"דרך העיניים של יוספה" - תיעוד מדיניות מערכת ומשפט ורשויות הרווחה המשליכים ילדים למסגרות אלימות ומתעללות

מרץ 2020 - הספר "דרך העיניים של יוספה" מאת ארי-אל לביא - תיעוד מדיניות מערכת ומשפט ורשויות הרווחה המשליכים ילדים למסגרות אלימות ומתעללות ברף החומרה הגבוה ביותר.

 

תמונת כריכת הספר - דרך העיניים של יוספה כריכת הספר דרך העיניים של יוספה צילום יחצ

מקצת מתיאור מעורבות רשויות הרווחה בחיי משפחתה של הסופרת:
עם מותה של אם המשפחה עברו 3 הילדים להתגורר אצל אחותה של הסבתא ושירותי הרווחה נכנסו לתמונה. שלושת האחים הועברו יחדיו למשפחת אומנה של ויצו בהרצליה, פרויקט של בתי אומנה בלב העיר הרצליה שכל מה שנים התחלפו שם המשפחות ורק ילדי האומנה נשארו כדרך קבע. בבית האומנה הוכרחו יוספה ואחיה לשטוף את הבית ב-6 בבוקר לפני בית הספר, הורשו להתקלח רק פעם אחת בשבוע, לא הורשו להביא חברים ונכפו ללכת לישון בשעה 19:30 – גם כשיוספה כבר התקרבה לגיל ההתבגרות. "כשקיבלתי מחזור בפעם הראשונה אני זוכרת שנתנו לי צמר גפן", משחזרת הסופרת.

עם השנים משפחות האומנה התחלפו והילדים נשארו באותו הבית. כשיוספה בגיל 14 הגיעה משפחה חדשה עם הבטחות לחיים טובים, מצד אחד הם הורשו להביא חברים וסיימו עם עוצר השינה הכפוי, אך מצד שני החלו לקבל מכות – בעיקר אחיה הקטנים. יוספה, גיבורת הסיפור, מחליטה לא לשתוק ומדווחת על ההתעללות במשטרה. התלונה מסתיימת בכך שיוספה מועזבת מהבית וחוזרת לבית סבתה ונאלצת לנטוש את שני אחיה, ששמרה עליהם מכל משמר. אחרי שנה בדיוק הנהלת ויצו מבינה שעשתה טעות ומרחיקה את המשפחה האלימה מבית האומנה.

המשפחה השלישית שמגיעה לבית, כבר משנה את כל החוקים ושולחת את שני אחיה של יוספה לפנימייה. יוספה, שכבר החלה ללמוד בתיכון וויצו צרפת שם השתלבה היטב בלימודים, מחליטה להישאר בתיכון ולהמשיך ולהתגורר את סבתה. בינתיים מתחילים לזרום סיפורי זוועות מאחיה בפנימייה, סיפורי על ילדה שעברה אונס ועל הטרדות מיניות "הם חזרו משם אחרים ומאז לא חזרו עוד לעצמם", היא משחזרת.

כיום ארי אל סופרת ומרצה, שמבקשת לספר בקול את סיפורים של "הילדים השקופים", כאלו שעברו בתי אומנה ופנימיות , מתוך רצון לעזור להם להשתקם. "חשוב לי שכל בעלי התפקידים שיש להם חלק בתהליך כמו שופטים, עובדים סוציאליים, אנשים רווחה ומשפחות אומנת, יבינו מה קורה בחצר האחורית של מדינת ישראל. אני מקווה שהספר הזה יעזור להסתכל לילדים האלו בעיניים ולעזור להם להרים את הראש למרות ההתעללות והצלקות שספגו בגיל כל כך צעיר ולתת להם אופק שידעו שיש למה לצפות ולחכות".