התלונה
המתלונן הגיש באוקטובר 2004 לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). ואלה פרטי התלונה:
1. (א) המתלונן נפגע בתאונת עבודה ב-14.7.92. ב-23.9.99 פסקה לו ועדה רפואית של המוסד 37% נכות רפואית (להלן - דרגת הנכות הרפואית). ועדת רשות של המוסד (להלן - ועדת הרשות) קבעה שהנכות פוגעת בהכנסותיו של המתלונן ולפיכך יש להעלות את דרגת נכותו במחצית לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - תקנה 15), ולהעמידה על 56% (37% נכות רפואית + 19% לפי תקנה 15) .
(ב) בפברואר 2002 הגיש המתלונן לסניף המוסד בבאר שבע (להלן - סניף באר שבע) בקשה לבדיקה מחודשת של דרגת נכותו עקב החמרה שחלה לטענתו במצבו הרפואי. הוועדה הרפואית בסניף באר שבע דנה בבקשה ודחתה אותה.
(ג) המתלונן הגיש ערר על ההחלטה לוועדה רפואית לעררים. באוגוסט 2002 החליטה הוועדה הרפואית לעררים שחלה החמרה במצבו הרפואי ולפיכך הוא זכאי ל-44% נכות רפואית. עוד החליטה הוועדה להעביר את עניינו של המתלונן לוועדת רשות כדי שזו תדון בזכאותו להעלאת דרגת הנכות על פי תקנה 15.
2. לטענת המתלונן, על אף פניותיו ופניותיה של עורכת דינו לסניף באר שבע, למחלקה לפניות הציבור של המוסד ואף למנכ"ל המוסד, ההחלטה הסופית בעניינו התקבלה רק ב-7.6.04, כמעט שנתיים מאז החליטה הוועדה הרפואית לעררים להעביר את עניינו לוועדת הרשות.
המתלונן ציין בתלונתו כי עקב העיכוב בטיפול בעניינו נגרמה לו עגמת נפש רבה והוא נאלץ לדחות כמה פעמים את הדיון בערעור שהגיש לבית המשפט בנוגע לשיעור הפיצויים המגיעים לו בשל תאונת העבודה.
בירור התלונה
טיפול הוועדות הרפואיות בעניינו של המתלונן
הבירור בסניף באר שבע ובמחלקה לפניות הציבור של המוסד בירושלים העלה כדלקמן:
1. לאחר שהמתלונן לא קיבל כל הודעה על ההחלטה בעניין הערר שהגיש על החלטת הוועדה הרפואית שבסניף באר שבע, הוא הגיש בתחילת פברואר 2003 תלונה למחלקה לפניות הציבור של המוסד. ב-9.2.03 פנתה המחלקה לסניף באר שבע לקבלת תגובה, אולם פנייתה לא נענתה. רק ב-7.4.03, לאחר שהמחלקה שבה ופנתה לסניף וביקשה מענה דחוף לפנייתה, התקבלה תגובת סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף מתאריך 19.3.03. בתגובה נאמר כי עקב עומס רב בוועדות הדנות בנכות מעבודה בסניף דנה ועדת הרשות בעניינו של המתלונן רק ב-5.2.03, והחליטה שמאחר שנכותו של המתלונן אינה פוגעת בהכנסותיו אין מקום להפעיל את תקנה 15 ולהוסיף על דרגת הנכות הרפואית שקבעה הוועדה הרפואית לעררים. הוא הוסיף שהתיק "יועבר לאישור הדיון בוועדה הרפואית בסניף ירושלים [הוועדה הרפואית לעררים] בימים הקרובים".
ב-8.4.03 הודיעה המחלקה לפניות הציבור למתלונן את האמור לעיל והתנצלה לפניו על התמשכות הטיפול בעניינו.
2. ב-25.11.03 פנתה עורכת דינו של המתלונן למנכ"ל המוסד והלינה על שטרם התקבלה החלטת הוועדה הרפואית לעררים. הפנייה הועברה למחלקה לפניות הציבור, לטיפולה, וזו פנתה לסניף באר שבע ב-1.12.03 לקבלת תגובה. בתגובת ממלא מקום מנהל הסניף שהתקבלה ב-5.2.04 נאמר שלא נמצא כל הסבר הגיוני לעיכוב בהעברת התיק לסיכום דיון בוועדה הרפואית לעררים בירושלים, ולדבריו "הובהר לנוגעים בדבר שאופי הטיפול אינו מתקבל על הדעת בתקווה שלא יישנה". ממלא מקום המנהל צירף לתגובתו את תגובת סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף, שהתנצל על שהתיק לא הועבר לוועדה הרפואית לעררים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הרשות. לדבריו "התיק יועבר מחר, ה-4.2.04 תוך בקשה מיוחדת לסיכום דיון דחוף על מנת שהכרעת הוועדה לעררים תועבר לתובע ללא עיכוב נוסף".
ב-10.2.04 שלחה המחלקה לפניות הציבור מכתב לעורכת דינו של המתלונן ובו מסרה את תגובותיהם של ממלא מקום מנהל הסניף ושל סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף.
למרות הבטחת סגן מנהל תחום הגמלאות התברר שהתיק הועבר לוועדה הרפואית לעררים רק במאי 2004, והוועדה סיכמה את הדיון בתיק ב-7.6.04, 16 חודשים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הרשות.
3. הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את המלצת ועדת הרשות שלפיה אין להוסיף על דרגת הנכות הרפואית של המתלונן, ובשל כך בוטלו אחוזי הנכות שנוספו לו בעבר לפי תקנה 15 ונקבעו לו רק 44% נכות למפרע (במקום 56% שהיו לו בעבר) מ-10.2.02 (המועד שבו הגיש את הבקשה להעלאת דרגת הנכות). בשל הורדת דרגת הנכות הוקטנה קצבת המתלונן, ונוצר חוב שלו למוסד בסך 10,891 ש"ח בשל הקצבה ששולמה לו ביתר מפברואר 2002 עד יוני 2004. המוסד ניכה מקצבאות ששולמו למתלונן 5,235 ש"ח על חשבון החוב.
הטיפול בערעור שהגיש המתלונן לבית הדין האזורי לעבודה
1. המתלונן הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (להלן - בית הדין האזורי לעבודה) ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים להוריד את דרגת הנכות שלו. הבירור העלה שגם המוסד הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בטענה שלפי פסיקת בתי הדין לעבודה אין להוריד את דרגת הנכות בהליך להעלאת דרגת נכות שיזם תובע.
2. בדיון בערעורו של המתלונן שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה הציגה מתמחה מן הלשכה המשפטית של המוסד טיעונים נגד הערעור שהגיש המתלונן ולא התייחסה כלל לערעור המוסד, אף שכאמור המוסד תמך בעמדת המתלונן שלפיה אין להוריד את אחוז הנכות שלו.
3. ב-25.1.05 החליט בית הדין האזורי לעבודה לדחות הן את הערעור שהגיש המתלונן והן את הערעור שהגיש המוסד. אשר לערעור שהגיש המוסד, בית הדין האזורי לעבודה ציין כדלקמן:
"נימוקי ערעור לא הוגשו, ומדברי ב"כ המוסד עולה כי אין טענות כנגד החלטת הוועדה. בתום דבריה ביקשה ב"כ המוסד לדחות את ערעור המבוטח, ולא התייחסה כלל לערעור המוסד. מכאן שהמוסד זנח את הערעור, ואני מורה אודות מחיקת הערעור בתיק זה."
המתלונן הגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה.
תוצאות הבירור
1. (א) משהעלה הבירור שבשל טעות בלתי מוסברת טען המוסד כנגד עמדתו שלו בבית הדין האזורי לעבודה, פנתה הנציבות למחלקה המשפטית של המוסד בבקשת הבהרות. סגנית היועצת המשפטית של המוסד אישרה שאכן חלה טעות בטיפול בתיקו של המתלונן במוסד ובייצוג המוסד בבית הדין האזורי לעבודה, והורתה למחלקת נפגעי עבודה להחזיר למתלונן למפרע את דרגת נכותו מעבודה
(56%) מיום ביטולה, 10.2.02, ולבקש מן המתלונן לבטל את ערעורו בבית הדין הארצי לעבודה.
(ב) מחלקת נפגעי עבודה פעלה לפי הנחיית סגנית היועצת המשפטית של המוסד ואף ביטלה את חובו של המתלונן, וביולי 2005 שילמה לו 6,691 ש"ח, סכום הכולל את הכספים שנוכו ממנו בשל החוב שבוטל בתוספת פיצויי הלנה.
2. הנציבות הסבה את תשומת לבה של המחלקה המשפטית של המוסד לכך שאף כי מחלקת נפגעי עבודה בסניף החזירה למתלונן את דרגת הנכות שנקבעה לו בעבר, היא התעלמה מהחלטת הוועדה לעררים מאוגוסט 2002 להעלות את דרגת הנכות הרפואית של המתלונן מ-37% נכות ל-44% נכות. לנוכח פניית הנציבות הורתה המחלקה המשפטית להעלות את דרגת הנכות של המתלונן ל-66% נכות (44% נכות רפואית + 22% נכות לפי תקנה 15). בשל כך שולמו למתלונן הפרשים נוספים בסך 7,920 ש"ח בתוספת פיצוי הלנת גמלה.
3. הנציבות העירה להנהלת המוסד על הליקויים שלהלן בטיפול במתלונן:
(א) אף שוועדת הרשות החליטה בעניינו עוד בפברואר 2003, הוחזר התיק לוועדה הרפואית לעררים בסניף ירושלים רק במאי 2004, אף כי בפרק הזמן הזה הבטיח סניף באר שבע למחלקה לפניות הציבור פעמיים, באפריל 2003 ובפברואר 2004, שיעביר מיד את התיק לוועדה הרפואית לעררים. מן הראוי היה שהמחלקה לפניות הציבור תעקוב אחר יישום ההבטחות שהיא מקבלת מהסניפים ומהגורמים שבמוסד.
(ב) באת כוח המוסד העלתה בבית הדין האזורי לעבודה טיעונים מנוגדים לעמדת המוסד ובכך גרמה לדחיית הערעורים שהגישו המוסד והמתלונן.
4. מנהלת מחלקת נפגעי עבודה בסניף באר שבע הודיעה לנציבות כי העובד שהיה ממונה על העברת תיקו של המתלונן לוועדה הרפואית לעררים ננזף בחומרה על טיפולו בתיק, וכי כיום היא בעצמה מטפלת בתיקיהם של נפגעי העבודה והם מועברים לוועדות הרפואיות לסיכום בתוך שבוע עד שבוע וחצי ממועד קבלת ההחלטה בידי ועדת הרשות.
המתלונן הגיש באוקטובר 2004 לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). ואלה פרטי התלונה:
1. (א) המתלונן נפגע בתאונת עבודה ב-14.7.92. ב-23.9.99 פסקה לו ועדה רפואית של המוסד 37% נכות רפואית (להלן - דרגת הנכות הרפואית). ועדת רשות של המוסד (להלן - ועדת הרשות) קבעה שהנכות פוגעת בהכנסותיו של המתלונן ולפיכך יש להעלות את דרגת נכותו במחצית לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - תקנה 15), ולהעמידה על 56% (37% נכות רפואית + 19% לפי תקנה 15) .
(ב) בפברואר 2002 הגיש המתלונן לסניף המוסד בבאר שבע (להלן - סניף באר שבע) בקשה לבדיקה מחודשת של דרגת נכותו עקב החמרה שחלה לטענתו במצבו הרפואי. הוועדה הרפואית בסניף באר שבע דנה בבקשה ודחתה אותה.
(ג) המתלונן הגיש ערר על ההחלטה לוועדה רפואית לעררים. באוגוסט 2002 החליטה הוועדה הרפואית לעררים שחלה החמרה במצבו הרפואי ולפיכך הוא זכאי ל-44% נכות רפואית. עוד החליטה הוועדה להעביר את עניינו של המתלונן לוועדת רשות כדי שזו תדון בזכאותו להעלאת דרגת הנכות על פי תקנה 15.
2. לטענת המתלונן, על אף פניותיו ופניותיה של עורכת דינו לסניף באר שבע, למחלקה לפניות הציבור של המוסד ואף למנכ"ל המוסד, ההחלטה הסופית בעניינו התקבלה רק ב-7.6.04, כמעט שנתיים מאז החליטה הוועדה הרפואית לעררים להעביר את עניינו לוועדת הרשות.
המתלונן ציין בתלונתו כי עקב העיכוב בטיפול בעניינו נגרמה לו עגמת נפש רבה והוא נאלץ לדחות כמה פעמים את הדיון בערעור שהגיש לבית המשפט בנוגע לשיעור הפיצויים המגיעים לו בשל תאונת העבודה.
בירור התלונה
טיפול הוועדות הרפואיות בעניינו של המתלונן
הבירור בסניף באר שבע ובמחלקה לפניות הציבור של המוסד בירושלים העלה כדלקמן:
1. לאחר שהמתלונן לא קיבל כל הודעה על ההחלטה בעניין הערר שהגיש על החלטת הוועדה הרפואית שבסניף באר שבע, הוא הגיש בתחילת פברואר 2003 תלונה למחלקה לפניות הציבור של המוסד. ב-9.2.03 פנתה המחלקה לסניף באר שבע לקבלת תגובה, אולם פנייתה לא נענתה. רק ב-7.4.03, לאחר שהמחלקה שבה ופנתה לסניף וביקשה מענה דחוף לפנייתה, התקבלה תגובת סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף מתאריך 19.3.03. בתגובה נאמר כי עקב עומס רב בוועדות הדנות בנכות מעבודה בסניף דנה ועדת הרשות בעניינו של המתלונן רק ב-5.2.03, והחליטה שמאחר שנכותו של המתלונן אינה פוגעת בהכנסותיו אין מקום להפעיל את תקנה 15 ולהוסיף על דרגת הנכות הרפואית שקבעה הוועדה הרפואית לעררים. הוא הוסיף שהתיק "יועבר לאישור הדיון בוועדה הרפואית בסניף ירושלים [הוועדה הרפואית לעררים] בימים הקרובים".
ב-8.4.03 הודיעה המחלקה לפניות הציבור למתלונן את האמור לעיל והתנצלה לפניו על התמשכות הטיפול בעניינו.
2. ב-25.11.03 פנתה עורכת דינו של המתלונן למנכ"ל המוסד והלינה על שטרם התקבלה החלטת הוועדה הרפואית לעררים. הפנייה הועברה למחלקה לפניות הציבור, לטיפולה, וזו פנתה לסניף באר שבע ב-1.12.03 לקבלת תגובה. בתגובת ממלא מקום מנהל הסניף שהתקבלה ב-5.2.04 נאמר שלא נמצא כל הסבר הגיוני לעיכוב בהעברת התיק לסיכום דיון בוועדה הרפואית לעררים בירושלים, ולדבריו "הובהר לנוגעים בדבר שאופי הטיפול אינו מתקבל על הדעת בתקווה שלא יישנה". ממלא מקום המנהל צירף לתגובתו את תגובת סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף, שהתנצל על שהתיק לא הועבר לוועדה הרפואית לעררים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הרשות. לדבריו "התיק יועבר מחר, ה-4.2.04 תוך בקשה מיוחדת לסיכום דיון דחוף על מנת שהכרעת הוועדה לעררים תועבר לתובע ללא עיכוב נוסף".
ב-10.2.04 שלחה המחלקה לפניות הציבור מכתב לעורכת דינו של המתלונן ובו מסרה את תגובותיהם של ממלא מקום מנהל הסניף ושל סגן מנהל תחום הגמלאות בסניף.
למרות הבטחת סגן מנהל תחום הגמלאות התברר שהתיק הועבר לוועדה הרפואית לעררים רק במאי 2004, והוועדה סיכמה את הדיון בתיק ב-7.6.04, 16 חודשים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הרשות.
3. הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את המלצת ועדת הרשות שלפיה אין להוסיף על דרגת הנכות הרפואית של המתלונן, ובשל כך בוטלו אחוזי הנכות שנוספו לו בעבר לפי תקנה 15 ונקבעו לו רק 44% נכות למפרע (במקום 56% שהיו לו בעבר) מ-10.2.02 (המועד שבו הגיש את הבקשה להעלאת דרגת הנכות). בשל הורדת דרגת הנכות הוקטנה קצבת המתלונן, ונוצר חוב שלו למוסד בסך 10,891 ש"ח בשל הקצבה ששולמה לו ביתר מפברואר 2002 עד יוני 2004. המוסד ניכה מקצבאות ששולמו למתלונן 5,235 ש"ח על חשבון החוב.
הטיפול בערעור שהגיש המתלונן לבית הדין האזורי לעבודה
1. המתלונן הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (להלן - בית הדין האזורי לעבודה) ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים להוריד את דרגת הנכות שלו. הבירור העלה שגם המוסד הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בטענה שלפי פסיקת בתי הדין לעבודה אין להוריד את דרגת הנכות בהליך להעלאת דרגת נכות שיזם תובע.
2. בדיון בערעורו של המתלונן שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה הציגה מתמחה מן הלשכה המשפטית של המוסד טיעונים נגד הערעור שהגיש המתלונן ולא התייחסה כלל לערעור המוסד, אף שכאמור המוסד תמך בעמדת המתלונן שלפיה אין להוריד את אחוז הנכות שלו.
3. ב-25.1.05 החליט בית הדין האזורי לעבודה לדחות הן את הערעור שהגיש המתלונן והן את הערעור שהגיש המוסד. אשר לערעור שהגיש המוסד, בית הדין האזורי לעבודה ציין כדלקמן:
"נימוקי ערעור לא הוגשו, ומדברי ב"כ המוסד עולה כי אין טענות כנגד החלטת הוועדה. בתום דבריה ביקשה ב"כ המוסד לדחות את ערעור המבוטח, ולא התייחסה כלל לערעור המוסד. מכאן שהמוסד זנח את הערעור, ואני מורה אודות מחיקת הערעור בתיק זה."
המתלונן הגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה.
תוצאות הבירור
1. (א) משהעלה הבירור שבשל טעות בלתי מוסברת טען המוסד כנגד עמדתו שלו בבית הדין האזורי לעבודה, פנתה הנציבות למחלקה המשפטית של המוסד בבקשת הבהרות. סגנית היועצת המשפטית של המוסד אישרה שאכן חלה טעות בטיפול בתיקו של המתלונן במוסד ובייצוג המוסד בבית הדין האזורי לעבודה, והורתה למחלקת נפגעי עבודה להחזיר למתלונן למפרע את דרגת נכותו מעבודה
(56%) מיום ביטולה, 10.2.02, ולבקש מן המתלונן לבטל את ערעורו בבית הדין הארצי לעבודה.
(ב) מחלקת נפגעי עבודה פעלה לפי הנחיית סגנית היועצת המשפטית של המוסד ואף ביטלה את חובו של המתלונן, וביולי 2005 שילמה לו 6,691 ש"ח, סכום הכולל את הכספים שנוכו ממנו בשל החוב שבוטל בתוספת פיצויי הלנה.
2. הנציבות הסבה את תשומת לבה של המחלקה המשפטית של המוסד לכך שאף כי מחלקת נפגעי עבודה בסניף החזירה למתלונן את דרגת הנכות שנקבעה לו בעבר, היא התעלמה מהחלטת הוועדה לעררים מאוגוסט 2002 להעלות את דרגת הנכות הרפואית של המתלונן מ-37% נכות ל-44% נכות. לנוכח פניית הנציבות הורתה המחלקה המשפטית להעלות את דרגת הנכות של המתלונן ל-66% נכות (44% נכות רפואית + 22% נכות לפי תקנה 15). בשל כך שולמו למתלונן הפרשים נוספים בסך 7,920 ש"ח בתוספת פיצוי הלנת גמלה.
3. הנציבות העירה להנהלת המוסד על הליקויים שלהלן בטיפול במתלונן:
(א) אף שוועדת הרשות החליטה בעניינו עוד בפברואר 2003, הוחזר התיק לוועדה הרפואית לעררים בסניף ירושלים רק במאי 2004, אף כי בפרק הזמן הזה הבטיח סניף באר שבע למחלקה לפניות הציבור פעמיים, באפריל 2003 ובפברואר 2004, שיעביר מיד את התיק לוועדה הרפואית לעררים. מן הראוי היה שהמחלקה לפניות הציבור תעקוב אחר יישום ההבטחות שהיא מקבלת מהסניפים ומהגורמים שבמוסד.
(ב) באת כוח המוסד העלתה בבית הדין האזורי לעבודה טיעונים מנוגדים לעמדת המוסד ובכך גרמה לדחיית הערעורים שהגישו המוסד והמתלונן.
4. מנהלת מחלקת נפגעי עבודה בסניף באר שבע הודיעה לנציבות כי העובד שהיה ממונה על העברת תיקו של המתלונן לוועדה הרפואית לעררים ננזף בחומרה על טיפולו בתיק, וכי כיום היא בעצמה מטפלת בתיקיהם של נפגעי העבודה והם מועברים לוועדות הרפואיות לסיכום בתוך שבוע עד שבוע וחצי ממועד קבלת ההחלטה בידי ועדת הרשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה