מול ההתעללות בקשישים, הרשויות חסרות ישע , לי ירון , 19.01.2016
מקרי ההתעללות בזקנים הולכים ומתרבים, אך משרד הרווחה אינו עומד ביעדי הפיקוח על מצבם, רק במקרים מעטים מוגשים כתבי אישום ואין דרך למנוע ממטפל שפגע בקשיש להמשיך ולעבוד בתחום
פלייליסט - התעמרות והתעללות בקשישים בישראל
באוקטובר האחרון נעצרה בראש העין צעירה מהודו שטיפלה בחולת אלצהיימר בת 87, בחשד שהכתה אותה והתעללה בה מינית. באפריל נעצר עובד זר מסרי לנקה, שנחשד שהתעלל בבן 84 בעת שהיה מרותק למיטתו, לאחר שתועד במצלמת אבטחה מטיח את הזקן בחוזקה מצדה האחד של המיטה אל צדה האחר בלי שזה יכול להתנגד.
לא מדובר במקרים נקודתיים. נתונים חדשים מעידים כי מספר מקרי התעללות הפיזית של עובדי סיעוד בזקנים שבהם הם מטפלים הולך וגדל. ב–2014 נרשמו 299 אירועים מסוג זה, עלייה של כ–20% בתוך שנתיים. למרות זאת, האכיפה והפיקוח הנדרשים על מנת למנוע הישנות של מקרים כאלה לוקים בחסר: אין תקנות המונעות מעובדים שהתעללו בזקן סיעודי לחזור ולעבוד בחברה אחרת אצל מטופל אחר, אף שבביטוח הלאומי מצהירים כי הן נחוצות; רשיונה של אף חברה המעסיקה עובדים סיעודיים לא נשלל, אף שלרשות ההגירה אפשרות לפעול לשלילה מסיבה זו; ורק בכ–60% מהאירועים שדווחו לרשויות הרווחה הועבר דיווח גם למשטרה.
במוסד לביטוח לאומי, המפעיל את חברות הסיעוד ואחראי לפקח עליהן, מודים כי המצב הקיים מקשה על מניעת מקרי התעללות. "אפילו אם העובד המתעלל מסיים את עבודתו ועובר לחברת סיעוד אחרת, אין כלים להתריע בפני החברה החדשה מפניו", הסבירה רוחמה מרזם, ממונה בכירה באגף הסיעוד במוסד. "יש לאסור בחוק על המתעלל להמשיך ולתת שירותי סיעוד". היא מציינת שהביטוח הלאומי אינו יכול לאסור על העסקת עובד מסוים או להזהיר מפניו, אם לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה, מחשש לתביעות דיבה.
יתרה מזאת: רשות ההגירה והאוכלוסין, המעניקה את ההיתרים לחברות פרטיות בסיעוד, לא שללה אף רישיון או היתר של חברה שהעסיקה עובד שהתעלל בזקן, אף שזה אחד הקריטריונים המאפשרים שלילת רישיון. אנשי הרשות לא השיבו על השאלה אלו סנקציות אחרות הופעלו, אם הופעלו, על לשכות פרטיות ועובדים זרים בעקבות התעללות בקשישים. מבדיקת מבקר המדינה בנושא הפיקוח והאכיפה של רשות האוכלוסין על המעסיקים והלשכות הפרטיות בסיעוד בשנת 2010 עלה, שגם כאשר נמצאו הפרות לכאורה של הוראות על ידי החברות הפרטיות, הרשות לא מיצתה את הליכי השימוע לחברות ובדרך כלל נמנעה מלהטיל עליהן סנקציות בהתאם לסמכותה.
מהרשות נמסר בתגובה כי "נהלי רשות ההגירה קובעים כי כל לשכה פרטית, בעלת היתר לתיווך וטיפול בעובדים זרים לסיעוד, מחויבת להעסיק עובד סוציאלי מנוסה, האחראי לטפל בכל אירוע חריג המגיע לידיעת הלשכה, תוך תיאום והדרכה על ידי עובדת סוציאלית מפקחת ארצית ברשות ההגירה. כן מחייבים הנהלים הפרדה בין עובדים סוציאלים אחראיים של חברות סיעוד ולשכות פרטיות וכן חובת הדרכה ופיקוח על עובדים סוציאליים זוטרים. בנוסף, הנהלים קובעים מספר ביקורים מקסימאלי של לשכה בהתבסס על נהלים דומים שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי".
בדו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא נכתב כי "עולות שאלות בנוגע לקיום הליכי אכיפה כאשר עולים חשדות להתעללות של עובד סיעוד זר בזקן". הדו"ח חובר לקראת דיון שהתקיים אתמול בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביוזמת ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), יו"ר שדולת הגמלאים בכנסת. עוד נאמר בדו"ח: "במקרים שבהם עלו חשדות להתעללות לא ברור מהן פעולות האכיפה שננקטו בפועל, אם ננקטו. למרות בקשות חוזרות ונשנות, לא הצלחנו לקבל מידע על תהליכי האכיפה ותוצאותיהם בעניין מעשי התעללות בזקנים בידי עובד סיעוד זר".
עוד קובע הדו"ח כי "הסיכון להזנחת זקנים בביתם בידי מטפליהם גובר ככל שהמטפל שחוק, בודד, נתון בדיכאון או במצב כלכלי קשה, וככל שהזקן פגיע יותר התפקוד שלו ירוד יותר ורמתו והקוגניטיבית נמוכה יותר". נוסף על כך, מאחר שהתעללות בזקנים והזנחתם נעשות פעמים רבות מצד בני משפחה או מצד מטפלים בשכר, זקנים רבים חוששים או מתביישים לדווח עליה; לעתים אינם יכולים להגיב או אינם יודעים כיצד לעשות זאת, לעתים הם בוחרים לשתוק כדי לגונן על הפוגע או מחשש שינטוש אותם. בעיית תת־הדיווח במקרים אלה עולה גם מתוצאות סקר שערכו המוסד לביטוח לאומי וחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ב–2011, שבו איש לא דיווח על חשיפה לאלימות פיזית או מינית, וכ–5% מהנשאלים דיווחו על חשיפה לאלימות נפשית או כלכלית. בהקשר זה אמר בדיון בכנסת ח"כ מאיר כהן (יש עתיד), שר הרווחה בממשלה הקודמת: "לצערי נתקלתי במקרים של משפחות שהתנגדו להוצאת העובד הסיעודי המכה מבית הקשיש חרף התעללות, כי קשה מאוד למצוא מטפל חלופי".
העלייה במספר אירועי ההתעללות אינם מוגבלת למטפלים: בתוך חמש שנים חל זינוק של כ–33% במספר הזקנים שעברו התעללות פיזית בביתם, אם על ידי מטפל ואם על ידי בן משפחה או קרוב. בשנת 2014 הגיע מספר הקשישים שדיווחו למשרד הרווחה כי עברו התעללות פיזית ל–1,015 אנשים — כלומר, כשלושה קשישים עברו התעללות בכל יום, לעומת שנת 2010, אז המספר היה 762 איש. בנוסף, כ–166 קשישים הוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה והועברו למסגרות מוגנות, מפאת חוק ההגנה על חוסים בשל ניצול או התעללות מצד המשפחה. למרות מספר המקרים הגבוה, רק בכ–60% מכלל מקרי התעללות הפיזית שדווחו למשרד הרווחה נפתח תיק במשטרה — כ–1,230 תיקים בשנים 2013–2014. מתוך אלה, הוגש כתב אישום רק בכ–23% מהתיקים, שהם כ–15% ממקרי ההתעללות המדווחים.
המשטרה אינה מבחינה בין תיקי ההתעללות לפי העבריין — מטפל, בן משפחה או אדם אחר. לדברי שמולי, "חוסר המידע הזה גורר חוסר אכיפה. לא ברור מה ידוע ומה נעשה בפועל. כמה כבר יעלה למשטרה לבצע הבחנה של זהות הפוגע בדו"חות הסטטיסטיים שלה? גם משרד הרווחה לא מעביר את מלוא המידע ואנחנו נאלצים להסתפק בנתונים של פחות מ–22% מהרשויות. הנתונים מזעזעים והענישה מגוחכת".
בסך הכל טופלו ב–2014 5,318 מקרים של התעללות בקשישים והזנחתם. מלבד מה שהוגדר כהתעללות פיזית נרשמו 829 אירועים של התעללות נפשית, למשל גרימת סבל נפשי, קללות, השפלת ואיומים; 1,589 מקרי הזנחה — אי־מתן מזון, ביגוד או טיפול רפואי או בידוד של הזקן; 924 אירועי ניצול כלכלי, שבהם נעשה שימוש לרעה וללא רשות ברכושו של הזקן, כולל גנבה והונאה; 326 מקרים של הפרת זכויות הקשיש, כמו נעילתו בבית, ניתוק הטלפון ומניעת ביקורים מצד גורמים מטפלים. כמו כן התרחשו 42 אירועים של ניצול מיני.
העלייה במספר ההתעללויות נובעת בין השאר מהעובדה שקשישים רבים יותר בוחרים להישאר בביתם ולא לעבור לבתי אבות או לדיור מוגן. כך עלה מספר הזכאים לגמלת סיעוד מכ–141 אלף איש ב–2010 לכ–161 אלף ב–2015. "מדובר במגמה כללית בעולם, של אנשים מבוגרים שמעדיפים להישאר בביתם משיקולי נוחות, שמתעצמת בשנים האחרונות גם בישראל", אמרה דליה רזניק, המפקחת הארצית על חוק הסיעוד במשרד הרווחה.
משרד הרווחה, רשות האוכלוסין וההגירה והביטוח הלאומי הם הגופים המפקחים על מצבם של קשישים סיעודיים. כיום רק ב–21% מהרשויות המקומיות בארץ, 55 מתוך 255, פועלות ועדות למניעת התעללות בזקנים, המתכנסות לדון באירועי התעללות מורכבים וקובעות כיצד לטפל ואלו גופים לערב בכל מקרה. במרבית הרשויות בישראל, הטיפול מתבצע רק על ידי העובד הסוציאלי. כעת במשרד הרווחה מתכננים לפתוח ועדות מסוג זה בעשר רשויות נוספות בשנת 2016, לאחר שהועברה תוספת תקציב לנושא. "אנחנו שמים דגש על נושא ההתעללות ונמשיך לפעול כדי לנסות ולשפר את הפיקוח, בהוראת השר חיים כץ שהגדיל את התקציבים לנושא", אמרה רזניק. "פתיחת כל ועדה כזאת מותנית בתוספת תקנים ותקציב לטיפול באזרחים ותיקים הנתונים בסיכון. מלבד זאת אנחנו מגבירים את ההכשרות של כלל העובדים הסוציאליים, כדי שיהיו להם יותר כלים לזהות את האירועים".
כיום נדרשים העובדים הסוציאליים לערוך שני ביקורים בשנה בביתו של כל זקן סיעודי, כדי לוודא שמצבו תקין ולאתר בעיות. אבל בדו"ח מודה משרד הרווחה כי בפועל לא כל הביקורים מתקיימים. זאת, לאחר שמספרם כבר צומצם ב–2010, עד אז היו מחויבים העובדים לארבעה ביקורים בשנה. רזניק הדגישה כי "העובדים מפעילים שיקול דעת, מתי מדובר במקרה חמור שיש להגיע בו חמש או שש פעמים בשנה לביתו של הזקן, ומתי מספיק להגיע פעם אחת".
"העובדים הסוציאליים מתקשים לקיים את ביקורי הבקרה בתדירות הנדרשת עקב עומס העבודה וריבוי התיקים שבהם עליהם לטפל", נכתב בתשובת משרד הרווחה בדו"ח שנערך על ידי החוקר מתן שחק. "בעיה זו עלתה בעבר בדו"חות מבקר המדינה, אך לא באה על פתרונה. נוסף על כך, הזמן המוקצה לביקורי הבקרה מושקע בפיקוח על השירותים הניתנים במסגרת ביטוח סיעוד ואינו מאפשר בחינה מספקת של נושא ההתעללות". מהדו"ח עולה כי נושא ההתעללות כלל אינו מוגדר רשמית כאחד מתחומי הפיקוח של העובדים הסוציאליים, שמשקיעים את רוב זמן ביקורי הבקרה בבחינת חמישה נושאים עיקריים: שירותי טיפול אישי, מוצרי ספיגה, מרכז יום, לחצן מצוקה ושירותי כביסה.
"המסקנה החד־משמעית שעולה מהנתונים היא ברורה: מדינת ישראל פשוט הפקירה את הקשישים הסיעודיים לתופעות של פגיעה והתעללות והותירה אותם מאחור", אומר ח"כ שמולי. "ההפקרות היא מערכתית ואני מתכוון לדרוש תשובות ברורות מהממשלה בנוגע לצעדים נוספים שחייבים להיעשות על מנת להפסיק את התופעה. חברה שמחשיבה עצמה נאורה לא יכולה עוד להתייחס בסלחנות כל כך גדולה כלפי התופעה המזעזעת של פגיעה בחסרי ישע".
דו"ח המבקר מתח ביקורת גם על העדר הסדרה מצד רשות האוכלוסין וההגירה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה בנוגע להעברת המידע על ביקורי הבית בבית הזקן. למרות זאת, גם כיום לא קיים נוהל המסדיר העברת מידע בין הגופים האחראים למתן טיפול לזקן הסיעודי, וטרם הוקם ממשק עבודה ממוחשב לשיתוף מידע ביניהם בנוגע לממצאים מביקורי בית בכלל או לדיווחים על התעללות בזקנים. נראה כי אין בקרה על הטיפול בתלונות ובממצאים על אירועים אלו. במשרד הרווחה מודים כי המשרד "שבע רצון באופן חלקי ממידת שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים בתחום זה. קיים צורך בהקמה של מערכת מידע משותפת לצורך תכנון ההתערבויות וחלוקת אחריות בטיפול בין הגורמים השונים".
בעיית התיאום אינה מסתכמת רק בהעברת המידע ומתבטאת גם בכך שאין הגדרה אחידה להתעללות. יש פערים בין הגדרת רשות האוכלוסין וההגירה לבין הגדרת משרד הרווחה ולא קיימת אחידות בהנחיות לאיתור סימני התעללות בטופס שיש למלא במסגרת ביקורי הבקרה בבית הזקן ובתנאים שלפיהם יש לקבוע כיצד לטפל בהתעללות. כך, למשל, לפי משרד הרווחה, התעללות פיזית כוללת פגיעה ברכוש, אך לפי הרשות "פגיעה פיזית" אינה כוללת מקרים כאלה. בהגדרת הרשות אין קטגוריה של "הפרת זכויות", בניגוד להגדרת משרד הרווחה.
באחרונה נשקלה במשרד הרווחה האפשרות להפריט את הפיקוח על הזקנים השוכרים מטפל בעצמם, ללא תיווך של חברת סיעוד. לאחר שנה של דיונים התקבלה בחודש שעבר ההחלטה שלא להפריט את השירות. כעת היא ממתינה לאישור הכנסת. "החלטנו בסופו של דבר שהשירותים לא יופרטו משיקולים של ידע מקצועי. הביקורים שנעשים על ידי העובדים הסוציאליים הם המקצועיים ביותר, הם יכולים לסייע לזקן במגוון של תחומים ולזהות בעיות נוספות, מה שגוף פרטי לא יידע לתת", אומרת רזניק.
מקרי ההתעללות בזקנים הולכים ומתרבים, אך משרד הרווחה אינו עומד ביעדי הפיקוח על מצבם, רק במקרים מעטים מוגשים כתבי אישום ואין דרך למנוע ממטפל שפגע בקשיש להמשיך ולעבוד בתחום
פלייליסט - התעמרות והתעללות בקשישים בישראל
באוקטובר האחרון נעצרה בראש העין צעירה מהודו שטיפלה בחולת אלצהיימר בת 87, בחשד שהכתה אותה והתעללה בה מינית. באפריל נעצר עובד זר מסרי לנקה, שנחשד שהתעלל בבן 84 בעת שהיה מרותק למיטתו, לאחר שתועד במצלמת אבטחה מטיח את הזקן בחוזקה מצדה האחד של המיטה אל צדה האחר בלי שזה יכול להתנגד.
לא מדובר במקרים נקודתיים. נתונים חדשים מעידים כי מספר מקרי התעללות הפיזית של עובדי סיעוד בזקנים שבהם הם מטפלים הולך וגדל. ב–2014 נרשמו 299 אירועים מסוג זה, עלייה של כ–20% בתוך שנתיים. למרות זאת, האכיפה והפיקוח הנדרשים על מנת למנוע הישנות של מקרים כאלה לוקים בחסר: אין תקנות המונעות מעובדים שהתעללו בזקן סיעודי לחזור ולעבוד בחברה אחרת אצל מטופל אחר, אף שבביטוח הלאומי מצהירים כי הן נחוצות; רשיונה של אף חברה המעסיקה עובדים סיעודיים לא נשלל, אף שלרשות ההגירה אפשרות לפעול לשלילה מסיבה זו; ורק בכ–60% מהאירועים שדווחו לרשויות הרווחה הועבר דיווח גם למשטרה.
במוסד לביטוח לאומי, המפעיל את חברות הסיעוד ואחראי לפקח עליהן, מודים כי המצב הקיים מקשה על מניעת מקרי התעללות. "אפילו אם העובד המתעלל מסיים את עבודתו ועובר לחברת סיעוד אחרת, אין כלים להתריע בפני החברה החדשה מפניו", הסבירה רוחמה מרזם, ממונה בכירה באגף הסיעוד במוסד. "יש לאסור בחוק על המתעלל להמשיך ולתת שירותי סיעוד". היא מציינת שהביטוח הלאומי אינו יכול לאסור על העסקת עובד מסוים או להזהיר מפניו, אם לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה, מחשש לתביעות דיבה.
יתרה מזאת: רשות ההגירה והאוכלוסין, המעניקה את ההיתרים לחברות פרטיות בסיעוד, לא שללה אף רישיון או היתר של חברה שהעסיקה עובד שהתעלל בזקן, אף שזה אחד הקריטריונים המאפשרים שלילת רישיון. אנשי הרשות לא השיבו על השאלה אלו סנקציות אחרות הופעלו, אם הופעלו, על לשכות פרטיות ועובדים זרים בעקבות התעללות בקשישים. מבדיקת מבקר המדינה בנושא הפיקוח והאכיפה של רשות האוכלוסין על המעסיקים והלשכות הפרטיות בסיעוד בשנת 2010 עלה, שגם כאשר נמצאו הפרות לכאורה של הוראות על ידי החברות הפרטיות, הרשות לא מיצתה את הליכי השימוע לחברות ובדרך כלל נמנעה מלהטיל עליהן סנקציות בהתאם לסמכותה.
מהרשות נמסר בתגובה כי "נהלי רשות ההגירה קובעים כי כל לשכה פרטית, בעלת היתר לתיווך וטיפול בעובדים זרים לסיעוד, מחויבת להעסיק עובד סוציאלי מנוסה, האחראי לטפל בכל אירוע חריג המגיע לידיעת הלשכה, תוך תיאום והדרכה על ידי עובדת סוציאלית מפקחת ארצית ברשות ההגירה. כן מחייבים הנהלים הפרדה בין עובדים סוציאלים אחראיים של חברות סיעוד ולשכות פרטיות וכן חובת הדרכה ופיקוח על עובדים סוציאליים זוטרים. בנוסף, הנהלים קובעים מספר ביקורים מקסימאלי של לשכה בהתבסס על נהלים דומים שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי".
בדו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא נכתב כי "עולות שאלות בנוגע לקיום הליכי אכיפה כאשר עולים חשדות להתעללות של עובד סיעוד זר בזקן". הדו"ח חובר לקראת דיון שהתקיים אתמול בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביוזמת ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), יו"ר שדולת הגמלאים בכנסת. עוד נאמר בדו"ח: "במקרים שבהם עלו חשדות להתעללות לא ברור מהן פעולות האכיפה שננקטו בפועל, אם ננקטו. למרות בקשות חוזרות ונשנות, לא הצלחנו לקבל מידע על תהליכי האכיפה ותוצאותיהם בעניין מעשי התעללות בזקנים בידי עובד סיעוד זר".
עוד קובע הדו"ח כי "הסיכון להזנחת זקנים בביתם בידי מטפליהם גובר ככל שהמטפל שחוק, בודד, נתון בדיכאון או במצב כלכלי קשה, וככל שהזקן פגיע יותר התפקוד שלו ירוד יותר ורמתו והקוגניטיבית נמוכה יותר". נוסף על כך, מאחר שהתעללות בזקנים והזנחתם נעשות פעמים רבות מצד בני משפחה או מצד מטפלים בשכר, זקנים רבים חוששים או מתביישים לדווח עליה; לעתים אינם יכולים להגיב או אינם יודעים כיצד לעשות זאת, לעתים הם בוחרים לשתוק כדי לגונן על הפוגע או מחשש שינטוש אותם. בעיית תת־הדיווח במקרים אלה עולה גם מתוצאות סקר שערכו המוסד לביטוח לאומי וחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ב–2011, שבו איש לא דיווח על חשיפה לאלימות פיזית או מינית, וכ–5% מהנשאלים דיווחו על חשיפה לאלימות נפשית או כלכלית. בהקשר זה אמר בדיון בכנסת ח"כ מאיר כהן (יש עתיד), שר הרווחה בממשלה הקודמת: "לצערי נתקלתי במקרים של משפחות שהתנגדו להוצאת העובד הסיעודי המכה מבית הקשיש חרף התעללות, כי קשה מאוד למצוא מטפל חלופי".
העלייה במספר אירועי ההתעללות אינם מוגבלת למטפלים: בתוך חמש שנים חל זינוק של כ–33% במספר הזקנים שעברו התעללות פיזית בביתם, אם על ידי מטפל ואם על ידי בן משפחה או קרוב. בשנת 2014 הגיע מספר הקשישים שדיווחו למשרד הרווחה כי עברו התעללות פיזית ל–1,015 אנשים — כלומר, כשלושה קשישים עברו התעללות בכל יום, לעומת שנת 2010, אז המספר היה 762 איש. בנוסף, כ–166 קשישים הוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה והועברו למסגרות מוגנות, מפאת חוק ההגנה על חוסים בשל ניצול או התעללות מצד המשפחה. למרות מספר המקרים הגבוה, רק בכ–60% מכלל מקרי התעללות הפיזית שדווחו למשרד הרווחה נפתח תיק במשטרה — כ–1,230 תיקים בשנים 2013–2014. מתוך אלה, הוגש כתב אישום רק בכ–23% מהתיקים, שהם כ–15% ממקרי ההתעללות המדווחים.
המשטרה אינה מבחינה בין תיקי ההתעללות לפי העבריין — מטפל, בן משפחה או אדם אחר. לדברי שמולי, "חוסר המידע הזה גורר חוסר אכיפה. לא ברור מה ידוע ומה נעשה בפועל. כמה כבר יעלה למשטרה לבצע הבחנה של זהות הפוגע בדו"חות הסטטיסטיים שלה? גם משרד הרווחה לא מעביר את מלוא המידע ואנחנו נאלצים להסתפק בנתונים של פחות מ–22% מהרשויות. הנתונים מזעזעים והענישה מגוחכת".
בסך הכל טופלו ב–2014 5,318 מקרים של התעללות בקשישים והזנחתם. מלבד מה שהוגדר כהתעללות פיזית נרשמו 829 אירועים של התעללות נפשית, למשל גרימת סבל נפשי, קללות, השפלת ואיומים; 1,589 מקרי הזנחה — אי־מתן מזון, ביגוד או טיפול רפואי או בידוד של הזקן; 924 אירועי ניצול כלכלי, שבהם נעשה שימוש לרעה וללא רשות ברכושו של הזקן, כולל גנבה והונאה; 326 מקרים של הפרת זכויות הקשיש, כמו נעילתו בבית, ניתוק הטלפון ומניעת ביקורים מצד גורמים מטפלים. כמו כן התרחשו 42 אירועים של ניצול מיני.
העלייה במספר ההתעללויות נובעת בין השאר מהעובדה שקשישים רבים יותר בוחרים להישאר בביתם ולא לעבור לבתי אבות או לדיור מוגן. כך עלה מספר הזכאים לגמלת סיעוד מכ–141 אלף איש ב–2010 לכ–161 אלף ב–2015. "מדובר במגמה כללית בעולם, של אנשים מבוגרים שמעדיפים להישאר בביתם משיקולי נוחות, שמתעצמת בשנים האחרונות גם בישראל", אמרה דליה רזניק, המפקחת הארצית על חוק הסיעוד במשרד הרווחה.
משרד הרווחה, רשות האוכלוסין וההגירה והביטוח הלאומי הם הגופים המפקחים על מצבם של קשישים סיעודיים. כיום רק ב–21% מהרשויות המקומיות בארץ, 55 מתוך 255, פועלות ועדות למניעת התעללות בזקנים, המתכנסות לדון באירועי התעללות מורכבים וקובעות כיצד לטפל ואלו גופים לערב בכל מקרה. במרבית הרשויות בישראל, הטיפול מתבצע רק על ידי העובד הסוציאלי. כעת במשרד הרווחה מתכננים לפתוח ועדות מסוג זה בעשר רשויות נוספות בשנת 2016, לאחר שהועברה תוספת תקציב לנושא. "אנחנו שמים דגש על נושא ההתעללות ונמשיך לפעול כדי לנסות ולשפר את הפיקוח, בהוראת השר חיים כץ שהגדיל את התקציבים לנושא", אמרה רזניק. "פתיחת כל ועדה כזאת מותנית בתוספת תקנים ותקציב לטיפול באזרחים ותיקים הנתונים בסיכון. מלבד זאת אנחנו מגבירים את ההכשרות של כלל העובדים הסוציאליים, כדי שיהיו להם יותר כלים לזהות את האירועים".
כיום נדרשים העובדים הסוציאליים לערוך שני ביקורים בשנה בביתו של כל זקן סיעודי, כדי לוודא שמצבו תקין ולאתר בעיות. אבל בדו"ח מודה משרד הרווחה כי בפועל לא כל הביקורים מתקיימים. זאת, לאחר שמספרם כבר צומצם ב–2010, עד אז היו מחויבים העובדים לארבעה ביקורים בשנה. רזניק הדגישה כי "העובדים מפעילים שיקול דעת, מתי מדובר במקרה חמור שיש להגיע בו חמש או שש פעמים בשנה לביתו של הזקן, ומתי מספיק להגיע פעם אחת".
"העובדים הסוציאליים מתקשים לקיים את ביקורי הבקרה בתדירות הנדרשת עקב עומס העבודה וריבוי התיקים שבהם עליהם לטפל", נכתב בתשובת משרד הרווחה בדו"ח שנערך על ידי החוקר מתן שחק. "בעיה זו עלתה בעבר בדו"חות מבקר המדינה, אך לא באה על פתרונה. נוסף על כך, הזמן המוקצה לביקורי הבקרה מושקע בפיקוח על השירותים הניתנים במסגרת ביטוח סיעוד ואינו מאפשר בחינה מספקת של נושא ההתעללות". מהדו"ח עולה כי נושא ההתעללות כלל אינו מוגדר רשמית כאחד מתחומי הפיקוח של העובדים הסוציאליים, שמשקיעים את רוב זמן ביקורי הבקרה בבחינת חמישה נושאים עיקריים: שירותי טיפול אישי, מוצרי ספיגה, מרכז יום, לחצן מצוקה ושירותי כביסה.
"המסקנה החד־משמעית שעולה מהנתונים היא ברורה: מדינת ישראל פשוט הפקירה את הקשישים הסיעודיים לתופעות של פגיעה והתעללות והותירה אותם מאחור", אומר ח"כ שמולי. "ההפקרות היא מערכתית ואני מתכוון לדרוש תשובות ברורות מהממשלה בנוגע לצעדים נוספים שחייבים להיעשות על מנת להפסיק את התופעה. חברה שמחשיבה עצמה נאורה לא יכולה עוד להתייחס בסלחנות כל כך גדולה כלפי התופעה המזעזעת של פגיעה בחסרי ישע".
דו"ח המבקר מתח ביקורת גם על העדר הסדרה מצד רשות האוכלוסין וההגירה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה בנוגע להעברת המידע על ביקורי הבית בבית הזקן. למרות זאת, גם כיום לא קיים נוהל המסדיר העברת מידע בין הגופים האחראים למתן טיפול לזקן הסיעודי, וטרם הוקם ממשק עבודה ממוחשב לשיתוף מידע ביניהם בנוגע לממצאים מביקורי בית בכלל או לדיווחים על התעללות בזקנים. נראה כי אין בקרה על הטיפול בתלונות ובממצאים על אירועים אלו. במשרד הרווחה מודים כי המשרד "שבע רצון באופן חלקי ממידת שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים בתחום זה. קיים צורך בהקמה של מערכת מידע משותפת לצורך תכנון ההתערבויות וחלוקת אחריות בטיפול בין הגורמים השונים".
בעיית התיאום אינה מסתכמת רק בהעברת המידע ומתבטאת גם בכך שאין הגדרה אחידה להתעללות. יש פערים בין הגדרת רשות האוכלוסין וההגירה לבין הגדרת משרד הרווחה ולא קיימת אחידות בהנחיות לאיתור סימני התעללות בטופס שיש למלא במסגרת ביקורי הבקרה בבית הזקן ובתנאים שלפיהם יש לקבוע כיצד לטפל בהתעללות. כך, למשל, לפי משרד הרווחה, התעללות פיזית כוללת פגיעה ברכוש, אך לפי הרשות "פגיעה פיזית" אינה כוללת מקרים כאלה. בהגדרת הרשות אין קטגוריה של "הפרת זכויות", בניגוד להגדרת משרד הרווחה.
באחרונה נשקלה במשרד הרווחה האפשרות להפריט את הפיקוח על הזקנים השוכרים מטפל בעצמם, ללא תיווך של חברת סיעוד. לאחר שנה של דיונים התקבלה בחודש שעבר ההחלטה שלא להפריט את השירות. כעת היא ממתינה לאישור הכנסת. "החלטנו בסופו של דבר שהשירותים לא יופרטו משיקולים של ידע מקצועי. הביקורים שנעשים על ידי העובדים הסוציאליים הם המקצועיים ביותר, הם יכולים לסייע לזקן במגוון של תחומים ולזהות בעיות נוספות, מה שגוף פרטי לא יידע לתת", אומרת רזניק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה