בידוד לשנתיים וקשירות של 13 שעות ביממה: כך מאפשר משרד הרווחה פגיעה במטופלים , הארץ , אור קשתי , 14.04.2022
בועז, המתמודד עם מוגבלות שכלית, שהה כמעט שנתיים בחדר שבו היתה מיטה בלבד. אלון נקשר בחגורה למיטה בשעות הצהריים והלילה. במשרד הרווחה מסרבים למסור נתונים על היקף הקשירות וההגבלות במוסדות לאנשים עם מוגבלויות, אך מודים כי אין נוהל שמעגן אותן. בינתיים מתרבות העדויות על השימוש בהן בגלל היעדר כוח אדם, ובדיקת "הארץ" מציפה ספקות גדולים לגבי חוקיותן
 |
| חוסה במוסדות משרד הרווחה - אילוסטרציה |
בועז, בשנות ה-40 לחייו, נהג לשכב לבדו בחדרו במוסד לאנשים עם מוגבלות שכלית בגוש דן. המזרון שעליו שכב נראה אכול ומפורר, חתיכות ספוג קטנות נעקרו ממנו בזו אחר זו בהיעדר כל אפשרות לפעילות אחרת. המיטה והמזרון הדק היו החפץ הדומם היחיד בחדר, ובועז - ששמו בדוי, כמו שמות כל המטופלים בכתבה - היה הדייר היחיד בו.
בועז, שמתמודד עם מוגבלות שכלית, חי באותה תקופה בבידוד שנמשך כמעט שנתיים. הוא לא היחיד: בני משפחה של אנשים עם מוגבלות ופעילים בתחום מספרים ל"הארץ" על שורת אמצעי הגבלה במסגרות השונות, מקשירות לזמן ממושך לכיסאות או לכורסאות, מיטות-לול המונעות תנועה - ועד לסגירה בחדרי השינה או נעילה ב"חדרי רגיעה". חלק מהמקרים היו בידיעת משרד הרווחה, אחרים קורים מתחת לרדאר.
ההתנהלות הזאת מתאפשרת, בין היתר, בחסות היעדר מדיניות. לפני כשלוש שנים החל משרד הרווחה לגבש נוהל שנועד להסדיר את הטיפול ב"מצבי התנהגות מאתגרת", שגם בגרסתו "הרכה" כולל אמצעי הגבלה שונים. לפני כשנה הועבר הנוהל לבדיקת במשרד המשפטים, אך לא ברור אם ומתי תושלם. לאחר פניות חוזרות ונשנות, הודה משרד הרווחה כי אין נוהל תקף. ואולם, הוא טען כי הוא פועל "בהתאם לתכלית חוק הפיקוח על המעונות", המחייב "לשמור על שלומם וביטחונם של מקבלי השירות". במשרד המשפטים מסרו כי הם פועלים "להעביר בהקדם התייחסות משפטית לסעיפי הנוהל", אך בחרו שלא להתייחס להיעדר נוהל תקף. מבדיקת "הארץ" עולה כי ספק גדול אם השימוש בקשירות, בידודים ושאר אמצעי ההגבלה עומד בדרישות החוק.
גורמים המעורים בפרטים מתקשים לקבל את השימוש של משרד הרווחה ב"תכלית חוק הפיקוח", כמו גם את פרק הזמן הנדרש למשרד המשפטים לקבל החלטה. בשורה התחתונה, קובע אחד המקורות, "אין כרגע הסמכה חוקית שמאפשרת את אמצעי ההגבלה". "השמירה על שלומם של המטופלים אינה מתיישבת עם פגיעה שיטתית בזכויותיהם. מדובר בהגבלת אוטונומיה והפעלת אלימות ללא סמכות על האנשים המוחלשים ביותר", מוסיף גורם אחר.
 |
| משרד הרווחה בתל אביב. "האחריות על מעשים בלתי חוקיים אלה מוטלת על המשרד", אומרת עו"ד ורד בר מ"בזכות - "צילום: מוטי מילרוד |
עד לפרסום עתידי של הנוהל, מסרבים במשרד הרווחה לאסור על המוסדות הפרטיים להשתמש בשיטות אלה, בטענה כי הדבר "עשוי לגרום לבלבול בשטח", כפי שהסביר מנכ"ל המשרד לשעבר, אביגדור קפלן. מי שמשלמים מחיר כבד על הניסיון הזה להימנע מהסדרת הנושא הם דיירי המסגרות השונות. לפי נתונים מ-2019, כ-17 אלף אנשים עם מוגבלות התגוררו בכ-330 מעונות, הוסטלים ומערכי דיור ברחבי הארץ, המופעלים על ידי מערך מסועף של חברות פרטיות. כשני-שלישים מהמטופלים בדיור חוץ-ביתי הם אנשים עם מוגבלות שכלית.
השמות המוזכרים בכתבה בדויים על מנת להגן על שלומם של המטופלים במוסדות, אולם העדויות מגובות במסמכים שמצויים בידי "הארץ". בני משפחה של מטופלים החוששים מחשיפתם, יודעים שהמחיר על תלונותיהם לא חייב להיות פיזי - הוא עלול גם להביא מוסדות לאיים בהפסקת הטיפול באדם עם המוגבלות, כפי שנעשה בעבר.
תספורת בקשירה
בועז אובחן עם מוגבלות שכלית בגיל צעיר. הוא חי שנים ארוכות עם הוריו במרכז הארץ, נתון לטיפולה המסור של אמו. כשהיה בן 40 היא מתה במפתיע, ובני המשפחה התקשו למלא את מקומה בטיפול בו מסיבות רפואיות שלהם-עצמם. ב-2015 הוא הועבר למעון בשפלה, שם הידרדר מצבו, ולאחר כשנתיים הועבר למוסד בגוש דן בו מתגוררים אנשים עם מוגבלות שכלית.
הנימוק של המוסד לבידוד שאליו הוכנס בועז למשך שנים הוא אלימות כלפי דיירים אחרים. אלא שלדברי מטפלת המתמחה בקידום רגשי ששכרה המשפחה כדי לסייע במצב, הנסיבות שבהן תקף דיירים כלל לא נבדקו על ידי הצוות. הם הסתפקו, לדבריה, בכך שחוסר בכוח אדם לא מאפשר להם להשגיח עליו. התוצאה: ניתוק מתמשך מהסביבה מלבד הפסקות קצרות להאכלתו.
המטפלת, ליאור כנאפו, מספרת כי הבידוד לקח את המיומנויות שהצליח בועז לרכוש כמה צעדים אחורה. "הבידוד נטרל את מיומנויות התקשורת שהיו והעצים את מאפייני המוגבלות - והוביל את בועז להפגין יחס חרד ומתגונן", היא אומרת. לדבריה, איש לא ניסה להסביר לבועז "למה הוא נתלש בגיל 40 מכל מה שהכיר ולאן נעלמה אמו. במוסד טענו כי אינם יכולים לתת מענה אישי לכל האנשים שתחת חסותם".
התגובות החרדות של בועז עוררו חששות והסתייגות נוספים בקרב אנשי הצוות, ומשם, לדברי כנאפו, המצב הידרדר. "הופעלה אלימות באופן שגרתי כדי 'לנהל' את בועז גם בפעולות פשוטות כמו תספורת או גזירת ציפורניים. הן נעשו כשהוא קשור לכיסא ומבועת", היא מספרת. במשך תקופה ארוכה, היא הוסיפה, הדלת לשירותים בחדרו ננעלה בטענה שהוא משאיר את ברז המים פתוח. הוא התבוסס בהפרשותיו, וכך נוספת הצדקה, לכאורה, לבידוד.
 |
| ליאור כנאפו, בשבוע שעבר. "הופעלה אלימות באופן שגרתי כדי 'לנהל' את בועז גם בפעולות פשוטות כמו תספורת או גזירת ציפורניים. הן נעשו כשהוא קשור לכיסא ומבועת" - צילום: אילן אסייג |
בקיץ 2019 תיארה כנאפו את שראתה בחדרו ברשתות החברתיות. "חלון אחד שאינו נפתח, כדי שלא ישליך דרך הסורגים את פיסות המזרון שהוא קורע. חצי מהחלון השני מודבק, כך שנשארה רק מחצית לחמצן - מה לא מותיר הרבה כשהצוות מנקה את הרצפה עם אקונומיקה", כתבה. "בן אנוש חסר ישע הולך ל'צינוק' רק כי בני משפחתו אינם יכולים לטפל בו".
גם מצבו הגופני הלך והידרדר. השבוע סיפרה כי במשך זמן רב בועז נראה "כמו ניצול שואה. הוא ישב מכווץ בפינה, והתפרץ בזעקות שבר כשנכנסו אליו לחדר".
לאחר דיונים ארוכים עם המוסד, הצליחה כנאפו לשכנע את הצוות להכניס לחדר שולחן, כיסא ופח פלסטיק קטן. בועז החל לאכול בכוחות עצמו, הקפיד על הניקיון בחדר והשתמש בשירותים. בהמשך, היא ושותפה אסף אסולין החלו ללוות אותו לטיולים קצרים בחצר. האלימות שיוחסה לו נעלמה בחלקה. ב-2021 נפסק הקשר שלהם עמו, בין היתר בעקבות מגבלות שהוטלו על ביקורים במוסדות לאנשים עם מוגבלות בגלל מגפת הקורונה.
13 שעות וחצי ביממה
אלון חי שנים רבות במוסד בדרום הארץ לאנשים עם מוגבלות שכלית. ממכתב תלונה ששלח ארגון "בזכות" ב-2019 למנכ"ל משרד הרווחה דאז, אביגדור קפלן, עולה כי במוסד החליטו לקשור מטופלים למיטות בחגורה כדי למנוע מהם להסתובב באופן עצמאי. המגבלות חלו במנוחת צהריים, בין 13:30 ל-16:00, ובזמן שינת הלילה, מ-20:00 ועד 07:00 למחרת. הקשירה מאפשרת תנועה מסוימת של הגוף, אך לא קימה.
בניסיון להצדיק את הקשירה טענו במוסד כי בהליכתו של אלון לשירותים בלילה הוא מעיר דיירים אחרים, וכי לא ניתן להשגיח שלא ייפגע. לפי התלונה, איש צוות בלבד אחד היה אחראי בשעות הלילה על כ-50 מטופלים. כתנאי להמשך הטיפול בו, דרשו במוסד כי אלון ייקשר או יקבל באופן שיטתי כדורי שינה. בלית ברירה, הסכימו לכך בני המשפחה.
במשך כמה חודשים נקשר אלון במשך 13 שעות וחצי ביממה - שעתיים וחצי בצהריים ו-11 שעות בלילה - למעט שתי הפסקות קצרות של כמה דקות במועדים קבועים, שבהן איש צוות היה מעיר אותו ולוקח אותו לשירותים. מכיוון שלא הצליח להתאים את הטלת השתן ללוח הזמנים שנכפה עליו, הוא החל לעשות את צרכיו על עצמו. בעקבות כך הולבש בחיתול. כך, בנוסף על הקשירה, נכפה עליו להיות גם במצב סיעודי.
לדברי גורמים הבקיאים בפרטים, במשרד הרווחה ידעו על הקשירה של אלון ואף אישרו אותה, בין השאר בנימוק כי בני המשפחה הסכימו לכך. זו בוטלה רק לאחר תלונה למנכ"ל. איומים בהפסקת הטיפול ודחיקת בני משפחתו של האדם עם המוגבלות להסכים להגבלת התנועה שלו הם פרקטיקה מוכרת במוסדות, שזוכה לפעמים להסכמה בשתיקה מצד עובדי המשרד.
דוברת משרד הרווחה, ענת רז, סירבה למסור פרטים על היקף הקשירות והגבלות התנועה במוסדות לאנשים עם מוגבלות או על הפיקוח בנושא. זאת, על אף שלדבריה "גורמי המקצוע בוחנים כל מקרה לגופו, ומתאימים תכנית מוגנות אישית".
 |
| אביגדור קפלן, ב-2016. עד לפרסום הנוהל, מסרבים במשרד הרווחה לאסור על המוסדות הפרטיים להשתמש בהגבלות בטענה כי הדבר "עשוי לגרום לבלבול בשטח - "צילום: עופר וקנין |
לדברי עובד לשעבר בכמה מוסדות לאנשים עם מוגבלות, יש להבחין בין הגבלה ב"מצבים מסוכנים, שבהם מטופל יכול לתקוף מטפלת", לבין פעילות שגרתית, שקופה כמעט, הנובעת בעיקר ממחסור כרוני בכוח אדם. "לפי התקן, צריך להיות איש צוות על כל שישה-שבעה דיירים, אבל בהרבה מקומות היחס מגיע ל-1:10. בזמן מקלחת, המטפלת ממוקדת במטופל אחד, אז סוגרים חלק מהאנשים בחדרים שלהם. בארוחת בוקר קשה לדאוג לכולם. אז מגבילים חלק מהם לכורסאות. זאת הרוטינה". הוא מתייחס גם למושג רווח במוסדות: מטופלים "לא-שקטים", שיש להגביל אותם. "ההגדרה לא תמיד ברורה. לפעמים הכוונה היא פשוט לאנשים שעושים בעיות", הוא מסביר.
המאבק על היקף הנוהל לטיפול ב"מצבי התנהגות מאתגרת" ופרטיו רק בתחילתו, והוא צפוי להיבחן גם משפטית. בארגונים החברתיים מתנגדים לכל ניסיון להכשיר את שיטות ההגבלה השונות באמצעות נוהל פנימי. לפי עמדה זו, כל פגיעה בזכויות יסוד לכבוד ולביטחון אישי חייבת להיות מידתית, מינימלית, נתונה לפיקוח הדוק, ובראש ובראשונה מוסדרת מכוח חקיקה ראשית. אלא שהטיוטות המתגבשות והנבחנות כבר שלוש שנים עשויות להצביע על כך שמשרדי הרווחה והמשפטים אינם רואים בכנסת תחנה הכרחית.
"לקשירת אנשים עם מוגבלות שכלית במסווה של צורך טיפולי אין בסיס חוקי והיא מהווה הפרה חמורה של עקרונות יסוד בתחום זכויות האדם", אומרת ד"ר שגית מור, ראש המרכז לבריאות, משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה. "מערכת הרווחה ממשיכה להחריג את הנעשה במסגרותיה ולהצדיק את הפגיעה בזכויות בשם ההגנה על האדם והטיפול בו. כך הופכים המוסדות ל'אקס-טריטוריה' שבה מותר מה שאסור בכל מקום אחר. כדי לשנות זאת, נדרשת הפנמה של זכויות אנשים עם מוגבלויות ושינוי סדר העדיפויות החברתי-כלכלי הנוכחי, המביא להפרטה, היעדר משאבים ומחסור שיטתי בכוח אדם".
לפני כשבועיים פורסם ב"הארץ" כי עטרה ספולטר, צעירה עם מוגבלות שכלית, נקשרת לכיסא במרכז טיפולי-סיעודי במבשרת ציון למשך 10–15 דקות, שלוש פעמים ביום, מכיוון שהסייעת המשגיחה עליה זקוקה להפסקה ל"צרכים אישיים" או "התאווררות", ואיש אינו מחליף אותה. מהתכתבות בנושא בין המוסד לבין מפקחים במשרד הרווחה עולה כי האחרונים ידעו על תוכנית הקשירה ולא פסלו אותה. בשבוע שעבר מסר המשרד לעו"ד שרון פרימור, המייצגת את עטרה והוריה, כי ההגבלה לא אושרה על ידיו והופסקה לאחר פנייה למוסד המטפל. במשרד סירבו למסור אם ננקטו צעדים כלשהם נגד המרכז.
אנשי "בזכות", פעילים אחרים בתחום וקרובי משפחה של מטופלים מתארים שיטות הגבלה מגוונות בעקבות ביקורים וסיורים שערכו בשנים האחרונות. אלה כוללות, בין השאר, מיטות-לול שאליהן מוכנסים מטופלים לא רק במהלך הלילה, ולעתים הסורגים מוצבים סביב מזרון המונח על הרצפה, כך שלא מדובר בניסיון להגן על הדיירים מפני נפילה. ישנם "כיסאות/כורסאות הגבלה" שאליהם נקשרים מטופלים באמצעות חגורות. ישנם "חדרי רגיעה", מלאי ספוג ומזרונים הננעלים מבחוץ. מטופלים נסגרים בחדריהם או במתחמים אחרים במוסד לפרקי זמן משתנים, וגם בידוד כמעט מלא - כמו במקרה של בועז. והיו גם מקרים שבהם המשפחה לא יודעת על כל ההגבלות או חושבת שהשימוש בהן מותר - ולכן לא מתלוננת.
היעדר מדיניות
במשך שנים התבססו במשרד הרווחה על שני נהלים פנימיים מ-2007 ומ-2016. הם העניקו לצוות במוסדות המטפלים את החירות להחליט, במגוון סיטואציות, על קשירות והגבלות של אנשים עם מוגבלות שכלית או עם אוטיזם. חיפוש שני הנהלים באתר האינטרנט של משרד הרווחה לא העלה דבר. במשרד סירבו השבוע למסור אם הם עדיין בתוקף, אך נראה כי הם בוטלו: בפברואר 2019 ענה קפלן ל"בזכות" כי מינהל המוגבלויות במשרד "החל לבחון את הנושא לעומקו. במידה שיהיה צורך, נעדכן את הנהלים".
לצד הרמז הראשוני בצורך "לעדכן את הנהלים", דחה קפלן את הטענה כי הקשירות וההגבלות הן פרקטיקה נפוצה במוסדות תחת פיקוחו. "אנו פועלים בכל דרך כדי למנוע פגיעה בזכויות הדיירים (המטופלים, א"ק)", טען. לדבריו, את הגבלות התנועה מאשרים "גורמים רפואיים-מקצועיים, רק במקרים חריגים, ולצורך מענים רפואיים או בשל רמת מסוכנות גבוהה - ובכל מקרה נדרש אישור אפוטרופוס".
עוד כתב אז כי צוות המשרד ילמד "את הפרקטיקה הנהוגה כיום במשרד הבריאות לגבי אנשים עם נכויות נפשיות - ויבצע את ההתאמות המתבקשות". בכך הוא התייחס לשינויים בנהלים שערך משרד הבריאות מאז 2016, אשר צמצמו את סמכות הצוות במוסדות הפסיכיאטריים לקשור ולהגביל מטופלים. השינוי לא קרה מעצמו: קדמה לו ביקורת ציבורית ומשפטית. הנהלים החדשים אסרו על קשירות והשמה בבידודים בנסיבות של מחסור בכוח אדם או כאמצעי טיפולי. לפי הנהלים, אלה מותרים רק במקרים חריגים שבהם "קיים חשש, ברמת ודאות גבוהה, לסכנת חיים או לפגיעה חמורה במטופל או בזולתו". בניגוד לתפיסה במשרד הרווחה, הסמכות העקרונית להגבלה פיזית של אנשים עם מוגבלות נפשית מעוגנת בחוק.
בנובמבר 2019 הושלמה גרסה ראשונה של נוהל "כלים ותהליכים לזיהוי, מניעה ומענה במצבי התנהגות מסכנת" במשרד הרווחה. ואולם, לדברי "בזכות", שקיבלו את הטיוטה להערות, נוסח הנוהל לא מפסיק את הפגיעה בזכויות המטופלים, "ואף מרחיב את טווח האפשרויות לכך". למשל, לפי הארגון, ההגדרות של מצבי הסיכון ושל אמצעי ההגבלה המותרים לשימוש עמומות. באחד הדיונים משרד הרווחה הבהיר כי מבחינתו, "קשירה" לא מתייחסת לשימוש ב"מיטות לול", לכיסאות ההגבלה או לחגירה למיטה באופן המונע מהמטופל לקום ממנה.
חלק גדול מהערות הארגונים השונים הוכנסו לטיוטות נוספות, שהגיעו לידי "הארץ". כך למשל, נקבע כי "יש לצמצם את השימוש, ככל האפשר, בכל אמצעי שיש בו הגבלת תנועה של האדם" וכי אלה יופעלו "אך ורק במקרים חריגים ביותר ורק לצורך מניעת סכנה פיזית ממשית מיידית" למטופל או לאדם אחר. עוד הבהיר הנוהל כי אין להשתמש באמצעי הגבלה "גם לא לבקשת משפחה" או הצוות המטפל. הגרסה האחרונה, מאוקטובר 2021, אסרה להשתמש ב"כיסאות ריתוק", נעילה, קשירה למיטה או לכיסא ומיטות עם מעקה הגבוה מ-45 ס"מ. ואולם, היא התירה בתנאים מסוימים ולפרקי זמן קצובים שימוש ב"סדי ידיים" וב"כיסאות הגנה" בזמן האוכל, וכן ונעילה של "חדר הגנה", שאליו יועבר מטופל כדי למנוע סיכון לאדם אחר.
לדברי עו"ד ורד בר מ"בזכות", אין לאפשר הגבלה של תנועת הידיים או קשירה לכסאות, גם לא לזמן מוגבל, למטרה שאיננה הגנה פיזית. הקלה על צוות בשעת האוכל בגלל היעדר כוח אדם, לדוגמה, לא יכולה להצדיק קשירה. היא הוסיפה כי האפשרות לסגור את "חדר ההגנה" תהפוך אותו לבידוד ולכליאה בפועל, בניגוד לחוק ובניגוד לטיוטת הנוהל עצמה.
"אין הבדל בין 'כיסאות ריתוק' ל'כיסאות הגנה'. מדובר בכיסא מתכת המחובר בברגים לרצפה, שהמטופל נקשר אליו באמצעות חגורות, ומגש אוכל מגביל אותו מקדימה", אומרת עו"ד נעמה לרנר, מנכ"לית "התנועה לעצמאות", המקדמת חיים עצמאיים בסיוע אישי לכל אדם עם מוגבלות. "זה לא 'כיסא הגנה' לדייר אלא 'כיסא נוח' למטפל". לדבריה, אמצעי ההגבלות "מנוגדים לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. שום נוהל לא יכול להכשיר אותם".
בקיץ האחרון פנתה שוב עו"ד בר למנכ"ל קפלן בדרישה לאסור על השימוש באמצעי ההגבלה. בתגובתו התגאה ב"עבודת מטה מתמשכת ומעמיקה" - בפועל השתתפו בה גם נציגים של מפעילי המסגרות הפרטיות לצד ארגוני זכויות אנשים עם מוגבלות - והודה כי "קיים כיום חוסר אחידות בהתמודדות המפעילים השונים עם ביטויי התנהגות מאתגרת מצד מקבלי השירות". הטמעת הנוהל, כתב, "תחייב עבודת שטח משמעותית, תוך מתן מתן זמני התארגנות ליישומו מצד המפעילים השונים". לפיכך, טען, אין גם הצדקה לאסור כעת על המוסדות להשתמש באמצעי ההגבלה לפני שיוחלט דפוס ההגבלה הכולל. "מתן הנחיה כזאת או אחרת למפעילים איננה רצויה ועשויה אף ליצור קשיים נוספים, לרבות בלבול בשטח".
עוד כתב כי משרד הרווחה "מודע לדחיפות בהפצת הנוהל" ו"פועל ללא דיחוי כדי לסיים את גיבושו מהר ככל הניתן". מאז עברו עשרה חודשים. במשרדי הרווחה והמשפטים סירבו השבוע למסור מתי להערכתם יפורסם הנוהל ומה יהיו פרטיו.
"המוסדות לאנשים עם מוגבלות ממשיכים להשתמש באמצעים שגם לגישת המשרד הרווחה עצמו אסורים ופסולים. ראשי המשרד יודעים על כך ושותקים", אומרת עו"ד בר. לדבריה, אמצעי ההגבלה "פוגעים קשות בחירותו של אדם, בכבודו ולעיתים אפילו בשלמות גופו. האחריות על מעשים בלתי חוקיים אלה מוטלת על משרד הרווחה".
לדברי עו"ד שרון פרימור, בעלת משרד עורכי דין המתמחה בזכויות אנשים עם מוגבלויות, משרד הרווחה מבקש להכשיר קשירות ושיטות הגבלה נוספות כדרך התמודדות שגרתית עם אנשים שמצבם מחייב השגחה ותשומת לב יתרה. "מטרתן אינה למנוע סכנה חמורה, שלא ניתן למנוע באופן אחר, אלא לחסוך בזמן עבודה של אנשי צוות ולהטיל מרות על הדיירים ובני משפחותיהם", אמרה. היא הוסיפה כי השימוש ב"מונחים מכובסים", כהגדרתה, של "תוכנית מוגנות" או "כיסאות הגנה" נועד לטשטש "את הניסיון להחביא במסמך מינהלי פנימי מתן סמכויות פוגעניות וגורפות בידי גורמים פרטיים שפועלים למטרות רווח".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה