התלונה
בעלה של המתלוננת, תושבת הצפון, נדון למאסר. באוגוסט 2006, בעת שבעלה היה בכלא, היא הגישה לסניף המוסד לביטוח לאומי בנהריה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה (להלן - הגמלה), אך תביעתה נדחתה בנימוק שיש רכב הרשום על שמו של בעלה, ועד שלא תוכיח שהרכב יצא מכלל שימוש לא תקבל את הגמלה. לאחר מאמצים רבים השיגה המתלוננת את המסמכים הדרושים, והמוסד אישר את זכאותה לגמלה מדצמבר 2006.
בתלונתה לנציבות תלונות הציבור טענה המתלוננת שהיא זכאית לגמלה כבר ממועד הגשת התביעה באוגוסט 2006 (להלן - התביעה הראשונה), שכן הרכב היה רשום על שם בעלה בלבד ולה עצמה אין רישיון נהיגה. היא הוסיפה כי עקב המלחמה בקיץ 2006 והעומס שהוטל עליה מאחר שנדרשה לטפל בעצמה בשלושת ילדיה לא היה בידה להמציא את המסמכים המבוקשים קודם לכן.
בירור התלונה
1. מחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - החוק), עולה שבעלות על רכב נחשבת הכנסה השוללת זכאות לגמלה, אלא אם כן חלים לעניין הרכב חריגים הקבועים בחוק.
2. לפי פסיקת בית הדין לעבודה, בעלות על רכב לעניין החוק אינה נקבעת בהכרח לפי הרישום במשרד הרישוי אלא לפי מי שנוהג ברכב מנהג בעלים בפועל ממש . עוד נקבע בפסיקה כי אם רכב רשום על שמו של מי שאין לו רישיון נהיגה, והוא אינו משתמש ברכב, אין לראות בו בעלים של הרכב אף שהוא רשום על שמו.
3. הבירור העלה כי ב-15.8.06 הגישה המתלוננת את התביעה הראשונה לגמלה בעילה שהיא חיה בנפרד מבעלה הנתון במאסר ושהיא חסרת הכנסה. ב-7.9.06 דחה המוסד את התביעה בנימוק שבבעלות בני הזוג שני כלי רכב. ב-23.11.06 הגישה המתלוננת תביעה חוזרת לגמלה (להלן - התביעה השנייה). לאחר שהמציאה המתלוננת למוסד ב-5.12.06 מסמכים המעידים שרכב אחד נמכר והשני יצא מכלל שימוש, אישר המוסד את תשלום הגמלה מדצמבר 2006. לטענת המוסד, מאחר שעברו למעלה משישים יום בין מועד דחייתה של התביעה הראשונה להגשת התביעה השנייה הוא אינו יכול לאשר את זכאותה לגמלה ממועד הגשת התביעה הראשונה.
4. על פי המסמכים שהמציאה המתלוננת למוסד ולנציבות, כלי הרכב היו רשומים על שמו של הבעל ואילו לה אין רישיון נהיגה. לפיכך ביקשה הנציבות מהמוסד להבהיר מדוע נשללה זכאותה של המתלוננת לגמלה בגין בעלות על הרכב בפרק הזמן שבעלה נמצא בכלא. עוד ביקשה הנציבות לדעת אם לנוכח הסברי המתלוננת בעניין הנסיבות שבגינן המציאה למוסד באיחור את המסמכים שדרש, לא היה מקום לאשר את תביעתה לתשלום הגמלה ממועד הגשת התביעה הראשונה.
5. הנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לכך שלנוכח פסיקת בית הדין לעבודה, הואיל וכלי הרכב לא היו רשומים על שם המתלוננת ואף אין ברשותה רישיון נהיגה, לא היה מקום מלכתחילה לדחות את תביעתה. כמו כן, היה מקום שהמוסד יתחשב בנסיבות שמנעו ממנה להציג במועד את המסמכים הנוגעים לכלי הרכב.
תוצאות הבירור
המוסד הודיע לנציבות כי לאחר ששב ושקל את הדברים החליט לאשר תשלום גמלה למתלוננת גם עבור אוגוסט-נובמבר 2006.
בעלה של המתלוננת, תושבת הצפון, נדון למאסר. באוגוסט 2006, בעת שבעלה היה בכלא, היא הגישה לסניף המוסד לביטוח לאומי בנהריה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה (להלן - הגמלה), אך תביעתה נדחתה בנימוק שיש רכב הרשום על שמו של בעלה, ועד שלא תוכיח שהרכב יצא מכלל שימוש לא תקבל את הגמלה. לאחר מאמצים רבים השיגה המתלוננת את המסמכים הדרושים, והמוסד אישר את זכאותה לגמלה מדצמבר 2006.
בתלונתה לנציבות תלונות הציבור טענה המתלוננת שהיא זכאית לגמלה כבר ממועד הגשת התביעה באוגוסט 2006 (להלן - התביעה הראשונה), שכן הרכב היה רשום על שם בעלה בלבד ולה עצמה אין רישיון נהיגה. היא הוסיפה כי עקב המלחמה בקיץ 2006 והעומס שהוטל עליה מאחר שנדרשה לטפל בעצמה בשלושת ילדיה לא היה בידה להמציא את המסמכים המבוקשים קודם לכן.
בירור התלונה
1. מחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - החוק), עולה שבעלות על רכב נחשבת הכנסה השוללת זכאות לגמלה, אלא אם כן חלים לעניין הרכב חריגים הקבועים בחוק.
2. לפי פסיקת בית הדין לעבודה, בעלות על רכב לעניין החוק אינה נקבעת בהכרח לפי הרישום במשרד הרישוי אלא לפי מי שנוהג ברכב מנהג בעלים בפועל ממש . עוד נקבע בפסיקה כי אם רכב רשום על שמו של מי שאין לו רישיון נהיגה, והוא אינו משתמש ברכב, אין לראות בו בעלים של הרכב אף שהוא רשום על שמו.
3. הבירור העלה כי ב-15.8.06 הגישה המתלוננת את התביעה הראשונה לגמלה בעילה שהיא חיה בנפרד מבעלה הנתון במאסר ושהיא חסרת הכנסה. ב-7.9.06 דחה המוסד את התביעה בנימוק שבבעלות בני הזוג שני כלי רכב. ב-23.11.06 הגישה המתלוננת תביעה חוזרת לגמלה (להלן - התביעה השנייה). לאחר שהמציאה המתלוננת למוסד ב-5.12.06 מסמכים המעידים שרכב אחד נמכר והשני יצא מכלל שימוש, אישר המוסד את תשלום הגמלה מדצמבר 2006. לטענת המוסד, מאחר שעברו למעלה משישים יום בין מועד דחייתה של התביעה הראשונה להגשת התביעה השנייה הוא אינו יכול לאשר את זכאותה לגמלה ממועד הגשת התביעה הראשונה.
4. על פי המסמכים שהמציאה המתלוננת למוסד ולנציבות, כלי הרכב היו רשומים על שמו של הבעל ואילו לה אין רישיון נהיגה. לפיכך ביקשה הנציבות מהמוסד להבהיר מדוע נשללה זכאותה של המתלוננת לגמלה בגין בעלות על הרכב בפרק הזמן שבעלה נמצא בכלא. עוד ביקשה הנציבות לדעת אם לנוכח הסברי המתלוננת בעניין הנסיבות שבגינן המציאה למוסד באיחור את המסמכים שדרש, לא היה מקום לאשר את תביעתה לתשלום הגמלה ממועד הגשת התביעה הראשונה.
5. הנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לכך שלנוכח פסיקת בית הדין לעבודה, הואיל וכלי הרכב לא היו רשומים על שם המתלוננת ואף אין ברשותה רישיון נהיגה, לא היה מקום מלכתחילה לדחות את תביעתה. כמו כן, היה מקום שהמוסד יתחשב בנסיבות שמנעו ממנה להציג במועד את המסמכים הנוגעים לכלי הרכב.
תוצאות הבירור
המוסד הודיע לנציבות כי לאחר ששב ושקל את הדברים החליט לאשר תשלום גמלה למתלוננת גם עבור אוגוסט-נובמבר 2006.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה