רווחה שכולה היסטריה , פרופ. אסתר הרצוג , 19/2/2006 , nrg
אסתר הרצוג יוצאת נגד רשויות הרווחה, שיצאו במתקפה חסרת רסן נגד שופטים ועיתונאים, שאינם אומרים אמן על כל בקשה להוצאת ילד ממשפחתו
מערכת הרווחה בהיסטריה. בכותרת של קידוש לבנה הודיעה מערכת הרווחה, באמצעות מרב דוד (מעריב, 13.2), כי היא יוצאת בקמפיין נגד בתי המשפט ובפרט נגד שופטים, שאינם מקבלים את חוות הדעת של פקידות הסעד. באתר "מחלקה ראשונה" התפרסם מאמר של דובר משרד הרווחה, נחום עידו ("זה הזמן לאתיקה", 26.1), ובו התקפה שלוחת רסן נגד התקשורת, אמהות ופעילי ציבור, וכן דברי שקר ולשון הרע (הוגשו תלונה למשטרה ותביעת דיבה).
הרקע להתנהלות ההיסטרית של צמרת משרד הרווחה היא כתבת תחקיר של איריס מיזן, שהתפרסמה בתוכניתו של עמנואל רוזן "זה הזמן" בערוץ 10, לפני כשבועיים. בכתבה נחשפה התנהגותו של משרד הרווחה, ובאופן מיוחד התנהלותה של רונית צור, פקידת הסעד הארצית, בסוגיית "תיאוריית הניכור ההורי" של ריצ'רד גארדנר (תיאוריה שעל בסיסה, כך נטען בכתבתה של מיזן, מאיימות פקידות סעד להוציא ילדים מאמהות המבקשות להגן עליהם מפגיעה פיזית ומינית של אבותיהם, והן מואשמות ב"הסתה הורית").
במאמרו מאשים עידו את רוזן במניפולטיביות, בהיעדר "אתיקה והגינות ציבורית ואישית", ואפילו בפשע נגד "מקצוע העיתונות". עידו מאשים את רוזן ואת העיתונות בכלל ב"שפלות ונבזות".
אסור לשופטים לשמוע מה רוצים ילדים
ההשתלחות של עידו בעיתונות די מובנת. לאורך 14 שנות מעורבותי בסוגיה של הוצאת ילדים מבתיהם, ראיתי פעם אחר פעם כיצד מצליחים הדובר והיועצים המשפטיים של משרד הרווחה לחסום כל פרסום, שעלול להתפרש כביקורת על מערכת הרווחה, והכל בשם "טובת הקטין".
מרב דוד פורשת בכתבתה את טענות אנשי הרווחה נגד שופטים "אשמים". תמונותיהם מוצגות, ללא שנזכר אף שם של הפוסלים אותם. אחת הפסולות היא השופטת ניצנה בן-דוד, שביקשה מילדה בת שבע להסביר לה "איפה היא רוצה לחיות - בפנימייה, או עם אמא שלה".
אסור לשופטים לשמוע מה רוצים ילדים. לעומת זאת, אברהם שיינפלד, נשיא בית המשפט לנוער לשעבר, עובד סוציאלי לשעבר, מקובל על ממסד הרווחה. ומה הפלא? הוא סיפק לפקידות הסעד אישור מיוחד להגיש את בקשותיהן לבית המשפט בתל-אביב, כדי לעקוף את השופטת שירלי נווה-דקל מבית המשפט לנוער בראשון-לציון.
היא נאשמת בכך ש"אינה מסוגלת להחליט בתיקים שבהם מדובר במקרה חירום". מדובר בהוצאת ילדים, ללא דיון משפטי וללא מתן הזדמנות להורים להתגונן ולהגן על ילדיהם מהחלטות שרירותיות של פקידות סעד.
אכן, כך ייעשה לפעילים חברתיים (כמו פרופ' סמדר לביא, שמעון תג'ורי וכמוני), לעיתונאים (כמו עמנואל רוזן), לשופטים (כמו נווה-דקל ובן-דוד), אשר מעזים לפעול ולהחליט בדרך שאינה לשביעות רצונה של מערכת הרווחה.
כתבת תחקיר של איריס מיזן, בתוכניתו של עמנואל רוזן "זה הזמן" בערוץ 10. בכתבה נחשפה התנהגותו של משרד הרווחה, ובאופן מיוחד התנהלותה של רונית צור, פקידת הסעד הארצית, בסוגיית "תיאוריית הניכור ההורי"
אסתר הרצוג יוצאת נגד רשויות הרווחה, שיצאו במתקפה חסרת רסן נגד שופטים ועיתונאים, שאינם אומרים אמן על כל בקשה להוצאת ילד ממשפחתו
מערכת הרווחה בהיסטריה. בכותרת של קידוש לבנה הודיעה מערכת הרווחה, באמצעות מרב דוד (מעריב, 13.2), כי היא יוצאת בקמפיין נגד בתי המשפט ובפרט נגד שופטים, שאינם מקבלים את חוות הדעת של פקידות הסעד. באתר "מחלקה ראשונה" התפרסם מאמר של דובר משרד הרווחה, נחום עידו ("זה הזמן לאתיקה", 26.1), ובו התקפה שלוחת רסן נגד התקשורת, אמהות ופעילי ציבור, וכן דברי שקר ולשון הרע (הוגשו תלונה למשטרה ותביעת דיבה).
הרקע להתנהלות ההיסטרית של צמרת משרד הרווחה היא כתבת תחקיר של איריס מיזן, שהתפרסמה בתוכניתו של עמנואל רוזן "זה הזמן" בערוץ 10, לפני כשבועיים. בכתבה נחשפה התנהגותו של משרד הרווחה, ובאופן מיוחד התנהלותה של רונית צור, פקידת הסעד הארצית, בסוגיית "תיאוריית הניכור ההורי" של ריצ'רד גארדנר (תיאוריה שעל בסיסה, כך נטען בכתבתה של מיזן, מאיימות פקידות סעד להוציא ילדים מאמהות המבקשות להגן עליהם מפגיעה פיזית ומינית של אבותיהם, והן מואשמות ב"הסתה הורית").
במאמרו מאשים עידו את רוזן במניפולטיביות, בהיעדר "אתיקה והגינות ציבורית ואישית", ואפילו בפשע נגד "מקצוע העיתונות". עידו מאשים את רוזן ואת העיתונות בכלל ב"שפלות ונבזות".
אסור לשופטים לשמוע מה רוצים ילדים
ההשתלחות של עידו בעיתונות די מובנת. לאורך 14 שנות מעורבותי בסוגיה של הוצאת ילדים מבתיהם, ראיתי פעם אחר פעם כיצד מצליחים הדובר והיועצים המשפטיים של משרד הרווחה לחסום כל פרסום, שעלול להתפרש כביקורת על מערכת הרווחה, והכל בשם "טובת הקטין".
מרב דוד פורשת בכתבתה את טענות אנשי הרווחה נגד שופטים "אשמים". תמונותיהם מוצגות, ללא שנזכר אף שם של הפוסלים אותם. אחת הפסולות היא השופטת ניצנה בן-דוד, שביקשה מילדה בת שבע להסביר לה "איפה היא רוצה לחיות - בפנימייה, או עם אמא שלה".
אסור לשופטים לשמוע מה רוצים ילדים. לעומת זאת, אברהם שיינפלד, נשיא בית המשפט לנוער לשעבר, עובד סוציאלי לשעבר, מקובל על ממסד הרווחה. ומה הפלא? הוא סיפק לפקידות הסעד אישור מיוחד להגיש את בקשותיהן לבית המשפט בתל-אביב, כדי לעקוף את השופטת שירלי נווה-דקל מבית המשפט לנוער בראשון-לציון.
היא נאשמת בכך ש"אינה מסוגלת להחליט בתיקים שבהם מדובר במקרה חירום". מדובר בהוצאת ילדים, ללא דיון משפטי וללא מתן הזדמנות להורים להתגונן ולהגן על ילדיהם מהחלטות שרירותיות של פקידות סעד.
אכן, כך ייעשה לפעילים חברתיים (כמו פרופ' סמדר לביא, שמעון תג'ורי וכמוני), לעיתונאים (כמו עמנואל רוזן), לשופטים (כמו נווה-דקל ובן-דוד), אשר מעזים לפעול ולהחליט בדרך שאינה לשביעות רצונה של מערכת הרווחה.
כתבת תחקיר של איריס מיזן, בתוכניתו של עמנואל רוזן "זה הזמן" בערוץ 10. בכתבה נחשפה התנהגותו של משרד הרווחה, ובאופן מיוחד התנהלותה של רונית צור, פקידת הסעד הארצית, בסוגיית "תיאוריית הניכור ההורי"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה