מאי 2012 - בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.
 |
| חנן מלצר - חזרה לימי הביניים |
מלצר מנסה למכור בפסק דינו מודל לפיו ועדה פסיכיאטרית היא סטטוטורית ועליונה בהחלטותיה המקצועיות, פועלת כבית משפט מנהלי, ובית משפט מחוזי כערכאת ערעור ידון בעניינים טכניים בלבד כגון פגם בהליך, או בהכרעה הרפואית. תפיסתו של מלצר כפי שניסח בסיכום דבריו בסעיף 42.ג "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה. אף כאשר בית המשפט המחוזי גורס, חרף האמור, כי נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי, או בהכרעה הרפואית, הרי שככל שהדבר מתאפשר בנסיבות – על בית המשפט להעדיף את הסעד של החזרת הדיון בסוגיה לעיון הוועדה הרפואית בצירוף הוראות לתיקון הפגם, על פני סעד של הצהרה על בטלותה של ההחלטה".
תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי. הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.
שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:
1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411). על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) - טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית. חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.
מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.
2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה". כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.
לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א): "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".
מלצר גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות
ואין מאחוריהן ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לאזרח, הוא יכול
לערער רק בפני מי שעשה לו את העוול. למרבה הכאב בתי המשפט פועלים ע"פ הנורמה הפסולה ה"מלצרית" מזה שנים וגזרו עוול לכל החיים לאזרחים ומשפחות רבות מאוד.
דוגמאות:
1. ספטמבר 2011 -בג"צ 4613/11- מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. - בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד. בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.
2. אפריל 2012 - זוג קשישים פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי. השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע - זה בלתי אפשרי.
3. נובמבר 2006 - שמואל בוקובסקי ממנה אפוטרופוס לאישה מבלי שראה אותה או התייחס לטיעונים שכנגד. שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי - בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור שימש חותמת גומי של פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי. משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי - בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.
סוף דבר
התפיסה ה"מלצרית" המעניקה לוועדות "מקצועיות" סמכויות שלא ניתן לערער עליהם היא בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ובני אדם, והופכת את השופטים בערכאות השונות ל"ראש קטן" מעין "חותמת גומי" של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של התפיסה המלצרית הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התפיסה המלצרית ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.
קישורים:
תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי. הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק. בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.
בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.
שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:
1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411). על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) - טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית. חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.
מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.
2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה". כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.
לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א): "הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".
דוגמאות:
1. ספטמבר 2011 -בג"צ 4613/11- מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון. האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה. - בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד. בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.
2. אפריל 2012 - זוג קשישים פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי. השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם. תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע - זה בלתי אפשרי.
3. נובמבר 2006 - שמואל בוקובסקי ממנה אפוטרופוס לאישה מבלי שראה אותה או התייחס לטיעונים שכנגד. שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי - בוקובסקי פתח החלטתו ב"משפט חותמת הגומי" הידוע: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". בוקובסקי כאמור שימש חותמת גומי של פקידת הסעד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי. משימת "שמרטף" מזיקה וחסרת תועלת ביוזמת שמואל בוקובסקי - בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.
סוף דבר
התפיסה ה"מלצרית" המעניקה לוועדות "מקצועיות" סמכויות שלא ניתן לערער עליהם היא בניגוד לחוק, חוקי יסוד, וההיגיון, משמשת קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים ובני אדם, והופכת את השופטים בערכאות השונות ל"ראש קטן" מעין "חותמת גומי" של ועדות ופקידי ממשל בעניינים הקשורים בכבוד האדם, וענייני נפשות. קרבנותיה של התפיסה המלצרית הם בעיקר אזרחים מוחלשים הנזקקים לביטוח לאומי או שהרווחה והפסיכיאטריה נקרתה בדרכם. יש לדחות ולהוקיע את התפיסה המלצרית ולחשוף את העוול שהיא גורמת לאזרחים.
קישורים:
- חוק לא חוקתי - האשפוז הכפוי , ענבל בר און , NEWS1 , יולי 2009
- מוסד הפסיכיאטריה - סרטן הפוגע בכבוד האדם וחירותו - המאמר "ההיסטוריה של החירות היא ההיסטוריה של הערובות הפרוצדורלית לחירות" , ענבל בר-און , מרץ 2009 , news1 - דברים אלו אשר אמר השופט פרנקפורטר, צוטטו לא אחת בפסקי דינה של רוטלוי אשר בפסיקותיה גיבשה מגילת זכויות דיוניות של האזרח אשר מועמד לאשפוז בכפייה ...
- פדופיליה בפרהסיה בחסות בית משפט לנוער - פקיד הסעד יוסי דיאמנט מתרחץ בים בעירום עם ילד בהשגחתו - פשעי הסחר והפדופיליה שכופים רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער על ילדים ומשפחותיהם נחשפים ע"י ילדים - חדשות 2 - מאי 2012 ...
- דו"ח סלונים נבו: ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין ובתי משפט לענייני משפחה - מאי 2009 - דובר משרד הרווחה פרסם הודעה לתקשורת על דו"ח ועדת סלונים נבו לבדיקת דרכי עבודתן של פקידות סעד לסדרי דין. מדובר בועדה שהוקמה לפני שלש שנים לבדוק תפקודן של פקידות הסעד לסדרי דין. הרקע למינוי הוועדה היו טענות של גורמים שונים בכל הנוגע לעבודתן של פקידות הסעד, העוסקות בגורלה של משפחה וענייני נפשות. כידוע פקידת סעד ראשית לסדרי דין היא רונית צור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה