קלונם של פקידי הרווחה - סיפורה של נערה נמלטת מהשירותים החברתיים בעיריית כרמיאל

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג - מערכת רווחה מופקרת
יצחק הרצוג - מערכת רווחה מופקרת
אפריל 2010 - סיפורה של נערה שנאלצה להימלט לתורכיה מציפורני רשויות הרווחה בעיריית כרמיאל. כדי להציל את גופה ונפשה. מתוך הבלוג "והרי אני היום שנה אחרי"

שלום, שמי ס', בת 15, נמלטת רווחה.

לפני כפחות משבוע, חגגתי עם משפחתי המדהימה שנה ליום בו ברחתי מפנימיית "טוביה" בקיבוץ הרדוף, פנימייה טיפולית שיקומית כביכול אשר מנוהלת כיום ע"י משרד הרווחה. לפנימייה זו לרוב נשלחים קטינים עם תגיות כזב כגון "זקוקים לשיקום", "פגועי נפש", "באים מרקע משפחתי מתוסבך" והרשימה המומצאת עוד ארוכה. אם נניח לרגע שאלו הן התגיות הכנות, האם הייתם, בתור בני אדם עם ראש על הכתפיים, שולחים נערה עם ממוצע 96 בתעודה בחטה"ב, שלא "מבריזה", לא מעשנת ולא נוגעת בסמים, שהחטא היחיד שפשעה הוא להיוולד למשפחה עולה תמימה, שבדומה לשליש ממדינת ישראל עברה גירושין, לאשפוז "דחוף" כביכול במחלקה פסיכיאטרית לנוער, ולאחר מכן שולחים אותה הרחק מביתה ומסביבתה הטבעית לפנימייה מבודדת, שם תהיה כאחד עם עתידם של "מקרים אבודים"?

האם הייתם נותנים לעתידה של נערה כזו להתכווץ עד כדי גולם?

אני שנה לאחר הבריחה, שנה שאני לא לוקחת סמים פסיכיאטריים, (למרות התנגדותם הנחרצת של "הגורמים המטפלים" להפסקתם), מודה ששנה זו בהחלט לא הייתה שנה שכולה דבש. ראשית, מעבר לשלושה חודשים נאלצתי להסתתר מפני הרווחה והמשטרה, על לא עוול בכפי. עוולי היחיד היה רצוני העז לחופש, ולפיכך התנגדותי הנחרצת לחזור לפנימייה למרות איומיו של פקיד הסעד יצחק מעוז מלשכת הרווחה כרמיאל שייקח אותי בכוח משטרתי. אם למנוע מעצמי להפך לצאן לטבח ולסיבה למילוי כיסם הפרטי של העובדים הסוציאליים הינו פשע ו/או עבירה על החוק, הרי שכל החוקים במדינת ישראל הינם טפלים ככזב וכשטות אחת גדולה ולא כחוקי סדר בממשלה ראויה כי אם דיקטטורה. כל השנה הזו הינה שנת שיקום מבחינתי, שנת מעבר ממה שניסו לעשות ממני, חזרה אל משהייתי. בחלט, לא תהליך פשוט לאחר הנזק הרב כל כך שנגרם.

למרות כל אלה, קשיי ההסתגלות הטבעיים של מעבר בגילי לארץ אחרת, הינם גן עדן עלי אדמות יחסית לאשפוז ופנימייה טיפולית ללא צורך, אשר פקידי הסעד ראו בה כביכול דבר חיוני לתפקודי בתור בן אדם.

הרפובליקה הטורקית בה נולדתי – הצילה את חיי

הטראומה גרמה לי לדפוסיי מחשבה בעלי כיוונים ונסיבות שונות משהו מרוב הנערים בגילי בעקבות סגנונות מחשבה שגויים אשר ניסו לשטוף בהם את מוחי, ואילו אני עשיתי כל שביכולתי להתנגד אליהם. עקב כך נהייתי אדם מרדני יותר מתמיד, וכעת אני במצב של ניכור כל פרט המזכיר לי דפוסיי מחשבה הזויים אלו.

כגון: לעולם לא אכניס מוצרים אורגניים לביתי, עקב היות פנימיית "בית טוביה" בהרדוף פנימייה המאמינה בשיטה זו.

מבדיקות דם נהייתה לי טראומה קיצונית, לאחר שעברתי בדיקת דם באונס במחלקה הפסיכיאטרית המכנה עצמה "היחידה להדרכת הילד והמשפחה" בבית החולים הממשלתי בנהריה, שנעשתה אך ורק לשם בירור המינון של הסמים הפסיכיאטריים בדמי, קרי האם דילגתי על ההרעלה העצמית אשר נכפתה עליי בזמן הסופ"ש או לא. אני חיה כיום בטראומות, "רשימות שחורות" של דברים שלעולם לא אגיד או אציין בעקבות העובדה שהם מזכירים לי את הזמנים הקשים שנאלצתי לעבור. בעקבות הבגרות היתרה שנאלצתי להפגין בזמנים בהם הבנתי בגיל כה צעיר שאם אין אני לי מי לי, כיום אני מודעת לעובדה שמה שנותר לי מגיל ההתבגרות דינו לחכות שחבריי לגיל יתבגרו סוף כל סוף. אינני מסוגלת "להנות מהרגע" ככל נער ונערה בגילי או כפי שיכולתי לפני התפרצותה הבוטה של הרווחה בחיי. איש כבר לא יוכל להגדיר את מחשבותיי והדברים שעברתי בעבר והשפעתם על ההווה כ"דברים שכל ילד בגילי עובר". לא, לא כל ילד בורח ממדינה אחת אל מדינה אחרת, בכוחות עצמו, ונאלץ להתחיל ה-כ-ל מאפס, ועוד עם טראומה בסדר גודל כזה. לא כל נער ונערה יבינו על מה אני מדברת במאמר הזה בכלל, שרוב הסיכויים שכלל לא יגיע לאוזניהם. הפכו אותי מנערה "במצב טוב", לנערה אסופת קרבות. ולעתים אני שואלת את עצמי, "למה? למה כל כך מוקדם?"

אני במצב שאני נאלצת להתחיל את חיי מחדש, בארץ חדשה. בבית הספר הפרטי של הקהילה היהודית בו אני לומדת, כולם כבר מכירים את כולם מגיל קטן. ישנם אפילו חברים שמכירים אחד את השני מאז היוולדם, כך שברור שלא קל להיכנס חברתית לקבוצה כמעט סגורה שכזאת.

כיום אני בכעס על אימי שרצתה לעזוב את טורקיה בהיותי בת שנה וחצי ורצתה לעלות לישראל. אני רואה כיום בעלייה זו בזבוז זמן שגרם לכלום מלבד נזק, עובדים סוציאליים נצלנים, מעבר טראומה אשר ביגר אותי יתר על המידה בספיד, על קשיים לעתים בדיבור השפה הטורקית באופן שוטף יחסית לחבריי לכתה, והפסד כואב מן העובדה שהייתי יכולה להיות חלק בלתי נפרד מבית ספרי ככולם. לא הייתי נאלצת להתחיל כאן מחדש אילולא עשתה הרווחה כל שביכולתה בכדי לסמן אותי כנערה בתגיות המשפילות, הנחותות וחסרות האונים ביותר במדינת ישראל.

אני קוראת בזאת למחוקק לשנות בדחיפות את זכויותיהם הכמעט בלתי מוגבלות של העובדים הסוציאליים ולמזערן עד כדי פחות מעשירית, עקב השימוש הלא מבוקר בהן לרעה ו/או להונאותיהם האישיות. אני קוראת בזו לציבור הישראלי ולנבחריו להוקיע את העובדים הסוציאליים מן החברה ומסדר היום ולהגדיר את הוצאתן השרירותיות בדרגה מכפירה של ילדים מביתם והפרדתם ממשפחתם ומסביבתם הטבעית כפשע לכל דבר, ואת משרד הרווחה לרוקן מעובדים ממלאי כיסאות אוכלי חינם, אשר ללא בושה חיים על חלק מכספי משלמי המסים ומזיקים לו בחלק השני, ונהיים לגורם מרכזי בהידרדרות עתיד ילדינו ומדינת ישראל כולה אשר עתידה נטול כיום על כף המאזניים כמעט מכל נקודת מבט אפשרית.

קישורים:

ועדה לזכויות הילד בכנסת - קבלת החלטות תחת לחץ

יולי 2010 - פרשת רצח שלשת הילדים בידי אביהם בנתניה זעזעה השבוע את המדינה. משפחת אם הילדים האשימה את רשויות הרווחה ברצח הילדים משום שאלו לחצו על האם לאפשר מפגשים ללא פיקוח עם האב, ולא יילקחו ממנה הילדים. רשויות הרווחה טענו כי הם פעלו ע"פ חוות דעת פסיכיאטריות של משרד הבריאות וע"פ הנהלים המקובלים. במשרד הבריאות השיבו כי החלטה מחוות דעת פסיכיאטרית "לעולם נכונה לרגע נתון", או במילים אחרות חלפו מספר שבועות מאבחון האב ועד פגישתו עם ילדיו ולכן חוות הדעת הפסיכיאטרית אינה תקפה.
כמו בכל אירועי רצח ילדים משרד הרווחה הביע זעזוע עמוק והכריז כי בבדיקה ראשונית שביצע עובדי הרווחה פעלו כשורה. במקביל ביקשו נציגיו השונים תוספת סמכויות ומשאבים על מנת שיוכלו למנוע הישנות מקרים אלו בעתיד ככל שניתן.

חה"כ דני דנון יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת פנה למבקר המדינה בבקשה לבדוק אם היה אפשר למנוע את רצח ילדי משפחת בן דרור אילו יושמו המלצות ועדה בראשות סמנכ"ל משרד הרווחה מוטי וינטר שהוקמה לאחר רצח הילדה רוז פיזם. מדובר בוועדה בין משרדית שנועדה להמליץ על תפיסות חדשות לאיתור קטינים הנמצאים בסיכון ודרכים להצלתם מאסון אפשרי, תוך מתן סמכויות ומשאבים נוספים לרשויות הרווחה.
ח"כ דנון ביקש מהמבקר גם לבדוק מדוע המלצות הוועדה הבין משרדית לא יושמו עד כה ומה ניתן לעשות בכדי לשנות מצב זה.

נשאלת השאלה האם יישום המלצות הוועדה הבין משרדית אפקטיבי?

המלצות חשובות ומשמעותיות הומלצו ע"י ועדות מזה כעשר שנים ויותר: חוק זכויות הילד ע"פ אמנת זכויות הילד שמדינת ישראל חתומה משנת 1991 – ועדת רוטלוי, ומינוי נציב תלונות ציבור חיצוני בלתי תלוי על מערכות הרווחה: פקידי סעד, עובדים סוציאליים, פנימיות ומעונות ועוד – ועדת גילת (2002), ועדת רוטלוי (2003), ועדת סלונים נבו (2009).

ליקויים חמורים על עבודת פקידי סעד לסדרי דין צוינו בדו"ח ועדת סלונים נבו. בעלי הדין שעניינם נבדק על ידי פקידת הסעד, אינם מקבלים את התסקיר שנכתב בעניינם, ואינם יכולים לערער עליו, אלא לאחר שהוגש לבית המשפט המקבל את המלצות התסקיר בד"כ במלואן; כתיבת תסקירים ללא מעקב, פיקוח, בקרה, תיעוד, ללא קיום הוראות התע"ס, ללא אבחנה ברורה בין עובדות לדעות, לא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך - אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן. העדר פיקוח וביקורת על עבודת פקידי הסעד תוך מתן גיבוי מוחלט במקרה של תלונה או ערעור, ועוד.
כיצד פקידי הסעד ובתי המשפט יכולים להגיע למסקנה או החלטה אפקטיבית וטובה אם אינם מבחינים בין עובדות לדעות, ואינן טורחים כלל לבדוק את עצמם. שאלה נוספת האם תוספת משאבים וסמכויות לפקידי הסעד יסייעו בקבלת החלטות טובות אם ממצאי ועדת סלונים לא מיושמים.
ועדת סלונים נבו המליצה על מינוי אומבודסמן חיצוני בלתי תלוי על פקידי הסעד, משרד הרווחה לא יישם את ההמלצה.

חוק זכויות הילד, ומינוי אומבודסמן על רשויות הרווחה הם יישומים ראשונים במעלה ומובנים מאליהם ברוב מדינות העולם המתקדמות. ואולם במדינת ישראל מסיבות לא ברורות לא יושמו המלצות אלו. אי מימוש המלצות אלו גורם מידי יום תסכול וחוסר אמון במערכת הרווחה, הרס הפרט והמשפחה. דוגמאות הן כליאת ילדות בצינוק במוסד מסילה עם קיא ושתן, אונס ילדים במעון מקי"ם, אונס ילדה והדבקתה באיידס במוסד של אקי"ם בשרון, אשפוז עשרות ילדים במוסדות פסיכיאטריים שלא לצורך, פרשת חוות שדה בר ועוד

מן הראוי כי מקבלי ההחלטות יפשפשו באוסף המידע והניסיון הרב שהצטבר במהלך עשרות שנים ויקבלו החלטות באופן מובנה ומסודר ע"פ סדר עדיפויות, ולא יפעלו באופן אמוציונלי רגעי, או ע"פ שיקולים זרים כאלו ואחרים.

קישורים:

המשפחה: לשכת הרווחה כפר יונה אחראים לרצח הילדים

עובד סוציאלי אלברט מור - כפר יונהיולי 2010 - פרשת רצח שלשה ילדים בידי אביהם. גליה סיבוני שניחמה את אחותה, הפנתה אצבע מאשימה לעבר רשויות הרווחה. לדבריה, האם קיבלה מסרים מגורמי הרווחה, שאם לא היא לא תאפשר לאב לראות את ילדיו, ילדיה יילקחו ממנה. "הוא אדם מטורף, ואנחנו ידענו את זה", אמרה סיבוני. "מי שאשמה פה זו רק הרווחה. הם כל הזמן איימו עליה שאם היא לא תיתן את הילדים לאבא, הם ייקחו לה אותם. כמה שהיא התחננה כל הזמן איימו עליה שייקחו לה את הילדים".

פקיד הרווחה מאשימים את שירותי בריאות הנפש - העו"סים הם שליחים

גורמים בשירותי הרווחה שמעורים בטיפול באיתי ולילך בן דרור הפנו אתמול את האצבע המאשימה לעבר שירותי בריאות הנפש. בחוות דעת שהועברה לפני שלושה חודשים מבית החולים הפסיכיאטרי "לב השרון" בפרדסיה לשירותי הרווחה, נקבע כי האב אינו מסוכן לעצמו או לסביבתו, ועל כן אין מניעה שייפגש עם ילדיו ללא השגחה.
.

.
חוות דעת פסיכיאטרית - המלצה שהחשוד ברצח יפגוש את ילדיו ללא פיקוח

בחוות דעת שמסרה הפסיכיאטרית שטיפלה בבן דרור בסוף אפריל, נכתב כי זה חודש וחצי מצבו של האב יציב, וכי החל בחיפוש עבודה. כמו כן ציינה הפסיכיאטרית כי ניכר קשר טוב עם משפחתו, וכי אין מניעה מקיום מפגשים עם ילדיו מחוץ למרכז הקשר. המלצה זו, שבסיכומה נכתב כי האב אינו מסוכן לעצמו או לסביבה, הובילה למפגשים מחוץ למרכז הקשר. לפני חודש, כשאמה של לילך מתה, אף ביקשה האם כי ילדיה ישהו במהלך השבעה אצל אביהם.

בני הזוג לשעבר בן דרור היו מוכרים לשירותי הרווחה בכפר יונה עקב סכסוך ביניהם, סכסוך שהוביל לגירושין. בדיון בבית משפט לענייני משפחה נכנס לתמונה פקיד סעד לסדרי דין, על מנת לקבוע משמורת על הילדים. גורם המעורה בפרשה מספר כי "מכיוון שהאב מאושפז בגין מצב דיכאוני והיה בטיפול בבית חולים פסיכיאטרי, החליטו באגף הרווחה כפר יונה כי המשמורת תהיה של האם - והאב יוכל לפגוש את הילדים במרכז קשר - מרכז שבו המפגשים עם ההורה מתקיימים בהשגחה".

בית המשפט קיבל את המלצת גורמי הרווחה, והפגישות החלו והתנהלו כסדרן. לפי שירותי הרווחה, לפני כמה חודשים אף טענה האם כי האב קיבל טיפול, והקשר שלו עם הילדים טוב. כמו כן, הגיעו דיווחים חיוביים ממרכז הקשר, לשם היה בא איתי עם אביו, סבם של הילדים. לפי שירותי הרווחה, האם אף הביעה נכונות שהילדים יישארו ללון אצל אביהם.

בשירותי הרווחה אומרים כי ביצעו ליווי ומעקב צמוד על המשפחה, "ובסך הכל נראה היה שהאב והילדים מתקשרים בצורה טובה מאוד. הוא היה מתייצב בזמן לכל מפגש, ולא היו דיווחים בעייתיים".

במארס פנה האב בבקשה להיפגש עם הילדים גם מחוץ למרכז הקשר. בתגובה פנו שירותי הרווחה לקבלת חוות דעת של הגורמים המוסמכים בבית החולים הפסיכיאטרי בפרדסיה. בחוות דעת שמסרה הפסיכיאטרית שטיפלה בבן דרור בסוף אפריל, נכתב כי זה חודש וחצי מצבו של האב יציב, וכי החל בחיפוש עבודה. כמו כן ציינה הפסיכיאטרית כי ניכר קשר טוב עם משפחתו, וכי אין מניעה מקיום מפגשים עם ילדיו מחוץ למרכז הקשר. המלצה זו, שבסיכומה נכתב כי האב אינו מסוכן לעצמו או לסביבה, הובילה למפגשים מחוץ למרכז הקשר. לפני חודש, כשאמה של לילך מתה, אף ביקשה האם כי ילדיה ישהו במהלך השבעה אצל אביהם.

"הרווחה אשמה בכל מה שקרה לילדים האלה"

לטענת משפחתה של לילך, שירותי הרווחה החלו להפעיל מכבש לחצים עליה, על מנת לאפשר לאיתי לראות את הילדים. "הרווחה אשמה בכל מה שקרה לילדים האלה", האשימה דליה סיבוני, אחותה של לילך, "כל פעם שהיא היתה מגיעה לשם הם היו מאיימים עליה, שאם היא לא תאפשר לו לקחת את הילדים הם יקחו לה אותם. היא חששה שהוא יעשה להם משהו. אנחנו ידענו שהוא חיה, היא היתה מוכנה לבוא לקראתו ושהילדים יהיו אתו - אבל תחת השגחה".

בני משפחתה של לילך שוללים מכל וכל את טענת שירותי הרווחה, לפיה האם תמכה בהעברת הילדים לאב. "הם לחצו ואיימו עליה. הוא תיכנן הכל. הוא מצד אחד מטורף, אבל למעשה הוא שפוי. כשהוא היה מאושפז הפסיכיאטרית כתבה במפורש שהוא אדם שפוי. כל פעם שהלכנו לרווחה תמיד טענו שהוא שפוי. הבן אדם הזה חייב לשבת בכלא. הוא עשה את זה בכונה ותיכנן את הכל ליום ההולדת שלה".

"בנושא סדרי הראייה פעלנו בצורה מסודרת ומגובה מבחינה מקצועית, ולא הפעלנו לחצים על איש", אומר אלברט מור, מנהל שירותי הרווחה בכפר יונה, "עשינו הערכה מקצועית ואין לנו יכולת לנבא התנהגות של כל אחד ואחד. אני רק יכול לציין שהילדים הגיעו לאבא בהסכמת שני הצדדים".

קישורים:

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג - הצד האפל של משרד הרווחה - brain damage - פינק פלויד

על מה חושבים שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג, פקידי ומנהלי משרד הרוווחה ורשויות הרווחה בערים?
מהי מדיניות משרד הרווחה? פקידי הרווחה טוענים השכם וערב כי הם חרדים לגורל הילדים, והם "מסדרים" ו"מטפלים" בילדים. הם טוענים כי לבם דואב בכל פעם שהם קורעים ילד מביתו.

הלכה למעשה הם מוציאים ילדים מביתם ומשפחתם בכפייה למסגרות שונות ומשונות עם חדרי צינוק, אחיזות חניקה (הולדינג) , סמים פסיכיאטריים, ועוד. פקידי הרווחה מאבחנים ומתייגים ילדים פוגעים בנפשם ותדמיתם לשנים רבות. הילדים יוצאים מציפורניהם פגועים וחבולים.

מה הולך בראשם של פקידים ומנהלים ברשויות הרווחה?


קישורים:

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג - ג'ובים לחברי מפלגת העבודה על גבם של המוחלשים

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג - ג'ובים לחברי מפלגת העבודה על גבם של המוחלשיםשר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג שמר על זכות השתיקה בהיותו חבר כנסת בחקירתו הפלילית בפרשת עמותות ברק וממשיך לשתוק נוכח מחדלי משרדו המשחיתים נפשות: אונס ילדה חוסה במעון של אקי"ם בשרון , אינספור פרשיות התעללויות אלימות ואנס קשים בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין , ועוד דוגמאות רבות אחרות.

מתברר שיצחק ג'ובי הרצוג מספק ג'ובים לחברי מפלגת העבודה במשרות הקשורות בענייני רווחה

הכתבה תחקיר: פעילים בעבודה ממונים לתפקידים הקשורים במשרד הרווחה , חדשות ערוץ 10 - המהדורה המרכזית , נדב פרי , 20/07/2010

בתקופתו של השר יצחק הרצוג, בעל השאיפות לתפוס את ראשות מפלגת העבודה, מונו חברים רבים הקשורים למפלגת העבודה לתפקידים הקשורים להשפעתו כשר הרווחה - כך מגלה תחקיר חדשות 10 • תגובת השר: יש כאן ניסיון מגמתי לבנות צירוף מקרים
.

.
מינויים של אנשים בעלי זיקה פוליטית עדיין כאן, גם אם הם אושרו על ידי ועדה כזאת או אחרת. תחקיר חדשות 10 מראה הערב (שלישי) כי בתקופת השר יצחק הרצוג, בעל שאיפות לתפוס את ראשות מפלגת העבודה, מונו חברי מפלגה רבים לתפקידים הקשורים למשרדו של שר הרווחה.

כך למשל, ד"ר חיים איילון, שמונה למנכ"ל הרשות לשיקום האסיר, עובד ציבור רב פעלים - אך גם היה במשך שנים איש מפלגת העבודה, חבר מרכז, ונמנה על רשימת העבודה לכנסת ה-17. עו"ד מאלק עמרור, יו"ר הרשות לשיקום האסיר שממלא את תפקידו בהתנדבות, נהנה גם הוא מההשפעה הרבה שנגזרת מתפקידו. עמרור מוכר היטב במפלגת העבודה כפעיל, ובן דודו הוא אחד מקבלני הקולות הבולטים ביותר במחוז הערבי של המפלגה.

גם לגופים אחרים הכפופים לשר הרצוג מונו אנשים ממפלגת העבודה. לתפקיד מנכ"ל החברה הממשלתית המשקם מונה ליאור שטרסברג, פעיל מוכר במפלגת העבודה, ששימש כיועצו של הרצוג עצמו. עוזרו הוא אהרון בז'רנו שמונה על ידי שטרבסרג - וגם הוא חבר ופעיל במפלגת העבודה.

קישורים:

ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - בהפניית לשכת הרווחה בת ים

רכילות, אוסף הבלים ודברי בלע בתעודת רופא שכתב הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה ד"ר איתן חבר על נבדקת שהובאה ע"י בעלה שהופנה ע"י לשכת הרווחה בבת ים. הפסיכיאטר איתן חבר לא בדק את האישה אך תייג אותה בבדיות ועלילות, וקבע דיאגנוזה וטיפול אשר הרעו את מצבה והרסו את חייה.
.
מרץ 2006 - מדובר בבדיקת אישה גמלאית, כבת 60 עם בעיות בזיכרון, אשר הובאה ע"י בעלה אל הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר מספר רופא: 14294, מ.ר. מומחה 8118, על מנת שימליץ על מינוי אפוטרופוס.
האשה טובה, תמימה והגונה, מעולם לא פגעה באיש, בעלת השכלה גבוהה. כל ימיה עבדה, גידלה שלשה ילדים.
סדר יומה קבוע, יוצאת בבוקר עם בד"כ עם בנה לקניון, או בית קפה, שהייה הכוללת שיחה, והליכה. מנוחת צהריים, ואחר הצהריים לעתים יוצאת עם בנה. אישה נוחה נעימה לשיחה, ומנומסת.
.
ציטוטים ונקודות מתעודת הרופא שהנפיק הפסיכיאטר ד"ר חבר על האישה הנבדקת.

היתה בדיקה או לא היתה - הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר רושם בתעודת הרופא: " אני הח"מ, מעיד ומאשר בזאת, כי בדקתי את הגברת ... ת.ז ... ", אך בפיסקה "בבדיקה", רשם הפסיכיאטר: "לא היה ניתן לבצע בדיקה פורמלית".
לא ברור אם נעשתה בדיקה ומאיזה סוג.
.
הפניה לבדיקה מלשכת הרווחה בת ים - הפסיכיאטר רשם: "הבדיקה נערכה לפי בקשת בעלה שהופנה ע"י לשכת הרווחה בבת ים".
.
מדברים על בנה של הנבדקת בנוכחותה טרם הבדיקה - הפסיכיאטר כתב: "הבן פנה ... הבן מתנגד למינוי אפוטרופוס ומעוניין להמשיך להחזיק בייפוי כח שיש לו ..." . דוקטור חבר כתב דברים מסולפים על בנה של הנבדקת מבלי לקבל התייחסותו או דעתו. הנבדקת הנה אם מסורה האוהבת את בניה ודואגת להם.
ע"פ דברי הפתיחה נראה כי לדוקטור חבר אין כל מידע, או מושג כלשהו על הזוגיות בין הבעל לאשתו, תביעה של האישה נגד בעלה בבית משפט על רכוש, אלימות של הבעל לאשתו בעבר הרחוק, ועוד..

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה איתן חבר יצר אוירה רכילותית בקליניקה (מרפאה) שלו ברחוב אוסישקין בתל אביב נגד בנה של הנבדקת בנוכחותה, דיבר על רכושה ורעות על בנה מול עיניה ורשם הבלים בניירות העבודה שלו. לאחר מכן הכניס את כל ההבלים ששמעו אוזניו לתעודת הרופא ללא בדיקה או בחינה.

.
"בדיקה" - הפסיכיאטר כתב: "לא היה ניתן לבצע בדיקה פורמלית, אך ניתן להסתמך על בדיקה שבוצעה לפני כ-4 חודשים ...". בבדיקה זאת שבוצעה כ- 4 חודשים קודם לכן הביעה הנבדקת דעתה כי היא לא מסכימה למינוי אפוטרופוס.
.
אבחון: הפסיכיאטר איתן חנר כתב מה שנרשם בבדיקה לפני ארבעה חודשים: "להערכתי מדובר בדמנטיה עם הפרעה דלוזיונלית, DEMENTIA WITH DELUSIONAL DIS"
.
תיוגים דמיוניים - השתלחות חסרת רסן: הפסיכיאטר איתן חבר כתב: "אי שקט פסיכומוטורי ... צועקת ... בוחן מציאות לקוי ... חסרת תובנה ... שיפוט לקוי ... אינה מסוגל לטפל בעניינה הבסיסיים ... אינה מסוגלת להביע דעה בנושא האפוטרופסות ... מסגרת תשושי נפש עם השגחה". מדובר בהשתלחות חסרת רסן של הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה ד"ר איתן חבר על אישה חסרת ישע.
.
טיפול קלוקל - חסר תועלת ומזיק - הפסיכיאטר איתן חבר כתב: "מינוי אפוטרופוס לענייני גוף ורכוש בהקדם האפשרי ... במידה ותהיה החמרה במצבה יהיה צורך להעבירה למסגרת תשושי נפש עם השגחה ... להתחיל טיפול עם RISPERIDAL 1 מ"ג 1*1 ומעקב פסיכיאטרי אחת לחודשיים".
ע"פ הנחיות סוכנות המזון האמריקאית, FDA, הריספרדל הנו סם אנטי פסיכוטי מסוכן מאוד ללוקים בדמנטיה, ומגדיל את סיכויי המוות בכ- 60 אחוז לחולים אלו. בנוסף הריספרדל גורם לאירועי דם מוחיים כגון שבץ בחולי דמנטיה.

ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד.
חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות

בנה של הנבדקת שלא נכח בבדיקה היה נפגש עם אימו מידי יום, התנהגותה מופתית, מדברת לעניין, אשת חיל, לטענתו אם הייתה נשלחת למוסד סגור עם השגחה היתה נהרסת.
הנבדקת הביעה דעתה כ- 4 חודשים קודם לכן כי אינה מעוניינת באפוטרופוס.
הנבדקת שוחחה עם גורם רשמי חודש לאחר הבדיקה אצל איתן חבר ודיברה לעניין.
לא ברור כיצד הגיע הפסיכיאטר איתן חבר לדרכי טיפול כל כך מרחיקי לכת בנוגע לזכויות הנבדקת חירותה, וכבודה.
.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר לא ביצע בדיקה פורמלית לנבדקת.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר הסתמך על חוות דעת רפואית שבה הנבדקת התנגדה למינוי אפוטרופוס
לשון הרע ודברי הבל - במרפאתו של הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר ברחוב אוסישקין 60 בת"א נאמרו דברי סלף על בנה של הנבדקת בנוכחותה טרם הבדיקה, ללא נוכחותו של בנה.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר רשם לנבדקת סם ריספרדל.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר המליץ למנות אפוטרופוס בגוף וברכוש לנבדקת.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר תייג את הנבדקת כחסרת תובנה, שיפוט לקוי, בוחן מציאות לקוי.
התיוגים הדימיוניים של הפסיכיאטר איתן חבר פגעו בשמה הטוב של הנבדקת והסבו לה נזקים נפשיים קשים.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר העלה באופן רציני את עניין העברת הנבדקת למוסד תשושי נפש עם השגחה.
נראה כי לפסיכיאטר איתן חבר לא היה שום רקע על מערכת היחסים של בני הזוג שהיו במרפאתו.
הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר התעכב שלשה ימים מיום הבדיקה, עד לחתימה על תעודת הרופא שלו, הפסיכיאטר לא פרט מדוע השתהה בחתימה על תעודת הרופא שלו.
כל התיאורים והתיוגים הסובייקטיבים ללא בדיקה פורמלית של הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר, הופרכו ע"י בנה של החסויה אשר היה נפגש ומשוחח עימה מידי יום ומכיר אותה היטב.

תופעות הלוואי נפוצות של ריספרדל ( Risperdal (risperidone מאתר MEDTV

ריספרדל נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, תופעות הלוואי המתרחשות בקבוצה של האנשים שנטלו את התרופה מתועדים בהשוואה לתופעות הלוואי המתרחשות בקבוצת ביקורת שלא לקחו את התרופה. כתוצאה מכך, אפשר לראות אילו תופעות לוואי התרחשו, ובאיזו תדירות הן מופיעות.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של ריספרדל כוללות:

* נמנום - של עד 67 אחוזים של האנשים
* תיאבון מוגבר - עד 49 אחוזים
* עליה בזיהומים בדרכי הנשימה - עד 34 אחוזים
*עייפות - של עד 30 אחוזים
* נדודי שינה - עד 26 אחוזים
* חוסר מנוחה - עד 26 אחוזים
* הזלת ריר מוגברת - עד 22 אחוזים
* חרדה - עד 20 אחוזים
*כאבי בטן - עד 18 אחוזים
*צרבת או קלקול קיבה - עד 16 אחוזים
*בחילה - עד 16 אחוזים
*סחרחורת - עד 16 אחוזים
*כאבי ראש - עד 14 אחוזים.

תאריכים: הבדיקה נערכה ב- 19.03.2006 במרפאת הפסיכיאטר איתן חבר, אולם הפסיכיאטר חתם על תעודת הרופא כעבור שלשה ימים ב- 22.03.2006.

קישורים:
.
תגים: פסיכיאטריה, דוקטור איתן חבר , כתובת: מבוא הכנרות 27, כוכב יאיר. מרפאה: רחוב אוסישקין 60 תל אביב (ת"א)
תעודת רופא, ראיה, בית משפט. מוסד סיעוד, מוסד פסיכיאטרי, בית חולים לחולי נפש, תרופות פסיכיאטריות.
אגף הרווחה בת ים, לשכת הרווחה בת ים, מינהל שירותי הרווחה בת ים, עיריית בת ים, פקידת הסעד לסדרי דין שירה שביט אורגד, עובדת סוציאלית נעמי הלימי, תיוג, עלילה.

תאוות הבצע של עסקני הרווחה - משרד הרווחה שולף עוד שפן מהכובע

שר הרווחה יצחק הרצוג - משרד הרווחה אוחז את עיני הציבורהכתבה משרד הרווחה שולף עוד שפן מהכובע , פרופ. אסתר הרצוג , ynet , יולי 2010

אם נכון לסגור מוסדות כפייה לנוער עבריין כפי שבכירי המשרד סבורים, מדוע לא ינהגו כך ביחס לילדים ובני נוער שלא פשעו?

לאחרונה הודיע משרד הרווחה על "מדיניות חדשה", שבמסגרתה "בני נוער עבריינים ישוקמו בביתם": בני 12-18 יזכו לטיפול בתוך הבית עם משפחותיהם, במקום לשהות במעונות סגורים.

על-אף שאני עוקבת בביקורת מזה שנים רבות אחר מדיניות ההשמה הכפויה במוסדות סגורים של ילדים ובני נוער "בסיכון", התפתיתי לקרוא בשמחה את הדיווח. סוף-סוף, חשבתי, משרד הרווחה מאמץ את ה"גישה הקהילתית", הגורסת כי "שיקום", "שילוב", "טיפול" בבני נוער יכול להתרחש רק בתוך הרשתות המשפחתיות-קהילתיות שלהם.

מדברי בכירי המשרד מתברר שאכן הם מודעים היטב לעובדה ש"שהות במוסדות סגורים מזמנת לבני הנוער חיים לצד נערים נוספים עם בעיות והאחד מחקה את השני". אנשי המשרד מתבססים בהקשר זה על מומחים שמדגישים עד כמה קשה הפגיעה של שהות במוסדות סגורים. לא פחות מכך הם נסמכים על הנעשה בארה"ב, שם סגרו את המוסדות הסגורים לבני נוער.

לכאורה, היה עלינו להיות מרוצים משינוי זה של המדיניות. אך בהכרח מתבקשת השאלה המטרידה: אם נכון לסגור מוסדות כפייה המשכנים נוער עבריין, מדוע לא נכון הדבר ביחס לילדים ובני נוער שלא חטאו ולא פשעו? מדוע נערות שאינן עברייניות נכלאות במוסדות כפייה השוללים מהן זכויות אדם בסיסיות ומפעילים כלפיהן אמצעי ענישה "חינוכיים" דרקוניים? מדוע פעוטות וילדים רכים נלקחים מאמהות המנסות לגונן עליהם מפני פגיעה מינית של גרושיהן (ומואשמות ב"הסתה הורית"), ומושמים במרכזי חירום, הפוגעים בהתפתחותם הנפשית והפיזית? מדוע ילדים להורים דלי משאבים, שאינם יכולים למנוע את השתלטות עובדי הרווחה על ילדיהם, נאלצים לחוות טראומות של ניתוק, בידוד, אלימות במוסדות הרחוקים מהעין הציבורית?

