הזעקה המושתקת - לא בלי בתי: סיפורה של האמא יהלומה אשכנזי

הזעקה המושתקת - לא בלי בתי  , , 01.03.2019, דבר ראשון

'מעגל שוטה': האם הרווחה נוקטת יד קלה בהוצאת ילדים מהוריהם מיד לאחר הלידה?
בקיץ האחרון תקפה יהלומה אשכנזי עובדת סוציאלית שטיפלה בה, מקרה שהצית את מחאת העו"סיות | מאחורי המקרה החמור עומדת אם שבתה נלקחה ממנה ואובדן אמון ברשויות | גם גורמים הפועלים בתחום טוענים: החקיקה מיושנת ונעדרת פתרונות יצירתיים

איור: רות גווילי -  תינוק נלקח מאימו למאמצים לאחר הלידה
איור: רות גווילי -  תינוק נלקח מאימו למאמצים לאחר הלידה

הסיפור של יהלומה אשכנזי הוא טרגדיה עם סוף ידוע מראש. היא עכשיו בכלא, אחרי שתקפה עובדת סוציאלית בסמוך ללשכת הרווחה בבית דגן, תקיפה שהציתה את מחאת העובדות הסוציאליות בקיץ האחרון. במאבקן הצודק הן אמרו בצורה ברורה, שהפגיעה בביטחונן האישי היא רק סימפטום למערכת רווחה קורסת, בגלל עומס התיקים, השכר הנמוך ופגיעה באיכות השירותים החברתיים.

אין איך להצדיק את המעשה החמור של אשכנזי, שבגינו (ובגין עבירות נוספות של איומים על עובדות סוציאליות ועל אמה) היא נידונה לעשרים חודשי מאסר בפועל, שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס. אך מבט רחב יותר על סיפורה חושף כי גם היא נפלה קורבן למערכת רווחה שלא הצליחה לסייע לה, ועשתה הכל כדי למנוע ממנה את מה שעבור רובנו נראה מובן מאליו – לגדל את בתה הקטנה. לא מדובר בסיפור יוצא דופן, אלא בנקודת קיצון של תופעה שגורמים העוסקים בתחום מתריעים עליה מזה שנים רבות: הכח הרב שמצוי בידי שירותי הרווחה מאפשר להוציא בקלות רבה מידי ילדים מרשות הוריהם. המטרה היא כמובן להגן על ילדים מפני מקרים של פגיעה או התעללות, אך הפרשנות הרחבה של מושגים כמו 'הזנחה' יכולה לגדוע הורות מבלי שלהורים יש איך להתגונן.

מאז שילדה את בתה בת הארבע, יהלומה נמצאת במאבק למשמורת עליה, מול הרשויות שטוענות כי אין לה מסוגלות הורית. המאבק הזה החל שבועיים לאחר הלידה, ולא הסתיים עד היום. בשנים אלו היא איבדה אמון בכל המערכות שהיו אמורות לסייע לה ולתת לה כלים להיות אם טובה יותר. היא רק רצתה להיות אמא, והדוחות השונים שבחנו את מצבה הנפשי לא קבעו כי אינה מסוגלת לכך. אבל הנסיונות החוזרים והנשנים של המערכות השונות לקחת ממנה את בתה הטריפו אותה. היא הרגישה שרודפים אחריה, שרק מחפשים אותה.

חיים מורכבים, חלום על אמהות

חייה של יהלומה אשכנזי, כיום בת 46, לא היו קלים. היא גדלה בבית מתוח עם הורים שהרבו לריב, והתגרשו כשהיתה ילדה. היתה לה מערכת יחסית קשה עם אמה וקשר טוב וקרוב מאוד לאביה. כדי להרחיק אותה מהמצב בבית ומהריבים עם אמה היא נשלחה ללמוד בפנימיה. עד כיתה י' היא הצליחה בלימודים והשתלבה חברתית. אך בקיץ שבין כיתה י'- ל-יא' הכל השתנה: היא עברה פגיעה מינית מתמשכת על ידי אביה של אחת מחברותיה. יהלומה לא טופלה ובעיקר נמנעה מלחשוב על הטראומה. היא הפסיקה ללמוד וחלה התדרדרות בתפקוד החברתי.

במהלך שנות העשרים לחייה יהלומה עבדה ופרנסה את עצמה. בסופן היא החלה לסעוד את אביה שחלה, ונפטר כשהיתה בת 32. היא ירשה מאביה בית במושב באזור המרכז והתפרנסה ממנו. הירושה הרעה את מערכת היחסים עם אמה, שהיתה עכורה ממילא.

