סיפורו של האבא אבנר (אבני) בן צבי – משרד הרווחה מונע ממני את הזכות להורות

סיפורו של האבא אבנר (אבני) בן צבי – משרד הרווחה מונע ממני את הזכות להורות

סיפורו של האבא אבנר (אבני) בן צבי – יוני 2014

אבנר (אבני) בן צבי מביא את סיפורו האישי החושפני, את חייו, לידיעת הציבור – על מנת שידעו ויכירו מה נעשה לאבות גרושים במדינת ישראל בשנת 2014. אין צורך להאריך ולפרט את החשיבות הציבורית של הנושא, וזאת גם לאור העובדה כי כל זוג מתגרש, מוצא עצמו "מטופל" בכפיה על ידי משרד הרווחה, כשעובדים סוציאליים כופים ומחייבים את הצדדים לבצע על חשבונם מבדקי מסוגלות הורית, אבחונים פסיכיאטריים, אבחונים פסיכולוגיים, הערכות מסוכנות להורים וכל סירוב מצד מי מהצדדים מתפרש אצל העובד הסוציאלי כאי שיתוף פעולה כשהסנקציות נגד אותו צד שלא משתף פעולה נוגדות את חירותו של ההורה. על רקע דברים אלה, ראה עצמו אבני, כבעל החובה לפרסם ולדווח לציבור באופן נכון והוגן על ההליכים המתנהלים בענייניו האישיים, באופן הוגן ומאוזן, תוך מתן ביטוי, כמובן, לעמדות כל הגורמים המתעסקים במשפחתו.

אבני אבא לתאומות בנות 11 שנים. קצין משטרת ישראל לשעבר, איש משרד הבטחון, אדם ללא רבב בנפשו או עברו.

חשיפתו של אבני מערכות שלטוניות שפועלות במשותף: בתי משפט – רווחה.

אבני, אבא נורמטיבי ללא רבב, לא מסוכן חלילה לבנותיו. נהפוך הוא: בכל חוות הדעת של פקידות הסעד וביהמ"ש נכתב עליו: "אב מסור, אוהב ומיטיב עם בנותיו", ולמרות זאת, נמנעת ממנו הזכות להורות. נמנעת ממנו הזכות לאבהות.

אבני פוגש את בנותיו פעם בשבוע, שעה בשבוע, במרכז קשר.

 "כשאתה מגיע בתור גבר גרוש ואתה מתלונן גם נגד הרווחה, גם נגד פקידות הסעד וגם נגד גרושתך – המשטרה, לא עושה שום דבר. חד משמעית!

אני הגשתי תלונות מאוד חמורות על זיוף נגד פקידות הסעד, פקידת הסעד מאיימת עלי כל פעם 'אתה תגיש תלונה, אתה תאיים עלי? אני יגיש נגדך תלונה שאתה מאיים על עובדת ציבור'.

אתה מדבר אליה בקול נעים, אז היא אומרת 'למה אתה מרים את הקול?'

יש לי עסק עם פקידת סעד שהיא ממש לא נורמלית. שמה קרן איפרגן. חד משמעית.

חגגתי יום הולדת 50, ביקשתי מפקידת הסעד שתתן לי לשבת עם בנותיי בקניון מחוץ למרכז הקשר בליווי פקידת סעד שתשב איתנו – סורבתי.

ההורים שלי, אמי ניצולת שואה, כל המשפחה שלה הושמדה בשואה, ההורים שלי בני 80 פלוס, לא ראו את הבנות שלי במשך שנה, הגיעו למרכז קשר בפתח תקוה לפני שלושה שבועות, בדיוק ביום ההולדת של הבנות. ביקשנו כוס מים, להיכנס לפני הזמן. הורים מבוגרים בני 80, לא נתנו לנו להיכנס למרכז קשר. 10 דקות לפני, כאשר גם במרכז הקשר כשההורים שלי נוכחים, ניסו לעשות לנו פרובוקציות.

התברר שבעצם פקידת הסעד מינתה פקידת סעד מיוחדת שהיא משת"פית שלה, על מנת לעורר פרובוקציות במרכז קשר ששמה לאה פאר.

השיא היה שלפני שלושה שבועות, ביקשתי מהבנות להתקשר לסבא-וסבתא מהטלפונים שלי במרכז הקשר, פקידת הסעד לאה פאר לקחה להן את הטלפונים ואמרה אתן לא תתקשרו לסבא וסבתא.

מנסים להלחיץ אותי בכל מיני מבדקים.

ביום חמישי 5/6/14 הזה יש לי שני דיונים. דיון פלילי, על זה ששלחתי מייל לגרושתי, כשהיא היתה מטרידה אותי יום-יום במחשב שלי, שכתבתי שהבן זוג שלה הוא קוף, שתלך לקוף שלה. על זה מדינת ישראל מעמידה אותי לדין פלילי, על מייל שנשלח לגרושתי כשאין לי צו הרחקה ממנה. יש צו הרחקה הדדי מבן הזוג של גרושתי.

הדיון השני, גרושתי המציאה סיפור הזוי, שאני מחזיק אקדח אצלי בבית, שיש לי אמצעי לחימה בבית, שהבת שלי ראתה אצלי מחסניות כדורים, השד יודע מה, וב- 28/7/13 פרצו אלי הביתה 5 בלשים חמושים בצו חיפוש בלתי חוקי בעליל ב- 24:00 בלילה, אמרו שיש להם צו חיפוש, למרות שהשופט קבע שהוא לא מאשר חיפוש. אמרו לי אתה מעוכב, הפכו לי את כל הבית. במגירה מצאו מחסנית אקדח שהיתה 25 שנה במגירה.

אני שירתתי כאיש כוחות הביטחון, נשאתי נשק אישי, אני גם מדריך ירי מוסמך. היו לי 4 אקדחים ברישיון שהופקדו במשטרת ישראל. המשטרה בלחיצת כפתור יכולה לדעת כל זאת, שאני מחזיק ברישיון נשק. כמובן שהאקדח שלי בכלל לא פה. מצאו אצלי את המחסנית, שאלו אותי "מה זה?" אמרתי זה אצלי 25 שנה.

קיבלתי כתב אישום 'אתה מחזיק אמצעי לחימה". סיפור הזוי.

משטרת ישראל בשיתוף עם שירותי הרווחה מנהלת נגדי מסע חורמה. השבוע נפגשתי עם ראש מחלק תביעות ואמרתי לו תגיד לי 'אין לכם מה לעשות, לטרטר אותי יום-יום למשטרה, יום-לבתי משפט?" כל עניין כזה מצריך ממני להפקיד ערבויות כספיות שלא מוחזרות לי.

 גרושתי הגישה נגדי 150 תלונות כזב. כל שני וחמישי נעצרתי. העבודה שלי נפגעה. כתוצאה מהמעצר האחרון, אני גם פוטרתי ממקום העבודה שלי. הסיווג הבטחוני שלי נפגע, רישיונות מקצועיים שלי נפגעו. הדבר החמור ביותר שקרה, בערב סוכות האחרון נעצרתי מעצר שווא בטענה 'שעברתי עם הרכב על יד ביתה של גרושתי', כאשר בכלל באותה השעה, אני הייתי בבית של בת הזוג שלי ברחובות, ואני גם מחזיק קבלה של תחנת הדלק בצומת ביל"ו. הובלתי לתחנת המשטרה ביום שישי במוצאי החג, ונפגשתי עם הסמת"ח עו"ד אסף זילברשטיין.

אמרתי 'על מה אני עצור? איך אני יכול להיות בפתח תקוה בשעה 18:00 כשאני בתחנת הדלק בצומת ביל"ו בשעה 18:00?' אמרו לי זה לא מעניין אותנו. אתה עצור.

כתוצאה מתלונות הכזב נפתחו לי תיקים פליליים. מעולם לא היה לי עבר פלילי. אני איש משרד הביטחון לשעבר. אני מחזיק פה עיטורים מטעם שר הביטחון. אני נכה משטרה. שירתתי במשטרת ישראל, נפגעתי פעמיים בשירות המדינה, גם במשרד הביטחון וגם במשטרת ישראל, והייתי קצין משטרה בעבר.

משטרת ישראל משתמשת בנוהל מעצר אוטומטי. לא מעניין אותה גבר נפגע, לא נפגע.

ב- 6/6/13 ניגשתי לתחנת משטרת פתח תקוה להגיש תלונה על תקיפה של הבנות שלי בידי גרושתי. אני מגיע ליומנאית ששמה איריס ביבי, והיא מכירה אותי 10 שנים ואת הסיפור עם גרושתי. אני מבקש לשלוח ניידת לבית גרושתי, והיא אומרת 'תעוף לי מעל העיניים'. לידה עומד קצין, רב פקד תמיר הלל, שמכיר אותי, ממשטרת פתח תקווה. אני מבקש ממנו לשלוח ניידת לבית גרושתי. אני משמיע לו הקלטה של הבנות שלי בוכות ואת הצעקות שלהן, הווא אמר לי 'תעוף לי מהעיניים'.

כשהוא אמר את זה בפעם השמינית, אני כבר לא שלטתי בכעס שלי. אמרתי: "אם ככה, אני לוקח את החוק לידיים".

באותו רגע הוא אמר לי 'אתה עצור'. נעצרתי. הוכנסתי לחדר מעוכבים בתחנה. הוכיתי על ידי שוטר בשם יונתן כרמי, ללא שום פרובוקציה. הופלתי על הרצפה. נאזקתי בידיים וברגליים ודפקו לי את הראש בדרגש, ואז כשטענתי בפני קצין המשטרה 'על מה אתה עוצר אותי?' הוא צחק.

הובלתי למתקן כליאה הדרים, ולמחרת בבוקר הובאתי בפני השופטת דבורה עטר, להארכת מעצר. כמובן שמנעו ממני להתקשר לעורך דין שלי, אז מי שייצג אותי היתה סנגורית ציבורית. השופטת סירבה לשחרר אותי. המשטרה תפרה לי תיק בטענה שאני אקח אקדח, אהרוג את גרושתי והבנות.

עלי לציין שהאקדח שלי מופקד כבר קרוב ל- 17 שנה במשטרת רמת גן, ולא אמרתי דבר כזה, כי יש מצלמות טלוויזיה בלובי של תחנת משטרת פתח תקווה וכמובן כל דבר מוקלט ומוסרט.

הייתי במעצר בחמישי – שישי – שבת. ביקשתי מהעורכת דין של הסנגוריה, שתעדכן, שתודיע לעורך דין שלי אחיקם גריידי, שיבוא לשחרר אותי.

ב- 9/6/13 עו"ד אחיקם גריידי הגיע לדיון וביקש לשחרר אותי למעצר בית. המשטרה התנגדה. ניסו לתפור לי תיק תקיפת שוטרים, איום על חיי שוטרים, איום ברצח וכד'. כמובן שהשופטת התנגדה לשחרר אותי למעצר בית. המשטרה ביקשה הארכת מעצר, כתבו שיש להם "תסקירים סודיים וכל מיני מזכרים כאלה".

נקבע דיון ל- 2/7/13, כאשר העורך דין שלי מבקש קצינת מבחן ולשחרר אותי למעצר בית בבית של ההורים שלי בבאר שבע. שתבינו, אבי, מנהל בכיר בכור האטומי בדימונה. כל המשפחה עובדת במשרד הביטחון. יש לי עיטור ממשרד הבטחון.

השופטת סירבה, ואז נקבע דיון אצל השופט ד"ר עמי קובו. אנחנו מופיעים לדיון, אני והעורך דין שלי. טענתי בפני השופט שלא אמרתי את מה שאמרו שאמרתי. עורך הדין המליץ לי להודות במשהו שלא עשיתי, על מנת להשתחרר מהמעצר, כי אם לא הייתי מודה, הייתי נמצא בהארכת מעצר תשעה חודשים. על פי חוק עד להעמדה לדין ניתן לעצור עד תשעה חודשים.

אז הודיתי במשהו שלא עשיתי והשופט גזר עלי מאסר בפועל חודשיים ימים מיום המעצר. הווי אומר שאם נעצרתי ב- 6/6/13 אז ישבתי במאסר עוד שבועיים ימים.

במעצר יצרתי קשר עם הבנות שלי. מפקד מתקן הדרים, מפקד הכלא הגיש תלונה נגד גרושתי במשטרת פתח תקוה כשהוא שמע את ההקלטה. כשאתה מתקשר ממתקן שב"ס כל השיחות מוקלטות. הוא דיווח למערך הסוציאלי, ועובדים סוציאליים של השב"ס פנו לפקידות הסעד. מפקד הכלא משה אוחיון, בכבודו ובעצמו שלח 2 ניידות משטרה לבית של גרושתי לבדוק מה קורה עם הבנות שלי.

השתחררתי מהכלא ב- 22/7/13, כשבאותו יום כשהשתחררתי, רצתי לראות את הבנות. לא הייתי מורחק מהבנות, ולמחרת כשהתאוששתי, רציתי לקחת את הבנות שלי מהבית של גרושתי, ומכאן התחיל כל הבלאגן עם פקידות הסעד.

גרושתי פנתה לבית המשפט במעמד צד אחד, להוציא נגדי צו הרחקה אצל השופט ויצמן. הגענו לדיון כאשר מה- 22/7/13 ועד ל- 1/9/13 לא ראיתי את הבנות כלל, לא יכולתי להתקשר אליהן ולא לדבר איתן.

השופט אמר לגרושתי: "אני לא מאמין לך. את לא דוברת אמת. אני מכיר אותך מתרגילים קודמים שלך", ואז היא אמרה לו: "אתה יודע שהיום נרצחה אישה עם שתי הבנות שלה?" הרצח שהיה במושב בדואי בצפון, ועל זה הוא הוציא לי צו הרחקה מהבנות וממנה עד לתאריך 26/11/13.

באותו יום הגשתי בקשה למשמורת מלאה על הבנות שלי. נקבע דיון אצל השופטת יוכבד גרינוולד.

ב- 4/11/13 הגיעה גרושתי מלווה במנהלת מרכז הקשר ופקידות הסעד. מה שקרה בפועל, שירותי הרווחה הגישו בקשה לצו נזקקות על בנותיי, כדי למנוע ממני לקבל משמורת על בנותיי.

מה שקרה בפועל, שירותי הרווחה הגישו בקשה לצו נזקקות לבית המשפט.

השופטת קיבלה את טענותיי וביטלה את צו הנזקקות.

מה התברר לי? שבזמן שאני הייתי עצור, גרושתי פנתה לשירותי הרווחה. היה לנו הסכם כתוב שאסור לנו לפנות לשירותי הרווחה, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין של בית המשפט, שגרושתי לא תפנה למשרד הרווחה, אנחנו לא מעוניינים בשיתוף של הרווחה, ובעצם מה שהחליטה השופטת זה להחזיר את הסמכויות של פקידות הסעד.

ב- 4/11/13 כמה דקות לפני הדיון, מעדכנת אותנו השופטת שהחליטה למנות אפוטרופוא לדין ששמה עו"ד סיגל יוריסטה. מאוד חשוב לי לדבר גם על כדורים פסיכיאטריים, כי מתברר שהילדה קיבלה כדורים בתקופה שנעצרתי.

במהלך הדיון התברר שבעצם שירותי הרווחה עשו יד אחת עם גרושתי ופעלו להוציא צו נזקקות על מנת לנטרל את הבקשה למשמורת שאני הגשתי, כי ברגע שיש צו נזקקות, אין דיון במשמורת, ואז הצלחתי לנטרל אותם. לתדהמתי, התברר לי שגרושתי פנתה לקופ"ח לאומית בפתח תקווה בטענה שהילדה סובלת מ- OCD הפרעת אישיות, ואז רופאה שהיא בכלל לא פסיכיאטרית ד"ר מיטלר, והחליטה לתת לילדה כדורי פריזמה, מבלי שאני נוכח בבדיקה.

פניתי לשופטת ואמרתי: 'איך נותנים לילדה כדורים פסיכיאטריים עם תופעות לוואי?' השופטת הזדעזעה והוציאה צו בו היא אוסרת לתת לילדה סמים פסיכיאטריים.

שבוע לאחר מכן, אני מקבל טלפון מבית החולים שניידר: "הבת שלך נמצאת בחדר מיון בבית החולים, תגיע דחוף".

התברר כי הילדה פנתה ליועצת בית הספר ואמרה לה: 'אני לא רואה את אבא שלי, אני עולה על הגג וקופצת'.

לקחו את הילדה מבלי שאני יודע על כך, שירותי הרווחה וגרושתי, לבית חולים שניידר, והילדה נבדקה על ידי פרופסור בשם ד"ר אפטר אלן, מנהל מחלקה פסיכיאטרית, והוא קבע שלילדה אין שום דבר. הילדה תשוחרר.

למחרת 27/11/13 אמרת לי עו"ד דנה בר נר, נגמר לך צו ההרחקה, אתה יכול לדבר עם הבנות שלך. בעקבות ההמלצה של עורכת הדין שלי, שלחתי הודעת סמס לבנותיי, והלכתי לראות את בתי בבית החולים. בבית החולים גרושתי ראתה אותי והתחילה להתפרע.

נעצרתי על ידי הקב"ט והוזנקה משטרה, ועוכבתי לחקירה. נאמר לי שיש נגדי צו הרחקה, ושאני עצור. אמרתי להם: 'אין שום צו הרחקה' ועורכת הדין שלי דנה בר נר שוחחה עם הקב"ט. השוטרים התקשרו ליועץ המשפטי, הוא בדק ואמר 'שחררו אותו. אין נגדו צו הרחקה'. שעה 24:00 בלילה, אני מקבל טלפון ממשטרת פתח תקווה "תגיע דחוף". אני מגיע לתחנה: "אתה עצור על הפרת הוראה חוקית – צו הרחקה". אני מזעיק את העורך דין שלי, והוא מגיע למחרת בבוקר, אומר לשוטרים: "לבחור אין שום צו הרחקה. אני העורך דין שלו. אין שום צו".

נעצרתי ל- 26 שעות כבול בידיים וברגליים באזיקים בחדר מעוכבים, ללא מים, ללא אוכל, ולמחרת הופעתי לפני השופטת ריבה ניב, ששחררה אותי בערבות של 500 ש"ח, למרות שלא היה שום צו הרחקה. הייתי עצור מעצר שווא.

ואז, הגשתי בקשה לבית המשפט. הגענו לדיון ב- 24/2/14. השופטת אמרה:

"אני נותנת טיפול תרופתי לבת שלך. תרצה או לא תרצה, לא שואלת אותך. אני שומעת מה שפקידות הסעד אומרות".

זעקתי שהשופטת עושה עוול לילדה. שאין לה שום בעיה, מוציאה עשר בכל מבחן. מה אתם עושים? אתם משגעים את הילדה.

מבית חולים שניידר הוחלט לאשפז את הילדה בבית חולים נס ציונה, אשפוז כפוי מבלי שאני יודע על כך.

עליתי על זה שיש קשר ישיר בין השופטת עצמה לבין מנהל המערך השירות הסוציאלי מנהל בית החולים נס ציונה בועז גרינוולד ולשופטת יוכבד גרינוולד.

הילדה אושפזה והשופטת הוציאה צו שאסור לי לפנות לבית החולים. באותה התקופה הופיעו סרטים מזוויעים על בית חולים נס ציונה. פניתי לתקשורת, פניתי לנעמה לנסקי, ואז מונתה ועדה פסיכיאטרית. הילדה אושפזה ב- 6/1/14, על פי חוק אסור לאשפז ילד מעל שבוע בלי צו בית משפט. ב- 16/1/14 הופענו בוועדה פסיכיאטרית, והוחלט לשחרר את הילדה. ברגע שהילדה שוחררה, היא נכנסה אל הרכב שלי, ואז פקידת הסעד צעקה:

"מה אתה יושב עם הבתל שלך באוטו, יש לך צו הרחקה". הילדה צעקה עליהם: "תעזבו אותי. זה אבא שלי".

גם היום כשהגעתי למרכז הקשר 2/6/14 הבנות שלי תקפו אותי, אמרו לי שיש להן אבא חדש, המעניין הוא, ששעתיים וחצי לפני הפגישה שלי עם הבנות במרכז קשר, פגשה אותן, כביכול באקראי פקידת הסעד, בבית הספר של הבנות שלי. הילדות מוסתות על ידי פקידת הסעד. הן מנסות בכל מחיר לדחוף אותי לבדיקת מסוגלות הורית, שעברתי כבר. אין שום קביעה חס וחלילה שאני אב מסוכן. נהפוך הוא. שירותי הרווחה וגם בית המשפט קובעים שאני אבא מסור, אוהב ודוגא. אז למה אתם מרחיקים אותי מהבנות שלי?!

לי נראה שבאופן אישי פקידות הסעד מנסות לחטוף את הבנות, חד משמעית, או לייצר עבודה למרכז קשר. הבנות חוזרות ואומרות 'לא רוצות לראות את אבא שלנו במרכז קשר. רוצות לראות אותו בקניון'.

פקידת הסעד איפרגן מאיימת עלי כל שיחה, כשאני שואל שאלות על התרופות הפסיכיאטריות, כי הן יודעות שבוצעו מעשים פליליים. השופטת גרינוולד זייפה פרוטוקולים ותאריכים, על מנת שיתאימו לתאריכים של צו ההרחקה. הדבר נחשף בבית משפט מחוזי לוד על ידי השופטת ורדה פלאוט, והיא מתחה עליה ביקורת חריפה וביטלה את צווי ההרחקה.

שופטת נוער לקחה את תיק התנ"ז, ערבבה אותו עם תיק התמ"ש. עשתה מיש-מש. הבינה שהיא לא יכולה להוציא לי צווי הרחקה בתיק התמ"ש, אז היא הוציאה לי בתיק הנזקקות, כשאין שום סיבה נראית לעין למה אני אמור להיות מורחק מהבנות שלי.