מנגנוני הרווחה יודעים היטב, כך מתברר, כי אין "טיפול" או "שיקום" במוסדות כפייה, לא לעבריינים ולא לילדים ובני נוער שאינם עבריינים. הם מכירים היטב את הסיכון הרב בו מצויים ילדים במוסדות סגורים ואת הפגיעה הרב-מימדית שמתבטאת בין השאר בהישגים נמוכים בלימודים, בבריחות, בהתנהגות תוקפנית, בדיכאון ובחרדות (כך בדו"ח המועצה לשלום הילד בשנים תש"ס-תשס"ג).

הם יודעים כי אין תחליף למדיניות של שילוב ותמיכה בפרט ובמשפחה בתוך הקהילה. אפילו בכתב העת של העובדים הסוציאליים (חברה ורווחה) נאמר, כי "ניתן למנוע סידור חוץ ביתי באמצעות טיפול משפחתי וקהילתי הולם".

ישראל מובילה בסטטיסטיקה

מדי כמה שנים, כאשר זעקת ההורים והילדים הפגועים עולה השמימה והלחץ והביקורת הציבוריים על מדיניות כליאת ילדים ובני נוער במוסדות גוברים, שולפים הספינרים של ביורוקרטית הרווחה שפן תורן. לפני כמה שנים הייתה זו התוכנית "עם הפנים לקהילה" – החזרתם של מאות ילדי מוסדות לבתיהם. בהצעת התקציב לשנת 2006 נקבעה מדיניות שתגביר "פתרונות קהילתיים ופיתוחם כתחליף לפתרונות פנימייתיים" בטיפול באוכלוסיית ילדים ובני נוער ב"סיכון". אך היום כמו אז מדינת ישראל מובילה במספר הילדים המושמים בכפייה במוסדות סגורים.

הפעם שלפו הספינרים את שפן ה"טיפול ההוליסטי". ברקע נמצאת כנראה פעילותה הנמרצת והבלתי מתפשרת של ח"כ מרינה סולודקין, שהקימה לפני כחצי שנה שדולה למען ילדים (או נגד הוצאתם מהבית של ילדים ממשפחות נורמטיביות, כהגדרתה). שדולה זו נתנה במה להורים שבורי לב שילדיהם נלקחו מהם על לא עוול בכפם והושמו במוסדות הכפייה. השר הרצוג, לא רק שסירב להופיע בפני ההורים, הוא אף נקט בלשון מאיימת כלפי חברת הכנסת.

הביקורת שהושמעה במסגרת השדולה כלפי השר הרצוג הייתה נוקבת: השר אטום לכאבם של הילדים וההורים. לא חלף שבוע ימים מאז הריץ את תלונתו נגד הח"כית ליו"ר ועדת האתיקה, וכבר התבשרנו על "שינוי מדיניות" משרד הרווחה. ובינתיים התברר שגם את מכסת התקנים של חוקרי נוער הצליח השר להגדיל. כעת יוכלו פקידי הסעד, בכובע הנוסף שלהם כחוקרי נוער, להוציא עוד מאות רבות נוספות של ילדים הסובלים מ"אלימות", למוסדות הכפייה שבהם יהפכו רבים מהם לנוער עבריין ולמבוגרים פושעים (כפי שעולה משיעורי "בוגרי" המוסדות בבתי הכלא בישראל).

הרצוג ופקידיו אולי יעשו "ניסוי", אך את מדיניות הרווחה הם לא ישנו. מוסדות הכפייה ימשיכו להחזיק אלפי ילדים אומללים בשליטת חונטות של "מטפלים". את השיטה להשגת תקציבים ותקנים הם ימשיכו לעטר ברטוריקה של חסד ורחמים.

קישורים:

לשכת הרווחה ראשון לציון - עובד נאשם בביצוע מעשים מגונים בפני ילדים

הכתבה שומר בבניין משרד הרווחה בראשל''צ נאשם בביצוע מעשה מגונה בפני קטין , לוקל (local) , תמי מאור , 14.07.2010

מכתב האישום עולה כי השומר פתח את מכנסיו, הוציא את איבר מינו, ואונן בפני שתי קטינות (בנות 13 ו-11) שחיכו בכניסה למשרד הרווחה

לבית משפט השלום בראשון לציון הוגש כתב אישום נגד יפים פרדמן, תושב העיר שמואשם בביצוע מעשה מגונה בפני קטין ואיומים.

מכתב האישום עולה שהנאשם עבד כשומר בבניין בו ממוקמת מחלקת הרווחה של עיריית ראשון לציון. ב-8.7.10 בסביבות השעה 11:00 שהו שתי קטינות (בנות 13, 11) בכניסה למשרד הרווחה שם הם המתינו לסבתה של אחת מהן שנכנסה למשרד.

בעוד הילדות ממתינות בבחוץ פנה אליהן הנאשם בשאלה ''רוצות לראות?'' ועוד לפני שהן השיבו פתח את מכנסיו, הוציא הנאשם את איבר מינו ממכנסיו והחל לאונן בפני הקטינות, עד אשר הגיע לסיפוק מיני.

כאשר הסבתא יצאה ממשרד הרווחה ופגשה בקטינות, סימן הנאשם לקטינות תנועת שחיטה בכך שהעביר את אצבעו על צווארו.

קישורים:

חה"כ מרינה סולודקין כותבת לשר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג על פשעי משרדו

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג אינו מגיב נוכח מחדלי משרדו המשחיתים נפשות: אונס ילדה חוסה במעון של אקי"ם בשרון , אינספור פרשיות התעללויות אלימות ואנס קשים בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין , ועוד דוגמאות רבות אחרות.

להלן מכתב חה"כ מרינה סולודקין על פשעי משרד הרווחה: שר הרווחה התעלם מהשדולה שח"כ סולודקין הקימה - והיא מגיבה , מרינה סולודקין , יאללה קדימה

11.07.10
[ח"כ מרינה סולודקין]
‏29 יוני, 2010 ‏ ‏‏י"ז תמוז, תש"ע
לכבוד
השר יצחק הרצוג
משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ירושלים

הנדון: תשובה לתלונתך מ-20 ליוני 2010

הצטערתי מאוד לקרוא את מכתבך מ-20 ליוני 2010, בו אתה מודיע על החלטתך להימנע מכל קשר עם פעילות השדולה "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" שהקמתי בכנסת הנוכחית ואני משמשת כיו"ר שלה, לצערי הרב חייבת אני לציין שבמכתבך מוצגת פעילותי בנושא זה באופן מעוות לחלוטין.
חשוב לי להדגיש אני עוסקת בנושא ההוצאה הלא מוצדקת של ילדים ממשפחות נורמטיביות במשך יותר מ-10 שנים. התחלתי לעסוק בו, כמו גם בנושאים אחרים, בהם אני עוסקת במסגרת פעילותי הפרלמנטארית, בעקבות פניות רבות מאזרחים, הבוחרים שלי, שהגיעו וממשיכות להגיע ללשכתי.
יש לציין שהצגת הדברים במכתבך, כאילו מדובר אך ורק במשפחות של עולים חדשים אינה הצגה נכונה כלל! אם בהתחלה, באמת הגיעו ללשכתי בעיקר פניות מעולים חדשים, ב-3-4 השנים האחרונות, במקביל לפניות העולים, הולך וגדל מספר הפניות מהורים – ילידי הארץ שילדיהם הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה.
בחודשים האחרונים אני גם מקבלת יותר ויותר פניות מהורים שאינם שייכים לשכבות החלשות וכעיקרון אינם משתייכים לאוכלוסיית "הלקוחות הרגילים" של שירותי הרווחה. בנוסף לכך פנו אליי מיוזמתם אזרחים רבים שאינם נמנים עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית והביעו את רצונם להשתתף בעבודת השדולה. ביניהם: פרופסור אסתר הרצוג, מרצה במכללת בית ברל (אחת ממייסדות השדולה), ד"ר מילי מאסס מאוניברסיטה העברית בירושלים, פעילים פוליטיים ממפלגות שונות, ראשי מוסדות דתיים וכו'. ב-4 ישיבות השדולה שהתקיימו עד היום השתתפו גם חברי כנסת מסיעות שונות.
רוב המשתתפים בישיבות הלובי הדגישו שאכן קיימות בעיות רבות, קשות ומגוונות הקשורות לטיפול שירותי רווחה בילדים המוגדרים "ילדים בסיכון" או "ילדים נזקקים" ולהליכי קבלת ההחלטות לגבי הוצאת ילדים מהבית והעברתם למסגרות חוץ ביתיות: מרכזי חירום, משפחות אומנה, פנימיות וכו'. כל הנ"ל מוכיח שהמצב בתחום חשוב ורגיש זה מורכב יותר וחמור יותר מכפי שהוצג במכתבך.

לא מדובר בסכסוך אישי שלי עם משרד הרווחה, עם שר הרווחה או עם פקידי סעד ברמה זו או אחרת. מדובר בעניין עקרוני הנוגע למאות משפחות ולאלפי ילדים במדינת ישראל. לכן אני מבקשת לפרט את עמדתי בנושא זה באופן חד וברור.
כתוצאה מהפגישות הרבות שקיימתי בלשכתי עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית, וגם משיחות ופגישות רבות שקיימתי ואני ממשיכה לקיים עם גורמים שונים העוסקים בנושא או שהנושא קרוב ללבם, הגעתי למסקנה חד משמעית:

לא מדובר בחוסר מקצועית ו/או ברוע לב של חלק מפקידי הסעד וגם לא מדובר בפערי שפה, תרבות או מנטאליות המונעים מפקידי סעד למצוא שפה משותפת עם מטופליהם. מדובר בקונספציה שגויה מיסודה, ובפרשנות מעוותת ולא נכונה של חוקים בנושא הגנה על ילדים וחסרי ישע שאושרו על ידי הכנסת.
המערכת כולה זקוקה לרפורמה דחופה ויסודית ואחת המטרות העיקריות של השדולה ל"מאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" היא להציג רעיונות לרפורמה כזו ולדון בהן. עבודה זאת מתבססת בין היתר גם על ניתוח מקרים קונקרטיים של הוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית שהוצגו לחברי השדולה.

היום פועלים שירותי הרווחה על בסיס קונספציית "טובת הילד", שעל הנייר נראית כגישה מצוינת ונכונה מאוד. אך, לצערי, במציאות הפירוש השגוי והמעוות שנותנים לקונספציה זו רבים מעובדי הרווחה - מביא לפגיעה קשה ביותר בילדים, בהוריהם ובבני משפחה האחרים. כתוצאה מכך, נגרם נזק רב לחברה כולה.
הזכרת במכתבך את המקרים הקשים של פגיעה בילדים ושל רציחתם שהיינו עדים להם בשנים האחרונות, כמו המקרה של רוז פיזם ז"ל, של ליאון קלנטרוב ז"ל וכדומה. בהקשר זה, אני רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדות הבאות:
- בכל המקרים המוזכרים במכתבך, מקרים שבאמת דרשו התערבותם הדחופה של שירותי הרווחה - העובדים הסוציאליים לא מיהרו להתערב, למרות שהכתובת הייתה חרוטה על הקיר והדבר הוביל לטרגדיה.
גם מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן ציין בשיחה אתי שהתקיימה בלשכתי ב-27 לינואר 2010 שישנם הרבה מקרים של התעללות אמיתית בילדים, בהם שירותי הרווחה לא ממהרים משום מה להוציא את הילדים מהבית.
לעומת זאת, הגיעו ללשכתי לא מעט מקרים, בהם הזדרזו העובדים הסוציאליים להוציא ילדים שלשלומם ולבריאותם לא נשקפה שום סכנה ממשפחות נורמטיביות.
- כולנו מסכימים שהשארת הילדים בידי הורים/קרובי משפחה/אפוטרופוסים המתעללים בהם והמסכנים אותם גורמת לטראומה קשה לילדים הללו.

אך, לצערי הרב, נכון להיום המערכת טרם הפנימה שהוצאה לא מוצדקת של ילדים ממשפחה נורמטיבית גורמת להם לטראומה קשה לא פחות.
בכל המקרים, בהם ילדים הוצאו מהבית שלא בצדק והוחזרו להוריהם לאחר מאבק קשה ויקר מאוד (הן מבחינה כספית והן מבחינה נפשית), אף אחד לא טרח לבדוק: מה הן התוצאות ההרסניות של ההוצאה הזאת עבור הילדים ועבור משפחותיהם.
אין אף גורם רשמי או לא רשמי שמסייע להם להתגבר על הטראומה הזאת והמשפחות נאלצות להתמודד איתה לבד. במקרה הטוב (והנדיר מאוד) מודים עובדי הרווחה בחצי פה ושלא לציטוט ש"נעשתה טעות".
מתחילת פעילותי בתחום חשוב ורגיש זה אמרתי לא פעם, וחזרתי והדגשתי שוב שאני מוכנה לשיתוף פעולה רציני ואמיתי עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים ועם שירותי הרווחה בכל הרמות הקיימות והאפשריות. לצורך כך, קיימתי פגישות רבות עם עובדי המשרד, כולל פגישות בהשתתפותך, בהשתתפות מנכ"ל המשרד מר נחום איצקוביץ' ובהשתתפות הפקידות הבכירה של המשרד.

לצערי הרב ובניגוד לרושם שעשוי להיווצר מקריאת מכתבך, הן המשרד שאתה עומד בראשו והן גורמים שונים הקשורים אליו בכל הרמות לא הפגינו נכונות רבה לשתף פעולה אתי בנושא וזה בלשון המעטה.
להלן ההוכחות לכך:
- פניתי פעמים רבות למנכ"ל המשרד ולפקידת סעד ראשית לחוק הנוער גב' חנה סלוצקי לגבי מקרים קונקרטיים של הוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית.
אציין בהקשר זה, שכל המקרים של הוצאת ילדים מהבית המגיעים ללשכתי נבדקות על ידי באופן אישי ובקפדנות רבה. אני נפגשת עם הורים אלה ועם ילדיהם בלשכתי שבכנסת, משוחחת אתם ולומדת כל מקרה ומקרה באופן פרטני. רק אם אני משתכנעת ב-100% שמדובר במשפחה נורמטיבית, שאין בה אלימות ולא נשקפת שום סכנה לשלומם, לבריאותם ולהתפתחותם התקינה של הילדים, אני פונה בכתב לגורמי הרווחה בבקשה לבדוק את המקרה פעם נוספת במטרה להחזיר ילדים לביתם/להפסיק ההליכים להוצאתם מהבית.
כך נהגתי במשך יותר מ-10 שנים, בהן אני עוסקת בנושא זה, וכך אמשיך לנהוג גם בעתיד. רק מעטות מפניותיי זכו לתשובה עניינית. אביא בתור דוגמא רק את תקופת פעילותה של הכנסת הנוכחית (מ-24 לפברואר 2009 ועד היום). בתקופה זאת הועברו על ידי למנכ"ל משרד הרווחה ולפקידת סעד ראשית לחוק הנוער 17 מקרים קשים של הוצאת ילדים מהבית (ואני שבה ומדגישה שמדובר אך ורק במקרים שבהם אני משוכנעת שלא הייתה שום הצדקה להוצאת הילדים ונעשה עוול למשפחות ולילדים). תשובות ענייניות וסופיות התקבלה לגבי שני מקרים בלבד. לגבי מקרה אחד התקבלו כמה תשובות ביניים (פניתי 3 פעמים למנכ"ל ופעם אחד לגב' סלוצקי). ב-7 מקרים התקבלו הודעות קצרות על כך שהם הועברו לבדיקת הגורמים המוסמכים במשרד. ב-7 מקרים נוספים לא התקבלה שום תגובה, אחד מהם הועבר גם אליך (במאי 2010) וגם ממך לא זכיתי לקבל תשובה.

אציין גם שחלק מאותם הורים העידו בישיבות הלובי בנוכחות העובדים הבכירים של משרד הרווחה שטענו שהם לא יכולים לתת תשובה עניינית, כיוון שלא ניתנה להם האפשרות לבדוק את המקרים לגופו של עניין. אני לא יכולה לקבל את הטיעון הזה, כיוון שאותם המקרים הועברו על ידי לבדיקת המנכ"ל ו/או פקידת סעד ראשית לחוק הנוער שבועות או חודשים לפני ישיבת הלובי.
כאן אני רוצה להתייחס לסוגיה חשובה נוספת. העובדים הבכירים של משרד הרווחה טענו באוזניי פעמים רבות שהחלטה על הוצאת ילדים מן הבית, כמו גם החלטות אחרות שמתקבלות על ידי שירותי הרווחה הינן החלטות שמתקבלות על בסיס שיקולים מקצועיים ובלתי תלויים.
צר לי מאוד, אך לאחר יותר מ-10 שנות עבודה בתחום זה יש לי ספקות רבים בעניין זה. אביא שני נימוקים לכך:
- סבורה אני (וזו לא רק דעתי האישית, אלא גם דעתם של חלק ניכר מאלה העוסקים בתחום זה או שהתחום קרוב ללבם) שאין היום קריטריונים אחידים וברורים להגדרת "ילדים בסיכון" או "ילדים נזקקים".
- בשנים האחרונות נתקלתי לא פעם במצבים, בהם הורים שהוגדרו על ידי עובדת סוציאלית אחת כ"נורמטיביים", "טובים" או אפילו "מצוינים", הוגדרו על ידי עובדת סוציאלית אחרת כהורים המסכנים את ילדם או המתעללים בו. נוצר הרושם שהגדרת הילדים כנמצאים בסיכון או נזקקים וקבלת החלטה על הוצאתם מן הבית תלויות במידע רבה ביחסים האישיים שנוצרו בין עובדת סוציאלית לבין הורים ומתבססות על הדעה הסובייקטיבית של עובדת סוציאלית ולא על קריטריונים אחידים, מקצועיים ובלתי תלויים.
- לעתים קרובות עובדים סוציאליים לא מתחשבים כלל ברקע שממנו באים הילדים ובאורך החיים של משפחתם הביולוגית בעת העברתם למסגרות החוץ ביתיות.
כך, ילדה ממשפחת עולים חילונית מבריה"מ לשעבר הועברה למשפחת אומנה חרדית שאינה דוברת רוסית. לעומת זאת, ילד ממשפחה דתית הועבר לפנימייה חילונית, בה מופעלים בשבת הן טלוויזיה והן מחשבים (וזאת לאחר ששירותי הרווחה במשך כמעט שנתיים חיפשו מסגרת חוץ ביתית מתאימה עבורו).
לפי כך, איני יכולה להסכים עם הטענה ששירותי הרווחה פועלים באופן מקצועי ובלתי תלוי.

לגבי הביטויים הקשים שהושמעו בישיבת הלובי ב-15 ליוני כנגד משרד הרווחה בכלל וכנגד העובדים הבכירים שנכחו בישיבה בפרט. אדגיש שאינני מסכימה עם חלק מהביטויים שהושמעו ובוודאי, בתור דור שני לניצולי שואה אני דוחה בשאט נפש את השוואת עובדי המשרד לנאצים.
התנהגות כזאת אינה מקובלת אליי כלל ולכן מיד לאחר אמירת הדברים, קראתי לסדרן וביקשתי להוציא מהאולם את האנשים שהשמיעו ביטויים כאלה.

מן הצד השני, לא הופתעתי במיוחד מסערת הרוחות שפרצה במהלך הישיבה. הורים שנאלצים להיאבק במשך חודשים ואפילו שנים למען החזרת ילדיהם הביתה, מרגישים שהם ניצבים מול מערכת אטומה שפועלת על פי כללים משלה (שלא תמיד מובנים לאזרחים מן השורה, כולל בעלי השכלה אקדמאית ואפילו לפרופסורים המלמדים באוניברסיטאות ובמכללות).
הם חשים שכל ניסיונותיהם להגיע להידברות, לכך שגם הקול שלהם יישמע ולא רק קולה של פקידת הסעד הכל-יכולה, מתנפצים מול קיר גבוה ובלתי ניתן לחדירה. לא פלא, שכשהם מגיעים למקום היחיד, בו מקשיבים להם ובו הם יכולים להשמיע את דעתם, הכאב, הכעס והייאוש שהצטברו במשך תקופה ארוכה, מתפרצים במלוא העוצמה. קשה להאשים אותם בכך, אם כי אני שבה ומדגישה שהשוואות לנאצים אינן מקובלות אליי ואני דוחה אותן מכל וכל!

חייבת אני לציין גם שהאשמות כנגד שירותי הרווחה שהושמעו במהלך הישיבה אינן הביטוי הקיצוני ביותר לתסכול ולייאוש של ההורים.
לדאבוני הרב, בחודשים האחרונים היינו עדים לשני מקרים, בהם הורים שילדיהם הוצאו מהבית, החליטו לשים קץ לחייהם לאחר שנוכחו לדעת שכל ניסיונותיהם להחזיר את הילדים לא צלחו.
במקרה אחד מדובר בעולה חדשה מדרום הארץ שהתאבדה באוקטובר 2009 (את חיי בעלה שניסה להתאבד יחד אתה הצליחו הרופאים להציל) – שני ילדיהם הועברו לאימוץ ולמשפחת אומנה; במקרה השני מדובר באם חד הורית מהצפון, ילידת הארץ שבנה, בן ה-3 הוצא מהבית – התאבדה בינואר 2010.

במכתבך ציינת שמזה כמה שנים אתה ומשרד הרווחה "מקיימים דיאלוג נרחב עם קבוצת ארגונים ואישים הפועלים בתחום העלייה". אני שמחה מאוד על כך וסבורה שזהו צעד נכון, אך דיאלוג עם ארגונים אינו יכול לשמש תחליף לצורך לקיים דיאלוג אמיתי עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית או הינם מועמדים להוצאה מהבית, לצורך להקשיב להם ולשמוע אותם.
בהקשר זה אני גם רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה החשובה שהתבררה במהלך ישיבות הלובי, ובעיקר בישיבה האחרונה.
התברר לתדהמתי, ששירותי הרווחה הינם למעשה המערכת השלטונית היחידה (או כמעט היחידה) שאין עליה ביקורת ואין שום גורם: לא במשרד הרווחה עצמו ולא מחוצה לו שמטפל באופן ספציפי ופרטני בתלונות האזרחים כנגד שירותי הרווחה!
זהו מצב מעוות לדעתי: חייל/קצין המשרת בצה"ל יכול לפנות בתלונה לנציב קבילות החיילים או לקצינת פניות הציבור (לזו האחרונה יכולים לפנות גם אזרחים שאינם נמצאים בשירות פעיל); אזרח שחש שזכויותיו הופרו על ידי שוטרים יכול להגיש תלונה כנגדם למחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים; חולה יכול להגיש תלונה נגד רופא לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות; אפילו נגד שופט ניתן היום להגיש תלונה לנציבות תלונות על השופטים.

ואילו הורים שחשים שילדיהם נלקחו מהם שלא בצדק, כמו ילדיהם שמוציאים אותם מן הבית ומעבירים לאנשים זרים בניגוד לרצונם, אין להם למי לפנות ואין אף גורם שיבדוק את תלונתם.
גם ניסיונותיי הצנועים ביותר ליצור ביקורת כלשהי על עבודת שירותי הרווחה נתקלים בהתנגדות חריפה של המשרד.
הגשתי לכנסת הנוכחית הצעת חוק שירותי סעד (תיקון – שינוי הרכב וועדת ערר), התש"ע – 2009, פ/1495/1810. הצעת חוק זהה הוגשה לכנסת הקודמת על ידי ח"כ (היום שר) גדעון סער ואושרה כבר בקריאה ראשונה. אך כשוועדת שרים לענייני חקיקה דנה בה ב-25 לאוקטובר 2009, התנגד משרד הרווחה להצעת החוק ולכן הוועדה החליטה לדחות את ההחלטה ב-30 יום, שבמהלכם הייתה אמור לבוא בדברים עם חברת הכנסת המציעה, דהיינו אתי.
חיכיתי בסבלנות, אך לא באת בדברים אתי לא אחרי 30 יום, לא אחרי 60 יום וגם לא אחרי 130 יום. לכן החלטתי להעלות אותה לדיון ולהצבעה בקריאה טרומית במליאת הכנסת.
באותו יום ממש, קיבלתי טלפון בהול מלשכתך והציעו לי שוב לדחות את הדיון בהצעת החוק ב-90 יום, דהיינו עד ערב ראש השנה. לא הסכמתי לדחייה נוספת. הצעת החוק נפלה בהצבעה בקריאה טרומית ב-9 ליוני 2010.
הגעתי למסקנה שאחת המטרות של הרפורמה במערך שירותי הרווחה היא הקמת גוף מיוחד (רצוי מחוץ למשרד הרווחה והשירותים החברתיים כדי שיהיה בלתי תלוי במשרד ובשר) שיעסוק בבדיקת תלונות האזרחים כנגד פקידי סעד והעובדים הסוציאליים, לא רק בנושא הוצאת ילדים מן הבית, אלא גם בנושאים נוספים.
אני מתכוונת להגיש הצעת חוק בנושא זה לכנסת כבר במהלך מושב החורף הקרוב. בישיבת הלובי שהתקיימה ב-15 ליוני הוחלט לעבור למתכונת עבודה חדשה: עבודה במסגרת קבוצות עבודה בנושאים שונים ולא במסגרת ישיבה כללית של הלובי. אחת מקבוצות העבודה תעסוק בהכנת הצעת החוק הנ"ל.
אני סבורה, שגם משרד הרווחה צריך להיות מעוניין בהצעת חוק כזאת, כיוון שהעובדים הבכירים של המשרד הודו בכך ש"עושים לפעמים טעויות" ושעבודת שירותי הרווחה חייבת להשתפר.
לכן אני מזמינה אותך ואת מנכ"ל המשרד מר נחום איצקוביץ' להשתתף בניסוח הצעת החוק.

ולסיכום הערה אחרונה:
במכתבך ציינת שאתה מתכוון לבקש מיו"ר הכנסת לבדוק מי מממן את פעילות השדולה.
לידיעתך: פעילות השדולה "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" אינה ממומנת על ידי גורם כלשהו!
בישיבות השדולה מוגש כיבוד (בורקסים ושתייה חמה), אותו אני מזמינה ממזנון הכנסת על חשבון תקציב קשר עם הציבור, אותו תקציב שכל ח"כ מקבל מהכנסת לכיסוי ההוצאות הכרוכות במילוי תפקידו וההוצאות הנחוצות לו לשם שמירת הקשר עם ציבור הבוחרים. דוחות מפורטות של ההוצאות מדף קשר עם הציבור של כול חברי הכנסת מתפרסמים מדי שנה באתר הכנסת. כולי תקווה, שבכך סיפקתי את סקרנותך לגבי מימון השדולה.

אני מתכוונת להמשיך ולטפל בנושא הוצאת ילדים מן הבית, ואני רואה בכך שליחות חברתית וציבורית מן המדרגה העליונה.

אני קוראת לך ולמשרדך ומזמינה אתכם לשתף פעולה לשיפור תיפקוד המערכת בנושא זה, בשילוב ידיים לתועלת הילדים הנזקקים, בני משפחותיהם והחברה הישראלית כולה!

בברכה,

ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ

העתק:
ח"כ ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת
ח"כ שלי יחימוביץ', יו"ר וועדת האתיקה של הכנסת
ח"כ ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה
עו"ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה,
עו"ס יצחק פרי, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים
מר נחום איצקוביץ', מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ח"כ יריב לוין, יו"ר וועדת הכנסת
מר מוטי וינטר, סמנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים
עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי לכנסת

קישורים:

מדינה ללא חוק זכויות הילד - משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים - ילדים של אף אחד

פשעי משרד הרווחה - מדינת ישראל חתמה על האמנה לזכויות הילד לפני כ- 20 שנה אולם לא חוקק חוק המסדיר זכויות ילדים. בפועל מערכת הרווחה קורעת ילדים ממשפחותיהם כראות עיניה ומציבה אותם בפנימיות, משפחות אומנה, ואימוצים תוך שימוש במניפולציות מכוערות. ילדי ומשפחות ישראל אינם סובלים יחידים ממחדלי משרד הרווחה אלא גם ילדים פליטים.

הכתבה ילדים של אף אחד , ליאת שלזינגר , nrg , יולי 2010

ילדים פליטים מאפריקה שוהים בכלא למרות שאינם צפויים לגירוש. המדינה מסרה אותם לשב"ס במקום למשרד הרווחה. "לא קולטים עולים בכלא"

בתא מספר 9 מוקרן הערב מערבון ישן. על המרקע קאובוי תכול עיניים עם רעמת תלתלים זהובים קושר את סוסו ומחייך למצלמה. בקהל ילדים אריתראים בכפכפים, שרועים על מיטות קומתיים ובוהים בחלל. הקירות מלאים בכתובות ובציורים של האסירים שהיו שם לפניהם.

"אני רוצה לראות את אמא שלי שוב", כתב אחד הנערים. הילדים הפליטים שכלואים בכלא גבעון לא מדברים הרבה, אבל הגרפיטי שהם חורטים על הקירות בתאים יכול ללמד מעט על מה שהם עוברים - ולמה שהם מתגעגעים: ילד מחייך במטוס, פרחים צבעוניים, שמות בשלל שפות, מספרי טלפון לשעת חירום וסיסמה שחוזרת על עצמה: "no Eat Eritrea Sweet but".

"הרעב", מספר מפקד כלא גבעון, גונדר משנה גואל אבידר, "הוא מרכיב דומיננטי בחייהם. הסוהרים עומדים משתאים מול כמות האוכל שהם מחביאים בכיסים. כל סנדוויץ' שהם מכינים מורכב מארבע פרוסות.

"אני לא יודע מה הם עוברים בדרך, איך הם שומרים על עצמם, מה הם אוכלים, מה הם שותים. הם מגיעים לכאן כשהם מחושלים. קשוחים כאלה. אני לא יודע כמה נערים ישראלים היו מצליחים לעבור מסלול כזה. אחרי מה שעבר עליהם, לוקח להם הרבה זמן להבין שאנחנו לא הולכים לפגוע בהם", אומר אבידר ומוסיף כי הילדים לא השתכנעו בקלות לישון במיטות במקום על הרצפה.

מאחורי דלתות הפלדה של אגף 6, אגף הקטינים בכלא גבעון ששוכן במתחם מעשיהו ברמלה, חיים 43 אסירים - כולם ילדים שמעולם לא הועמדו לדין. לכולם יש מספרי אסיר. כולם עומדים בבוקר לספירה. אלה ילדים ללא משפחה. ילדים של אף אחד. בצעד נדיר ויוצא דופן, הסכים שירות בתי הסוהר לאפשר לנו להיפגש איתם.
נערים פליטים בכלא - צילום: אריק סולטן
נערים פליטים בכלא - צילום: אריק סולטן
כלא גבעון
16 שעות ביממה בתא
ביולי 2009 החליטה המדינה להעביר את האחריות על הילדים הפליטים דווקא לשב"ס, אף שהם לא נחשבים עבריינים. הקטינים ששהו עד אז במתקן מיכ"ל בחדרה, הועברו לכלא גבעון, מתקן המוקף חומות תיל, מיועד לאסירים פליליים ומעולם לא הותאם לילדים. תחקיר "סופשבוע" מגלה כי רשויות המדינה כולאות ילדים אלה במשך חודשים ארוכים, על אף שלא ניתן לגרש אותם ואין שום עילה למעצרם.

היעדר המדיניות המתמשך בנושא הילדים הפליטים מביא לטיפול בירוקרטי, מייגע וסבוך, שאף מנוגד להוראות הנוהל בנושא. ובעוד משרדי הממשלה מתווכחים ביניהם של מי האחריות לבני הנוער הפליטים, מי שמוצא להם פתרונות מגורים הוא דווקא שירות בתי הסוהר, ארגון כליאה לעבריינים, שאינו ערוך לקליטה ושיקום של ילדים.

בלבו של אגף הקטינים בגבעון מסדרון צר, ומשני צדדיו תאים קטנים עם סורגי פלדה. הילדים שוהים בתאים הנעולים כ-16 שעות ביממה. בכל תא שישה נערים. הם דופקים על הדלתות, משרבבים ידיים דרך הסורגים, מדברים ביניהם דרך חורי ההצצה ונוהגים בסוהרים בכבוד המרבי. ניכר כי מערכת יחסים מיוחדת במינה נרקמה בינם ובין הילדים.

לזכותו של שב"ס ייאמר, שהוא עושה ככל יכולתו כדי להיטיב עם הקטינים. כשאני מבקשת לדבר עם הנערים הם קופצים מהמיטות, נעמדים בשורה ופוצחים בשטף מלל לא מתואם. "אין לי פה משפחה. באתי לבד. אני דואג לאמא ואבא שלי", אומר איקאלו בן ה-14 ושולף מפאוץ' תמונת פספורט קטנה בשחור לבן. "זה אבא שלי", שאר הילדים מביטים בו בקנאה. לרובם אין ולו מזכרת אחת מהבית, שלא לדבר על תמונה.

"עזבתי את הבית בלי כלום. בלי כסף, בלי מים. פשוט קמתי והלכתי", הוא אומר באמצעות המתורגמנית, בוסנה, שמהווה להם אוזן קשבת. בקצה המסדרון הוסב תא לכיתת לימודים. עכשיו מתקיים שם שיעור עברית. הילדים לומדים להטות את הפועל "בכה". בין האסירים יש גם שש נערות.

הן שוהות בבידוד באגף הנשים, ובגלל ההפרדה זוכות לפחות שעות לימודים. בגבעון יש גם חצר טיולים קטנה, שהיא למעשה חדר נעול עם תקרת רשת. לא ניתן לשחק שם משחקי כדור או לבצע פעילות גופנית. הפעילות היחידה שמתאפשרת לילדים היא ריקודים לצלילי שירים בתיגרית, השפה המדוברת באריתראה, שקר צינת החינוך מורידה מהרשת וצורבת למענם על דיסק.

הם מכנים אותה "מאמא". זאת ההזדמנות היחידה שלהם להתפרק. הם בדיוק כמו ילדים אחרים, יש להם המון מרץ ואנרגיות לפרוק,? אומרת שרון גוטמן, קצינת החינוך. "בהתחלה, כשהם רק הגיעו, היינו צריכים לקנות להם צעצועים. אפילו בגדים ונעליים לא היו להם. היו תקופות שכמו סנטה קלאוס הייתי מגיעה עם שק של תרומות בגדים שארגנו מחברים.

גם הבגדים של הבן שלי רצים פה. בשבילי, בתור אמא, לראות אותם בכלא מאחורי סורגים זה מטלטל. כשילד נמרח על הרצפה וממרר בבכי אני מחבקת אותו". לפני שבועיים קנתה להם רובי מים למשחק. לפני כן ערכה לכמה מהם מסיבת יום הולדת. "אפינו להם עוגה והרמנו אותם על הכיסא ושרנו שירי יומולדת בעברית.

"הם היו בהלם. חלק מהם לא חגגו יום הולדת בחיים. מן הסתם גבעון הוא הכלא היחיד בישראל שבו הסוהרים מכבים את הנרות על העוגה עם האסירים. מעולם לא התמודדנו עם אוכלוסייה מהסוג הזה. הם לא עבריינים, לא עברו שום עבירה וזה מחייב ראייה אחרת שלנו", אומר מפקד הכלא אבידר.

"הרי התפקיד שלנו הוא להתמודד עם עבריינים פליליים, זה מה שאנחנו מיומנים לעשות. כשהוחלט להעביר אותם אלינו היינו צריכים להתאים מחדש את כל ההיערכות. זה בא לידי ביטוי בכל הדברים הקטנים. אתן לך דוגמה: לפני שבועיים הם עשו שביתת אוכל. אין, לא אוכלים. בכל כלא אחר, כשאסירים לא אוכלים, זה מלווה בסנקציות. במקרה הזה, אני, מפקד כלא, נכנסתי לתאים, ושכנעתי אותם אחד-אחד לאכול את ארוחת הצהריים שלהם".

מטבח הכלא נאלץ להיערך במיוחד עם בוא הדיירים החדשים. "במקום קפה שחור, קונים קורנפלקס וחלב", אומר אבידר. "פתאום קלטנו שצנצנת ריבה שמחזיקה בדרך כלל חודש, נגמרת אצל הילדים בארוחה אחת".
אבל עם כל המאמץ הראוי לשבח של הצוות בכלא גבעון, תפקידו של שירות בתי הסוהר הוא כליאה, ולא קליטת עולים", אומר גורם משפטי בכיר. "הסוהרים פועלים עם כל הרצון הטוב אבל כלא הוא כלא", מסכימה עורכת הדין ענת בהט מהנהלת האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. "פקודת שירות בתי הסוהר בנוגע לקטינים מחייבות להתמודד עם מצוקה של ילד באמצעות בידוד או כבילה באזיקים".
הגבול
מתחבאים בין הגופות
בשנים האחרונות הבחינו הרשויות כי בין אלפי מבקשי המקלט שחוצים את הגבול מסיני לישראל מדי שנה, מסתתרים גם קטינים. למראה הילדים בגבול, החיילים נותרים פעורי פה. תחת אור הפנס הם סורקים זה אחרי זה את הפליטים המאובקים. המראה שלהם מכמיר לב: חתכים על הגוף, צלקות, נעליים קרועות. יותר מכל הם מבקשים קצת מים.

המסע שהם עושים כל כך מסוכן, שקשה להאמין שילדים יכולים לעבור אותו לבדם. אלה שמגיעים ללא הורים מכונים "קטינים בלתי מלווים". רוב הקטינים הם בגילאי 13 עד 17 וכמעט כולם מגיעים מאריתריאה, מדינה הנאנקת תחת שלטון טוטליטרי שמגייס את האזרחים בכפייה לצבא לפרקי זמן בלתי מוגבלים. מי שנמלט ומוגדר כעריק צפוי למאסר, עבודות פרך ולעתים הוצאה להורג.

מיעוט ממבקשי המקלט מגיע מסודן, שבה התקיים בשנים האחרונות רצח עם. מתוקף התחייבויות בינלאומיות, ישראל מעניקה לאנשים המגיעים ממדינות אלה הגנה קבוצתית כפליטים ואינה מחזירה אותם לארצות מוצאם.

חלק מהילדים מגיעים עם הוריהם אך הרוב בגפם. במקרים רבים המשפחות מוכרות את ביתן ונוטלות הלוואות על מנת לשלוח אותם למקום מבטחים. לאחרונה הצטברו עדויות על עינויים, כבילה בשלשלאות ואפילו מקרי רצח במצרים. רבים מהילדים חצו את הגבול לאחר שהתחבאו בין גופות הוריהם והעמידו פני מתים.

למרות שחלפו חמש שנים מאז החלו הילדים לחדור לישראל, הרשויות לא הצליחו, או לא היו מעוניינות, למצוא להם פתרון. מצד אחד המדינה לא יכולה לגרש את הילדים, מצד שני היא לא רוצה לקלוט אותם. מדובר במספרים קטנים יחסית: עד היום נכנסו לישראל כ-500 ילדים פליטים, ממוצע של מאה בשנה. בהחלט לא מספר שעלול להשפיע על המאזן הדמוגרפי. במתקני השב"ס נמצאים היום כ-90 ילדים.

"כשאין גירוש אין סיבה למעצר. כשכולאים אריתראים וסודנים המעצר הופך חסר תכלית לחלוטין. הכלא הפך להיות בקו"ם לילדים. הדרך היחידה לשנע אותם היא דרך הכלא. זה הנוהל של משרד הפנים", אומר עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח. "האבסורד הוא שאם הם היו בגירים, הם כבר היו משתחררים מזמן מתוקף ההגנה עליהם כפליטים".

ארגוני זכויות אדם ומשפטנים טוענים שהנוהל מנוגד לדין ולכל אמנה בינלאומית שישראל חתומה עליה. המדינה מכניסה לכלא אנשים שעברו עבירה או כאלה שמיועדים לגירוש. מכיוון שישראל לא מעמידה לדין את הפליטים, ואינה יכולה לגרש אותם, אין למאסר שלהם כל תכלית. האגף לסיוע המשפטי במשרד המשפטים הגיש לאחרונה עתירה לבג"ץ נגד כליאת הילדים. "לטענתנו, החזקת הקטינים בתנאי כליאה באחריות שב"ס, יהא מתקן הכליאה אשר יהא, באופן עקרוני מנוגדת לדין", אומרת עורכת הדין בהט.
כלא סהרונים
אבודים בין גדרות התיל
כשהילדים מבקשי המקלט נתפסים בגבול, החיילים מעבירים אותם לכלא סהרונים הצמוד לכלא קציעות שעל גבול מצרים. הקטינים מבין העצורים, או אלה שטוענים שהם כאלה, מוחזקים באגף מיוחד (ילדים מתחת לגיל 12 מועברים ישירות למשפחות קלט על ידי משרד הרווחה). אמהות עם ילדים מוחזקות באגף הנשים. שלא כמו המבוגרים המוחזקים בקרוואנים (המכונים "הילטונים") הילדים בסהרונים שוהים באוהלים.

לפני שנתיים עתר מוקד הסיוע לעובדים זרים לבג"ץ נגד תנאי הכליאה בסהרונים. "הילדים ישנים באוהלים, וסובלים מקור עז בחורף, שכן האוהלים אינם מצליחים לבלום את הרוחות העזות של המדבר, ובלי שיש בהם חימום ראוי", נכתב בעתירה. "במקרים רבים, הילדים סובלים ממחלות ומשיעולים מתמשכים. שלוש פעמים ביום ישנה ספירה בכלא. ילדים, חלקם בני ארבע, חמש ושש שנים, נדרשים לעמוד ליד מיטותיהם בזמן הספירה - ממש כאסירים לכל דבר ועניין. האוהלים מוקפים בגדרות תיל, רבים מהילדים משחקים בהן ולעתים קרובות נפצעים מגדרות התיל".

העתירה נדחתה על ידי בית המשפט העליון. במוקד לסיוע טוענים כי מאז שהוגשה השב"ס מונע מהם באופן גורף לקיים ביקורים באגפים וליצור קשר עם הילדים. בשב"ס דוחים את הטענות ומסבירים כי מניעת הביקורים באגפים נעשית מסיבות ביטחוניות.

כלא סהרונים מוגדר כתחנת מעבר קצרה, אולם בדיקה מגלה שהילדים מוחזקים שם תקופות ממושכות. כיום נמצאים שם 40 ילדים. לפני חודש התריע האגף לסיוע המשפטי כי תקופה מסוימת, בשל העומס הרב, לא הייתה הפרדה בין קטינים למבוגרים כמתחייב בחוק.

"בגלל שגבעון מלא עד אפס מקום, הקטינים תקועים בסהרונים וכל הטיפול בהם מתעכב", אומרת אמי סער ממוקד הסיוע לעובדים זרים, שמתנדביו מבקרים את הילדים בכלא. "צריך לטפל בסוגיה הזו עכשיו. עלול לקרות אסון. ילדים מנסים לפגוע בעצמם, זו פצצה מתקתקת. הכי עצוב זה שמדובר בקבוצה כל כך קטנה. טיפה בים. לא מזמן המדינה קלטה מאתיים ילדים יתומים מהאיטי וחיכתה להם עם זרים ופרחים. מישהו חשב לשים אותם בכלא לתקופה זמנית? איזו צעקה הייתה קמה בארץ. אבל מהילדים האפריקאים לאף אחד לא אכפת".
נער פליט בכלא - צילום: אריק סולטן
נער פליט בכלא - צילום: אריק סולטן
הבדיקה
תוכיחו שאתם קטינים
מסהרונים מועברים הקטינים לגבעון, שם הם עוברים בדיקות רפואיות, כולל בדיקה להערכת גילם. מאז שנת 2007 הם זכאים לייצוג משפטי אולם עד שהילדים נפגשים בפועל עם עורך דין עוברים חודשים ארוכים. על פי סעיף 9 בנוהל של משרד הפנים, 60 יום אחרי שנתפסו, הקטינים אמורים להשתחרר ממתקן השב"ס ולעבור לאחריות משרד הרווחה.

בפועל, פעמים רבות ההמתנה לבדיקת הגיל - השלב הראשון בשרשרת הבירוקרטית - אורכת לבדה יותר מ-60 יום. הסיבה העיקרית לכך היא שמשרד הפנים מעסיק רופאה אחת ויחידה שמבצעת את הבדיקה שבוחנת את התפתחות כף היד של הילדים.

מדובר בבדיקה שנחשבת למיושנת ולא אמינה במיוחד. היא מבוססת על נתונים סטטיסטיים שנאספו בשנות החמישים מילדים לבנים בארצות הברית. "זו בדיקה בלתי אמינה לחלוטין עם סטיית תקן גבוהה שאינה מתאימה לבדיקת ילדים שחורים ותוצאותיה משתנות בשל תנאי תברואה ותזונה", אומר עו"ד דניאל ברמן מהמוקד לסיוע לעובדים זרים.

"בפועל ראינו שילדים רבים שבידיהם מסמכים המוכיחים שהם קטינים התגלו כבגירים. בבריטניה, למשל, הורו להפסיק את השימוש בה בשל חוסר אמינותה, אבל בישראל מתעקשים להמשיך לעשות בה שימוש".

אבל הקושי האמיתי מתחיל לאחר שנקבע הגיל, אז מחפשים לילד חלופת מעצר מתאימה, אחת משתיים: בגילאי 12- 16 הקטינים יכולים ללכת לפנימיות של משרד החינוך (שהקצה להם מאה מקומות. 85 מתוכם כבר אוישו. ל.ש). לעומתם, קטיפנים בגילאי 16-18 משתחררים מהכלא רק אם מוצאים להם משמורן - אדם שיסכים לקחת אותם תחת חסותו. הסיכוי לכך קטן שכן רוב הילדים אינם מכירים כאן איש.

למרות הנחיית בית המשפט ובניגוד למה שכתוב בנוהל, הקטינים פוגשים בכלא גבעון עובד סוציאלי מטעם שב"ס - ולא מטעם משרד הרווחה שאמור לטפל בהם. כך נוצרת מציאות משונה שבה מפקד הכלא הוא שבפועל מבקש לשחרר את הילדים ממאסר. "עמית הדר, העובד הסוציאלי שלנו, הפך למומחה בקהילה האריתראית. הוא עושה ביקורי בית עם האוטו שלי, מסתובב בדרום תל אביב ומנסה למצוא לילדים האלה משפחה.

"רק לפני שבועיים עשיתי מרתון טלפונים והפעלתי לחצים כדי להעביר 17 ילדים לפנימיות,? אומר גונדר משנה אבידר. הדברים תמוהים במיוחד לאור העובדה שעלות האחזקה של הילדים בכלא גבוהה בהרבה מעלות אחזקתם בפנימיות. כך, במו ידיה, המדינה מבזבזת כספים רבים בלי לפתור את הבעיה.
דניאל
מי שלא משלם מרביצים לו
מאחורי המספרים והנהלים נמצאים נערים מיואשים, כלואים ובודדים. אחד מהם הוא דניאל (שם בדוי), בן 16 מאריתראה, נער גבוה ונאה שערימת התלתלים שלראשו מצליחה להסתיר את עיניו העצובות; את הצלקות על הפנים והידיים הוא לא יכול להחביא. אנחנו יושבים על גזעי עצים בחורשה בכפר הנוער בן שמן, שהפך לביתו החדש. כבר שלושה חודשים הוא מחוץ לכלא.

את ביתו באריתראה עזב מפני שחשש לחייו. יתום מאב, הוא השאיר מאחוריו את אמו וששת אחיו והחל במסע מפרך לאתיופיה, משם לסודן ולמצרים. בסך הכל ילד בן 14, בלי כסף, עם תיק קטן שנגנב ממנו במהרה. "הלכתי כי יש מלחמה ומכריחים ללכת לצבא. אבא שלי היה בצבא 30 שנה. הייתי צריך לברוח".

מי שמר עליך?"אף אחד. זה כל אחד לעצמו. מסודן למצרים עליתי על אוטו, 19 אנשים מאחורה. אין מקום ואין אוויר ואין מים וכולם נמחצים. זה מסוכן ופחדתי. אבל בגלל שאני קטן, הצלחתי לטפס למעלה. ככה לא מעכו אותי".

באוקטובר האחרון הוא הגיע לישראל, לאחר מסע התעללות שעבר בידי הבדואים בסיני, שגובים אלפי דולרים בשביל להעביר את הפליטים את הגבול הישראלי. לסוהרים בגבעון סיפר כי "יש לי פצע ברגל בגלל שקשרו אותי בברזל בסיני". בהזדמנות אחרת חשף כי המצרים קברו אותו באדמה כשראשו
חשוף והיכו אותו נמרצות.

אחרי ששילמתי הם רצו עוד 2,000 דולר , מאיפה יש לי? מי שלא משלם להם הם מרביצים לו. הם שמים לך אש על הפנים, הם שמו לי כאן מתחת לעין", הוא מצביע על הצלקות העמוקות. "מרביצים לך ברגליים. אין מים, אין אוכל, מחזיקים אותנו בשמש ובחול כל הלילה וכל היום. היינו 16 מאריתראה. שני חברים שלי מתו בדרך".

איך שרדת?"אלוהים שמר עליי. בסוף, משפחה רחוקה מגרמניה שלחו לי כסף. אחרי שמשלמים להם הם מביאים אותך לגבול. אתה הולך עשר דקות ואתה בישראל. החיילים המצרים ירו עלינו אבל אז הבדואים משלמים להם והם לא עושים כלום".

בגבול אספו אותו חיילי צה"ל, שהעבירו אותו לסהרונים. לאחר מכן נשלח לגבעון. "ברמלה בסדר. אני אוכל, מתקלח, לומד קצת. עושה טיול בחדר של הטיולים. אבל זה קשה. בכלא יש הרבה ילדים. בני 13-14. אף אחד לא מדבר על מה שהוא עובר ואף אחד גם לא שואל. זה קשה בכלא. אין אור. אין שמש".

אחרי הזוועות שעבר בדרך, דווקא המאסר שבר את רוחו. "התקשרתי לאמא שלי. היה לי קשה לאכול. גיליתי שגם אח שלי עזב את הבית לסודן, הוא רק בן שמונה. אני דואג כי בסודן לא טוב. אמא הייתה עצובה ובכתה ואמרה שאין כסף. הייתי עצוב. לא רוצה לחיות. רוצה למות".

דניאל ניסה להתאבד בתאו באמצעות חוט חשמלי שכרך סביב צווארו. "אחרי זה הם שלחו אותי לבית חולים. לא רציתי לחזור, רציתי להישאר שם. יש דשא. אפשר להסתובב".

לדניאל לא הייתה בעיה נפשית שבגללה ניסה להתאבד", אומרת עורכת הדין יעל כץ-מסטבאום שמונתה לייצג אותו מטעם הסיוע המשפטי. "הוא פשוט היה מיואש. הוא לא בא בטח ענות לאף אחד, אבל אנחנו חייבים להם כי הם ילדים. אי אפשר להחזיק ילדים בכלא ולהעניש אותם על משהו שלא עשו. בבית החולים הוא היה חופשי. ילד אחר היה בורח. הפיתויים קראו לו. להגיע לתל אביב ולעבוד ולעמוד בהבטחה לאמא שלו לשלוח לה כסף. אבל הוא נשאר. הוא ילד טוב".

רק בעקבות עתירה דחופה שהגישה הלשכה לסיוע משפטי, שחררה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב רות רונן את דניאל מהכלא וקבעה כי "אין מחלוקת כי לאחר תקופת מעצר כה ממושכת, וכאשר מדובר בקטין שזכאי להגנה קבוצתית כפליט, אין מקום להוסיף ולעצור את העותר, וספק אם היה מקום לעצור אותו מלכתחילה. בעקבות פסק הדין שוחררו ילדים נוספים.

היום הוא מתגורר בכפר הנוער בן שמן המופעל על ידי משרד החינוך. לומד עברית, עובד בגן האירועים הסמוך. חוסך כל שקל שהוא מרוויח כדי להעביר לאמו באריתראה. בבן שמן הוא משחק כדורגל, גולש באינטרנט, מנסה להבין את המנטליות הישראלית. "כולם פה שואלים אותך מה שלומך? איך קוראים לך? יש לך פייסבוק? הכל זה פייסבוק", הוא אומר. מה יהיה בעתיד, אני שואלת אותו. דניאל מושך בכתפיו. "אני חושב רק על עכשיו".
העתירה
חשש כבד לבריאות הנפשית
דניאל הוא אחד הקטינים המופיעים בעתירה העקרונית שהגיש לבג"ץ האגף לסיוע המשפטי בפברואר השנה, באמצעות עו"ד ענת בהט ועו"ד גלעד ברנע. בעתירה נטען כי עצם החזקתם של הילדים בבית הכלא מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם וכי הקטינים נעולים בתוך תאי מאסר מרבית שעות היממה וכמעט שאינם זוכים לאור יום.

"הכליאה של הילדים יוצרת חשש כבד לבריאותם הנפשית והפיזית. את מצוקתם אנו רואים מדי יום וזה מגיע לעיתים עד כדי אשפוז בבתי חולים", אומרת עו"ד יעל קיציס מהלשכה לסיוע משפטי בתל אביב. בעתירה מצוין כי הקטינים מוחזקים בבית הכלא מכוח חוק הכניסה לישראל, המאפשר להחזיק במשמורת את מי שנכנס למדינה באופן לא חוקי. המדינה החליטה להחזיקם בבית סוהר, החלופה החמורה ביותר, מבין כל האפשרויות העומדות בפניה.

זה אינו הכרח המציאות. מדוח שהגיש המוקד לסיוע עולה שמדינות המערב, שמתמודדות עם הגירה בקנה מידה עצום בהשוואה לישראל, נוקטות גישות אחרות. בספרד הילדים מטופלים במרכזי קליטה לשעת חירום. בהונגריה הקימו עבורם הוסטלים מיוחדים. בארצות הברית הילדים שוהים במעצר לא יותר מ-72 שעות.

לבני הנוער שבשמם הוגשה העתירה סיפורים כואבים ומצמררים. אחד מהם הוא נער אריתראי שעבר התעללות קשה בידי המבריחים בסיני שכלאו אותו בחדר סגור במשך חודש על מנת לסחוט ממנו כסף. אחר נקלע לתקרית ירי במדבר וכשהצליח להימלט רץ במשך שעות ארוכות יחף עד גבול ישראל. בעתירה מובא גם סיפורו של קטין ששוחרר מכלא גבעון שבו הוחזק למעלה משבעה חודשים, שבמהלכם ביצע ניסיון התאבדות.

הוא נלקח לאבחון במחלקה פסיכיאטרית שבסיומו הוחזר לכלא. "מדי יום אנחנו מגיעים לכלא ומוצאים את הקטינים במצב נפשי עגום. למרות המאמצים של השב"ס, מדובר בתנאי כליאה לכל דבר ועניין. המצוקה מחמירה כי מספר הפנימיות המוכנות לקלוט את הקטינים הוא מצומצם ביותר", אומרת קיציס. "חשוב לזכור שהם ילדים ללא משפחות ולא מכירים איש במדינת ישראל. בחלק מהמקרים הורי ומשפחות הקטינים אינם בחיים או שמקום הימצאם אינו ידוע".
הפנימייה - מתים על אייל גולן

הילדים הפליטים שהועברו לפנימיות של משרד החינוך התקבלו בהן בזרועות פתוחות ומצבם השתפר. "הם באו ישירות מהכלא והביאו אותם עם ליווי, לפחות חצי גדוד שמר עליהם", אומר פיני כהן, מנהל חוות הנוער הציוני בירושלים. "אמרתי להם, אם זה המצב, אני אבוא אליכם, לכלא. מצאנו ילדים רגילים בתנאים לא פשוטים מבלים בלספור זבובים. שמחנו להוציא אותם משם כי זה ממש לא מקום בשבילם. קודם כל היינו חייבים לקנות להם בגדים. הם באים עם שקית ניילון אחת - כל רכושם בעולם".

בחוות הנוער הציוני הילדים משובצים בכיתות לימוד במטרה להשלים בגרויות. המפגש הראשוני איתם לא היה קל, ומנהלי הפנימייה אומרים כי בתחילה הם ניסו לבדוק כל הזמן את הגבולות. "לא ידענו בכלל למה אנחנו נכנסים", אומר דני חיים, מנהל הפנימייה. "אחד הילדים ניגש אליי ואמר, 'אני מוסלמי, איפה מכה'. אמרתי לו שם הים, תחליט אתה איפה אתה רוצה להתפלל". רצינו לחבק אותם אבל הם נרתעים. אצלם לא מחבקים ככה. מה שהיה חשוב מבחינתנו זה לתת להם זהות של בני אדם. מקום לספר את הסיפור שלהם כשהם רוצים".

הקושי הגדול, אומר חיים, נוגע לעובדה שהילדים קרועים בין אריתראה לישראל. מתקשים להכריע אם להשקיע בעצמם, ללמוד ולנסות להשתלב או לצאת לעבוד ולשלוח את הכסף הביתה. "היה לנו ילד שהתנכלו למשפחה שלו בגלל חובות והוא ברח כדי לנסוע לתל אביב ולעבוד", אומר כהן. "הוא הרגיש אשמה שהוא נהנה ובני המשפחה סובלים ורצה לשלוח להם כסף. זה מצב בלתי אפשרי לילד".

משיחה עם קבוצת ילדים שנקלטו בפנימיות עולה כי הם למדו בהדרגה את "החוקים של הישראלים". הם מדברים בעברית, משתתפים בקבלות השבת, מתים על אייל גולן ורוצים להתגייס לצבא. אחד מהם, בוגר פנימיית כדורי, כבר לובש מדים, החייל הראשון מבין הפליטים. "אני גם רוצה לשרת בצבא. המדינה עשתה לי טוב אני רוצה לעשות לה טוב בחזרה", אומר נער אחר, עבדול. וחיים מוסיף: "לוקח הרבה זמן אבל בסוף הם מקלפים את שכבות ההגנה שאימצו כדי לשרוד במדבר ובכלא. פתאום הם נזכרים שהם בעצם ילדים".

קישורים:

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים