עדותה על האירועים שפקדו אותם בשנתיים האחרונות ששהו בגרמניה. על פי העדות, בנה דוד היה מורה בבית ספר תיכון, אך מדינת בוואריה אסרה אליו לעסוק בהוראה והוא הוכנס ל"רשימה השחורה" – לטענת וארגה, ללא כל סיבה.

וארגה העידה כי בשל האיסור שהוטל עליו דוד לא הורשה לעבוד כמורה בכל רחבי המדינה, וניתן לו צו איסור לעסוק במקצועו ללא הגבלת זמן. הוא עבר לעבוד כמורה מחליף במינכן, שם לא חל האיסור, אך לדבריה גם שם התעוררו בעיות שונות. הוא ובית הספר הגישו זה נגד זה כמה תביעות, ובסופו של דבר הוא הוגדר כבלתי כשיר לעבודה. אך תביעתו לגמלה נדחתה.

מכאן ואילך העניינים רק הידרדרו, ווארגה לא מצליחה לעצור את הדמעות כשהיא מספרת על כך: "דוד אושפז בכפייה במחלקה פסיכיאטרית סגורה. הוא עבר שם טיפולים קשים, כמו שוק חשמלי, ומאז איבד חלק מזיכרונו", היא מעידה. לדבריה, רק לאחר ששהה כחודש בבית החולים אפשרו לה להוציא משם את בנה, והוא נהפך ל"גרוטאה אנושית". מיד לאחר מכן היא נאסרה לחמישה חודשים בשל העלבת שופט.

נשארנו לבד

 

"היינו מוכרחים לברוח מגרמניה כדי שלא יאשפזו אותו שוב", מספרת וארגה. "חשבנו שבגלל ההיסטוריה נקבל פה בארץ עזרה. לפני שהגענו לפה עברנו דרך בודפשט, כי פחדתי שאם נקנה כרטיס טיסה בגרמניה לא יתנו לנו לעזוב. קנינו שם כרטיס וטסנו לארץ".

לדבריה, משדה התעופה נסעו היא ובנה ישירות למשרד הקליטה בירושלים. "חשבנו שהניירות שיש לנו על ההיסטוריה של דוד יעזרו לנו, אבל סילקו אותנו משם והלכנו עם כל הדברים למלון. פנינו שוב למשרד הקליטה ואמרו לנו שישלמו לנו רק יומיים לא יותר.

"גם אם לא מגיע לנו סל קליטה יש זכויות הומאניטריות, אבל אנחנו לא מקבלים שום עזרה. משרד הקליטה שלח אותנו למשרד הרווחה, ושם הסכימו לשלם לנו על שבוע אחד במלון", היא מספרת.

אחרי השבוע שמימן משרד הרווחה נשארו השניים במלון ככל שכספם אפשר להם, אך הכסף אזל והם נאלצו לעבור לרחוב ולקחו עמם את החפצים המועטים שהצליחו להביא מגרמניה. "היינו חייבים לברוח משם. חשבנו שפה בארץ יעזרו לנו, אבל נשארנו לבד. אנחנו לא יודעים מה לעשות. אנחנו מפחדים לישון פה ברחוב כי אנחנו מפחדים שיפגעו בנו", מסיימת וארגה בבכי.

במשרד הקליטה הפנו אותנו לקבלת תגובה מהעירייה.

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה כי "מדובר באם ובנה, בן כ~40, אשר הגיעו לארץ מגרמניה לפני כחודשיים (האם תושבת חוזרת והבן עולה חדש). תחומי הסיוע בדיור ובכלכלה נמצאים באחריות משרד השיכון ומשרד הקליטה, והבן אכן קיבל סל קליטה למחצית השנה הקרובה.

"לפנים משורת הדין, אגף הרווחה של העירייה סייע לאם ולבן בתחומים הבאים: תיווך בינם ובין משרדים ממשלתיים לסיוע במיצוי הזכויות; סיוע זמני בדיור עד שבוצעה העברת כספים מחו"ל; הפניה למסגרות שונות לסיוע בקבלת מזון באופן שוטף; תיווך עם גורמים בגרמניה למען מיצוי זכויותיהם ומימון הוצאות רפואיות ואחרות. אגף הרווחה ימשיך לסייע לאם ולבן בכל אשר בתחום אחריותו".