לאחר מכן נכנסה יהלומה לקשר זוגי שנמשך כשלוש שנים, במהלכו ניסתה להיכנס להריון, ללא הצלחה. בשלב מסוים עזב בן הזוג את הארץ, ויהלומה מתארת שעולמה חרב עליה. היא החלה לשתות אלכוהול ולעשן. בגיל 38, בעקבות שימוש באלכוהול וסמים וירידה משמעותית במשקל, היא אושפזה בבית החולים 'שמואל הרופא' בבאר יעקב. היא קיבלה טיפול תרופתי, ולאחר שהשתחררה היתה במעקב אצל רופא.

ארבע שנים לאחר מכן יהלומה נכנסה להריון בעקבות קשר רומנטי עם גבר צעיר ממנה. יהלומה, שרצתה מאוד להיות אמא, שמחה מההריון, אך בן זוגה לא היה מעונין לקבל אחריות הורית. מהרגע שיהלומה הבינה שהיא בהריון היא הפסיקה לחלוטין להשתמש בסמים ואלכוהול. הילדה נולדה בריאה ושלמה.
שבועיים אחרי הלידה, מול השופט והרווחה

ואז, שבועיים לאחר הלידה, יהלומה קיבלה להפתעתה זימון לדיון בבית המשפט, בעקבות פניית רשויות הרווחה שטענו כי אינה מסוגלת לגדל את בתה. לטענת יהלומה, היא כלל לא הייתה בקשר עם לשכת הרווחה במהלך ההיריון. אך בדיון, שהתקיים ב-16 בנובמבר 2014, טענו נציגי הרווחה כי הם חוששים לעתידה של הילדה עקב היכרותם עם ההורים, וביקשו מבית המשפט לעקוב אחרי המסוגלות ההורית שלה, ולהכריז על בתה כ'קטין נזקק' לפי חוק הנוער ולהעביר אותה למשפחת אומנה. המשמעות של הכרזה על קטין כנזקק היא מתן אפשרות לרשויות הרווחה ולבית המשפט להתערב בגידולו של הילד, עד כדי הוצאתו מרשות הוריו.

באולם בית המשפט אמרה יהלומה, שכזכור הייתה שבועיים וקצת לאחר הלידה: "יש לי וילה חדשה, נקיה… עובדת סוציאלית עשתה ביקור בית… אנשים ניצלו אותי ושיקרו לי, ואני לא מצאתי בן זוג ולא רציתי לפספס את העניין של להיות אמא. אני בת 42. אני שבועיים אחרי לידה, אני כל יום בבית החולים ושואבת חלב. יש לי בית וחדר הכי יפה, העובדת הסוציאלית ראתה איזה חדר הכנתי לה, הכנתי לה הכל". השופט נמנע מהכרזת נזקקות, וקובע שאמה של יהלומה תהיה חלק בלתי נפרד מהטיפול בילדה.

ארבעה ימים לאחר הדיון פנתה הרווחה לבית המשפט בשנית, וביקשה קביעת נזקקות לילדה. לבקשה צורף תסקיר לפיו המשפחה מוכרת ומטופלת במחלקת הרווחה, האם מקבלת קצבת נכות על רקע נפשי ומאובחנת בהפרעת אישיות גבולית, בנוסף מציינים הרווחה בתסקיר כי "עם השנים הרבתה לצאת עם גברים".

חודש לאחר מכן קובע בית המשפט נזקקות לקטינה, ועל העברתה לידי אמה. וכך, בתוך חודשיים מרגע שהילדה נולדה היא נלקחה ממנה, מבלי לתת ליהלומה הזדמנות אמיתית להיות אם. ליהלומה הותר לפגוש את הילדה רק במפגשים בזמנים קצובים, חלקם בנוכחות עובד סוציאלי.

כשהילדה הייתה בת 10 חודשים הוחלט על צמצום הקשר בינה ובין יהלומה. בעקבות ההחלטה הידרדר מצבה הנפשי של יהלומה, היא שתתה אלכוהול והשחיתה רכוש של שירותי הרווחה. היא נשלחה להסתכלות בבית החולים לחולי נפש "גהה" שלא מצא מחלת נפש, ונאלצה לעבור תכנית גמילה על אף שלא הייתה מכורה. בהמשך היא איימה מספר פעמים על אמה ועל עובדות סוציאליות מהרווחה איתן היתה בקשר כי תפגע בהן, ואף תפגע בילדה. באחד המקרים היא אף חתכה בסכין את צמיגי הרכב של אמה. בעקבות איומים אלו נפתחו לה תיקים פליליים במשטרה בזה אחר זה והוגשו נגדה כתבי אישום. לפי גזר הדין, היא סירבה להליכי שיקום או טיפול, והשופט הביע חשש שתחזור על מעשיה.
המומחים המליצו על טיפול, ולא על הוצאת הילדה מאמה

האם יהלומה, שזכתה לגדל את בתה במשך חודשיים בלבד, היתה חסרת מסוגלות הורית ברמה שהצדיקה את הוצאת הילדה מרשותה בגיל צעיר כל כך? עיון בחוות הדעת המקצועיות שרשויות הרווחה עצמן הגישו לבית המשפט מעלה כי גורמי המקצוע סברו כי יהלומה אכן חווה קשיים רבים, אך המליצו על טיפול וסיוע ולא על הוצאת הבת מרשותה. בחוות דעת של מכון שלם, שהוזמנה על ידי הרווחה והוצגה לבית המשפט ביוני 2015 נכתב על יהלומה: "ללא עדות למחלת נפש בבדיקה הנוכחית. בולטים חסרים סביבתיים בסיסים שפגמו בתהליכי ההתפתחות. משאבי ההתמודדות העומדים לרשותה מוגבלים מאוד. זקוקה מאוד להכוונה פרקטית ולגיבוי רגשי. מודעת לקשייה ונכונה לקבל הכוונה. מומלץ לבנות עבורה תכנית טיפול שתכלול תמיכה רגשית והדרכה לפיתוח מיומנות הורית. לא מומלץ על הוצאת הקטינה מרשותה."

מחוות הדעת של ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר כללי שבדק את יהלומה, עולה כי לא רק שהטענה על חוסר מסוגלותה ההורית היתה מוטעית, אלא הפעולות שנקטו גורמי הרווחה הן אלו שדרדרו את מצבה של יהלומה. "עם כניסתה להריון עם … יהלומה חוותה מפנה שני בחייה. היא מיד נגמלה משימוש בחומרים ושמרה על ההריון באופן מסור", כתב ד"ר פלשמן בחוות דעת שהגיש בשנת 2017, "בעת הלידה לא הייתה סיבה להטיל ספק ביכולת של יהלומה להוות אם בטוחה וראויה לבתה.. יהלומה לא עברה בדיקת מסוגלות הורית עם הלידה".

פלשמן מבקר בחריפות את החלטת גורמי הרווחה ובית המשפט להעביר את הילדה לרשות אמה של יהלומה, איתה היא היתה מסוכסכת עוד מנעוריה. "התכנית לאפשר לאמה של יהלומה לגדל את … במקום יהלומה לא לקחה בחשבון 45 שנים של חוסר אמון בין יהלומה ואמה. לא היה ניתן לסמוך על אמה של יהלומה שהיא תפעל למען החזרת הקשר האימהי של יהלומה עם …". הוא מוסיף כי "כאשר ניתן לאמה של יהלומה להגביל את הביקורים של יהלומה בלי בסיס מוצק של בדיקת מסוגלות או כל בדיקה מקצועית אחרת שתיעדה שהביקורים של יהלומה הזיקו ל…, יהלומה הגיבה מתוך כעס עצום וגם שתתה אלכוהול באופן נקודתי ותקפה רכוש לשכת הרווחה. תגובה זו אינה מלמדת על המסוגלות ההורית של יהלומה כלל ועיקר".

גם בעת כתיבת חוות הדעת, כשבתה של יהלומה כבר היתה בת שנתיים, קובע פלשמן כי לדעתו יהלומה מסוגלת לטפל בילדה. "בדיקת האינטראקציה של … והבדיקה של יהלומה אצלי מלמדות שתיהן שיהלומה יכולה לטפל ב… לבדה. אין סתירה בין האינטראקציה שנצפתה במכון שלם לפני כמעט שנתיים והתצפית שאני ערכתי. האימהות של יהלומה הצליחה להישמר חרף תהפוכות של משמורת ומתחים בינה ובין אמה".

פלשמן מבקר חוות דעת אחרת שהוגשה לרווחה, ומבקר את הנחות היסוד עליהן התבססה. "הדעה היותר שלילית אודות יהלומה הייתה של פסיכיאטרית שלא חוותה את האימהות של יהלומה בפועל בתצפית. דעה זו ניזונה מאבחונים קודמים שיש להטיל בהם ספק". בין השאר הוא מציין כי "האבחון של אישיות גבולית לא אושש בשנתיים מאז האבחון במכון שלם: ליהלומה הוכחות על תפקוד נורמטיבי עד סוף גיל ההתבגרות. עובדה זו אינה מתיישבת עם האבחנה של אישיות גבולית". פלשמן מציין כי האבחון של יהלומה כבעלת הפרעת אישיות גבולית לא לקח בחשבון את האפשרות שהיא סובלת הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) בעקבות ההתעללות שעברה בנעוריה". בכל מקרה הוא מציין כי "גם PTSD וגם הפרעת אישית גבולית אינן אינדיקציה לנתק תינוקת מאימה".

הפסיכיאטר פלשמן מציין גם שאי אפשר להתעלם מהכוחות המרובים של יהלומה, ומפרט: "מגוייסת ל… בכל נימי נשמתה, ולא החסירה ביקורים גם כאשר הנסיבות כגון הקשר הבעייתי עם אימה הקשו עליה נפשית. ליהלומה מידה רבה של חמלה. היא מנסה לסלוח לאימה ובטוחה שלא תמנע מ… קשר עם הסבתא על אף הקשיים שהיא חוותה במשך חייה עם אמה, ליהלומה מידה רבה של פתיחות להסתייע בידי אנשי מקצוע כדי לשפר את האמהות שלה."

המסקנות של ד"ר פלשמן מהתצפיות והפגישות שקיים עם יהלומה סותרות לחלוטין את קביעות הרווחה: "אין עדות עד עתה שיהלומה אינה מסוגלת לטפל בבתה כראוי, ל… קשר חם ובוטח עם יהלומה, התקשרות בטוחה, טובת הקטינה שתוחזר למשמורת אימה לאלתר". הוא מתריע כי "מסירת … לאומנה מחוץ למסגרת המשפחה בגיל שנתיים וחצי, כאשר קימת התקשרות בטוחה עם אימה, עלולה לפגוע בבריאות נפשה של הקטינה".

מקריאה של גזר הדין של אישום התקיפה והאישומים הנוספים עולה כי יהלומה החלה את מסכת האיומים שנגמרו בתקיפה של העובדת הסוציאלית כעשרה חודשים אחרי הלידה, נקודת הזמן שבה צומצמו הביקורים שהותרו לה. ככל שעבר הזמן וזמני המפגש עם הבת הלכו והצטמצמו, גדל התסכול שלה אל מול המערכת, שהתבטא באיומים ולבסוף גם בתקיפה אלימה של עובדת סוציאלית.

יהלומה הודתה בכל העבירות שיוחסו לה, והורשעה בתשעה תיקים שונים, בעבירות של תקיפה, איומים, חבלה במזיד לרכב, הפרת צו שיפוטי שנועד להג על אדם והעלבת עובדי ציבור. השופט עמית מיכלס מבית משפט השלום בראשון לציון גזר עליה עשרים חודשי מאסר, אותם היא מרצה כעת בבית הסוהר נווה תרצה, לצד שלושה חודשי מאסר בפועל ופיצוי של 7,000 ש"ח לעובדת הסוציאלית שתקפה. בסניגוריה הציבורית, שייצגה את יהלומה, הודיעו כי בכוונתם לערער על חומרת העונש.

"התפישה של החוק היא דטרמיניסטית ונעדרת פתרונות יצירתיים"

עו"ד שירן רייכנברג מהקליניקה לזכויות ילדים ונוער במרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית, מסבירה כי "כל ההתמודדות עם קטינים במצבי סיכון היא תחת חוק הנוער טיפול והשגחה שנחקק ב-1960. החוק עבר כמה תיקונים מאז. בבסיסו של החוק יש אמירה דטרמיניסטית, בעצם החוק אומר להורים אני נכנס לנעלי ההורה או בגלל משהו שהקטין עשה או ההורה, המדינה נכנסת לנעלי ההורה ואני לוקח אחריות על הקטין עד שתתקנו את X Y Z או שלא. המשמורת עוברת למדינה, אך לא האפוטרופסות.

"החוק חל על קטינים מגיל 0 עד 18 וכמובן שהיחס שונה מגיל לגיל, ילים בני 0-4, זו לא אותה ההתמודדות כמו ילדים בני 14-18, כשנטיה היא תינוקות, אם ההורים לא כשירים לגדל אותם זה יהיה אימוץ או אומנה כמדובר בבי נוער זה בדרך כלל הוצאה ממשמורת. אומנה ואימוץ זה חוקי אומנה ואימוץ.

"ההתערבות של החוק תתחיל כשאין הסכמה על כך שהקטין לא יכול להמשיך להיות מטופל על ידי הוריו, או חוסר הסכמה של הקטין או של ההורה. הדבר הזה קורה בוועדת תכנון טיפול שהעבודה שלה מוסדרת היום בתקנות העו"ס אבל יש תזכיר חוק לא ברור הסטטוס שלו. הועדה מורכבת מאנשי מקצוע, אנשי טיפול ושם מגבשים תכנית שהכי טובה לקטין. אם אין הסכמה לתכנית שהועדה מציעה, עו"ס לחוק הנוער תפנה לבית משפט להכריז עליו נזקקות.

"להכרזת נזקקות על קטין יש שבע עילות שמפורטות בסעיף 2 לחוק הנוער. העילה השביעית תינוק שנולד תסמונת גמילה. ועילות אחד עד שש מפרטות כל מיני מצבים אחרים שחלקם קשורים להורה וחלקם להתנהגות של הקטין. סעיפים 2.2-2.6 הן עילות שמאפשרות להכניס כל אחד, כמעט כל אדם, כמעט כל סיטואציה יכולה להיכנס תחתן. עילות סל. למשל סעיף 2.6 מדבר על קטין שנפגע או עלול להיפגע. אף אחד לא יודע מתי ומי, עלול להיפגע זה צפי פני עתיד. לפעמים זה טוב שזה קיים, לפעמים צריך איזה שהיא עילה כי אין דרך אחרת לשמור על הילדים ולפעמים זה מאפשר מקרים שאפשר להתווכח עליהם מבחינת הנכונות שלהם או ההצדקה שלהם.

"דוגמא נוספת, סעיף 2.2 – קטין שהאחראי עליו אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו, או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה הוא גם סעיף עילה רחבה מאוד, למשל סעיף 2.3 קטין שביצע עבירה פלילית ולא הועמד לדין זה יכול לחול על כל הילדים עד גיל 12 שזה גיל האחריות הפלילית שעשו משהו בניגוד לחוק.

"ברגע שקטין מוכרז כנזקק על ידי בית משפט לנוער או משפחה יש אפשרויות למנות חבר קרוב או להשאיר אותו בטיפול של עו"ס או סעיף 4 להוציא ממשמורת הוריו אם זה הדבר הנכון לו. זה החלק הראשון של החוק.

"אני חושבת שהחוק הזה צריך רפורמה מחודשת, הוא מאוד ישן. אין בו שום קשר לזכויות קטינים על פי האמנה לזכויות הילד. יש תיקון חלוק של ועדת רוטלוי מ-2003 שעדיין לא נחקקה. יש המון דברים שאפר לתקן למען הקטינים להכניס יותר עקרונות של משפט טיפולי לחשוב על הזוית של בית משפט קהילתי יש המון דברים שיכולים להיות רלוונטיים לחוק הנוער וצריך לחשוב עליהם

"מורכבות נוספת שיש בנושא הזה, הוא שהתיק בהנחה שמגיעים לבית משפט, התיק מתנהל על ידי עו"ס לחוק נוער בהליך נגד ההורים מי שעומדת בבית משפט וטוענת היא עו"ס והיא גם הגוף המקצועי שממליץ על ההליך כמובן שבית המשפט מקבל את ההחלטה, השיח שהוא גם טיפולי וגם משפטי וזה יכול ליצור בעיות בעולם המשפט ועולם הטיפול."

יוסי נקר, עורך דינה של יהלומה, טוען כי הוצאת ילדים מהוריהם מיד לאחר הלידה יוצרת נבואה שמגשימה את עצמה ביחס למסוגלות ההורית שלהם. "הסיפור כולו הוא תוצאה ידועה מראש של כל מקרה של התערבות של הרווחה מיד לאחר הלידה" אמר נקר ל'דבר השבוע', "כאשר לא נותנים לאם את ההזדמנות לגדל את בנה/בתה הסיכוי להתפתחות מסוגלות הורית לאם שואף לאפס. יגידו מה שיגידו המומחים, אנחנו לא נולדים עם מסוגלות הורית טבעית. אנו גדלים, מפתחים ומתפתחים עם המסוגלות ההורית ביחד עם הילד. כשהילד מורחק מההורה מיד לאחר הלידה ומההורה ניטלת האפשרות לעשות את הדבר הטבעי הבסיסי שהוא להאכיל את ילדו, הילד גדל ומתפתח בקצב מהיר וההורה נשאר תקוע עם רמת הורות שמתאימה לגיל ינקות. זה מעגל שוטה שחוזר על עצמו. הוצאת ילד מאם מיד לאחר הלידה גוזרת את גורל האם והילד וסוגרת את חלון ההזדמנות להורה לגדל ולגדול עם ילדו. זו כל התורה כולה."







אין תגובות:

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים