המאמר המשימה החינוכית: להדיח את המורה , אפריל 2013 , הארץ , טלילה נשר
 |
| אייל לוי - מורה ותיק שמכין לבגרויות |
אייל לוי, מורה ותיק שמכין לוחמים לבגרויות, פוטר לפני שנתיים ורשיונו להוראה נשלל. השבוע נחשפה בבית הדין לעבודה, שביטל את הפיטורים, השיטה של מפקחי משרד החינוך להיפטר ממורים: דו"חות שקריים והעלמת עין כדי לקדם את האינטרסים של המערכת
סיפור פיטוריו של המורה אייל לוי, וביטוליהם השבוע על ידי בית הדין לעבודה, מציג את משרד החינוך כמעסיק שמפקחיו רואים עצמם רשאים לשקר ולרמוס עובד כדי לקדם את האינטרסים של המשרד ולהשיג מטרה מסוימת. זכויותיו של מורה ועתידו המקצועי לא נחשבים בעיניהם.
לפני כשנה עמד אייל לוי נבוך לנוכח מחיאות הכפיים שליוו את ההקרנה החגיגית לסרט התיעודי “בגרות לוחמים”, של הבמאית סילבינה לנדסמן. בסרט, שהוא עומד במרכזו, הוא נראה עומד מול כיתת חיילים קרביים, שקיבלו אפשרות להשלים את בחינת הבגרות באזרחות לפני סיום שירותם. הסרט, שהשתתף בפסטיבלים בינלאומיים וזכה בפרסים, ובהם ציון לשבח של שופטי פרס קליגארי בפסטיבל ברלין, מעניק הצצה נדירה לכיתתו של אייל לוי.
“משרד החינוך שלל לי את רישיון ההוראה”, אמר בתום ההקרנה. “אסור לי להיות מורה בישראל”. לפני כשנתיים שיגר מנכ”ל משרד החינוך הקודם, הד”ר שמשון שושני, מכתב ללוי: “הנני להודיעך כי בתוקף הסמכות שהואצלה לי כחוק, החלטתי לפטר אותך מטעמים פדגוגיים מעבודתך במוסדות חינוך רשמיים”. אייל, מורה זה 16 שנים, פוטר “פיטורים פדגוגיים”. מכל סוגי הפיטורים, זה ההליך הקיצוני ביותר מבחינת השלכותיו על מורה המפוטר. משמעותו אי-התאמה למערכת החינוך ושלילת רישיון הוראה.
השבוע פסק בית הדין לעבודה בנצרת כי משרד החינוך פגע פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי. השופט חיים ארמון הורה, בצעד חריג, על בטלות הפיטורים ועל השבתו של אייל, “שכל חייו המקצועיים הם בהוראה”, לעבודתו כמורה במשרד החינוך. הוא אף קרא למשרד החינוך לשלם ללוי בעד שנות העבודה שגזל ממנו.
סיפורו האישי של לוי חושף רצף כשלים ומחדלים במשרד החינוך. בית הדין קבע כי פיטוריו נגועים בפגמים בעלי חומרה מיוחדת וכי משרד החינוך היה מודע היטב לחלק מהפגמים ובחר להתעלם מהם לאורך כל הדרך. השופט קבע כי “יש לראות את התנהגות הנתבעת בעניין זה בחומרה מיוחדת...משרד החינוך היה מודע...בחרו להתעלם מכך, ואף שהיו מודעים היטב לפגם שנפל...המשיכו בהליך הפיטורים כאילו מדובר ב’גולם’ שאין לו ברירה אלא להמשיך לבצע את משימתו”.
בית הדין קבע כי עדויות של בעלי עמדות מפתח במשרד החינוך נמצאו בלתי אמינות, ובקרב אנשי משרד החינוך יש הסבורים כי ניתן לשקר כדי למקסם אינטרסים.
אסנת רון-רסקי, מנהלת בית הספר שבו לימד לוי, העידה בבית הדין כי “כשמפקח רוצה להעביר מורה כושל מהמחוז שלו למחוז אחר, ייתכן שהוא לא יכתוב דברים נכונים”. בדיון התברר כי המנהלת אינה היחידה המחזיקה בעמדה זו.
אף שפיטורים צריכים להיות יוזמת מנהלי בתי הספר, מפקחת משרד החינוך, עירית מלמד, הציעה לפטר את אייל עוד לפני שביקרה בשיעוריו, בטענה שהוא מורה כושל. בניגוד לעמדתה הראשונית של המנהלת, שביקשה להעביר את לוי לבית ספר אחר, מלמד יזמה פגישה עם לוי ובישרה לו כי בעקבות “תלונות” היא פתחה בהליך לפיטוריו. העילה לפיטורים לא נמסרה לו מעולם.
בית הדין קבע כי זכותו של אייל נפגעה “באופן אנוש”. גם מנהלת מחוז צפון, הד”ר אורנה שמחון, לא קיימה ללוי שימוע, ולא השיבה למכתב שנשלח מטעמו. לצד הכשל המתמשך בהליך הפיטורים, נחשפו עובדות שקריות של אנשי המשרד. בין היתר, נטען כי לכיתתו של אייל הוצמדה מורה מלווה, אך לא צוין שכך נעשה בכל שיעורי המתמטיקה והשפה בבית הספר. עוד נטען כי לא עבר השתלמויות שהוכח שהוא בהחלט עבר, וחוות הדעת האחרונה והחיובית שניתנה בעניינו נשכחה.
רכזת בכירה באגף כוח אדם במשרד החינוך התריעה כי הליך הפיטורים נעשה שלא לפי ההנחיות הפורמליות, אך ההליך לא הופסק, זכה לחתימת המנכ”ל. לבסוף גם נדחה ערעורו של לוי לפני שר החינוך הקודם, גדעון סער.
בעדויות שנשמעו בבית הדין טענה מפקחת משרד החינוך במחוז הצפון כי במחוז מפברקים הערכות פדגוגיות למורים לפי האינטרסים, ושההערכות אינן משקפות את עמדת המעריכים. מלמד ביקשה להסביר כיצד ייתכן שכאשר בחר אייל להעתיק את מגוריו לצפון ועזב הוראה בבית הספר בתל-אביב, הוא קיבל ארבע מחמש נקודות בדירוג הערכת המחוז לעבודתו המעשית. “כשמעבירים מורה, אז ארבע מעיד על רצון בהעברה שלו ולא על איכותו כמורה”, הסבירה מלמד בעדותה. “ארבע זה סוג של המלצה להעביר למחוז אחר, וזה לא אומר שנבדקה יכולתו הפדגוגית. זה סוג המלצה להעברה ממחוז למחוז. נכון שכתוב ‘הערכת עבודה מעשית’, אבל זה לא שסתם כתוב 4, אלא הכוונה היא עד כמה ממליצים להעביר אותו ממחוז למחוז אחר...אני יודעת שככל שרוצים יותר להעביר, נותנים דירוג יותר גבוה ולהיפך”.
השופט מתח ביקורת קשה על הדברים ששמע בעדויות: “מה שניתן ללמוד מעדויותיהן של גב’ רון-רסקי ושל גב’ מלמד, הוא שלפחות על פי האופן שבו הן מבינות את הציונים שניתנים על ידי מפקחים במשרד החינוך – אין מדובר בהכרח בציונים אמיתיים, אלא בציונים שנועדו לסייע להגשים מטרה כלשהי, גם אם אין הם משקפים את הציון האמיתי”.
לדברי השופט, מלמד “היא מפקחת בעצמה, כך שגם היא נותנת ציונים למורים. מהאופן שבו היא העידה על הנוהג במשרד החינוך בעניין מתן הציונים למורים, מסתבר לכאורה שאינה רואה בעיה כלשהי בכך שהציון לא ישקף את ההערכה האמיתית של העבודה הפדגוגית של המורה, אלא הוא יינתן ככלי להגשמת המטרה המיועדת”.
“למסקנה זו”, קבע השופט ארמון, “יש משקל באופן שבו יש להעריך את הציונים שניתנו על ידי גב’ מלמד לתובע (אייל לוי)”. בין הדין קבע שלא ניתן לאמץ את גרסת אנשי משרד החינוך שהביאו לפיטוריו של אייל. הוא הצביע על היעדר עקביות וחוסר יכולת לאמץ גרסאות למול גרסת המורה.
המפקחת מלמד, קבע השופט, סירבה להכיר בשיפור בעבודתו של אייל, “אף שתשומת לבה הופנתה לדו”חות פיקוח אשר בעיני הדיוט בענייני חינוך עשויים להצביע על שיפור”.
המפקחת העידה: “נכון שידעתי שעמדת המנהלת היא שיש לתובע ידע מתמטי בשפע. לא אמרתי את זה בוועדה כי לא מצאתי לנכון לשתף את זה בוועדה”. השופט קבע בהקשר זה כי “בכך היתה מלמד נאמנה לשיטתה שלפיה היא אינה טורחת לתקן טעויות אנשים שהיא אינה אחראית עליהם. היא גם היתה נאמנה לשיטת המפקחים, כפי שהיא ראתה אותה, שכדי להגשים מטרה מסוימת, ראוי לפעמים להתעלם מהאמת”.
את לוי ייצגו עו”ד סיגל פעיל ועו”ד זהר גיפס ממשרד חלד. לדברי עו”ד פעיל, “משרד החינוך פעל בחוסר אנושיות ממש, בקשר לגורלו של מורה טוב, שהביא לשיפור בציוני תלמידים, ובכוונת מכוון גרם לפיטוריו הפדגוגים, בעורמה. בשנת 2012 משרד החינוך לא תיקן את דרכיו ופעל בחוסר אנושיות כלפי עובדי הוראה, כאילו היו הפקר. המשרד צריך לקחת ברצינות את פסק הדין ואני מקווה שהשר החדש ירים את הכפפה ויעשה מה שלא נעשה עד כה”. ממשרד החינוך נמסר כי “הערכתם של מורים מתבצעת היום לפי כלי להערכת מורים שהינו אמין ומקצועי. הכלי גובש על ידי הרשות להערכה ולמדידה בחינוך, יחד עם אנשי אקדמיה, לאחר שבחנו גם כלי הערכה למורים ברחבי העולם”.
סיפור פיטוריו של המורה אייל לוי, וביטוליהם השבוע על ידי בית הדין לעבודה, מציג את משרד החינוך כמעסיק שמפקחיו רואים עצמם רשאים לשקר ולרמוס עובד כדי לקדם את האינטרסים של המשרד ולהשיג מטרה מסוימת. זכויותיו של מורה ועתידו המקצועי לא נחשבים בעיניהם.
לפני כשנה עמד אייל לוי נבוך לנוכח מחיאות הכפיים שליוו את ההקרנה החגיגית לסרט התיעודי “בגרות לוחמים”, של הבמאית סילבינה לנדסמן. בסרט, שהוא עומד במרכזו, הוא נראה עומד מול כיתת חיילים קרביים, שקיבלו אפשרות להשלים את בחינת הבגרות באזרחות לפני סיום שירותם. הסרט, שהשתתף בפסטיבלים בינלאומיים וזכה בפרסים, ובהם ציון לשבח של שופטי פרס קליגארי בפסטיבל ברלין, מעניק הצצה נדירה לכיתתו של אייל לוי.
“משרד החינוך שלל לי את רישיון ההוראה”, אמר בתום ההקרנה. “אסור לי להיות מורה בישראל”. לפני כשנתיים שיגר מנכ”ל משרד החינוך הקודם, הד”ר שמשון שושני, מכתב ללוי: “הנני להודיעך כי בתוקף הסמכות שהואצלה לי כחוק, החלטתי לפטר אותך מטעמים פדגוגיים מעבודתך במוסדות חינוך רשמיים”. אייל, מורה זה 16 שנים, פוטר “פיטורים פדגוגיים”. מכל סוגי הפיטורים, זה ההליך הקיצוני ביותר מבחינת השלכותיו על מורה המפוטר. משמעותו אי-התאמה למערכת החינוך ושלילת רישיון הוראה.
השבוע פסק בית הדין לעבודה בנצרת כי משרד החינוך פגע פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי. השופט חיים ארמון הורה, בצעד חריג, על בטלות הפיטורים ועל השבתו של אייל, “שכל חייו המקצועיים הם בהוראה”, לעבודתו כמורה במשרד החינוך. הוא אף קרא למשרד החינוך לשלם ללוי בעד שנות העבודה שגזל ממנו.
סיפורו האישי של לוי חושף רצף כשלים ומחדלים במשרד החינוך. בית הדין קבע כי פיטוריו נגועים בפגמים בעלי חומרה מיוחדת וכי משרד החינוך היה מודע היטב לחלק מהפגמים ובחר להתעלם מהם לאורך כל הדרך. השופט קבע כי “יש לראות את התנהגות הנתבעת בעניין זה בחומרה מיוחדת...משרד החינוך היה מודע...בחרו להתעלם מכך, ואף שהיו מודעים היטב לפגם שנפל...המשיכו בהליך הפיטורים כאילו מדובר ב’גולם’ שאין לו ברירה אלא להמשיך לבצע את משימתו”.
בית הדין קבע כי עדויות של בעלי עמדות מפתח במשרד החינוך נמצאו בלתי אמינות, ובקרב אנשי משרד החינוך יש הסבורים כי ניתן לשקר כדי למקסם אינטרסים.
אסנת רון-רסקי, מנהלת בית הספר שבו לימד לוי, העידה בבית הדין כי “כשמפקח רוצה להעביר מורה כושל מהמחוז שלו למחוז אחר, ייתכן שהוא לא יכתוב דברים נכונים”. בדיון התברר כי המנהלת אינה היחידה המחזיקה בעמדה זו.
אף שפיטורים צריכים להיות יוזמת מנהלי בתי הספר, מפקחת משרד החינוך, עירית מלמד, הציעה לפטר את אייל עוד לפני שביקרה בשיעוריו, בטענה שהוא מורה כושל. בניגוד לעמדתה הראשונית של המנהלת, שביקשה להעביר את לוי לבית ספר אחר, מלמד יזמה פגישה עם לוי ובישרה לו כי בעקבות “תלונות” היא פתחה בהליך לפיטוריו. העילה לפיטורים לא נמסרה לו מעולם.
בית הדין קבע כי זכותו של אייל נפגעה “באופן אנוש”. גם מנהלת מחוז צפון, הד”ר אורנה שמחון, לא קיימה ללוי שימוע, ולא השיבה למכתב שנשלח מטעמו. לצד הכשל המתמשך בהליך הפיטורים, נחשפו עובדות שקריות של אנשי המשרד. בין היתר, נטען כי לכיתתו של אייל הוצמדה מורה מלווה, אך לא צוין שכך נעשה בכל שיעורי המתמטיקה והשפה בבית הספר. עוד נטען כי לא עבר השתלמויות שהוכח שהוא בהחלט עבר, וחוות הדעת האחרונה והחיובית שניתנה בעניינו נשכחה.
רכזת בכירה באגף כוח אדם במשרד החינוך התריעה כי הליך הפיטורים נעשה שלא לפי ההנחיות הפורמליות, אך ההליך לא הופסק, זכה לחתימת המנכ”ל. לבסוף גם נדחה ערעורו של לוי לפני שר החינוך הקודם, גדעון סער.
בעדויות שנשמעו בבית הדין טענה מפקחת משרד החינוך במחוז הצפון כי במחוז מפברקים הערכות פדגוגיות למורים לפי האינטרסים, ושההערכות אינן משקפות את עמדת המעריכים. מלמד ביקשה להסביר כיצד ייתכן שכאשר בחר אייל להעתיק את מגוריו לצפון ועזב הוראה בבית הספר בתל-אביב, הוא קיבל ארבע מחמש נקודות בדירוג הערכת המחוז לעבודתו המעשית. “כשמעבירים מורה, אז ארבע מעיד על רצון בהעברה שלו ולא על איכותו כמורה”, הסבירה מלמד בעדותה. “ארבע זה סוג של המלצה להעביר למחוז אחר, וזה לא אומר שנבדקה יכולתו הפדגוגית. זה סוג המלצה להעברה ממחוז למחוז. נכון שכתוב ‘הערכת עבודה מעשית’, אבל זה לא שסתם כתוב 4, אלא הכוונה היא עד כמה ממליצים להעביר אותו ממחוז למחוז אחר...אני יודעת שככל שרוצים יותר להעביר, נותנים דירוג יותר גבוה ולהיפך”.
השופט מתח ביקורת קשה על הדברים ששמע בעדויות: “מה שניתן ללמוד מעדויותיהן של גב’ רון-רסקי ושל גב’ מלמד, הוא שלפחות על פי האופן שבו הן מבינות את הציונים שניתנים על ידי מפקחים במשרד החינוך – אין מדובר בהכרח בציונים אמיתיים, אלא בציונים שנועדו לסייע להגשים מטרה כלשהי, גם אם אין הם משקפים את הציון האמיתי”.
לדברי השופט, מלמד “היא מפקחת בעצמה, כך שגם היא נותנת ציונים למורים. מהאופן שבו היא העידה על הנוהג במשרד החינוך בעניין מתן הציונים למורים, מסתבר לכאורה שאינה רואה בעיה כלשהי בכך שהציון לא ישקף את ההערכה האמיתית של העבודה הפדגוגית של המורה, אלא הוא יינתן ככלי להגשמת המטרה המיועדת”.
“למסקנה זו”, קבע השופט ארמון, “יש משקל באופן שבו יש להעריך את הציונים שניתנו על ידי גב’ מלמד לתובע (אייל לוי)”. בין הדין קבע שלא ניתן לאמץ את גרסת אנשי משרד החינוך שהביאו לפיטוריו של אייל. הוא הצביע על היעדר עקביות וחוסר יכולת לאמץ גרסאות למול גרסת המורה.
המפקחת מלמד, קבע השופט, סירבה להכיר בשיפור בעבודתו של אייל, “אף שתשומת לבה הופנתה לדו”חות פיקוח אשר בעיני הדיוט בענייני חינוך עשויים להצביע על שיפור”.
המפקחת העידה: “נכון שידעתי שעמדת המנהלת היא שיש לתובע ידע מתמטי בשפע. לא אמרתי את זה בוועדה כי לא מצאתי לנכון לשתף את זה בוועדה”. השופט קבע בהקשר זה כי “בכך היתה מלמד נאמנה לשיטתה שלפיה היא אינה טורחת לתקן טעויות אנשים שהיא אינה אחראית עליהם. היא גם היתה נאמנה לשיטת המפקחים, כפי שהיא ראתה אותה, שכדי להגשים מטרה מסוימת, ראוי לפעמים להתעלם מהאמת”.
את לוי ייצגו עו”ד סיגל פעיל ועו”ד זהר גיפס ממשרד חלד. לדברי עו”ד פעיל, “משרד החינוך פעל בחוסר אנושיות ממש, בקשר לגורלו של מורה טוב, שהביא לשיפור בציוני תלמידים, ובכוונת מכוון גרם לפיטוריו הפדגוגים, בעורמה. בשנת 2012 משרד החינוך לא תיקן את דרכיו ופעל בחוסר אנושיות כלפי עובדי הוראה, כאילו היו הפקר. המשרד צריך לקחת ברצינות את פסק הדין ואני מקווה שהשר החדש ירים את הכפפה ויעשה מה שלא נעשה עד כה”. ממשרד החינוך נמסר כי “הערכתם של מורים מתבצעת היום לפי כלי להערכת מורים שהינו אמין ומקצועי. הכלי גובש על ידי הרשות להערכה ולמדידה בחינוך, יחד עם אנשי אקדמיה, לאחר שבחנו גם כלי הערכה למורים ברחבי העולם”.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה