החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת , הארץ, רוני לינדר-גנץ , 15.07.2015
בלעדי || החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת
דו"ח חריג בחומרתו שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת נחשף לראשונה ב-TheMarker ■ המרכז לגזזת: "הטענות חסרות ביסוס. הנתונים לא תואמים את המצוי בידינו"
יחס מזלזל למטופלים קשישים; שופטים ורופאים החברים בוועדות רפואיות, המדווחים על שעות עבודה מנופחות; בזבוז משווע של משאבים בזימון ועדות מיותרות; סחבת קשה בטיפול וניסיונות לטרפד ביקורת — אלה רק חלק מהממצאים הקשים בדו"ח ביקורת חריג בחומרתו, שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת — ממצאים שנחשפים לראשונה ב–TheMarker.
הטיפול בקרינה בחולי גזזת בשנות ה–40 וה–50 של המאה הקודמת, בעיקר בילדי עולים מצפון אפריקה, היה שנים רבות פצע פתוח בחברה הישראלית. ב–1994 יזם ח"כ עמיר פרץ חוק מיוחד לפיצוי נפגעי ההקרנות נגד הגזזת, וישראל נהפכה למדינה היחידה בעולם שמפצה את הנפגעים.
אלא שלדבריה של מנהלת האגף לביקורת פנים של משרד הבריאות, ציפי הלמן, "כוונותיו הטובות של המחוקק לא באו לידי ביטוי, וזאת בלשון המעטה, הן בגין אופן הפעלתו של המרכז לגזזת והן בגין מחדל המשרד בפיקוח עליו" — כך היא כותבת במכתב הנלווה לדו"ח.
רחל (שם בדוי) היתה רק בת שנה וחצי כשקיבלה טיפול בהקרנות נגד גזזת. עשרות שנים אחר כך, היא מצאה את עצמה מול ועדת המומחים של המרכז לנפגעי גזזת, מנסה לשכנע אותם שאכן עברה טיפול בקרינה. בקשתה נדחתה, ורק לאחר שהציגה חוות דעת פרטית של רופא עור — קיבלה את ההכרה.
כמה שנים לאחר מכן עברה מסכת ייסורים נוספת, כשהגידול שנוצר במוחה כתוצאה מההקרנות חזר. היא הגישה בקשה לקבלת פיצויים בגין ההחמרה, אך בוועדה הרפואית שדנה בעניינה שכחו לזמן נוירולוג, ונאלצו "ללוות" נוירולוג מוועדה אחרת. אותו נוירולוג, שכעס על ה"תיזוז", טוענת רחל, בדק אותה בזעף, באופן לא יסודי, ובסופו של דבר אפילו הפחית לה את אחוזי הנכות.
דוד (שם בדוי) ז"ל, זומן לוועדה — אך כבר היה על ערש דווי. עורך דינו ביקש מהוועדה להכריע על סמך מסמכים בשל מצבו הקשה, אך סורב. דוד נפטר שבוע וחצי לאחר מכן. צילה (שם בדוי) נסעה את כל הדרך מביתה בצפון אל תל השומר באוטובוסים, רק כדי לגלות כי הוועדה בוטלה — ואיש לא הודיע לה. ואלה הן רק כמה דוגמאות מהמציאות היומיומית במרכז לגזזת.
"האנשים האלה מאשימים את ההקרנות שקיבלו בילדותם בהרס חייהם", אומר עו"ד פיני מוסקוביץ', היועץ המשפטי של העמותה לקידום ולמימוש זכויות נפגעי מחלת הגזזת בישראל, ונכדו של אחד מנפגעי הקרנות הגזזת שכבר הלך לעולמו. "זה נושא רגשי וקשה מאוד, אבל כשהם כבר מוצאים את הכוחות ומגיעים לוועדות, היחס שהם מקבלים הוא מזלזל ומנפנף".
בלי פיקוח ציבורי
המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת מנוהל לאורך 20 שנות פעילותו על ידי אדם אחד — אלי שחר. מאז הקמת המרכז, ב–1995, עברו דרך הוועדות הרפואיות וועדות המומחים של המרכז כ–45 אלף איש. המדינה הוציאה סכומי כסף אדירים במסגרת מנגנון פיצוי הנפגעים. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, מ–2009 ועד 2014 שילמה המדינה לנפגעים יותר מ–740 מיליון שקל בקצבאות ומענקים, והסכום גדל מדי שנה — מ–101 מיליון שקל ב–2009 ועד 135 מיליון שקל ב–2014.
במשרד הבריאות צופים כי ההוצאה אף תגדל ותלך בשנים הקרובות, עם הזדקנות האוכלוסייה הרלוונטית. זאת, נוסף על עלות הפעלת הוועדות — שכר למשתתפים, אדמיניסטריציה, דמי שכירות ועוד — שגם היא תפחה והגיעה ב–2014 ל–14 מיליון שקל.
בניגוד לוועדות הביטוח הלאומי, שחשופות לכיסוי תקשורתי ולדיון ציבורי נרחב, הציבור הרחב כמעט לא נחשף למתרחש בוועדות הרפואיות של המרכז לגזזת. ואולם בשטח גברה אי שביעות הרצון מהנעשה בוועדות המרכז, ותלונות התחילו להצטבר במשרד הבריאות. לכן, החליטו באגף לביקורת פנים של משרד הבריאות לבחון לעומק את פעילות המרכז.
אנשי הביקורת בחרו באופן מדגמי את החודשים דצמבר 2013 וינואר 2014, עברו ביסודיות על החומר, והצליבו בין רשימות הוועדות על פי תאריכים, הרכבי הוועדות ומספר התיקים שטופלו על ידן בפועל, לבין דיווחי העבודה החודשיים החתומים על ידי חברי הוועדה, והדיווחים ממשרד הבריאות לגבי שכר ששולם למשתתפי הוועדות — שופטים, רופאים ומזכירות.
תשלומים מנופחים
הממצאים מטלטלים: מתברר כי דיווחיהם של כמה מחברי הוועדות, חלקם רופאים בכירים ושופטים בדימוס, וכן דיווחי עובדי המרכז, היו לא מדויקים, בלשון המעטה — כלומר, הם לא תאמו את ביצוע והיקפי העבודה בפועל.
נוסף על כך, נמצאו פערים משמעותיים בין דיווחים שהתקבלו ממערכת המידע הממוחשבת של המרכז לבין דיווחי חברי הוועדות על היקפי העבודה לתשלום; נמצאו דיווחים של חברי הוועדות על מספר תיקים גדול מהמספר שנבדק בפועל, ללא נימוקים מספקים על אופן החישוב וללא היצמדות להנחיות שניתנו לגבי אופן החישוב, הדיווח והתשלום לחברי ועדות.
לא מדובר בפער קטן, שניתן להסבירו כטעות שנפלה פה ושם, אלא בפערים משמעותיים, או בלשון הביקורת "אי התאמה חריגה ומשמעותית מספרית וכספית בין הדיווחים שהופקו ממערכות המידע של המרכז לצורך הביקורת לבין דיווחי חברי הוועדות לתשלום".
הפער בין מספר התיקים שזומנו ונבדקו בפועל, לפי נתונים שהתקבלו ממערכות המידע של המרכז לגזזת, לבין מספר התיקים שדווחו לתשלום על ידי משתתפי הוועדות, היה בדצמבר 2013 ובינואר 2014 7,011 תיקים. כספית, מדובר בפער של 514 אלף שקל בין התשלום שהיה אמור לעבור לחברי הוועדות, על פי דיווחי המרכז לגזזת, לבין התשלום שנדרש ושולם בפועל לחברי הוועדה — וזאת במהלך חודשיים בלבד. אם מתרגמים זאת לשנה שלמה, המדינה שילמה לכאורה תשלום יתר בסך כ–3.5 מיליון שקל בשנה לחברי הוועדות על עבודה שלא בוצעה, עקב דיווחים של חברי ועדות שלא תאמו את העבודה בפועל.
לפי פירוט ששלח משרד הבריאות ל–TheMarker, ב2009–2014 (השנים שלגביהן שאלנו), תקציב הביצוע בפועל של הפעלת המרכז לגזזת חרג בעשרות אחוזים מהתקציב המתוכנן. כך למשל, ב–2014 הסתכם תקציב הבסיס ב–6.9 מיליון שקל, בעוד ההוצאה בפועל, בסופו של דבר, הסתכמה ב–14 מיליון שקל — פי שניים מהסכום המתוכנן.
בתגובה לדברים אלה אמרו במרכז לגזזת כי אלה הן "טענות בעלמא וללא ביסוס, ועל כן לא ניתן להתייחס אליהן. תתכבד הביקורת ותביא הוכחות לכל הנאמר. נתונים אלה (על פערים בין מספר התיקים המדווחים לתשלום למספר התיקים שטופלו בפועל), כפי שהובאו בדו"ח, אינם תואמים את אלה המצויים במרכז. ללא העברת החומר שעליו הסתמכה הביקורת, לא נוכל להבין את משמעות הפער הנטען והמוכחש מכל וכל". באגף הביקורת, לעומת זאת, מדגישים כי "הביקורת הסתמכה על מסמכים שהתקבלו מהמרכז לגזזת".
כיצד קרה שחברי ועדות קיבלו לכאורה תשלומים עודפים של מיליוני שקלים על אלפי תיקים שלא נבדקו? כך, בין השאר, עובדת השיטה במרכז לגזזת.
ישיבות שלא נערכות
אנשי הביקורת ביקשו מהמרכז רשימות ומסמכים מתוך הוועדות, ורק "לאחר עיכובים רבים" קיבלו את המסמכים, שחשפו מציאות של בזבוז עצום, על סף ההפקרות, בהתנהלות הוועדות. אנשי הביקורת מצאו כי רוב התובעים מוזמנים ליותר מוועדה אחת, ובמקרים רבים (עשרות אחוזים מהמקרים) התובעים כלל לא מופיעים לוועדה שזומנו אליה. לעתים, אותם תובעים מזומנים שוב ושוב ולא מגיעים לאף ועדה, אף שעל פי התקנות לחוק, הוועדה יכולה לזמן תובע רק עד פעמיים. עבור כל אחת מ"אי ההופעות" האלה של התובעים מקבל כל אחד מחברי הוועדה תשלום.
באחד התיקים נמצא כי החולה זומן תשע פעמים, והופיע לוועדה פעם אחת בלבד, שבה נקבע כי אין לו נכות. כל חברי הוועדה קיבלו תשלום עבור כל תשע הפעמים שבהן האיש זומן. בתיק אחר, זומן תובע ולא הופיע ארבע פעמים, ובפעם החמישית, זומן לוועדת ערר שבה נמסר כי הוא אינו בין החיים.
במקביל, נמצא בביקורת כי יש תובעים שדווקא כן מודיעים מראש שלא יגיעו, אך איש לא מסיר אותם מהרשימות. בדו"ח מצוין, למשל, כי תובע שביקש דחיית דיון בתביעתו חודש מראש, והודיע כי לא יוכל להגיע במועד, לא הוסר מרשימת המוזמנים, ולא זומן במקומו תובע אחר. מהמרכז נמסר בתגובה כי תיק זה לא דווח לתשלום.
לשם השוואה, בביטוח הלאומי דווקא נוהגים לתזכר את הפונים מראש, לקיים רשימות המתנה, ובמקרה של אי הופעה — לזמן תובעים אחרים במקום מי שלא מגיע; לעתים אפילו קונסים שם תובעים שלא הגיעו ולא הודיעו על כך.
מדוע רבים כל כך לא מופיעים לוועדות? "לאנשים אין מוטיבציה להגיש תביעה, וברגע שההליכים כל כך מסורבלים, המוטיבציה יורדת עוד יותר", אומר עו"ד מוסקוביץ' מעמותת נפגעי הגזזת. "כולם צריכים להגיע, למשל, לתל השומר לוועדה הראשונה — וזה קשה מאוד, בייחוד לאור העובדה שהאנשים האלה מבוגרים, חולים, ופעמים רבות נטולי רכב פרטי ותלויים בתחבורה ציבורית".
מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת נמסר בתגובה כי "מספר התובעים המוזמן הוא המספר האפשרי לבדיקה על ידי חברי הוועדות. היעדרות תובעים מהוועדות משתנה מוועדה לוועדה, ולצערנו, חרף תזכורות לא עלה שיעור המופיעים לוועדה. בימים אלה אנו עוסקים בניסוי של שליחת מסרונים לעורכי הדין, ובעתיד מקווים להרחיב זאת אף לתובעים עצמם".
מנגד, נמצא כי לצד ועדות מיותרות, שבהן מתברר מספר מצומצם מאוד של תיקים, באופן אבסורדי יש תובעים שממתינים חודשים ארוכים לוועדה. נוסף על כך, נדרשים התובעים להתאזר בסבלנות נוספת, לעתים כמה חודשים, עד לקבלת הודעה על החלטת הוועדה. "מעולם לא התקשרו ללקוח שלי ואמרו לו 'התפנה מקום, תגיע', אף שקורה המון פעמים שוועדה מבוטלת", אומר מוסקוביץ'.
דיווחים פיקטיביים
על פי הדיווח של המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת לביקורת, התשלום לחבר ועדת מומחים — הוועדה הראשונה שקובעת אם התובע טופל בהקרנות נגד גזזת — מחושב על פי 50 שקל לתיק. ואולם החישוב מביא בחשבון אוטומטית כי חבר הוועדה יטפל במספר מינימום של תיקים, ומתגמל אותו על פי המספר המינימלי.
לפי צורת חישוב זו יצא, למשל, כי בדצמבר 2013 אחד השופטים החברים בוועדת המומחים קיבל תשלום לפי טיפול בתיקים של 560 תובעים, בעוד שבפועל הוזמנו לוועדות שבהן ישב רק 190 תובעים (17 ועדות), ובסופו של דבר הגיעו אליהן רק 124 תובעים. כלומר, אותו שופט קיבל תשלום עבור 436 תיקים תיאורטיים, שכלל לא בחן. כדי לסבר את האוזן, שכר השופט (תשלום נטו בבנק) עבור הוועדות באותו חודש הסתכם בכ–33 אלף שקל.
גם התשלום לרופאים בוועדות הערר נעשה לפי מספר תיקים קבוע לשעה, בלי קשר למה שקורה בפועל, לפי מפתח של ארבעה תיקים לשעה, כפול ארבע שעות — ובסך הכל 16 תיקים; כך שגם אם יגיעו תובעים בודדים בלבד, כפי שאכן קורה פעמים רבות, התשלום יהיה עבור 16 תיקים.
כך למשל, אחד הרופאים קיבל תשלום עבור 234 תיקים בדצמבר 2013 (לפי מפתח של מספר תיקים לשעה), כשבפועל הוזמנו לוועדות בשעות אלה רק 68 תובעים, וסביר להניח שבפועל לא כולם אפילו הגיעו. התשלום לכל תיק כזה נע בין 103 ל–120 שקל, לפי דרגת הרופא.
בתגובה לכך אומרים במרכז לגזזת כי "מלבד המוזמנים, יש על פי רוב תיקים נוספים, שמטופלים באותה ועדה (השלמות), שעליהן אין תשלום נוסף. מובן כי אין משמעות הדבר שניתן לבדוק 16 תיקי ערר באותה ועדה, אלא שהחישוב בוועדת הערר מתייחס למצב שבו הטיפולים בתיקים אלה אורך בין חצי שעה לשעה לתיק.
"תיקים שעליהם יושבת הוועדה ולא מוזמנים אליהם אנשים, הם על פי רוב תיקים ללא נוכחות — תיקים שחזרו מבית הדין לדיון נוסף 'ללא נוכחות' מומחה חיצוני, לאחר מכתב מבא־כוח או השלמת מסמכים; נכות זמנית שבאה אל קצה; וכיוצא באלה. למרכז אין כל נגיעה בדבר".
באופן כללי, אומרים במרכז לגזזת כי "התגמול לחברי ועדות רופאים, שופטים והצוות המנהל נעשה באופן שיטתי בהתחשב במספר המוזמנים, זמן הוועדה ותיקים מיוחדים. אין זה מעניינו של הרופא אם הגיע המוזמן או לא".
ועדה "מורכבת" — ויקרה בהרבה
למזכירות הוועדות יש סמכות להפוך ועדה רפואית רגילה, שבה חברים שלושה רופאים (פנימאי, פסיכיאטר ודרמטולוג), לוועדה "מורכבת" על ידי הוספת רופא מומחה מתחום מסוים (למשל, נוירולוג או אנדוקרינולוג) והגדלת מספר חבריה לארבעה. זאת, במקרים שבהם יש צורך בחוות דעת מתחום רפואי נוסף.
אנשי הביקורת מצאו כי ברוב המקרים מתכנסות ועדות "מורכבות", שהן כמובן יקרות יותר, בהשתתפות רופא נוסף. בבדיקה מדגמית של תשע ועדות שנערכו בינואר 2015, נמצא כי שמונה מהן היו בהשתתפות ארבעה רופאים (מורכבות), אך בפועל, רק בחלק קטנטן מהמקרים כלל היה צורך באותו רופא מומחה נוסף. כך למשל, בוועדה שהתקיימה ב–29 בינואר בתל השומר, נבדקו 15 תיקי תובעים; ב–14 מהם צוין כי "אין צורך בבדיקה" או "אין תלונות בתחום הנוירולוגי"; בתיק אחד בלבד צוין כי יש תלונות על כאבי ראש, אבל בוועדת הערר שהתקיימה חודש לאחר מכן, לא נמצאה כל התייחסות לנושא הנוירולוגי.
גם בוועדות אחרות שהתקיימו בהשתתפות נוירולוג, הנוירולוג בחן מקרים ספורים בלבד — וברוב התיקים מעורבותו לא נדרשה כלל. באגף ביקורת הפנים של משרד הבריאות רואים בתופעה הזו "עלות יתר של ועדה ללא הצדקה מקצועית".
וזה לא הכל: אנשי הביקורת מצאו כי בוועדות המורכבות, יושבי ראש הוועדות מדווחים על מספר תיקים גבוה ממספר התובעים שהוזמנו בפועל. לדוגמה, באחד הימים בדצמבר 2013 דווח טיפול ב–23 תיקים, אף שבפועל היה דיון רק ב–17 תיקים, וזאת בשל ועדה "מורכבת". לאנשי הביקורת הוסבר כי יו"ר הוועדה הוא שמחליט על מספר התיקים לדיווח — ובכך קובע את השכר שלו ושל חבריו.
בתגובה לכך נמסר מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת כי "במקרה של ועדה 'מורכבת', הבנויה מארבעה חברים, נעשית המרה של תיקים לשעה — קרי כל שלושה תיקים אורכים כשעת ועדה". ואולם, אנשי הביקורת אומרים כי לא ידוע להם "היכן מעוגן אופן החישוב".
עוד מצאו אנשי הביקורת, אולי באופן לא ממש מפתיע, כי דיווחי הרופאים והמזכירות אינם כוללים פירוט של התיקים שבהם טיפלו בפועל (למשל, באמצעות מספרי תעודות זהות של נבדקים), אלא רק את תאריך הוועדה, מספר התיקים שבהם טיפלו באותה ועדה, ומשך זמן הוועדה.
ואם לא די בכך, הביקורת מצאה כי לעתים, אף שוועדה אחת יכולה לבדוק עד 16 תובעים בישיבה, מופעלות במקביל שתי ועדות, שבודקות כל אחת תובעים בודדים, שהיו יכולים להיבדק בקלות על ידי ועדה אחת — ואפילו לא למלא אותה.
"המרכז לגזזת פעל לכאורה למקסום רווחיהם של חברי הוועדות, בין השאר באופן חישוב התשלום להשתתפות בוועדה, בזימון מספר מועט של תובעים לוועדה ובזימון מספר ועדות במקביל, אף שניתן היה לטפל בכל התובעים שהגיעו בוועדה אחת ובכך לחסוך במשאבים", כותבת הלמן, מבקרת הפנים של משרד הבריאות, במכתב הנלווה לדו"ח.
בתגובה אומרים במרכז לגזזת כי הם מקיימים שתי ועדות במקביל במטרה להגדיל את מספר המוזמנים האפשרי ובכך לצמצם את זמני ההמתנה, וכי "אין בסיס לטענה כי ניתן להזמין את כולם לאותה ועדה", שכן "בדרך כלל, מדובר בשתי ועדות בהרכבים שונים באותו יום, כפי שנדרש על פי נתוני התיקים השונים".
באגף הביקורת דוחים את ההסבר הזה, וקובעים בדו"ח כי "הביקורת העלתה שאין שחר לטענה בדבר ההרכבים השונים הנדרשים. נמצאו הרכבים דומים בשתי הוועדות ובימים רצופים".
מספר עצום של עררים
נוסף על כל אלה, נמצא כי שיעור ועדות הערר שנועדו לתת אפשרות לתובעים שרואים את עצמם נפגעים מהחלטת הוועדה לערער על ההחלטה, הוא עצום — ועובר לעתים את מספר הוועדות הרפואיות עצמן. כך למשל, בדצמבר האחרון התקיימו בישראל 214 ועדות רפואיות במרכז לגזזת, ו–197 ועדות ערר. בינואר היה מספר ועדות הערר גבוה ממספר הוועדות הרפואיות: 227 ועדות ערר, לעומת 208 ועדות רפואיות.
מה הסיבה למספר העררים העצום הזה? באגף הביקורת סבורים כי ייתכן שהוועדות הרפואיות עושות עבודה לא מספיק טובה, שגורמת לכל התובעים להגיש ערעור — או שוועדות הערר מתקיימות שוב ושוב לגבי אותם תובעים, שלעתים פשוט לא מופיעים, ואיש אינו טורח לעצור זאת.
לדברי עו"ד מוסקוביץ', אחת הסיבות שמוגשים כל כך הרבה עררים, היא שהתובעים מרגישים שלא ניתנה להם הזדמנות אמיתית בוועדה להשמיע את קולם על הצלקות והטראומות שחוו: "כשמכניסים תובע לחדר, עושים במקרה הטוב בדיקה מהירה ואומרים לו 'אנחנו יודעים הכל', ולא נותנים לו לדבר. הם תמיד ירצו שעוד ועדה תשמע אותם. עבור רבים מהם הוועדות האלה זו ההזדמנות שהם חיכו לה כל החיים, שמישהו ישמע את הסיפור שלהם, יכיר בסבל שלהם — ואם אומרים לו 'אין צורך, קראנו כבר את התיק', הם יחזרו".
מוסקוביץ' מוסיף כי הגשת הערר גם משתלמת: "ב–80%–90% מהתיקים שבהם אנחנו מגישים ערר עם חוות דעת רפואית פרטית, הערר מתקבל והחלטת הוועדה הרפואית מתבטלת למעשה".
עוד מצאו אנשי הביקורת מקרים רבים של דיווח נוכחות כפול של מזכירות ורופאים, שדיווחו על נוכחות בשני מקומות במקביל — בוועדות הרפואיות ובמקום העבודה הקבוע. כך למשל, רופאי בתי חולים או לשכות בריאות דיווחו על שעות העבודה בוועדה במקביל לדיווחם על עבודה בבית החולים באותן שעות, וקיבלו תגמול כפול.
"יחס לא ראוי לפונים לוועדה רפואית"
חלק נוסף של הביקורת נוגע לשירות הקלוקל שמקבלים התובעים מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. למשל, היחס ה"מזלזל והמשפיל" שמקבלים חלק התובעים בתוך הוועדות: "לביקורת דווח על איחור של רופאים לוועדה, כניסה ויציאה של רופאים להפסקות קפה; דווח על רופא הפותר תשבצים במהלך הוועדה, וניהול שיחות טלפון אישיות בוועדות.
כמו כן, "דווח על עיכוב תובעים בהמתנה מחוץ לחדר הוועדה לצורך בדיקת תיקים ללא נוכחות. זאת, כשניתן להשאיר תיקים אלה לדיון וטיפול לאחר עזיבת התובעים", נכתב בביקורת. גם כשניסו אנשי הביקורת להתקשר למענה הטלפוני של המרכז לגזזת בשעות היעודות, הם לא הצליחו לקבל מענה אפילו פעם אחת, ואיש גם לא חזר להודעות שהשאירו. כשערכו ביקורת פתע במרכז, נמצא כי איש לא מאייש את עמדת המענה הטלפוני.
ויש גם זלזול בזמנם ובכבודם של התובעים. במקרה אחד, למשל, התבשר תובע שעשה את כל הדרך מאילת לתל השומר כי הוועדה בוטלה, וזאת משום שאחד הרופאים שהה בחו"ל. המרכז לא טרח להחליף את הרופא, או לחילופין להודיע לתובעים כי הוועדה מבוטלת. בתגובה לכך נמסר מהמרכז לגזזת כי אותו רופא נסע מבלי להודיע על כך.
עם זאת, לעו"ד מוסקוביץ' חשוב להדגיש כי יש הבדלים בין ועדות המרכז לגזזת במקומות שונים. גם מקור המכיר מקרוב את עבודת המרכז מציין כי מרבית הבעיות מתרכזות בוועדות שמתקיימות בתל השומר, בדגש על ועדות המומחים וועדות הערר.
מוסקוביץ' מציין לשבח בעיקר את הוועדות הרפואיות המתקיימות בחיפה, בניהולו של פרופ' שמואל רישפון, מנהל מחוז חיפה של משרד הבריאות. "בחיפה כל שלושת יושבי הראש של הוועדה סובלניים מאוד, קשובים לתלונות התובעים, מאפשרים להם להכניס נציג מטעמם, ובאופן כללי עושים את העבודה כמו שצריך", הוא אומר.
מבקרת משרד הבריאות, הלמן, מסכמת במכתבה את הביקורת כולה במלים קשות: "ממצאי הדו"ח מתריעים על מתן יחס לא ראוי לבני אדם שפנו לוועדה רפואית, המופעלת על ידי המדינה כדי להעניק פיצוי המגיע להם על פי חוק. לא די בכך שנפגעו מההקרנות שנכפו עליהם על ידי המדינה, הרי שאותה מדינה שהכירה בנזק ופעלה לפיצוי, מנהלת מוסד באופן המוסיף חטא על פשע".
מהי גזזת - ומה זכויותיהם של נפגעי המחלה
הגזזת היא מחלה זיהומית של הקרקפת, שטופלה בעבר באמצעות קרינה מייננת (קרני רנטגן). במהלך שנות ה–40 וה–50 והעליות ההמוניות לישראל, טופלו בדרך זו עשרות אלפי ילדים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה.
בשנות ה–60 התגלה כי שיעור גידולי הראש והצוואר בקרב מי שקיבלו את הטיפול, גבוה מהאוכלוסייה הכללית. בעשורים שלאחר מכן, התקיים דיון ציבורי ער וכואב בעניין נפגעי הטיפול בגזזת, וב–1994 נחקק החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שהוביל ח"כ עמיר פרץ.
על פי החוק, הייחודי מסוגו בעולם, זכאים לפיצוי כספי חד־פעמי ו/או קצבה חודשית מי שטופלו בהקרנות לצורך ריפוי או מניעת הגזזת עד 1961, ועקב כך לקו באחת המחלות שהוכחו במחקרים כבעלות קשר סיבתי לקרינה. פיצוי נוסף יינתן אם חלה החמרה במצב.
לשם כך, הוחלט על הקמת המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. המרכז כולל ועדת מומחים (שתפקידה לקבוע אם האדם אכן קיבל טיפול קרינה), ועדות רפואיות וועדות ערר.
המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף המשלם (מתקציב המדינה), אך מי שקובע את הזכאות הוא משרד הבריאות, באמצעות ועדות המרכז לנפגעי גזזת.
בלעדי || החצר האחורית של הוועדות הרפואיות: שכר מנופח, בזבוז כספים וזלזול בחולי גזזת
דו"ח חריג בחומרתו שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת נחשף לראשונה ב-TheMarker ■ המרכז לגזזת: "הטענות חסרות ביסוס. הנתונים לא תואמים את המצוי בידינו"
יחס מזלזל למטופלים קשישים; שופטים ורופאים החברים בוועדות רפואיות, המדווחים על שעות עבודה מנופחות; בזבוז משווע של משאבים בזימון ועדות מיותרות; סחבת קשה בטיפול וניסיונות לטרפד ביקורת — אלה רק חלק מהממצאים הקשים בדו"ח ביקורת חריג בחומרתו, שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת — ממצאים שנחשפים לראשונה ב–TheMarker.
הטיפול בקרינה בחולי גזזת בשנות ה–40 וה–50 של המאה הקודמת, בעיקר בילדי עולים מצפון אפריקה, היה שנים רבות פצע פתוח בחברה הישראלית. ב–1994 יזם ח"כ עמיר פרץ חוק מיוחד לפיצוי נפגעי ההקרנות נגד הגזזת, וישראל נהפכה למדינה היחידה בעולם שמפצה את הנפגעים.
אלא שלדבריה של מנהלת האגף לביקורת פנים של משרד הבריאות, ציפי הלמן, "כוונותיו הטובות של המחוקק לא באו לידי ביטוי, וזאת בלשון המעטה, הן בגין אופן הפעלתו של המרכז לגזזת והן בגין מחדל המשרד בפיקוח עליו" — כך היא כותבת במכתב הנלווה לדו"ח.
רחל (שם בדוי) היתה רק בת שנה וחצי כשקיבלה טיפול בהקרנות נגד גזזת. עשרות שנים אחר כך, היא מצאה את עצמה מול ועדת המומחים של המרכז לנפגעי גזזת, מנסה לשכנע אותם שאכן עברה טיפול בקרינה. בקשתה נדחתה, ורק לאחר שהציגה חוות דעת פרטית של רופא עור — קיבלה את ההכרה.
כמה שנים לאחר מכן עברה מסכת ייסורים נוספת, כשהגידול שנוצר במוחה כתוצאה מההקרנות חזר. היא הגישה בקשה לקבלת פיצויים בגין ההחמרה, אך בוועדה הרפואית שדנה בעניינה שכחו לזמן נוירולוג, ונאלצו "ללוות" נוירולוג מוועדה אחרת. אותו נוירולוג, שכעס על ה"תיזוז", טוענת רחל, בדק אותה בזעף, באופן לא יסודי, ובסופו של דבר אפילו הפחית לה את אחוזי הנכות.
דוד (שם בדוי) ז"ל, זומן לוועדה — אך כבר היה על ערש דווי. עורך דינו ביקש מהוועדה להכריע על סמך מסמכים בשל מצבו הקשה, אך סורב. דוד נפטר שבוע וחצי לאחר מכן. צילה (שם בדוי) נסעה את כל הדרך מביתה בצפון אל תל השומר באוטובוסים, רק כדי לגלות כי הוועדה בוטלה — ואיש לא הודיע לה. ואלה הן רק כמה דוגמאות מהמציאות היומיומית במרכז לגזזת.
"האנשים האלה מאשימים את ההקרנות שקיבלו בילדותם בהרס חייהם", אומר עו"ד פיני מוסקוביץ', היועץ המשפטי של העמותה לקידום ולמימוש זכויות נפגעי מחלת הגזזת בישראל, ונכדו של אחד מנפגעי הקרנות הגזזת שכבר הלך לעולמו. "זה נושא רגשי וקשה מאוד, אבל כשהם כבר מוצאים את הכוחות ומגיעים לוועדות, היחס שהם מקבלים הוא מזלזל ומנפנף".
בלי פיקוח ציבורי
המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת מנוהל לאורך 20 שנות פעילותו על ידי אדם אחד — אלי שחר. מאז הקמת המרכז, ב–1995, עברו דרך הוועדות הרפואיות וועדות המומחים של המרכז כ–45 אלף איש. המדינה הוציאה סכומי כסף אדירים במסגרת מנגנון פיצוי הנפגעים. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, מ–2009 ועד 2014 שילמה המדינה לנפגעים יותר מ–740 מיליון שקל בקצבאות ומענקים, והסכום גדל מדי שנה — מ–101 מיליון שקל ב–2009 ועד 135 מיליון שקל ב–2014.
במשרד הבריאות צופים כי ההוצאה אף תגדל ותלך בשנים הקרובות, עם הזדקנות האוכלוסייה הרלוונטית. זאת, נוסף על עלות הפעלת הוועדות — שכר למשתתפים, אדמיניסטריציה, דמי שכירות ועוד — שגם היא תפחה והגיעה ב–2014 ל–14 מיליון שקל.
בניגוד לוועדות הביטוח הלאומי, שחשופות לכיסוי תקשורתי ולדיון ציבורי נרחב, הציבור הרחב כמעט לא נחשף למתרחש בוועדות הרפואיות של המרכז לגזזת. ואולם בשטח גברה אי שביעות הרצון מהנעשה בוועדות המרכז, ותלונות התחילו להצטבר במשרד הבריאות. לכן, החליטו באגף לביקורת פנים של משרד הבריאות לבחון לעומק את פעילות המרכז.
אנשי הביקורת בחרו באופן מדגמי את החודשים דצמבר 2013 וינואר 2014, עברו ביסודיות על החומר, והצליבו בין רשימות הוועדות על פי תאריכים, הרכבי הוועדות ומספר התיקים שטופלו על ידן בפועל, לבין דיווחי העבודה החודשיים החתומים על ידי חברי הוועדה, והדיווחים ממשרד הבריאות לגבי שכר ששולם למשתתפי הוועדות — שופטים, רופאים ומזכירות.
תשלומים מנופחים
הממצאים מטלטלים: מתברר כי דיווחיהם של כמה מחברי הוועדות, חלקם רופאים בכירים ושופטים בדימוס, וכן דיווחי עובדי המרכז, היו לא מדויקים, בלשון המעטה — כלומר, הם לא תאמו את ביצוע והיקפי העבודה בפועל.
נוסף על כך, נמצאו פערים משמעותיים בין דיווחים שהתקבלו ממערכת המידע הממוחשבת של המרכז לבין דיווחי חברי הוועדות על היקפי העבודה לתשלום; נמצאו דיווחים של חברי הוועדות על מספר תיקים גדול מהמספר שנבדק בפועל, ללא נימוקים מספקים על אופן החישוב וללא היצמדות להנחיות שניתנו לגבי אופן החישוב, הדיווח והתשלום לחברי ועדות.
לא מדובר בפער קטן, שניתן להסבירו כטעות שנפלה פה ושם, אלא בפערים משמעותיים, או בלשון הביקורת "אי התאמה חריגה ומשמעותית מספרית וכספית בין הדיווחים שהופקו ממערכות המידע של המרכז לצורך הביקורת לבין דיווחי חברי הוועדות לתשלום".
הפער בין מספר התיקים שזומנו ונבדקו בפועל, לפי נתונים שהתקבלו ממערכות המידע של המרכז לגזזת, לבין מספר התיקים שדווחו לתשלום על ידי משתתפי הוועדות, היה בדצמבר 2013 ובינואר 2014 7,011 תיקים. כספית, מדובר בפער של 514 אלף שקל בין התשלום שהיה אמור לעבור לחברי הוועדות, על פי דיווחי המרכז לגזזת, לבין התשלום שנדרש ושולם בפועל לחברי הוועדה — וזאת במהלך חודשיים בלבד. אם מתרגמים זאת לשנה שלמה, המדינה שילמה לכאורה תשלום יתר בסך כ–3.5 מיליון שקל בשנה לחברי הוועדות על עבודה שלא בוצעה, עקב דיווחים של חברי ועדות שלא תאמו את העבודה בפועל.
לפי פירוט ששלח משרד הבריאות ל–TheMarker, ב2009–2014 (השנים שלגביהן שאלנו), תקציב הביצוע בפועל של הפעלת המרכז לגזזת חרג בעשרות אחוזים מהתקציב המתוכנן. כך למשל, ב–2014 הסתכם תקציב הבסיס ב–6.9 מיליון שקל, בעוד ההוצאה בפועל, בסופו של דבר, הסתכמה ב–14 מיליון שקל — פי שניים מהסכום המתוכנן.
בתגובה לדברים אלה אמרו במרכז לגזזת כי אלה הן "טענות בעלמא וללא ביסוס, ועל כן לא ניתן להתייחס אליהן. תתכבד הביקורת ותביא הוכחות לכל הנאמר. נתונים אלה (על פערים בין מספר התיקים המדווחים לתשלום למספר התיקים שטופלו בפועל), כפי שהובאו בדו"ח, אינם תואמים את אלה המצויים במרכז. ללא העברת החומר שעליו הסתמכה הביקורת, לא נוכל להבין את משמעות הפער הנטען והמוכחש מכל וכל". באגף הביקורת, לעומת זאת, מדגישים כי "הביקורת הסתמכה על מסמכים שהתקבלו מהמרכז לגזזת".
כיצד קרה שחברי ועדות קיבלו לכאורה תשלומים עודפים של מיליוני שקלים על אלפי תיקים שלא נבדקו? כך, בין השאר, עובדת השיטה במרכז לגזזת.
ישיבות שלא נערכות
אנשי הביקורת ביקשו מהמרכז רשימות ומסמכים מתוך הוועדות, ורק "לאחר עיכובים רבים" קיבלו את המסמכים, שחשפו מציאות של בזבוז עצום, על סף ההפקרות, בהתנהלות הוועדות. אנשי הביקורת מצאו כי רוב התובעים מוזמנים ליותר מוועדה אחת, ובמקרים רבים (עשרות אחוזים מהמקרים) התובעים כלל לא מופיעים לוועדה שזומנו אליה. לעתים, אותם תובעים מזומנים שוב ושוב ולא מגיעים לאף ועדה, אף שעל פי התקנות לחוק, הוועדה יכולה לזמן תובע רק עד פעמיים. עבור כל אחת מ"אי ההופעות" האלה של התובעים מקבל כל אחד מחברי הוועדה תשלום.
באחד התיקים נמצא כי החולה זומן תשע פעמים, והופיע לוועדה פעם אחת בלבד, שבה נקבע כי אין לו נכות. כל חברי הוועדה קיבלו תשלום עבור כל תשע הפעמים שבהן האיש זומן. בתיק אחר, זומן תובע ולא הופיע ארבע פעמים, ובפעם החמישית, זומן לוועדת ערר שבה נמסר כי הוא אינו בין החיים.
במקביל, נמצא בביקורת כי יש תובעים שדווקא כן מודיעים מראש שלא יגיעו, אך איש לא מסיר אותם מהרשימות. בדו"ח מצוין, למשל, כי תובע שביקש דחיית דיון בתביעתו חודש מראש, והודיע כי לא יוכל להגיע במועד, לא הוסר מרשימת המוזמנים, ולא זומן במקומו תובע אחר. מהמרכז נמסר בתגובה כי תיק זה לא דווח לתשלום.
לשם השוואה, בביטוח הלאומי דווקא נוהגים לתזכר את הפונים מראש, לקיים רשימות המתנה, ובמקרה של אי הופעה — לזמן תובעים אחרים במקום מי שלא מגיע; לעתים אפילו קונסים שם תובעים שלא הגיעו ולא הודיעו על כך.
מדוע רבים כל כך לא מופיעים לוועדות? "לאנשים אין מוטיבציה להגיש תביעה, וברגע שההליכים כל כך מסורבלים, המוטיבציה יורדת עוד יותר", אומר עו"ד מוסקוביץ' מעמותת נפגעי הגזזת. "כולם צריכים להגיע, למשל, לתל השומר לוועדה הראשונה — וזה קשה מאוד, בייחוד לאור העובדה שהאנשים האלה מבוגרים, חולים, ופעמים רבות נטולי רכב פרטי ותלויים בתחבורה ציבורית".
מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת נמסר בתגובה כי "מספר התובעים המוזמן הוא המספר האפשרי לבדיקה על ידי חברי הוועדות. היעדרות תובעים מהוועדות משתנה מוועדה לוועדה, ולצערנו, חרף תזכורות לא עלה שיעור המופיעים לוועדה. בימים אלה אנו עוסקים בניסוי של שליחת מסרונים לעורכי הדין, ובעתיד מקווים להרחיב זאת אף לתובעים עצמם".
מנגד, נמצא כי לצד ועדות מיותרות, שבהן מתברר מספר מצומצם מאוד של תיקים, באופן אבסורדי יש תובעים שממתינים חודשים ארוכים לוועדה. נוסף על כך, נדרשים התובעים להתאזר בסבלנות נוספת, לעתים כמה חודשים, עד לקבלת הודעה על החלטת הוועדה. "מעולם לא התקשרו ללקוח שלי ואמרו לו 'התפנה מקום, תגיע', אף שקורה המון פעמים שוועדה מבוטלת", אומר מוסקוביץ'.
דיווחים פיקטיביים
על פי הדיווח של המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת לביקורת, התשלום לחבר ועדת מומחים — הוועדה הראשונה שקובעת אם התובע טופל בהקרנות נגד גזזת — מחושב על פי 50 שקל לתיק. ואולם החישוב מביא בחשבון אוטומטית כי חבר הוועדה יטפל במספר מינימום של תיקים, ומתגמל אותו על פי המספר המינימלי.
לפי צורת חישוב זו יצא, למשל, כי בדצמבר 2013 אחד השופטים החברים בוועדת המומחים קיבל תשלום לפי טיפול בתיקים של 560 תובעים, בעוד שבפועל הוזמנו לוועדות שבהן ישב רק 190 תובעים (17 ועדות), ובסופו של דבר הגיעו אליהן רק 124 תובעים. כלומר, אותו שופט קיבל תשלום עבור 436 תיקים תיאורטיים, שכלל לא בחן. כדי לסבר את האוזן, שכר השופט (תשלום נטו בבנק) עבור הוועדות באותו חודש הסתכם בכ–33 אלף שקל.
גם התשלום לרופאים בוועדות הערר נעשה לפי מספר תיקים קבוע לשעה, בלי קשר למה שקורה בפועל, לפי מפתח של ארבעה תיקים לשעה, כפול ארבע שעות — ובסך הכל 16 תיקים; כך שגם אם יגיעו תובעים בודדים בלבד, כפי שאכן קורה פעמים רבות, התשלום יהיה עבור 16 תיקים.
כך למשל, אחד הרופאים קיבל תשלום עבור 234 תיקים בדצמבר 2013 (לפי מפתח של מספר תיקים לשעה), כשבפועל הוזמנו לוועדות בשעות אלה רק 68 תובעים, וסביר להניח שבפועל לא כולם אפילו הגיעו. התשלום לכל תיק כזה נע בין 103 ל–120 שקל, לפי דרגת הרופא.
בתגובה לכך אומרים במרכז לגזזת כי "מלבד המוזמנים, יש על פי רוב תיקים נוספים, שמטופלים באותה ועדה (השלמות), שעליהן אין תשלום נוסף. מובן כי אין משמעות הדבר שניתן לבדוק 16 תיקי ערר באותה ועדה, אלא שהחישוב בוועדת הערר מתייחס למצב שבו הטיפולים בתיקים אלה אורך בין חצי שעה לשעה לתיק.
"תיקים שעליהם יושבת הוועדה ולא מוזמנים אליהם אנשים, הם על פי רוב תיקים ללא נוכחות — תיקים שחזרו מבית הדין לדיון נוסף 'ללא נוכחות' מומחה חיצוני, לאחר מכתב מבא־כוח או השלמת מסמכים; נכות זמנית שבאה אל קצה; וכיוצא באלה. למרכז אין כל נגיעה בדבר".
באופן כללי, אומרים במרכז לגזזת כי "התגמול לחברי ועדות רופאים, שופטים והצוות המנהל נעשה באופן שיטתי בהתחשב במספר המוזמנים, זמן הוועדה ותיקים מיוחדים. אין זה מעניינו של הרופא אם הגיע המוזמן או לא".
ועדה "מורכבת" — ויקרה בהרבה
למזכירות הוועדות יש סמכות להפוך ועדה רפואית רגילה, שבה חברים שלושה רופאים (פנימאי, פסיכיאטר ודרמטולוג), לוועדה "מורכבת" על ידי הוספת רופא מומחה מתחום מסוים (למשל, נוירולוג או אנדוקרינולוג) והגדלת מספר חבריה לארבעה. זאת, במקרים שבהם יש צורך בחוות דעת מתחום רפואי נוסף.
אנשי הביקורת מצאו כי ברוב המקרים מתכנסות ועדות "מורכבות", שהן כמובן יקרות יותר, בהשתתפות רופא נוסף. בבדיקה מדגמית של תשע ועדות שנערכו בינואר 2015, נמצא כי שמונה מהן היו בהשתתפות ארבעה רופאים (מורכבות), אך בפועל, רק בחלק קטנטן מהמקרים כלל היה צורך באותו רופא מומחה נוסף. כך למשל, בוועדה שהתקיימה ב–29 בינואר בתל השומר, נבדקו 15 תיקי תובעים; ב–14 מהם צוין כי "אין צורך בבדיקה" או "אין תלונות בתחום הנוירולוגי"; בתיק אחד בלבד צוין כי יש תלונות על כאבי ראש, אבל בוועדת הערר שהתקיימה חודש לאחר מכן, לא נמצאה כל התייחסות לנושא הנוירולוגי.
גם בוועדות אחרות שהתקיימו בהשתתפות נוירולוג, הנוירולוג בחן מקרים ספורים בלבד — וברוב התיקים מעורבותו לא נדרשה כלל. באגף ביקורת הפנים של משרד הבריאות רואים בתופעה הזו "עלות יתר של ועדה ללא הצדקה מקצועית".
וזה לא הכל: אנשי הביקורת מצאו כי בוועדות המורכבות, יושבי ראש הוועדות מדווחים על מספר תיקים גבוה ממספר התובעים שהוזמנו בפועל. לדוגמה, באחד הימים בדצמבר 2013 דווח טיפול ב–23 תיקים, אף שבפועל היה דיון רק ב–17 תיקים, וזאת בשל ועדה "מורכבת". לאנשי הביקורת הוסבר כי יו"ר הוועדה הוא שמחליט על מספר התיקים לדיווח — ובכך קובע את השכר שלו ושל חבריו.
בתגובה לכך נמסר מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת כי "במקרה של ועדה 'מורכבת', הבנויה מארבעה חברים, נעשית המרה של תיקים לשעה — קרי כל שלושה תיקים אורכים כשעת ועדה". ואולם, אנשי הביקורת אומרים כי לא ידוע להם "היכן מעוגן אופן החישוב".
עוד מצאו אנשי הביקורת, אולי באופן לא ממש מפתיע, כי דיווחי הרופאים והמזכירות אינם כוללים פירוט של התיקים שבהם טיפלו בפועל (למשל, באמצעות מספרי תעודות זהות של נבדקים), אלא רק את תאריך הוועדה, מספר התיקים שבהם טיפלו באותה ועדה, ומשך זמן הוועדה.
ואם לא די בכך, הביקורת מצאה כי לעתים, אף שוועדה אחת יכולה לבדוק עד 16 תובעים בישיבה, מופעלות במקביל שתי ועדות, שבודקות כל אחת תובעים בודדים, שהיו יכולים להיבדק בקלות על ידי ועדה אחת — ואפילו לא למלא אותה.
"המרכז לגזזת פעל לכאורה למקסום רווחיהם של חברי הוועדות, בין השאר באופן חישוב התשלום להשתתפות בוועדה, בזימון מספר מועט של תובעים לוועדה ובזימון מספר ועדות במקביל, אף שניתן היה לטפל בכל התובעים שהגיעו בוועדה אחת ובכך לחסוך במשאבים", כותבת הלמן, מבקרת הפנים של משרד הבריאות, במכתב הנלווה לדו"ח.
בתגובה אומרים במרכז לגזזת כי הם מקיימים שתי ועדות במקביל במטרה להגדיל את מספר המוזמנים האפשרי ובכך לצמצם את זמני ההמתנה, וכי "אין בסיס לטענה כי ניתן להזמין את כולם לאותה ועדה", שכן "בדרך כלל, מדובר בשתי ועדות בהרכבים שונים באותו יום, כפי שנדרש על פי נתוני התיקים השונים".
באגף הביקורת דוחים את ההסבר הזה, וקובעים בדו"ח כי "הביקורת העלתה שאין שחר לטענה בדבר ההרכבים השונים הנדרשים. נמצאו הרכבים דומים בשתי הוועדות ובימים רצופים".
מספר עצום של עררים
נוסף על כל אלה, נמצא כי שיעור ועדות הערר שנועדו לתת אפשרות לתובעים שרואים את עצמם נפגעים מהחלטת הוועדה לערער על ההחלטה, הוא עצום — ועובר לעתים את מספר הוועדות הרפואיות עצמן. כך למשל, בדצמבר האחרון התקיימו בישראל 214 ועדות רפואיות במרכז לגזזת, ו–197 ועדות ערר. בינואר היה מספר ועדות הערר גבוה ממספר הוועדות הרפואיות: 227 ועדות ערר, לעומת 208 ועדות רפואיות.
מה הסיבה למספר העררים העצום הזה? באגף הביקורת סבורים כי ייתכן שהוועדות הרפואיות עושות עבודה לא מספיק טובה, שגורמת לכל התובעים להגיש ערעור — או שוועדות הערר מתקיימות שוב ושוב לגבי אותם תובעים, שלעתים פשוט לא מופיעים, ואיש אינו טורח לעצור זאת.
לדברי עו"ד מוסקוביץ', אחת הסיבות שמוגשים כל כך הרבה עררים, היא שהתובעים מרגישים שלא ניתנה להם הזדמנות אמיתית בוועדה להשמיע את קולם על הצלקות והטראומות שחוו: "כשמכניסים תובע לחדר, עושים במקרה הטוב בדיקה מהירה ואומרים לו 'אנחנו יודעים הכל', ולא נותנים לו לדבר. הם תמיד ירצו שעוד ועדה תשמע אותם. עבור רבים מהם הוועדות האלה זו ההזדמנות שהם חיכו לה כל החיים, שמישהו ישמע את הסיפור שלהם, יכיר בסבל שלהם — ואם אומרים לו 'אין צורך, קראנו כבר את התיק', הם יחזרו".
מוסקוביץ' מוסיף כי הגשת הערר גם משתלמת: "ב–80%–90% מהתיקים שבהם אנחנו מגישים ערר עם חוות דעת רפואית פרטית, הערר מתקבל והחלטת הוועדה הרפואית מתבטלת למעשה".
עוד מצאו אנשי הביקורת מקרים רבים של דיווח נוכחות כפול של מזכירות ורופאים, שדיווחו על נוכחות בשני מקומות במקביל — בוועדות הרפואיות ובמקום העבודה הקבוע. כך למשל, רופאי בתי חולים או לשכות בריאות דיווחו על שעות העבודה בוועדה במקביל לדיווחם על עבודה בבית החולים באותן שעות, וקיבלו תגמול כפול.
"יחס לא ראוי לפונים לוועדה רפואית"
חלק נוסף של הביקורת נוגע לשירות הקלוקל שמקבלים התובעים מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. למשל, היחס ה"מזלזל והמשפיל" שמקבלים חלק התובעים בתוך הוועדות: "לביקורת דווח על איחור של רופאים לוועדה, כניסה ויציאה של רופאים להפסקות קפה; דווח על רופא הפותר תשבצים במהלך הוועדה, וניהול שיחות טלפון אישיות בוועדות.
כמו כן, "דווח על עיכוב תובעים בהמתנה מחוץ לחדר הוועדה לצורך בדיקת תיקים ללא נוכחות. זאת, כשניתן להשאיר תיקים אלה לדיון וטיפול לאחר עזיבת התובעים", נכתב בביקורת. גם כשניסו אנשי הביקורת להתקשר למענה הטלפוני של המרכז לגזזת בשעות היעודות, הם לא הצליחו לקבל מענה אפילו פעם אחת, ואיש גם לא חזר להודעות שהשאירו. כשערכו ביקורת פתע במרכז, נמצא כי איש לא מאייש את עמדת המענה הטלפוני.
ויש גם זלזול בזמנם ובכבודם של התובעים. במקרה אחד, למשל, התבשר תובע שעשה את כל הדרך מאילת לתל השומר כי הוועדה בוטלה, וזאת משום שאחד הרופאים שהה בחו"ל. המרכז לא טרח להחליף את הרופא, או לחילופין להודיע לתובעים כי הוועדה מבוטלת. בתגובה לכך נמסר מהמרכז לגזזת כי אותו רופא נסע מבלי להודיע על כך.
עם זאת, לעו"ד מוסקוביץ' חשוב להדגיש כי יש הבדלים בין ועדות המרכז לגזזת במקומות שונים. גם מקור המכיר מקרוב את עבודת המרכז מציין כי מרבית הבעיות מתרכזות בוועדות שמתקיימות בתל השומר, בדגש על ועדות המומחים וועדות הערר.
מוסקוביץ' מציין לשבח בעיקר את הוועדות הרפואיות המתקיימות בחיפה, בניהולו של פרופ' שמואל רישפון, מנהל מחוז חיפה של משרד הבריאות. "בחיפה כל שלושת יושבי הראש של הוועדה סובלניים מאוד, קשובים לתלונות התובעים, מאפשרים להם להכניס נציג מטעמם, ובאופן כללי עושים את העבודה כמו שצריך", הוא אומר.
מבקרת משרד הבריאות, הלמן, מסכמת במכתבה את הביקורת כולה במלים קשות: "ממצאי הדו"ח מתריעים על מתן יחס לא ראוי לבני אדם שפנו לוועדה רפואית, המופעלת על ידי המדינה כדי להעניק פיצוי המגיע להם על פי חוק. לא די בכך שנפגעו מההקרנות שנכפו עליהם על ידי המדינה, הרי שאותה מדינה שהכירה בנזק ופעלה לפיצוי, מנהלת מוסד באופן המוסיף חטא על פשע".
מהי גזזת - ומה זכויותיהם של נפגעי המחלה
הגזזת היא מחלה זיהומית של הקרקפת, שטופלה בעבר באמצעות קרינה מייננת (קרני רנטגן). במהלך שנות ה–40 וה–50 והעליות ההמוניות לישראל, טופלו בדרך זו עשרות אלפי ילדים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה.
בשנות ה–60 התגלה כי שיעור גידולי הראש והצוואר בקרב מי שקיבלו את הטיפול, גבוה מהאוכלוסייה הכללית. בעשורים שלאחר מכן, התקיים דיון ציבורי ער וכואב בעניין נפגעי הטיפול בגזזת, וב–1994 נחקק החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שהוביל ח"כ עמיר פרץ.
על פי החוק, הייחודי מסוגו בעולם, זכאים לפיצוי כספי חד־פעמי ו/או קצבה חודשית מי שטופלו בהקרנות לצורך ריפוי או מניעת הגזזת עד 1961, ועקב כך לקו באחת המחלות שהוכחו במחקרים כבעלות קשר סיבתי לקרינה. פיצוי נוסף יינתן אם חלה החמרה במצב.
לשם כך, הוחלט על הקמת המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. המרכז כולל ועדת מומחים (שתפקידה לקבוע אם האדם אכן קיבל טיפול קרינה), ועדות רפואיות וועדות ערר.
המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף המשלם (מתקציב המדינה), אך מי שקובע את הזכאות הוא משרד הבריאות, באמצעות ועדות המרכז לנפגעי גזזת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה