מסעב חסן יוסף ח'ליל (בערבית: مصعب بن حسن بن يوسف بن خليل, בתעתיק עברי: מצעב בן חסן בן יוסף בן ח'ליל; שמו נהגה "מוסעב") הוא בנו של השייח' חסן יוסף ח'ליל, ממנהיגי תנועת החמאס ביהודה ושומרון; מסוכני השב"כ החשובים בתולדות מדינת ישראל. בשב"כ כינו אותו "הנסיך הירוק", "נסיך" – עקב היותו בנו של בכיר חמאס, ו"ירוק" - בשל צבע הדגל של חמאס. יוסף המיר את דתו לנצרות.
ב- 1993 ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ויו"ר אש"ף יאסר ערפאת מגיעים להסכם היסטורי המתווה את הדרך לשלום באזור. שנתיים מאוחר יותר יצחק רבין נרצח בכיכר מלכי ישראל, ומשני הצדדים הקולות הקיצוניים הולכים וגוברים. בתגובה, ישראל מתגברת את פעילות שירות הביטחון הכללי, השב"כ. "כשרבין נרצח הייתי בהלם, כמו כולם. הרגשתי שאני צריך לעשות משהו למען המדינה שלי. כשהתגייסתי לשב"כ אבא שלי אמר לי: "שמע, זה ארגון אפל. אל תעשה את זה. אל תיכנס לשם."" חמאס, תנועת ההתנגדות האסלאמית מגבירה את השימוש בטקטיקות אלימות על מנת לטרפד את תהליך השלום. גדודי עד"א א-דין אל-קאסם, הזרוע הצבאית של הארגון, מתחילה להוציא לפועל פיגועים נגד מטרות ישראליות, צבאיות ואזרחיות כאחד. המטרה הייתה להרוג ישראלים. זו הייתה זכותנו, לגרום לצד השני להרגיש את הכאב שלנו. חשבתי שזו ההזדמנות שלי להיות גיבור, מוג'אהד. להילחם למען האומה. אבל לאללה היו תכניות אחרות בשבילי.
גיוס הוא אומנות. אומנות קשה מאוד. האתגר העיקרי הוא להבין מי האדם שיושב מולך. עליך להבין את נקודת המבט שלו, את הרקע שלו, מי המשפחה שלו, מה קרה לו. אתה מנסה להבין את הצרכים שלהם. אחרי שאתה יודע את כל זה אתה יודע איך לשחק איתו. כשאתה מפעיל מקור, אתה גורם לו לעשות דברים שלא היה עושה לעולם לטובתך. זו לא טובתך אלא טובת הממשל, ואתה עושה זאת באמצעות מציאת נקודות החולשה שלו וניצולן. הפעם הראשונה ששמעתי על הנסיך הירוק, הייתה בהכשרה שלי. זה היה סוד גדול, אבל אמרו לנו שגייסו מקור חדש, הכינוי שלו היה "הנסיך הירוק". הוא נחשב מסוכן מאוד. היום הראשון שבו הפעלתי אותו, היה היום הראשון של קץ הקריירה שלי.
"שיתוף פעולה עם ישראל הוא המעשה המביש ביותר, שניתן לעשות בתרבות שלי. אם מישהו אנס את אמו, זו בושה גדולה, אבל אם הוא שיתף פעולה עם ישראל, זו בושה גדולה עוד יותר. אבא שלי הקדיש את כל חייו למען האסלאם במחשבה שהפילוסופיה והאידיאולוגיה האסלאמיות יפתרו את הבעיות של האנושות. את החשיבות של אבא שלי הבנתי כבר מיום היוולדי. אנשים נהרו מכל רחבי הארץ כדי להקשיב לדרשת יום השישי שלו במסגד של רמאללה. ראיתי את האדם הזה, במעמדו, שמשרת את האנשים, חי חיים צנועים, עוזר לעניים ולא מנצל את מעמדו. זה לימד אותי רבות. תמיד הייתי גאה בו מאוד. ראיתי בו מודל נעלה לחיקוי. אם היה אלוהים שיכולתי לראות בשעתו, סמכות עליונה בחיי, זה היה אבא שלי." אבא שלי רצה לקחת אותי איתו לכל מקום. הוא חשב שכך הוא ייצור גרסה עתידית שלו. אני הבכור מבין חמישה אחים ושלוש אחיות ולכן הרבה פעמים החלפתי להם חיתולים, בישלתי להם, טיפלתי בהם והשמרתי עליהם כשאימא שלי נעדרה ואבא שלי היה בכלא. ולמעשה, אני זוכר שלפחות שניים מהם, הצעירים ביותר, נהגו לקרוא לי אבא. ביססנו מערכת יחסים חזקה, מערכת יחסים שלא ניתן לפרק, קשר כזה אי אפשר לנתק. חמאס לא הייתה רק תנועה, מבחינתנו, היא הייתה העסק המשפחתי. היא הייתה הזהות שלנו, הכל. אבא שלי הקריב והקדיש את חייו למען המטרה הזאת. הוא ישב כמעט 16 שנים בבתי כלא הישראליים, אולי יותר. אבא שלי היה בינינו, הוא אכל איתנו ארוחת ערב. מישהו דפק בדלת, הם נכנסו, לקחו אותו מאיתנו והבטיחו להחזיר אותו כעבור חמש דקות. יצאתי החוצה וחיכיתי שעות. והם לא החזירו אותו. הוא חזר כעבור שנה וחצי. הוא הגיע הביתה אחר הצהריים ונעצר שוב אחרי שש שעות. שנאתי את החיילים הישראלים ואת כל מי שלבש מדים ישראליים בגלל אותו אירוע. אבא שלי לא לימד אותי לשנוא, אבל הייתי בן 17 ולא ידעתי למנוע את הרגש הזה. בן הדוד שלי, איברהים, תמיד ציין שיש לו גישה לאנשים עם נשק, וכשהחלטתי לקנות נשק ביקשתי את עזרתו. איפה שהוא בין ההרים הם החביאו את האקדחים בשק. אני פיזרתי פלפל שחור, למקרה שבמחסום יהיו כלבי גישוש. החבאתי את האקדחים בדלתות של המכונית. בדרך חזרה נתקלנו במחסום ועיכבו אותנו. הם בדקו את תעודות הזהות שלנו וחיפשו בתא הרכב של המטען. זה היה רגע מפחיד ומסוכן מאוד מבחינתי, הייתי עדיין נער. לבסוף, הצלחנו להגיע עד רמאללה, דרך כל המחסומים. היה לי רק דבר אחד בראש: נקמה". . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה