בנובמבר 2009 פנתה לנציבות ח"כ מרינה סולודקין והלינה על שלא הוקמה מצבה על קברו של אזרח ישראלי ערירי שנפטר בדצמבר 2004 והובא לקבורה בבית העלמין של קיבוץ כפר מסריק (להלן - המנוח).
לטענת חברת הכנסת, היא פנתה לגורמים רבים - ובהם המשרד לשירותי דת, המוסד לביטוח לאומי, המועצה האזורית מטה אשר שבתחום שיפוטה נמצא הקיבוץ ורכז בית העלמין בקיבוץ - בבקשה שיטפלו בהקמת מצבה על קברו של המנוח, אך פניותיה לא נשאו פרי, ואף שעברו כחמש שנים מאז פטירת המנוח נותר הקבר ללא מצבה.
בהתאם לחוק משלם המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) דמי קבורה בעד כל נפטר, אך התשלום אינו מיועד להקמת מצבה, ובדרך כלל משפחת הנפטר מטפלת בהקמת המצבה ומממנת את הקמתה. כדי למנוע מצב שבו ייוותרו קברים ללא מצבה, חתמו בשנת 1994 המוסד לביטוח לאומי והממשלה על הסכם למימון הקמת מצבות לנפטרים גלמודים (להלן - הסכם המימון). בהסכם נקבע כי המוסד ישלם ל"חברה כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) התשל"ו-1976" מענק להקמת מצבה אם היא עמדה בתנאים מסוימים, ובהם שנחתם בינה ובין המוסד הסכם להקמת מצבות.
המוסד הבהיר לנציבות כי על פי הסכם המימון הוא רשאי לחתום על הסכם להקמת מצבות רק עם חברה שהמשרד לשירותי הדת נתן לה רישיון לעסוק בקבורת נפטרים, וכי מאחר שאין לקיבוץ רישיון כאמור הוא לא חתם אתו על הסכם מימון ואף אינו יכול לשלם לו מענק עבור הקמת המצבה למנוח.
המשרד לשירותי דת אישר כי לקיבוץ אין רישיון לעסוק בקבורת נפטרים, וכי לא נראה כי רישיון שכזה יינתן לו בזמן הקרוב.
המוסד הבהיר כי נוכח האמור לעיל ולמרות רצונו לסייע, לא עלה בידו למצוא פתרון למקרה כאוב זה.
הנציבות הטעימה לפני המוסד כי לא ראוי שטרם הוקמה מצבה על קברו של המנוח, אשר נפטר לפני יותר מחמש שנים, וכי יש למצוא בהקדם את הדרך הראויה למימון הקמתה.
בעקבות התערבות הנציבות הודיע המוסד כי מאחר שהקיבוץ אינו יכול לטפל בהקמת המצבה, הוא דאג לכך שחברה אחרת החתומה עמו על הסכם מימון להקמת מצבות לנפטרים גלמודים תקים מצבה על קברו של המנוח. מעקב הנציבות העלה כי המצבה אכן הוקמה.
לטענת חברת הכנסת, היא פנתה לגורמים רבים - ובהם המשרד לשירותי דת, המוסד לביטוח לאומי, המועצה האזורית מטה אשר שבתחום שיפוטה נמצא הקיבוץ ורכז בית העלמין בקיבוץ - בבקשה שיטפלו בהקמת מצבה על קברו של המנוח, אך פניותיה לא נשאו פרי, ואף שעברו כחמש שנים מאז פטירת המנוח נותר הקבר ללא מצבה.
בהתאם לחוק משלם המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) דמי קבורה בעד כל נפטר, אך התשלום אינו מיועד להקמת מצבה, ובדרך כלל משפחת הנפטר מטפלת בהקמת המצבה ומממנת את הקמתה. כדי למנוע מצב שבו ייוותרו קברים ללא מצבה, חתמו בשנת 1994 המוסד לביטוח לאומי והממשלה על הסכם למימון הקמת מצבות לנפטרים גלמודים (להלן - הסכם המימון). בהסכם נקבע כי המוסד ישלם ל"חברה כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) התשל"ו-1976" מענק להקמת מצבה אם היא עמדה בתנאים מסוימים, ובהם שנחתם בינה ובין המוסד הסכם להקמת מצבות.
המוסד הבהיר לנציבות כי על פי הסכם המימון הוא רשאי לחתום על הסכם להקמת מצבות רק עם חברה שהמשרד לשירותי הדת נתן לה רישיון לעסוק בקבורת נפטרים, וכי מאחר שאין לקיבוץ רישיון כאמור הוא לא חתם אתו על הסכם מימון ואף אינו יכול לשלם לו מענק עבור הקמת המצבה למנוח.
המשרד לשירותי דת אישר כי לקיבוץ אין רישיון לעסוק בקבורת נפטרים, וכי לא נראה כי רישיון שכזה יינתן לו בזמן הקרוב.
המוסד הבהיר כי נוכח האמור לעיל ולמרות רצונו לסייע, לא עלה בידו למצוא פתרון למקרה כאוב זה.
הנציבות הטעימה לפני המוסד כי לא ראוי שטרם הוקמה מצבה על קברו של המנוח, אשר נפטר לפני יותר מחמש שנים, וכי יש למצוא בהקדם את הדרך הראויה למימון הקמתה.
בעקבות התערבות הנציבות הודיע המוסד כי מאחר שהקיבוץ אינו יכול לטפל בהקמת המצבה, הוא דאג לכך שחברה אחרת החתומה עמו על הסכם מימון להקמת מצבות לנפטרים גלמודים תקים מצבה על קברו של המנוח. מעקב הנציבות העלה כי המצבה אכן הוקמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה