אל תתן להם לתייג אותך

שר החינוך גדעון סער מדווח כי חלה עליה דרמטית במספר הילדים שסווגו כבעלי צרכים מיוחדים: “כולם פתאום בעלי צרכים מיוחדים” צוטט השר.
.
זה לא שפרצה חלילה מגפה מסוכנת המתפשטת בקרב בני הנוער הלומדים בבתי ספר. מדובר בשינוי תרבותי, או ליתר דיוק שינוי מדיניות של משרד החינוך. בני האדם הם שונים מטבעם וטוב שכך. אילו היינו כולנו זהים, האנושות לא הייתה מתפתחת. לכל אחד המומחיות שלו.

משמעות השינוי במדיניות שמוביל משרד החינוך הנה תיוג של קרוב ל- 10% מהילדים ובני הנוער, כסובלים מהפרעת קשב ריכוז (ADHD). מדובר במעל למאתיים אלף ילדים המיועדים לצרוך סמים פסיכיאטריים לאורך כל ימי חייהם, רק מפני שמומחים לבריאות הנפש תייגו אותם ככאלה. ללא ספק תוספת הכנסות של מיליארדי דולרים לתעשיית התרופות לאורך שנים. חברות התרופות מובילות את השינוי התרבותי הזה מאחורי הקלעים. זוהי מערכת שיווק מניפולטיבית המנצלת את האינסטינקט הטבעי של ההורים להגן על ילדיהם על מנת לגרוף רווחים.
כל ילד שחי את החיים באופן מלא וחופשי יחווה מגוון רחב של רגשות אנושיים. הוא יחווה עצבות, שמחה, אדישות, אנרגיה, אופטימיות, פסימיות, פחד, תעוזה, אהבה, שנאה, חשדנות, אמון ורגשות אחרים. לחוות את הרגשות האלה, וללמוד להיות מונחה על ידיהם כראוי, הוא חלק חיוני של צמיחה והבשלה.
המאבחנים מזהים את הרגשות האלה, ובאופן מניפולטיבי מתפעלים או מתעלמים מההקשר ומפרשים את הרגשות כ"סימפטומים" של מחלת נפש.
.
שותפות לסמים חופשיים באמריקה - קריקטורה
שותפות לסמים חופשיים באמריקה - קריקטורה
בדיקה קלינית של ילד המאובחן כבעל הפרעת קשב ריכוז, לא תעלה שום בעיה כלשהי, הילד יעבור אותה כתקינה לחלוטין. לעומת זאת אבחון הפרעת קשב ריכוז, נעשית ע"י מומחה לבריאות הנפש על סמך חוות דעתו הסובייקטיבית. חוות דעת זאת מושפעת מהשינוי התרבותי שעוברת החברה שלנו. בעבר ילדים אלו יכלו להיות שובבים מידי, או מופנמים, היום הם מתויגים כסובלים מבעיה נפשית כלשהי, אשר אין לה מרפא, ולכן ידרשו לצרוך סמים פסיכיאטריים עד סוף ימיהם.
.
תופעות לוואי
לכאורה מדובר בשדרוג יכולות הקשב והריכוז של הילד כל עוד הסם נצרך. אולם הדברים אינם כה פשוטים, סמים פסיכיאטריים אלו הנם בעלי עשרות תופעות לוואי מסוכנות מאוד. לדוגמה, תופעות הלוואי של הריטלין הם:
פסיכוזה, מאניה ומצבים פסיכוטיים של אבדן שליטה, הזיות של חרקים מטיילים על המשתמש (במצב של ערנות), חוסר שקט, עצבנות, אי שקט מוטורי בלתי נשלט, בהלה וחרדה .. ועוד רבים.
.
חיי משפחה
התיוג פוגע בחיי המשפחה של המטופל. מחקר בריטי, "ילדים ונוער בריאות הנפש (2006)", קובע כי אחד מכל 10 ילדים מתחת לגיל 16 סובל מהפרעות. הנטייה לשייך את הצרות של ילדים עם בעיות פסיכולוגיות, יש לה השפעה משמעותית על דרך אינטראקציה עם בני נוער להורים שלהם.
.
אחריות והתמודדות עם בעיות
התוויות רפואיות על ילדים מתקבלות בהתלהבות על ידי כמה הורים לילדיהם. יש אומרים שהם חשים הקלה כאשר הם מגלים שהילד שלהם יש בעיה בבריאות הנפש, ולכן אינם אחראים להתנהגותם. האבחנה של ADHD מקל על הקושי בהתמודדות עם בעיות התנהגות.
.
נבואה שמגשימה את עצמה
לטיפול בילדים שנחשבו בעבר לנורמליים, יש תכונה של נבואה שמגשימה את עצמה. הרעיון שהם עומדים לעבור לבית ספר של חינוך מיוחד הוא חוויה טראומטית. רבים מהם מתחילים לפרש חרדות וחוסר ביטחון נורמליים דרך הביטוי של הפסיכולוגיה. התוצאה היא מספר הולך וגדל של ילדים שמבינים את חוויות החיים שלהם במונחים פתולוגיים, ולהיות מבולבלים עוד יותר.

בזבוז משאבים וזמן בהתעסקות יתר בחינוך המיוחד
האבחנה מסייעת גם לתביעת משאבים. מורים והורים נוהגים לסווג ילדים כבעלי קשיי למידה בבתי ספר. זוהי אחת הדרכים היעילות ביותר להורים לעזור לילדים שלהם לדרוש יחס מיוחד בגלל הקשיים שלהם. גם לבתי ספר קל יותר למשוך מימון עבור חינוך מיוחד, מאשר לתכניות תגמול בסיסי ולכן לעתים קרובות מאשרים לסווג ילדים כבעלי קשיי למידה.
למרבה הצער, השימוש בטכניקות טיפוליות חדשות בכיתה מסיחה מבתי הספר אתגרים חינוכיים, ולכן יש תוצאה לא מכוונת של פגיעה באיכות החינוך.
.
מה שצריכים ילדים ממבוגרים אינה אבחנה אלא הדרכה, השראה והבנה. אל תתנו להם לתייג אתכם.
.
קישורים:

עיריית בת ים - גם מאה אחוזי נכות לא מספיקים לקבלת מקום חניה לנכה

המאמר "גם 100 אחוזי נכות לא מספיקים " mynet, חזי דרקסלר, איתמר פליישמן , אוגוסט 2009

ליהושע וקסמן נקבעו 100 אחוזי נכות לצמיתות בעקבות שיתוק בפלג גופו השמאלי. אבל עיריית בת ים לא אישרה לו חניית נכה כי אין לו אחוזי ניידות. מהעירייה נמסר בתגובה: ועדה מוסמכת דנה בעניין

נכות לצמיתות: לפני שבועיים דיווחנו לכם על אשר לניאדו, נכה בעל 75 אחוזי נכות הנעזר בכסא גלגלים, שעיריית בת ים לא אישרה לו הצבת תמרור לחניית נכה בסמוך לביתו משום שהקריטריון להצבת תמרור שכזה עומד על 80 אחוזי נכות. 5 אחוזים מפרידים בינו לבין חניה נגישות לביתו.
השבוע הגיעה לשולחן המדור פנייה דומה ומקוממת לא פחות. לפני כשנה התגלה בגופו של יהושע וקסמן גידול סרטני. כתוצאה מהגידול ומהטיפולים הכימותרפיים נגרם לוקסמן שיתוק בפלג גופו השמאלי. הוא ניגש לוועדה רפואית של הביטוח הלאומי שם נקבעו לו 100 אחוזי נכות לצמיתות. מספר ימים לאחר מכן הגיש וקסמן בקשה לעירייה לקבל תמרור חניה לנכים בסמוך לביתו. "כאשר אני חוזר מותש מטיפולי הכימותרפיה אין ביכולתי ללכת גם מרחק קצר אם אין חניה על יד הבית". הוא כתב בבקשתו. להפתעתו הרבה בקשתו נדחתה משום שאין לו אחוזי ניידות. "מה לעשות שהמחלה הקשה נחתה עליו לאחר גיל הפנסיה ואין באפשרותו לגשת לוועדה שתקבע לו אחוזי ניידות" אומרת אשתו. לטענתה, גורם בכיר בעירייה אמר לה שהיא יכולה להגיש ערעור אך הוועדה "לא אוהבת דברים כאלו".

בעקבות פניית המדור: עיריית בת ים מסרה בתגובה שוועדה מוסמכת דנה בעניין המדובר ובפני כל תושב יש את הזכות לערער על החלטת העירייה או לפנות שוב למשרדי רשות החניה. במקרה שיבחר בכך בקשתו תידון בכובד ראש ובאופן מיטבי. שורה תחתונה: עם כל הכבוד לכובד הראש, מדוע לא לחסוך לאדם במצבו את הטרטור הביורוקרטי?
הביורוקרטיה מתישה אתכם? נתקלתם בקירות אטומים? נמאס לכם מהרשויות? שילחו פקס: 0732406930 או ל-tipul.hb@gmail.com

קישורים:

חוק הנוער טיפול והשגחה - סמכויות פקידת הסעד

חוק הנוער, מערכות השלטון והמשפט, מספקים מזה שנים רבות לפקידי הסעד ברשות המקומית סמכויות-על, גיבוי, ותמיכה ללא סייג, כאשר המטרה כביכול הנה הגנת הקטין. לכאורה בעיית הפשיעה בקרב בני הנוער, הייתה אמורה לחלוף מהארץ. אולם ההפך קורה, נתוני משרד הרווחה מצביעים על הידרדרות מתמשכת במצבם של הקטינים, עלייה של 12% במספר חקירות ילדים , ירידה בגיל הנוער הצורך סמים ואלכוהול, עלייה בעוני, פשיעה, פערים חברתיים, ועוד. משרד הרווחה דורש עוד ועוד תקנים, תקציבים ומשאבים.
.
פקיד הסעד הוא עובד עירייה

חוק הנוער (טיפול והשגחה) סעיף 1 קובע כי פקיד הסעד הוא "כמשמעותו בחוק בסעד התשי"ח ". חוק הסעד קובע כי פקיד הסעד הנו "עובד סוציאלי ששר העבודה והרווחה מינהו פקיד סעד לעניין חוק זה".
במדינת ישראל קבע משרד הרווחה כי פקיד הסעד יהיה עובד סוציאלי בלשכת הרווחה של הרשות המקומית. פקיד הסעד כפי שיובהר להלן הנו בעל סמכויות נרחבות, ויש טעם לפגם כי בכירי הרשות המקומית יהיו ממונים עליו. נכון לאוגוסט 2009 ישנם כ-30 ראשי ערים ובכירים הנחקרים במשטרה על עברות חמורות, ואנשים אלו הנם ממונים על פקידי הסעד החורצים גורלות של משפחות. מפכ"ל המשטרה התנגד למשטרה עירונית הכפופה לראשי ערים, וטען כי משטרה כזאת היא פגיעה בדמוקרטיה. פקידי הסעד הם המשטרה העירונית הסוציאלית הכפופה לראשי הערים מזה שנים רבות.
.
בית משפט לנוער - הליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות או הוכחות
אחד העקרונות המנחים את מערכות המשפט בעולם הוא האובייקטיביות. כלומר השאיפה היא כי באירוע (תיק) אשר ישפט ע"י שופטים, ופרקליטים שונים, פסק הדין יהיה זהה. לשם כך ישנו הליך מסודר ופומבי, המחייב בסיס ראייתי.
בבתי משפט לנוער ומשפחה אין הדבר כך. בתי משפט אלו מנוהלים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית. הראיות הנן חסרות משמעות משום שחוק הנוער קובע כי הבסיס לפיו יחליט בית המשפט הנו מה שפקיד הסעד סבור. בתי משפט לנוער ומשפחה רואים את המלצות פקיד הסעד כסוף פסוק, כך שניתן לומר כי בתי משפט אלו אינם סמכות שופטת, אלא מאשרת את המלצות פקידי הסעד.
.
חוק הנוער - מופעל על אוכלוסיות מוחלשות
משרד הרווחה פועל בחיסיון ומשתדל להסתיר מהציבור פילוח של אוכלוסיות היעד של פקידי הסעד. בד"כ אלו אימהות חד הוריות, יוצאי מדינות חבר העמים, ויוצאי אתיופיה. הנוער בסיכון הנדרש טיפול אינו בהכרח מאוכלוסיות אלו, אך פקידי הסעד יודעים כי יתקשו להתמודד עם אוכלוסיות אלו, לכם הם בוחרים ל"טפל" באוכלוסיות החלשות. יובהר בנוסף כי בישראל לא קיים חוק זכויות הילד, המשמעות היא כי נער המורחק מביתו הנו נטול זכויות וכפוף למרותם של פקידי הרווחה.

סעיף 2 - כל קטין הוא קטין נזקק
.התבוננות בסעיף 2 לחוק הנוער מעלה תהיות האם כל קטין נזקק?, לדוגמא סעיף 2 (6) קובע כי אם שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת הקטין נזקק. לדוגמא ילד ששיחק כדורגל ושבר רגלו, בית משפט לנוער יכול להכריז עליו "נזקקות" לפי חוק הנוער ולהעבירו לטיפול והשגחת פקידת סעד לחוק הנוער.

סעיף 11 - אמצעי חירום: הוצאת ילד מביתו ומשפחתו ללא הוכחות או ראיות
סעיף 11 בחוק הנוער קובע כי במידה ו"פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט".
כלומר פקיד הסעד יכול להוציא ילד מביתו ומחזקת הוריו בכל עת שיחפוץ, אם הוא סבור כי הילד בסכנה. פקיד הסעד אינו נדרש להציג ראיות או הוכחות כי הילד בסכנה.
לאן לוקח פקיד הסעד את הילד שהוציא מביתו? - חוק הנוער מאפשר לפקיד הסעד להציב את הנער בכל מקום שיראה לנכון ואינו קובע מקום כלשהו. בד"כ פקיד הסעד יציב את הילד במרכז חירום.
.
סעיף 12 - החלטות ביניים: הארכת צו החירום של פקיד הסעד ללא הקטין, הוריו או דוח כלשהו.
סעיף 12 בחוק הנוער מאפשר ל"בית המשפט, בהחלטת-ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי-חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד-סעד; החלטת-ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת-תקפה כאמור בסעיף 14".
בתי משפט לנוער רואים את המלצותיהם של פקידי הסעד כסוף פסוק ואינם כפופים לבסיס ראייתי כלשהו להוציא את הילד מביתו לחודש או יותר. סעיף 12 בחוק מאפשר לבית משפט לנוער להאריך את הצבת הקטין מחוץ לביתו בחודש נוסף ללא נוכחותו, נוכחות הוריו, או תסקיר כלשהו.
מדובר בסמכויות מרחיקות לכת העומדות בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יוזכר כי פקיד הסעד הנו עובד עירייה, ולעתים פועל ע"פ שיקולי העירייה.
.
סעיף 3 - דרכי טיפול והשגחה: הכרזת נזקקות
הכרזת הנזקקות היא העברת סמכות בית המשפט על הקטין, לקבוע טיפול עבורו או אחראי אחר עבורו מלבד הוריו. הכרזת הנזקקות אינה כפופה גם היא לראיות, או הוכחות אלא ע"פ מה שפקיד הסעד סבור. הכרזת הנזקקות מאפשרת לבית משפט לנוער:
  • לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי;
  • להעמיד ידיד לקטין שישמש גם יועץ לאחראי עליו ולקבוע סמכויותיו ותפקידיו;
  • להעמיד את הקטין תחת השגחתו של פקיד סעד;
  • להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971.
  • להורות כי הקטין ייבדק או יטופל לפי סעיפים 3ב עד 3ז.
  • להורות על מסירת תוצאה חיובית של בדיקה לגילוי נגיפי איידס בקטין, לאחראי עליו.
זכויות הקטין
חוק הנוער, מערכות השלטון והמשפט, מספקים מזה שנים רבות לפקידי הסעד ברשות המקומית סמכויות-על, גיבוי, ותמיכה ללא סייג, כאשר המטרה לכאורה הנה הגנת הקטין.
אולם לא קיים חוק המקנה זכויות לקטין שהורחק מביתו, כגון: היכן ילון, מה יהיה סדר יומו, סל הטיפול, תזונה, שעות פנאי ועוד. הקטינים במוסדות הרווחה נמצאים במצב של סיכון, רחוק מהעין הציבורית. מוסדות אלו פועלים ללא פיקוח, וללא שקיפות.
מדינת ישראל התחייבה ע"פ אמנה בינלאומית לזכויות הילד לחוקק חוק לזכויות הילד עוד משנת 1991 אולם טרם עשתה מאומה בנדון, לפיכך חוק הנוער הנו בניגוד לאמנת זכויות הילד.
.
פקידי סעד לחוק הנוער - השיטה שקרסה
לכאורה בעיית הפשיעה בקרב בני הנוער, הייתה אמורה לחלוף מהארץ. אולם ההפך קורה, נתוני משרד הרווחה מצביעים על הידרדרות מתמשכת במצבם של הקטינים, עלייה של 12% במספר חקירות ילדים , ירידה בגיל הנוער הצורך סמים ואלכוהול, עלייה בעוני, פשיעה, פערים חברתיים, ועוד. משרד הרווחה דורש עוד ועוד תקנים, תקציבים ומשאבים.
משרד הרווחה כשל בטיפול בבני הנוער, ומאבד מיום ליום את אמון הציבור. במקום להפיק לקחים, לעבוד בשקיפות, לצמצם ואף לבטל את סמכויות פקיד הסעד, המשרד ממשיך במדיניותו הכושלת.

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג משקר באובססיביות בעניין הוצאת ילדים מהבית



קישורים:

לשכת הרווחה נהריה: עובדת נתנה לחברתה כרטיסי כניסה לחוף העירוני, המיועדים למשפחות נזקקות

המאמר "נתנה לחברתה כרטיסי כניסה לחוף, שתיהן הושעו" , mynet , אוגוסט 2009

שתי עובדות לשכת הרווחה בעיריית נהריה הושעו לשלושה ימים לאחר שאחת מהן נתנה לחברתה כרטיסי כניסה לחוף העירוני, המיועדים למשפחות נזקקות. יו"ר ועד העובדים: זו היתה טעות אנוש. העירייה: הנושא נבדק, הוסקו מסקנות ושונו מספר נהלים
.

שתי עובדות רווחה בעיריית נהריה הושעו מעבודתן לשלושה ימים לאחר שעשו שימוש שלא כדין בכרטיסי כניסה לחוף הים בנהריה. אחת העובדות מועסקת באגף הרווחה ובתפקיד נוסף, בחוף העירוני גלי גליל, שם היא מטפלת בנושא כרטיסי הכניסה לחוף. גם העובדת השנייה מועסקת באגף הרווחה.

העירייה נוהגת לחלק כרטיסי כניסה לחוף חינם או בהנחה גדולה למשפחות רווחה, אמהות חד הוריות ועוד, על פי רשימות ועל פי רישום שמי. במקרה הזה נתנה אחת העובדות לחברתה כרטיסי כניסה לחוף, כאילו מדובר במשפחת שזכאית לכך, מבלי לרשום שמית למי ניתנו הכרטיסים.

אחד השומרים הבחין בדבר, החל לבדוק ועלה על הפרשה. שתי העובדות זומנו לבירור ולאחר מכן, לאור תוצאותיו, הוחלט להשעות את שתי העובדות לשלושה ימי עבודה.

יו"ר ועד עובדי עיריית נהריה, יעקב כהן, אישר את פרטי המקרה. כהן: "בירור נסיבות המקרה העלה שמדובר בקבלת החלטות שלא על פי המנהל התקין, ולכן העובדות הושעו והוזהרו שלא לחזור על מעשים כאלה. חשוב לי להדגיש כי המעשה לא נעשה חלילה בשל טובות רווח אישי או טובת הנאה כלשהי. מדובר בטעות אנוש בלבד".

מעיריית נהריה נמסר: "הנושא נבדק והוסקו מסקנות לגבי המקרה הספציפי. כמו כן שונו מספר נהלים".

קישורים:

עיריית ת"א מאיימת לפנות נכה שגר עם ילדיו בגן ציבורי- לשכת הרווחה העירונית: "תסתדר כמו שהסתדרת עד עכשיו"

.
לפני ארבע שנים נפצע משה יצחקיאן בתאונה ומאז הוא לא יכול לעבוד ולשלם את שכר הדירה


החושך החל לרדת על הגן הציבורי בשכונת יד אליהו בתל אביב. משה יצחקיאן סידר את אוהלו לקראת הלילה. "עדיף שהפתח יהיה לכיוון השביל, כי מפעילים את הממטרות בלילה", הסביר למוטי קפלן, תושב העיר שמסייע לו ואף רכש בעבורו את האוהל. יצחקיאן בן ה-51 ושני ילדיו בני ה-17.5 וה-15.5 גרים באוהל כבר כמעט חודש, אך איש בעיריית ת"א לא חושב שמדובר במצב הדורש סיוע מיידי. "בחלומות הכי שחורים לא האמנתי שאגיע למצב כזה", אמר יצחקיאן, אב חד הורי ונכה. אתמול אף בא לגן פקח של העירייה והקציב ליצחקיאן 24 שעות לעזוב את המקום, ולא - יפונה.
יצחקיאן - חסר דיור בתל אביב - ביקש סיוע - קיבל צו פינוי מהאוהל
המשפחה עזבה את הדירה השכורה בה התגוררה בעיצומו של החופש הגדול לאחר שיצחקיאן לא הצליח לעמוד בתשלום שכר הדירה שעמד על 2,800 שקל בחודש. עד לפני ארבע שנים עבד יצחקיאן כטכנאי בחברת "ניופאן", אך נפצע וכעת הוא משותק חלקית בצדו הימני. מאז התאונה הוא מתקיים מקצבת נכות של 1,900 שקלים, מהשלמת הכנסה של אלף שקלים, אותה הוא מקבל בשנה האחרונה ומסיוע זמני בשכר הדירה בסך 600 שקלים.

"התאונה יצרה מגבלות גופניות קשות", אמר, "ויתרתי על טיפולים, והרופא מסייע לי כמה שהוא יכול ונותן לי דוגמיות של תרופות. אם הייתי בריא הייתי עובד גם בשתי עבודות כדי לא להיות תלוי באיש. מאז התאונה אני מוגבל ואיש לא רוצה להעסיק או להשכיר דירה לאדם כמוני". לדברי קפלן, יצחקיאן הוא "אדם נאיבי שניסה להצליח בתנאים הקיימים. לא מדובר במי שרוצה לשפר מגורים או להתעשר, אלא רוצה ארבעה קירות לילדיו".

יצחקיאן מוכר לשירותי הרווחה בעירייה, אך כשהתריע בפניהם על מצבו זכה לתגובות כגון "תסתדר כמו שהסתדרת עד היום", מצד פקידים באגף. זאת, על אף תעודת הזכאות לסיוע שבידו.

לאחר שקפלן, שפגש ביצחקיאן במקרה ומסייע לו מאז, פנה לעירייה, הוצע לו לעבור ל"גגון", מעון זמני בו יוכל לגור כמה ימים ללא ילדיו. בעיריית תל אביב פועלת יחידה לדרי רחוב, שעל פי אתר העירייה "מוצאת פתרונות דיור לדרי רחוב: מגורים זמניים במלון או ב'גגון', עד למציאת מקום מגורים קבוע". שירותי הרווחה מגדירים את יצחקיאן כאדם נורמטיבי ולא כדר רחוב (נרקומנים וקבצנים למשל) ועצם העובדה שילדיו לנים מדי פעם אצל חברים, כטובה, מהווה לדעתם פתרון הולם שאינו מצדיק סיוע מיידי למשפחה.

לפני כשבוע הגדילה העירייה לעשות ושלחה למקום פקח, שנתן ליצחקיאן התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים בגין "הקמת אוהל בשטח גן ללא היתר". אתמול בצהריים באו לגן פקח ושוטר והודיעו ליצחקיאן כי בכוונתם לפנותו מהמקום בתוך 24 שעות.

הנקודה הכואבת ביותר ליצחקיאן היא העובדה ששני ילדיו נאלצים לנדוד בין חברים. "הבת שאלה אותי אתמול מתי יהיה לנו בית. לא היה לי מה לומר. איך מסבירים ביורוקרטיה ומגורים ברחוב לילדים שאמורים להופיע בבית ספר בשבוע הבא, כשכל הילדים משוויצים ולהם אין אפילו מחברת?".

ממשרד השיכון נמסר בתגובה כי "יצחקיאן טופל במארס 2008 במסגרת ועדות החריגים, אז נדונה בקשתו להגדלת סיוע בשכר דירה ולדירה בשיכון הציבורי. בקשתו לדירה נדחתה היות והוא לא עונה על גודל משפחה המזכה לפתרון דיורי (משלושה ילדים ומעלה, ד.ו.פ). כמו כן, נקבע כי הוא זכאי להגדלת שכ"ד והוא מימש סיוע בסך 600 שקל לחודש. מאז לא פנה שוב למשרדנו. לאור הנסיבות, ביקשנו מחברת עמידר ליזום טיפול דחוף בהבאת הבקשה לדיון חוזר בוועדת חריגים".

מעיריית תל אביב נמסר כי "יצחקיאן מוכר ומטופל על ידי שירותי הרווחה ומקבל את כל הסיוע האפשרי. בעבר ניתנה לו זכאות לסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון אך תוקף הזכאות פג ועליו לחדשו בהקדם על מנת לקבל את הסיוע המגיע לו. נציין כי למרות שהעירייה אינה מטפלת בדיור, נעשתה פניה מטעמנו לחלמיש בבקשה לזרז את הטיפול ובנוסף תסייע לו העירייה בפנייה לקבלת דיור קבוע. כל זאת לאחר שתחודש זכאותו. העירייה אינה מאפשרת לינה בגינות הציבוריות בעיר, לפיכך נעשתה דרישה ראשונית לפינוי ללא אכיפה".


קישורים:

משטרה עירונית סוציאלית

גל האלימות בשבועות האחרונים העלה לסדר היום, הקמתו של כוח שיטור עירוני בעל סמכויות נרחבות. יש ללמוד לקח מכישלון מודל ה"שיטור עירוני סוציאלי" ולבטלו. פתרון בעיית ביטחון האזרח לא יבוא מהרשויות המקומיות.
.
להלן המאמר "שיטור עירוני סוציאלי" , NEWS1 , משה שלם , אוגוסט 2009
.
שר האוצר שטייניץ הציע תוכנית שלפיה לכל ראש רשות יהיה כוח שיטור עירוני אשר יפעל לאכיפת חוקי איכות חיים. כוח זה אמור לפי התוכנית לפעול לצד כוחות השיטור של משטרת ישראל.
במשטרה מוכנים להשקיע בשיטור עירוני, אולם לפי תוכנית המשטרה יוקמו יחידות שיטור עירוני שיהיו כפופות מקצועית וערכית למשטרת ישראל. אולם מפתחות ההפעלה שלהם יונחו בידי ראשי הרשויות, כשההפעלה תתבצע דרך רמות הפיקוד של המשטרה. בקרב הזה יש הרבה אגו, כוח, וכסף.

המצדדים בהקמתו של כוח השיטור העירוני טוענים שנוכחותם של שוטרים עירוניים חמושים באקדחים, רכובים על אופנועים, ג'יפים, בעיר, תחזק את תחושת הביטחון של האזרח, ותסייע לראשי הערים להילחם בפשיעה. המתנגדים להקמת כוח שיטור טוענים כי לראשי הערים עלול להיות ניגוד עניינים בהפעלת כוח השיטור, בנוסף טוענים המתנגדים כי ברשויות מקומיות הפשע המאורגן הצליח לחדור ובגדול. יש כ-30 ראשי רשויות או בכירים שם שנמצאים תחת חקירה או כאלה שהמליצו להגיש נגדם כתב אישום. ישנן טענות נוספות לכאן ולכאן, כגון, עלויות תקציביות אדירות, יכולת כוח השיטור, חלוקת אחריות, חימוש רשויות של בני מיעוטים ועוד.

האם כוח השיטור העירוני יקטין את הפשיעה
מודל ה"שיטור עירוני סוציאלי" הקיים ברשויות המקומיות מזה שנים רבות יכול לספק תשובה.
בלשכת הרווחה של כל רשות מקומית ישנם עובדים סוציאליים של העירייה בעלי סמכויות נרחבות ביותר להגנה על קטינים, קשישים, וחסרי ישע: פקידי הסעד.
חוק הנוער (טיפול והשגחה) סעיף 11 מסמיך את פקיד הסעד להוציא קטין מביתו לשבוע ללא צו בית משפט וראיות, אם הוא סבור כי הקטין בסכנה, או מסכן אחרים. סעיף 12 בחוק מסמיך את בית המשפט להורות על נקיטת אמצעים זמניים למשך חודש על הקטין ללא שמיעתו, שמיעת הוריו, וללא תסקיר של פקיד הסעד.
כל ההליכים בבתי משפט אלו אינם כפופים לדיני ראיות ומנוהלים בדלתיים סגורות, ובחיסיון, הרחק מהביקורת הציבורית. בתי המשפט רואים כסוף פסוק את המלצותיהם של פקידי הסעד המבוססים על הערכות, ועובדות שלא אומתו ולא נעשה ניסיון להפריכן (מסקנות ועדת סלונים).
.
פקידי סעד לחוק הנוער - השיטה שקרסה
פקידי הסעד מקבלים גיבוי מלא מהעירייה, משרד הרווחה, משטרה, בתי משפט, מערכות החינוך והבריאות, וכל מערכת ממסדית אחרת. בנוסף לא קיים גוף ביקורת חיצוני אובייקטיבי אשר מבקר אותם.
קטינים נשלחים לפנימיות, מרכזי חירום, משפחות אומנה, לשנים ארוכות על סמך המלצותיהם של פקידי הסעד, ולא קיים חוק המסדיר את זכויותיהם, וזכות הוריהם הביולוגים. סכומי עתק מוקצים למסגרות ההשמה החוץ ביתית. משפחות מתפרקות, נשברות נפשית, כלכלית ופיסית. בוגרי מסגרות ההשמה החוץ ביתית הופכים לאוכלוסייה רגישה בחברה. מדובר באלפי קטינים המוצאים מביתם ומשפחתם מידי שנה.

חוק הנוער ומערכות השלטון, והמשפט, מספקים מזה שנים רבות לפקידי הסעד ברשות המקומית סמכויות על, גיבוי, ותמיכה ללא סייג. לכאורה בעיית הפשיעה בקרב בני הנוער, הייתה אמורה לחלוף מהארץ. אולם ההפך קורה, נתוני משרד הרווחה מצביעים על הידרדרות מתמשכת במצבם של הקטינים, עלייה של 12% במספר חקירות ילדים , ירידה בגיל הנוער הצורך סמים ואלכוהול, עלייה בעוני, פשיעה, פערים חברתיים, ועוד. משרד הרווחה דורש עוד ועוד תקנים, תקציבים ומשאבים.
יש ללמוד לקח מכישלון מודל ה"שיטור עירוני סוציאלי" ולבטלו. פתרון בעיית ביטחון האזרח לא יבוא מהרשויות המקומיות.

קישורים:

השנור של יצחק בוז'י הרצוג נגד הנכים בחברת המשקם של משרד הרווחה

תאוות הבצע והשנור של שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג על גבם של המוחלשים. מבקר המדינה כי יצחק בוז'י הרצוג ביצע פעולות אסורות וחמורות מכספי קרנות שיועדו לאוכלוסיות במצוקה ועוני. עתה משנהיה שר רווחה יצחק בוז'י הרצוג סוחר בילדים קשישים ונכים.

להלן כתבה על השנור של יצחק בוז'י הרצוג נגד הנכים בחברת המשקם של משרד הרווחה - אוגוסט 2009 - עובדי הקבלן של בוז'י , גלובס , שי ניב

נכים המועסקים בחברה של משרד הרווחה: 8 שעות ביום, 21 ימים בחודש, רק 14 שקל לשעה
בשוק העבודה הישראלי, מסתבר, יש שני סוגים של קבלני כוח אדם: אלה הנמצאים בבעלות פרטית המחויבים לשורה של תקנות, חוקים ומגבלות, ואלה הנמצאים בחסותה ובבעלותה של המדינה. הסוג השני, בטח ניחשתם, הוא הגרוע ביותר במקרים מסוימים.

קחו למשל את מרכז המחקר החקלאי, הידוע יותר בכינויו "מכון וולקני", הנחשב לאחד המוסדות הנחשבים בעולם בתחום חקר ופיתוח החקלאות. במכון מועסקים עובדי ניקיון באמצעות שתי חברות: האחת פרטית, והשנייה השייכת למשרד הרווחה בראשות השר יצחק (בוז'י) הרצוג (40%) ולהסתדרות הציונית העולמית (60%). שמה בישראל: "המשקם". העובדים המועסקים באמצעות החברה הפרטית מרוויחים שכר מינימום - 20.7 שקל לשעה, ואילו עובדי "המשקם" מרוויחים 14.05 שקל לשעה בלבד.

איך זה יכול להיות? חברת המשקם מעסיקה נכים עם מוגבלויות שונות, חלקם בעלי יכולת עבודה חלקית וחלקם בעלי יכולת עבודה מלאה, לפחות בפועל. החוק הישראלי מאפשר למעסיקים בכפוף לאישור של משרד התמ"ת, לשלם שכר הנמוך משכר המינימום. התשלום נקבע בהתאם לגובה המוגבלות של העובד, משכר סמלי בלבד ועד 75% משכר המינימום.

בחברת המשקם מועסקים כ-1,300 עובדים במפעלים מוגנים, שם מייצרים מוצרי נייר וקרטונג'. רובם, לפחות על פי טענת החברה ומשרד הרווחה, בעלי מוגבלויות שלא יכולים להשתלב בשוק החופשי. לטענתם, התפוקות שלהם נמוכות מאלה של עובדים בריאים, ולכן מרבית המעסיקים במשק לא יכולים להרשות לעצמם לקלוט אותם.

ואולם, החברה מעסיקה כ-1,400 עובדים נוספים שלא בתחומי המפעלים המוגנים, אלא במקומות עבודה שונים. הם עובדים בעבודות ניקיון, פקידות, גינון ועוד, במגזר הציבורי ובפרטי. במכון וולקני למשל, ישנם עובדים המועסקים 8 שעות ביום - משרה מלאה לכל דבר. חלקם, אגב, מועסקים שם למעלה מעשרים שנה. אחת מהן היא המרכזנית של המכון, הקול הראשון שתשמעו כשתתקשרו. למעט שיתוק בצידו השמאלי של גופה, אין לה שום בעיה.

למעשה, אם המדינה לא הייתה מחריגה את החברה המיוחדת שלה מחוק חברות כוח אדם, עובדים אלה מזמן היו צריכים להיות עובדי מדינה. הם היו מקבלים שכר הוגן, קרן השתלמות מהיום הראשון לעבודה ועוד. גורמים במכון מבהירים לנו כי התפוקות שלהם לא פחות טובות מאלה של העובדים "הרגילים", אלא להיפך. "מבחינתנו הם עובדים לכל דבר", מציינים במכון.

האבסורד הכי גדול, לפחות כשבודקים כמה תלושי משכורת של עובדי "המשקם" המועסקים במכון, הוא שמתוך סכום זעום של כ-2,500 שקלים ברוטו, ההסתדרות מנכה לעובדים "דמי חבר" בגובה 20-27 שקלים בחודש. כן, שמעתם נכון, בחברת המשקם ובמשרד הרווחה מתגאים בכך שההסתדרות חתומה עימם על הסכם קיבוצי. "יש לעובדים דמי הבראה, פנסיה ודמי נסיעות", הם מספרים בהתלהבות. כל אלה מעוגנים אגב בחוק ואינם מהווים שום הטבה, אבל למה להרוס את החגיגה.

"דאגה לחלשים"

מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ', מסביר לנו כי ההסכם הקיבוצי מבוסס על ערבות הדדית. כל 2,700 עובדי החברה "נהנים" מ-73% משכר המינימום במסגרת ההסכם, בעוד שמרבית העובדים לדבריו נמנים עם אלה הזכאים לשכר מופחת יותר. אלה שכושר העבודה שלהם גבוה יותר והם זכאים לפי החוק ל-75% משכר המינימום מרוויחים אמנם 2% פחות עקב ההסכם, אבל טובת הרוב היא שעמדה לנגד הצדדים החתומים עליו, הוא מסביר. "מי שמסוגל לעבוד 8 שעות כמו במקרה שאתה מתאר, צריך לעזור לו לצאת אל השוק החופשי. זה בהחלט היעד החברתי שלנו", טוען איצקוביץ'.

למה שההסתדרות לא תפעל כדי להיטיב את שכרם לפחות של אלה המועסקים כעובדי קבלן לכל דבר? איצקוביץ' מציב משוואה מעניינת כנגד תרחיש כזה, וקשה שלא לחוש במידה של איום מרומז: "אם נפתח את ההסכם הקיים אז נצטרך לפעול בדיוק לפי מה שקבוע בחוק, ואני אומר לך שרוב העובדים יקבלו פחות". אתה אומר את זה מתוך הפוזיציה שלך כבעלים? "לא, אני אומר את זה מתוך דאגה לחלשים".

בהודעות לעיתונות שמפרסם משרד הרווחה בנוגע לחברת "המשקם", הם מקפידים לציין: "העבודות השונות בחברה נותנות לעובדים סיבה טובה לקום בבוקר עם חדוות עשייה ושייכות לחברה הישראלית". אבל מסתבר כי לא כל העובדים מכירים את התחושה הזאת. הנה מה שכותב לנו אחד מהם, וכל מילה מיותרת: "אני אמנם נכה פיזית, אבל הראש שלי עובד לא פחות טוב מבחור רגיל. אני עובד במשקם 20 שנה ועושה את עבודתי נאמנה, אבל מקבל בכל חודש 2,400 שקל. עד שאני מקבל את הקצבה, בסוף החודש, לא נשאר לי כלום ביד כי הכול הולך למינוס בבנק. אני חושב ששכר העבודה צריך להיקבע על ידי טיב השירות שהעובד נותן, ולא על פי גודל המוגבלות שלו. הגיע הזמן שמישהו יבדוק את זה". *

עיריית בת ים: פינו חסרי בית גם מהאוהל


להלן המאמר: "בת ים: פינו חסרי בית גם מהאוהל" , mynet , יאיר הרוש , אוגוסט 2009

תושבת בת ים לא עמדה בתשלומי שכר הדירה, והושלכה עם שלושת ילדיה לרחוב. במשך חצי שנה היא התגוררה באוהל ברחבת העירייה, אבל השבוע פינו אותה גם משם

חסרי אוהל: שוטרים ופקחים פינו אם ושלושת ילדיה, שבחצי השנה האחרונה חיו באוהל שהקימו ברחבת העירייה בבת ים. בשבוע האחרון ישנו בני המשפחה תחת כיפת השמיים. "אין לי לאן ללכת", טוענת האישה, "ומחלקת הרווחה לא עושה דבר כדי לעזור לי".
נישואיה של האישה עלו על שרטון לפני שנתיים וחצי, והיא נקלעה למצב קשה: "לא הצלחתי לעמוד בתשלומי החשבונות השוטפים, ניתקו לי את הגז והחשמל, ובלית ברירה מצאתי את עצמי עם שלושה ילדים ברחוב", היא מספרת.
כולם בסביבה כבר מכירים אותה ואת ילדיה. מתפללים בבית הכנסת דאגו להם למזון ולמקלחת, וכך עשו גם שכנים טובים. לטענתה, בזמן האחרון הם מתייחסים פחות, אולי בגלל שהמצב הארעי שלה הפך לקבוע. כשהאישה מתחילה לבכות על החלטת הפינוי, אומרת לה עוברת אורח: "חצי שנה נתנו לך לחיות כאן ולא אמרו מלה. לא כל עירייה היתה מסכימה שזה יקרה. אני בטוחה שבסוף זה יסתדר לך".
במהלך התקופה שבה התגוררה באוהל, הוצע לאישה פתרון: דירה בקרית גת, אך היא סירבה בכל תוקף. "אני לא יכולה לעבור לגור רחוק מפה", היא טוענת, "אני רוצה להיות ליד בני משפחתי. אני לא מסוגלת לעקור את הילדים שלי מפה. מה זה לזרוק אותי לדרום? הילדים שלי נולדו פה.

מנהלת לשכת הרווחה בת ים: רחל וידל
רחל וידל - מנהלת לשכת הרווחה בת ים
רחל וידל - מפקירה ילדים ומשפחות
.
"הבוקר הזה היה נורא", היא מספרת. "הגיעו לפה הפקחים ותלו לי צו פינוי. בבוקר כשקמתי וראיתי אותם ואת השוטרים, לא הייתי מסוגלת לשבת בצד ולראות אותם מפנים את האוהל. לקחתי סכין וקרעתי אותו. לא הייתי מסוגלת לתת להם לפנות אותי. הרימו פה הכל: את המזרנים, את הבגדים, ספרים וחפצים של הילדים. חלק מהדברים לקחו למחסן של העירייה. אין לי איפה לשים את הרכוש הדל שלי. את אף אחד זה לא מעניין".
האישה אינה מתכוונת לעזוב את רחבת העירייה. החופש הגדול עומד להסתיים, ובקרוב יצטרכו הילדים לחזור למסגרות החינוך, ועדיין אין לה פתרון. הבן הגדול שלה מביט בכעס לעבר העירייה ושואל: "למה לא עוזרים לאימא שלי? להם יש בית ואנחנו פה זרוקים ברחוב. להם יש כריות ולנו אין".
תגובת עיריית בת ים: "בעייתה העיקרית של המשפחה היא דיור, והנושא נמצא באחריות הבלעדית של משרד הבינוי והשיכון. יחד עם זאת בת-ים באמצעות ראש לשכת ראש העיר יעקב מור חיים, והאגף לשירותים חברתיים פנו באופן אישי למשרד השיכון על מנת לסייע בידם במיצוי זכויותיהם על פי כללי המשרד.
"למשפחה הוצעו מספר אופציות לדיור בערים שונות ברחבי הארץ ממשרד השיכון, אך היא סירבה לממש אותן. בנוסף במהלך הקיץ שולבו ילדי המשפחה בקייטנות ללא תשלום, וכן ניתנו להם מענים נוספים וחיוניים במהלך שנת הלימודים. נציין כי בכל תקופת שהותה של המשפחה ברחבת העירייה, סייעו להם ראש העיר, מנהל לשכתו וצוותי העירייה והיו קשובים לצרכיהם".
קישורים:

עיריית רהט: "ילדי חינוך מיוחד ברהט - על הרצפה עם זבובים"

המאמר "ילדי חינוך מיוחד ברהט - על הרצפה עם זבובים" , YNET , אוגוסט 2009 , אילנה קוריאל
.
לאחר בדיקת ynet אודות מצוקת הילדים הנכים שלא מקבלים סיוע - נראה ששורת המחדלים הולכת ומתארכת. הורים ואנשי מקצוע מצביעים על ליקויים חמורים ברהט: ילדים מוזנחים, שוכבים בתוך הפרשות, בעוד האחראים שותים קפה או מפצחים גרעינים. העירייה: ירשנו מציאות קשה, נטפל

אחרי פרסום התחקיר ב-ynet, שחשף שהמדינה מתעלמת מהפסיקה שדרשה להצמיד סייעות ילדים עם נכות קשה - נחשף עוד מקרה של טיפול לא ראוי בילדים שזקוקים לו במיוחד. עדויות של הורים לילדי החינוך המיוחד ואנשי מקצוע מצביעות על ליקויים רבים במערכת החינוך המיוחד ברהט - ליקויים שמובילים לעתים אף לנזק פיזי לילדים.

"רמת הליקויים במערכת החינוך המיוחד ברהט גובלת בשערורייה", קבע דו"ח מבקר עיריית רהט, שבחן את סוגיית החינוך המיוחד בעיר, בדגש על בית הספר אלחנאן, "מצב מערכת החינוך המיוחד לא מאפשר מתן מענה הולם לצרכי הילדים". משיחות שערכו הורי ילדי החינוך המיוחד עם ynet עולה תמונת מצב עגומה אף יותר.

תושבת העיר ג', אם לשני ילדים בחינוך המיוחד, מסרבת לשלוח את בתה בת ה-4 לבית הספר אלחנאן, מחשש שלא תזכה לטיפול ראוי. בנה ר', שלמד בבית הספר, מת לפני כמה חודשים בגיל 10. הוא סבל מתסמונת מטבולית תורשתית קשה ונזקק להזרקת מזון לבטן. לטענת ג', בנה לא זכה לטיפול הראוי, לא קיבל את הפיזיותרפיה לה היה זקוק, ובבית הספר אף סירבו לתת לו את התרופות שאותן היה צריך לקבל.

ג', אשר חששה שבנה מוזנח, מספרת שהגיעה כמה פעמים לביקורי פתע במוסד. "מצאתי את הילדים שכובים על הארץ על מזרונים, בבגדים מלוכלכים, כאשר אינם מקבלים כל טיפול", כתבה במכתב תלונה ששלחה לשר החינוך גדעון סער, "בהזדמנויות אחרות מצאתי אותם ישובים על כיסאות, ללא השגחה, כשאין מי שירים להם את הראש או יזיז אותם לפי הצורך".

בהזדמנות אחרת, היא מספרת, הגיעה למוסד ומצאה את הילדים שכובים על הרצפה ללא השגחה. "פניו של בני היו מכוסות זבובים", כתבה, "לא רחוק משם ניצבו אחות ומטפלת ופיצחו גרעינים. כששאלתי למה לחייו של בני מכוסות זבובים והן אינן עושות דבר, הסבירו לי שהזבובים הופיעו בגלל שהילדים אכלו לפני זמן קצר ממתקים". מקרה אחר שאירע לבנה היה יותר מזעזע: "בגלל טעות שלנו, יצא ר' להסעה בלי טיטולים. הילד חזר הביתה מכוסה צואה. התברר כי הוא נשאר יום שלם בלא שטיטוליו יוחלפו. המטפלת האחראית הסבירה לי שאם לא הובאו לו טיטולים היא לא חייבת לטפל בו. פניתי לסגן המנהלת שנזף במטפלת, אך דבר לא השתנה".

לאחר מקרים חוזרים ונשנים בהם הייתה עדה לכאורה להזנחה של הילדים, החליטה ג' שבנה לא ילמד בבית הספר יותר. "ר' ביקר בבית הספר רק לעיתים רחוקות. הגעתי למסקנה שזהו מקום שאינו נעים ואינו בטוח, והוא פוגע בכבוד האדם".

יו"ר הוועד העירוני: "יש שם הזנחה"
.
עדויות להזנחה לכאורה בבית הספר מגיעות גם מגורמים חיצוניים. עדן, עמותה לקידום פרוייקטים חינוכיים, חברתיים ותרבותיים בנגב הצפוני, אמורה הייתה להפעיל את בית הספר מחודש אפריל 2009. בחודש מרס הגיעו אנשי המקצוע של העמותה אל בית הספר כדי לבדוק את המצב בשטח. על ממצאיהם כתבו במכתב למנהל מחלקת הרווחה בעיריית רהט, חגי מויאל.

"ילדים במצב סיעודי שרועים על רצפה חשופה במשך זמן רב ללא תנועה וללא התייחסות מצד אנשי הצוות", כתבו אנשי העמותה למויאל, "חלקם יחפים וחשופים לרצפה הקרה. חלקם מעוותים וניכר שהם סובלים. הסייעות שותות קפה בצד אחר של הכיתה. כששאלנו מדוע הילדים זרוקים כך נאמר לנו על ידי הסייעת 'ככה הם'". בהמשך הם מתארים כיצד הבחינו בילד סיעודי שוכב בתוך ההפרשות שלו, ילדים קופצים על טרמפולינה בחצר ללא פיקוח, ומקרים נוספים. במכתב הם מספרים גם על מצב תברואתי לקוי במקום: "המטבח מזוהם ומטונף ומהווה סכנה תברואתית קשה... הסייעות מחלקות את האוכל לקערות בידיים חשופות... בכיתה אחת נצפתה סייעת מחליפה טיטול לאחד הילדים על הרצפה הקרה במרכז החדר, כשכל איבריו הרגישים מונחים חשופים על הרצפה הקרה ולעיני כל... בכמה כיתות אין פחי אשפה והטיטולים המלוכלכים זרוקים ליד דלת הכניסה". על המכתב חתומה מנכ"לית העמותה שירלי קציר. היא ביקשה שלא להגיב על הדברים, אך ציינה כי מתחילת שנת הלימודים בספטמבר תפעיל העמותה את המקום.

"יש שם הזנחה", קובע חאלד אלטללקה, יו"ר הוועד העירוני ברהט. בשיחה עם ynet הוא סיפר כי אנשי הוועד מנהלים כבר מספר שנים התכתבויות בנושא החינוך המיוחד עם משרד החינוך והעירייה. "אחת הבעיות היא שמשרד החינוך לא נמצא בשטח", הוא מסביר, "כל האחריות נופלת על הרשות המקומית והיא נותרת ללא פיקוח. ההורים שולחים את ילדיהם לבית הספר, חלקם עיוורים ונכים, והם מגיעים למקום מוזנח בו הם לא מקבלים את הטיפול הראוי ואין מי שישגיח עליהם".

יוסף אלטורי, בן 33, נשוי ואב לילדים, מצא את עצמו נאלץ לטפל באחיו בן ה-14 ביחד עם אמו. הם נהגו לשלוח את נ', נער נכה הזקוק לכיסא גלגלים ולא מסוגל לדבר, לבית הספר אלחנאן. אלא שלאחר שחזר הביתה כשעל גופו חבלות וסימני פציעות, חשדו הוא ואמו כי האחראים במקום מזניחים את נ'. למרות שהגישו תלונות במשטרה, דבר לא נעשה בינתיים. "באחד המקרים הוא חזר הביתה כשעינו חבולה", סיפר אלטורי, "לקחנו אותו לבית החולים סורוקה, שם הזמינו עובדת סוציאלית ומשטרה. הם חשבו שאנחנו פגענו בו". במקרה האחרון, שאירע לפני כמה שבועות, חזר נ' הביתה עם סימני נשיכה על אצבעו. בבית הספר טענו כי נ' נשך את עצמו. "מדובר בילד שמעולם לא פגע בעצמו", אומרים בני המשפחה, "הוא בקושי מסוגל להרים את היד. הוא ילד כזה מתוק וחבל לנו לראות אותו סובל". מאז המקרה נותר נ' בבית. המשפחה חוששת לשלוח אותו לבית הספר.

מהמשטרה נמסר בתגובה: "מדובר בתיק בעל עדיפות גבוהה ורגישות. התיק של נ' עדיין בחקירה. נחקרו מספר עובדים וצוותים רפואיים. משטרת רהט ממשיכה לאסוף חומר בנושא, בסיומו יביאו את החומרים לפרקליטות שתחליט האם להגיש כתב אישום בנושא או לא".

"האח פוטר, אין מי שייתן תרופות"
סאלם, בן 41, כתב גם הוא מכתב תלונה חריף לשר החינוך. הוא סיפר כי בנו בן ה-13 לומד מכיתה א' בבית הספר אלחנאן, אך אינו מקבל את טיפול הפיזיותרפיה לו הוא זקוק. "פניתי למנהלת בית הספר ולסגנה שוב ושוב ובקשתי טיפולי פיזיותרפיה", כתב סאלם, "היא הבטיחה שהכל יטופל וסגנה הצטרף אליה. ואולם הילד לא זכה עד היום לטיפול. בעבר היה בבית הספר אח, שטיפל בבני ודאג שיקבל את התרופות הדרושות לו מדי יום, אך הוא פוטר. מאז אין מי שייתן לו תרופות".

גם סאלם גילה ילדים שכובים על הרצפה ללא השגחה ראויה כשביקר במקום. "הילדים פזורים בחדר, לעיתים על השטיח ולא על מזרן או בכיסא הגלגלים שלהם", סיפר, "הם אינם עושים דבר". אחד המקרים החמורים ביותר, לדבריו, אירע לפני כמה חודשים כששהה עם אשתו בבית החולים סורוקה בבאר שבע: "התקשרה אלי עובדת בית הספר. היא הודיעה לי שבני חולה ולכן היא תדאג שיאכל ותשלח אותו הביתה. הסברתי לגברת, שאני בבית החולים ושאגיע הביתה רק שלוש שעות לאחר מכן, ואולם היא התעקשה והודיעה לי שהילד יוחזר הביתה". כעבור שלוש שעות, כששב הביתה עם אשתו, נדהם סאלם ממה שראה. "גיליתי שהילד, חרף מצבו הסיעודי, הושאר על משטח בטון, כחמישה מטרים מדלת הבית. למרבה המזל, עברה במקום שכנה שהיא בת משפחה, הביאה אותו לבית, השקתה אותו במים ודאגה לצרכיו. איני יודע מה היה קורה לולא הגיעה למקום וטיפלה בו".

"לא מתייחסים אל ילדי החינוך המיוחד", אמר ל-ynet יו"ר ועד ההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים וחבר בוועדה שחיברה את דו"ח מבקר העירייה, סלימאן אבו גררה. "רק ההורים שלהם מתייחסים אליהם, בחברה הבדואית דוחים את הילדים. בחתונות ובאירועים הם תמיד בצד, לא מעניינים איש". סלימאן הוא אב לילד בן 6 שנולד ללא יכולת לחוש כאב. לדבריו, במצב הנוכחי בבית ספר אלחנאן, אין סיכוי שישלח אליו את בנו.

בבתי הספר לחינוך מיוחד ברהט ישנם 135 תלמידים בני 6 עד 21, על פי נתוני שנת הלימודים תשס"ח. מדו"ח מבקר העירייה עולה כי רוב הסייעות המועסקות בחינוך המיוחד לא עונות על דרישות התפקיד, שהן 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה וקורס של משרד הרווחה לסייעות בחינוך מיוחד. הורים התלוננו בפני הוועדה על חוסר השגחה שהוביל לנזק פיזי לילד. הם גם העידו על מספר מקרים שבהם חזרו הילדים לביתם אחרי יום לימודים כשהם חבולים ופגועים בגופם.

הדו"ח, שפורסם ביולי 2008, נכתב על-ידי ועדה בראשות מבקר העירייה ובליווי פסיכולוגי, חינוכי ועובדת סוציאלית. מהדו"ח עולה כי כל ההורים, ללא יוצא מהכלל, מתוסכלים מרמת ההישגים של ילדיהם והיו רוצים להעביר את ילדיהם למוסד אחר לחינוך מיוחד, למשל בבאר שבע. הם הביעו מורת רוח על כך שהצוות החינוכי לא משקיע בילדיהם וטענו כי המורים מעדיפים רק לשמור את הילדים שלא יינזקו פיזית ולהאכיל אותם, אך אינם דואגים כלל להיבטים חינוכיים.

מ"מ ראש העירייה: "ירשנו מציאות קשה"
"מצב מערכת החינוך המיוחד בעיר רהט לא מאפשר מתן מענה הולם לצרכי הילדים", נכתב בדו"ח, "המסגרות הקיימות ברהט רחוקות מלאפשר מתן חינוך לעצמאות לאותם ילדים. על פי הבנת הוועדה רמת הליקויים גובלת בשערורייה. על פי ממצאי הבדיקה ניתן לקבוע, כי הן בפן הרפואי והן בהיבטים האחרים של הבדיקה מעמידה המערכת את הילדים בסכנת חיים ממשית".

הוועדה המליצה לבצע הערכה תפקודית מחודשת לכל הגורמים הפועלים בנושא ולקבוע אמות מידה חדשות לכלל מערכת החינוך המיוחד. "אי טיפול ראוי בממצאים ויישום ההמלצות להלן, עלול להביא לקריסה טוטאלית של מערכת החינוך המיוחד הקיימת כיום", מסכם הדו"ח.
ממלא מקום ראש העירייה והאחראי על תיק החינוך בעיריית רהט, ד"ר עמאר אלהוזייל, מסר ל-ynet כי בעירייה מודעים לנושא. "ירשנו מציאות קשה, תוצאה של התנהלות השלטון הקודם. יחד עם זאת, הדבר אינו פוטר אותנו מאחריות ומתן פיתרונות לבעיות. באנו לתפקיד מתוך ידיעה כי אנחנו ירשנו בעיות רבות ברמה של תפקוד מערכת החינוך בכלל ובפרט מערכת החינוך המיוחד".

לדברי הוזייל, בעירייה התקיימה לאחרונה הערכת מצב שממנה עלה כי תיפקוד החינוך המיוחד לקוי ויש לייעל אותו באופן רציני ביותר. "אנחנו יורדים לשטח ובין היתר גם מבקרים את המערכת", הבהיר. לדבריו, העירייה עדכנה את מנהל מחוז דרום במשרד החינוך, עמירה חיים, לגבי כוונתם "לבצע רה-ארגון מקיף כולל ניהול וצוותים מקצועיים. מאחר שמנהלת בית הספר יוצאת לחופשה ללא תשלום, ביקשנו למנות מנהלת או מנהל מחוץ לצוות הניהול הקיים. אנחנו רוצים לייעל את המערכת ולשפר אותה. אני מקווה שהמחוז ישתף איתנו פעולה. בשביל לעשות שינוי צריך פרטנר והפרטנר הזה הוא משרד החינוך".

תגובת משרד החינוך: "טענות בעניין בית הספר הובאו לאחרונה לידיעת משרדנו. רוב הטענות והתלונות שמועלות, לרבות בתחום ההסעות, תברואה, בטיחות, העסקת סייעות ותחזוקה, נמצאים בתחום סמכותה ואחריותה של הרשות המקומית. בהתאם לכך, המפקח על החינוך המיוחד בעיר רהט מטעם משרד החינוך נפגש עם ראש העיר ועם מחזיק תיק החינוך, כדי לדון עמם בטענות שהובאו למשרדנו ואשר נמצאות בתחום האחריות של העירייה. בתוך כך, התחייבה העירייה לטפל לאלתר בליקויים שנמצאו ולהשלים התיקונים הדרושים עד למועד פתיחת שנת הלימודים.

"לגבי הטענות על הזנחה לכאורה של תלמידים בבית הספר הרי שעל פניו מדובר בתיאורים חמורים ביותר. המפקח על בית הספר קיים במהלך השנה מספר ביקורים בבית הספר, חלקם מתואמים מראש וחלקם ללא תיאום מראש, ובמהלכם לא נצפתה כל התנהלות לקויה של הצוות המקצועי ואו תופעות של הזנחה. יחד עם זאת, הטענות תיבדקנה לגופו של עניין על ידי המפקח ועם פתיחת שנת הלימודים יתגבר המשרד את הבקרה והפיקוח על מערך העבודה בבית הספר. המשרד יפעל ככל שיידרש לקידום בית הספר ולמתן מענה הולם ביותר לאוכלוסיית התלמידים הלומדת בו".
.
קישורים:

עפולה - עם הפנים לפנימייה: "לראש עיריית עפולה נוח להתעלם מהנוער"

להלן המאמר "לראש עיריית עפולה נוח להתעלם מהנוער" , לירז מנדל , mynet , אוגוסט 2009.

העירייה החליטה לנעול את שערי מרכז על"ם בעיר ללא כל התרעה מוקדמת. מנהלת המרכז: "לא נתנו לנו להיפרד מבני הנוער". הנוער: "זה יום עצוב". העירייה: "למרכז אין תוצאות"
.
במשך חמש שנים הפעילה עמותת על"ם (עמותה לנוער במצוקה) מרכז לבני הנוער בעפולה . אלא שחמש שנים אחרי שהפך המקום למוקד אוזן קשבת לבני הנוער, החליטה עיריית עפולה לסגור אותו, ואף דאגה לעשות זאת בצורה לא מכובדת, כאשר בשבוע שעבר הגיעו נציגי העירייה והחליפו את המנעולים באישון לילה.
.
ככל הנראה השינויים הם תוצאה של סמנכ"ל החינוך החדש בעירייה, שמעון אמויאל, שנכנס לתפקידו לפני חודשים ספורים ומבקש להנהיג שינויים בתחום פעילויות הנוער. מדבריו משתמע, כי המועדון לא הצדיק את פעילותו והיה בבחינת "בזבוז משאבים", אבל את בני הנוער זה לא מעניין. המועדון היווה עבורם עולם ומלואו.
.
המרכז בעיר פעל לאורך שנות קיומו בשותפות של עיריית עפולה ומרכז על"ם. סגירתו בשבוע שעבר הפתיעה מאוד את המדריכים, המתנדבים ובני הנוער. לדברי עדין, רבים מבני הנוער שהגיעו למרכז הם נורמטיביים לחלוטין, נערים שנמצאים במסגרות חינוכיות. "על"ם נותנת מענה לכל סוגי הנוער, לאו דווקא נוער בסיכון", אמרה עדין.
לטענת עדין, בשבועות האחרונים היו חילופי דברים בין ראש העירייה אבי אלקבץ למנכ"ל העמותה ציון גבאי, בדבר חובות שהעירייה אמורה לסגור מהשנתיים האחרונות. לדבריה, העירייה הבהירה כי אין לעיר צורך במרכז. "לאחר שעברנו למבנה החדש וראינו שלא משתפים עימנו פעולה הודענו שאם אין שיתוף לא נוכל להמשיך לעשות את העבודה לבדנו", אמרה עדין, "ביקשנו להישאר עד יום חמישי על מנת להיפרד מבני הנוער כמו שצריך, כי גם להיפרד צריך לדעת". אלא שכאמור ביום רביעי מצאו מקום נעול.
.
נערה שהקפידה להגיע למרכז, בת 15 וחצי, סיפרה השבוע כי בתחילה הגיעה למקום לקבל תמיכה וחיזוקים, ומהר מאוד החלה להתנדב ולסייע לבני נוער אחרים. "לפני שהגעתי למקום חשבתי שזה סתם מקום לבני נוער בעיתיים, הגעתי בתחילת השנה ומהר גיליתי שרוב הנוער שם הוא כמוני. נוער שהולך לבית ספר, זה מקום לדבר בו על הכול, לייעץ, להתייעץ.
סגירת המקום זו טעות חמורה והמהלך הזה הכניס רבים מאיתנו לסוג של ייאוש. כל בני הנוער שלא משתייכים לתנועות נוער נמצאים כאן. נראה לי שלראש העירייה נוח להתעלם מאיתנו
".
.
עינת וגר אטיאס, מנהלת פרויקט 'הפוך על הפוך' בארץ: "אנחנו יוצאים מעפולה בתחושה מאוד קשה. זו זכותה המלאה של עיריית עפולה להפסיק את השותפות, אך הדרך בה התנהלו הדברים לא מתאימה בעולם הציבורי, ובוודאי זו לא דרך שאנו מורגלים בה".
אטיאס ציינה, כי למרות שהיה חוזה חתום עם העירייה לא הועברו למרכז כספים בשנת 2008 ו-2009 ובעירייה לא דאגו להעביר שום הודעה בנושא. על"ם העבירו את הכספים הדרושים בהתאם להסכם עם העירייה".

שמעון אמויאל, סמנכ"ל חינוך ורווחה שנכנס לתפקידו בחודשים האחרונים אמר: "בדקנו השקעה מול תוצאות, והגענו למסקנה שיש הרבה גופים שמטפלים בנוער עם הרבה כפילויות ובזבוז משאבים, ותוצאות אין".
קישורים:

המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש

המאמר "חומות של ייאוש" מרב בטיטו , 7 ימים , ידיעות אחרונות - אוגוסט 2009

במעון הסגור גילעם של משרד הרווחה אמורים לשקם נערים בסיכון. במקום זה, טוענים חוסים ומדריכים, שלחו אותם ל"הפרדות" למשך ימים, בהם נאלצו לישון על ספסל, ונמנעה מהם האפשרות ללמוד.
נער אחד כבר ניסה להתאבד בתלייה, אחר כך חתך את הוורידים. "הייתי בסך הכל בן 16 שניסה להשתקם", אומר אחד הנערים, "אבל יצאתי משם עבריין אמיתי".
משרד הרווחה: הכל מתנהל לפי הנהלים.
המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש פחות מחודשיים עברו מאז הפך דודי (שמות החוסים והמדריכים בכתבה בדויים) לנער חופשי, אחד שקם בבוקר והולך לעבודה שסידרו לו במפעל, שלעת ערב מתלבט אם לחזור הביתה או להסתובב עם החבר'ה. עוד פחות מחודש יהיה בן 18, וכבר הוא מת להצטלם לעיתון, לזעוק בקול רם מה שעשו לו שם, "לדפוק אותם כמו שדפקו אותי", להראות להם שלא הצליחו לשבור אותו. "18 חודש" היה בגילעם. הנערים שנכנסים למוסד הסגור לעבריינים, תחנה אחרונה לפני הכלא, מסגלים לעצמם במהירות את שפת הדיבור המקובלת. הזמן נמדד בחודשים ובימים, לשנים אין כאן משמעות. החיים קצרים ומתומצתים, אירוע רודף אירוע ואין לדעת מה יהיה מחר.

דודי שנשלח לגילעם על עבירות רכוש ואלימות, אומר שבמוסד הסגור עשו ממנו מה שהוא. "הייתי בסך הכל בן 16 שרצה להשתקם שהגעתי ל'גילעם'", הוא אומר, "אבל יצאתי משם עבריין אמיתי. זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי למסגרת סגורה. לא ידעתי למה לצפות. הכל היה חשוך כי הגעתי בערב. והצלחתי לראות רק את הצללים של החומות. כשהתעוררתי בבוקר צחקתי. ראיתי ילדים ודשא והרגשתי כאילו חזרתי לבית ספר. אבל אחרי שלשה ימים הפסקתי לצחוק עד היום שהשתחררתי".

דודי מדליק סיגריה בסיגריה ומצביע על ספסל עץ ליד בית הקפה שבו אנחנו יושבים: "את רואה את הספסל הזה? על אחד כזה ישנתי במשך ארבעה שבועות רצופים כשהייתי בהפרדות. היה חורף, ואפילו סמיכה לא נתנו לי לקחת איתי. כמו כלב ישנתי שם בחצר של בית הספר. זו הייתה השיטה הקבועה שלהם להעניש ילדים: להפריד אותם מהחברים שלהם. בתקופה של הפרדות אתה לא מדבר עם אף אחד, לא עם החברים שלך, לא עם העובדת הסוציאלית, רק עם המדריך שלך שמשגיח עליך וקורא עיתון".

"הפרדות" הן הדרך הפופולרית לטיפול בחוסים בגילעם: ילד שלא מבצע הוראות, מתחצף, נכנס לעימותים עם מי מחבריו או מדריכיו, מוכנס מיידית לבידוד או להפרדה.
הבידוד
הוא כליאה בחדר המיועד לכך למשך רבע שעה עד עשרים דקות, לפי שיקול דעתו של המדריך החינוכי. מנהל המעון רשאי לבודד חוסה גם למשך שעתיים, אבל לא ליותר מכך ללא אישור המפקחת על הטיפול המעונות של חסות הנוער, אגף במשרד הרווחה שאחראי על נוער בסיכון.

"ההפרדות" הן עניין אחר לחלוטין, והן ננקטות כנגד חוסים ע"פ שיקול דעתו של רכז ההדרכה במעון הנעול. מעדויות שהגיעו לידי "7 ימים" עולה כי הנערים מבודדים למשך שעות רבות בניגוד לנוהלי משרד הרווחה, בלא אישור ובלי דווח לממונים, וכי רבים מהם מופרדים מחבריהם למשך כמה ימים ואף למשך שבועות. נער שנמצא בהפרדה מוחזק במהלך שעות היום בביתן המגורים. בשעות אלו נמצאים חבריו במבנה סמוך בכיתות הלימוד. כשהם שבים מהלימודים, נשלח הנער לחצר בניין כיתות הלימוד, וחוזר חלילה.

"אפילו ספרים לא נתנו לי לקחת להפרדה", אומר דודי. "כשהתחננתי שיחזירו אותי, אמרו לי, 'אתה מסוכן'. בהתחלה עברו לי מחשבות אובדניות, אבל אז אמרתי לעצמי שאני לא אתן להם את התענוג הזה".
אבל יש כאלה שלא עמדו בלחץ. ביניהם שי, שתלה את עצמו במקלחת, וליאור, שחתך את ורידיו. העונשים הקשים, תחושת ההשפלה, וההרגשה שאיש לא מקשיב לך, השעות הרבות שבהן לא עושים שום דבר - כל זה היה מעבר לכוחותיהם. למרבה המזל הם ניצלו, אבל איש, כך טוענים המדריכים שהיו במקום, לא דיווח למשרד הרווחה על ניסיונות ההתאבדות האלה.

הסיפור של דודי שי וליאור הוא סיפורם של רבים מהנערים החוסים בגילעם, מעון סגור סמוך לקרית אתא, שהוקם ב- 1966 ומיועד לטיפול בבני 12-18 ולשיקומם. הנערים המגיעים לשם נשפטו על מגוון של עבירות - מעבריינות מין ועד סמים ואלימות - והורשעו, אבל לא נשלחו לכלא בהנחה שאינם עבריינים מסוכנים ואפשר עדיין לשקם אותם. זה לא מה שעושים בגילעם לטענת חוסים ומדריכים.

מעון גילעם מחולק לשניים: החלק הנעול, שהכיל בעבר יותר מ- 30 נערים, והחלק הפתוח - ההוסטל - שאליו מגיעים כאלה שתנאיהם שופרו. במסגרת תהליך השיקום במקום, לומדים החוסים כמה שעות בבית הספר, ורוכשים מקצוע בסדנאות מקצועיות. כבר יותר מ-5 שנים שבחלק הנעול ישנם 12 נערים בלבד, ובאגף הפתוח - חמישה. החיים בגילעם עמדו מלכת. הנערים הפכו קורבן במלחמה על זכויותיהם הנרמסות של מעט העובדים המסורים שעוד נותרו במקום, בובות משחק בתהליך ההפרטה שלא פסח גם על אגף הרווחה.

מה שפעם עד תחילת שנות ה-90, היה מופת לחנוך של נוער בסיכון, הפך היום לחצר האחורית של חסות הנוער. במעון גילעם של שנת 2009 אין חוגים, כמעט לא מתקיימים שיעורים סדירים או לימודים מקצועיים. על שיקום אין מה לדבר.
בשנה שעברה השביתו העובדים את המעון, אולם חזרו לעבודה בלית ברירה. בחודשים האחרונים נשלחו מכתבים מפורטים לשר הרווחה, למנכ"ל משרדו ולבכירים במערכת, ובהם תיאורים מצמררים על מה שקורה במקום. אף אחד מהצעדים האלה לא עזר. עכשיו החליטו העובדים והחוסים לדבר, להוציא את הכל החוצה. הם רוצים שיידעו מה מתרחש שם, מאחורי החומות של גילעם.


למאמר המלא, הקלק/י על התמונות

המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה - חומות של ייאוש קישורים:

חברת ה"משקם" משרד הרווחה - עשרות שנים של ניצול נכים ואנשים עם מוגבלויות

2007 - המשקם היא חברה המעסיקה כ-2900 אנשים בעלי מוגבלויות. השותף של המדינה בבעלות על החברה היא ההסתדרות הציונית. לחברה אין הון מניות והיא מוגבלת בערבות. יש לה 12 מנהלים (דירקטורים); המדינה - מנכ"ל משרד הרווחה - ממנה ארבעה, ומנהל מחלקת הכספים של הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ממנה שמונה, בהם המנכ"ל.
המשקם היא הגוף היחיד מאלה אשר עסקו בתעסוקה מוגנת שבינו ובין עובדיו נכרת הסכם קיבוצי. עובדים בגופים אחרים שטיפלו בתעסוקה מוגנת, זכו לתנאי שכר ולזכויות סוציאליות פחותים באופן ניכר.

דוח מבקר המדינה - ממצאים חמורים
דוח מבקר המדינה 58ב על חברת המשקם שפורסם בשנת 2007 הצביע על "ליקויים חמורים ביותר בהתנהלות חברת המשקם ואף על חשש לפגיעה בטוהר המידות. מעשים אלה בוצעו על חשבונם של הנזקקים שלמענם הוקמה המשקם; הם מלמדים על כישלון חמור ומתמשך של הנהלת החברה, של הדירקטוריון, של מנכ"ל החברה ובכיריה ושל כלל שומרי הסף - בתוך החברה ומחוצה לה - שתפקידם לדאוג שתופעות מעין אלה לא יתרחשו.
על רשויות המדינה, ובראשן שר הרווחה, שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה לפעול לתיקון הליקויים החמורים שנמצאו בביקורת ולמיצוי הדין בכל הנוגע לממצאים של פגיעה בטוהר המידות; ובכלל זה לערוך שידוד מערכות כולל בחברה ובין מנהליה שכשלו - בין בפועל ובין בפיקוח לקוי, ולטפל ביסודיות במבנה החברה, בארגונה, בפיקוח השוטף עליה, בסדרי המינהל בה, בשיטות עבודתה ובתנאי ההעסקה של מנהליה ושל עובדיה הבכירים" (דו"ח המבקר 58ב עמוד 1015).

בין הליקויים החמורים: שכר והטבות חריגות למנכ"ל, ניגוד עניינים של המנכ"ל בעת מכירת כלי הרכב של החברה, עיסוקים נוספים של המנכ"ל , מינוי מקורבים וקרובי משפחה, בחירת ספקים בניגוד לסדרי מינהל תקינים, רכישת ריהוט משרדי יקר בניגוד לכללי מינהל תקין, ועוד.
המבקר העיר בדוח למשרד הרווחה על פיקוח ובקרה לקויים: "בשנת 1982 הפסיקה ההסתדרות הציונית להעביר כספים לחברה, כך שמשרד הרווחה היה הגורם היחיד שתקצב את המשקם בשיעור ניכר (כ-46% מן התקציב). בשנים האחרונות משרד הרווחה העביר בכל שנה כ-40 מיליון ש"ח לחברת המשקם; ראוי שהמשרד ידאג שהשימוש בכספים אלה יהיה לטובת אוכלוסיית העובדים בעלי המוגבלות, בהתאם ליעדים שקבע. ראוי גם שהיחידה המקצועית במשרד - אגף השיקום - תפקח על כך מבחינה מקצועית, מבחינה תקציבית ומבחינה מנהלית.
בדיקת משרד מבקר המדינה העלתה כי משרד הרווחה לא הפעיל פיקוח ובקרה על חברת המשקם. למרות פניותיו של מנהל אגף השיקום במהלך השנים 2005 ו-2006 להנהלת משרד הרווחה בבקשה להכפיף את המשקם לאגף הוא לא נענה; מטעם זה האגף לא הפעיל מנגנוני פיקוח ובקרה מקצועיים, תקציביים ומנהליים".
.
נכים המועסקים בחברת המשקם של משרד הרווחה: 8 שעות ביום, 21 ימים בחודש, רק 14 שקל לשעה
מתברר שבמשרד הרווחה לא הפיקו לקחים מדוח מבקר המדינה. מהמאמר עובדי הקבלן של בוז'י (גלובס, אוגוסט 2009) מתברר כי חברת המשקם מנצלת את זכאותה לשלם לעובדיה המוגבלים שכר מופחת, ומעסיקה אותם במשרות של אנשים ללא מוגבלויות.
חברת המשקם מעסיקה נכים עם מוגבלויות שונות, חלקם בעלי יכולת עבודה חלקית וחלקם בעלי יכולת עבודה מלאה, לפחות בפועל. החוק הישראלי מאפשר למעסיקים בכפוף לאישור של משרד התמ"ת, לשלם שכר הנמוך משכר המינימום. התשלום נקבע בהתאם לגובה המוגבלות של העובד, משכר סמלי בלבד ועד 75% משכר המינימום.
בחברת המשקם מועסקים כ-1,300 עובדים במפעלים מוגנים, שם מייצרים מוצרי נייר וקרטונג'. רובם, לפחות על פי טענת החברה ומשרד הרווחה, בעלי מוגבלויות שלא יכולים להשתלב בשוק החופשי. לטענתם, התפוקות שלהם נמוכות מאלה של עובדים בריאים, ולכן מרבית המעסיקים במשק לא יכולים להרשות לעצמם לקלוט אותם.

ואולם, החברה מעסיקה כ-1,400 עובדים נוספים שלא בתחומי המפעלים המוגנים, אלא במקומות עבודה שונים. הם עובדים בעבודות ניקיון, פקידות, גינון ועוד, במגזר הציבורי ובפרטי. במכון וולקני למשל, ישנם עובדים המועסקים 8 שעות ביום - משרה מלאה לכל דבר. חלקם, אגב, מועסקים שם למעלה מעשרים שנה. אחת מהן היא המרכזנית של המכון. למעט שיתוק בצידו השמאלי של גופה, אין לה שום בעיה.
למעשה, אם המדינה לא הייתה מחריגה את החברה המיוחדת שלה מחוק חברות כוח אדם, עובדים אלה מזמן היו צריכים להיות עובדי מדינה. הם היו מקבלים שכר הוגן, קרן השתלמות מהיום הראשון לעבודה ועוד. גורמים במכון מבהירים לנו כי התפוקות שלהם לא פחות טובות מאלה של העובדים "הרגילים", אלא להיפך. "מבחינתנו הם עובדים לכל דבר", מציינים במכון.
לטענת אחד הנכים העובדים במפעל: "אני אמנם נכה פיזית, אבל הראש שלי עובד לא פחות טוב מבחור רגיל. אני עובד במשקם 20 שנה ועושה את עבודתי נאמנה, אבל מקבל בכל חודש 2,400 שקל. עד שאני מקבל את הקצבה, בסוף החודש, לא נשאר לי כלום ביד כי הכול הולך למינוס בבנק. אני חושב ששכר העבודה צריך להיקבע על ידי טיב השירות שהעובד נותן, ולא על פי גודל המוגבלות שלו. הגיע הזמן שמישהו יבדוק את זה".
קישורים:

מרכזי חירום של משרד הרווחה - הגנה וסיוע סוציאלי, או אשפוז כפוי

מרכזי החירום של משרד הרווחה אינם מוכרים בחוק. משמעות הדבר שאין הגדרה למה זכאים הילדים שהוכנסו למרכזים אלו בצו בית משפט לנוער, או בצו חירום של פקידת סעד לחוק הנוער: מי זכאי לנהל מרכז חירום, סל טיפול לילד, תזונה, תנאי לינה, לימודים ופנאי, מרחב לכל ילד ועוד.
ילדים בגילאים שונים בעלי רקע שונה מסיבות שונות: הזנחה, התעללות, אלימות, מוכנסים כולם לאותו מרכז, בד"כ ללא התראה מוקדמת, כך שישנם ילדים שאינם מבינים מה הם עושים שם בכלל.
מטרת מרכזי החירום היא לספק לילד הגנה, אבחון, וטיפול, אולם בפועל ההיפך הוא הנכון. ילדים שנכנסים למרכזים אלו, חשים חרדה, חוסר ודאות, ויוצאים משם פגועים וחבולים פיסית ונפשית. בנוסף, קיים ספק רב למהימנות האבחונים הנעשים במרכזים אלו.
.
הוצאת קטין מביתו ומשפחתו למרכז חירום ללא צורך להציג ראיות, נימוקים, או הוכחות כלשהן
חוק הנוער (טיפול והשגחה) מעניק לפקידת הסעד לחוק הנוער, ולבתי משפט לנוער, סמכויות נרחבות, על זכויות חוקתיות (כבוד אדם, חירות) של הנוער, ללא ראיות או הוכחות כלשהן.
סעיף 11 בחוק קובע: "היה פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט". כלומר יאמר פקיד הסעד בתחנת המשטרה המקומית, ו/או למורה בבית הספר, או בגן הילדים "סבור אני כי ילד פלוני בסכנה", מכאן חובה על המוסדות השונים להעניק לו מלוא הסיוע להוציא את הילד מביתו ומשפחתו ולהציב אותו במרכז חירום, או מוסד אחר.
סעיף 12 בחוק מאפשר לבית המשפט הארכת צו חירום של פקיד הסעד ללא שמיעת הקטין, או האחראי עליו, הגשת דו"ח, תסקיר, או הכרזת נזקקות: "רשאי בית המשפט, בהחלטת-ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי-חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד-סעד; החלטת-ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה". ואולם בית משפט עליון קבע: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים".

הוצאת הילד מחזקת הוריו למרכז חירום בפתאומיות, ללא התראה מוקדמת
פקידת הסעד ברשות המקומית מוציאה את הילד מחזקת הוריו ללא התראה מוקדמת.
בפרשת האם מגבעתיים הגיעה פקידת הסעד באישון לילה בליווי שוטרים חמושים לקחת מאם חד הורית את שני ילדיה. הילדים נלקחו למרכז חירום. עד עצם היום הזה אין לאם הרשעה, או אישום פלילי בעניין כלשהו.

בסיפורה של האם בנצ'י טקלה, נפצע קל אחד מבניה בתאונה בבית, פקידי הרווחה חקרו בנושא והחליטו לקחת את כל ילדיה ישירות מבית הספר וגני הילדים. בנצ'י באה לאסוף את ילדיה מהמוסדות כפי שעשתה מימין ימימה. במוסדות אמרו לה "לקחו" (פקידי הרווחה לקחו את ילדיה). "לקחו והלכו, בלי שאני אדע" מספרת בנצ'י, "אני שמתי בגן בבית ספר במעון - לקחו, אחרי שאני רוצה להוציא ילד אמרו 'לקחו' ". ילדיה של בנצ'י נשלחו למשפחת אומנה והיא רואה אותם פעם בשבוע לשעה אחת.
בכתבת תחקיר "יתומי הרווחה" של העיתונאית מרב בטיטו, מספרת תמר (שם בדוי): "ביקשו שאגיע והודיעו שהם יאספו את רועי מבית הספר, יחד איתי היו התינוק והבת בכיתה א' חיכיתי שם שעה וחצי ואיש לא טרח לעדכן אותי אבל התחלתי להבין שמשהו לא בסדר". כשהגיעה לבסוף פקידת הסעד, ביקשה תמר לדעת היכן בנה. היא אמרה :" 'לקחנו אותו' ואני הרגשתי איך סוף העולם מגיע התאבנתי ואמרתי לה: 'רק אתמול ביקשת שאגיע לשיחה איך הפכה פגישה לסיוט כזה?', "התחננתי שתיתן לי לראות אותו, שתגיד לי איפה הילד אבל היא אמרה שאסור לה. כשעתיים לאחר שחזרה הקישו על דלת ביתה שני נשים שהציגו את עצמן כפקידות הסעד, וביקשו שאכין תיק קטן עם בגדים עבור רועי. הן הראו מכתב שבו הוסבר כי רועי יישלח למרכז חירום במרכז הארץ, וכי אם אביע התנגדות כלשהי הן רשאיות להזמין משטרה. התחלתי לבכות, הילדים עמדו בצד בפה פעור. באותו הרגע הבנתי שהילד שלי שהריתי וילדתי הוא כבר לא הילד שלי. הוא הילד שלהם. רק הם יכולים להחליט מה יקרה איתו."

שהיית הילדים במרכזי החירום: חרדה, ענישה, חוסר ודאות, התפרקות

להלן ציטוטים מהחלטת שופט בית משפט מחוזי בש"א 3652/08 בתיק עיקרי ע"א 2390/08 בדבר הוצאת ילדים מביתם למרכז חירום חרדי.
הילדים הוצאו מביתם למרכז חירום ואינם מבינים מה הם עושים שם. סיפרו לילדים שאימם "נסעה". הילדים סובלים מלחץ וענישות כל "צעד ושעל". הילדים טוענים כי הם פוגשים שם ילדים אחרים עם סיפורים קשים מאוד, ואינם מבינים מדוע הם צריכים לשמוע סיפורים אלו.
הילד י' דיבר בהתרגשות רבה, כולל בכי. הוא סיפר שמאז שהגיע למרכז החירום הוא מרגיש לא טוב. הוא הסביר שהמדריכים מונעים ממנו לעשות דברים רבים. מענישים על כל צעד ושעל. הוא לא מבין מה בדיוק רוצים ממנו. גם כאשר שאלתי אותו על שבת כדוגמה ליום טוב, הוא סיפר שגם בשבת קשה לו מאוד שם. כמו כן סיפר שילדים אחרים סיפרו לו על חייהם הקשים והוא לא מבין מדוע הוא צריך להימצא במקום כזה ולשמוע דברים כאלה.
שני הילדים ביקשו בכל לשון של בקשה לצאת ממרכז החירום ולהגיע לבית אביהם. הם דיברו על כך שהם לא מבינים לאן אמא שלהם נסעה. הם רוצים להיות יחד שניהם ביחד, שניהם עם ב' ושניהם עם אביהם. הם אף מצפים שבשלב מאוחר יותר ג' תצטרף אליהם.
תחושתי היא כי הם מרגישים שהוטלו למקום שאינם מבינים מה הם עושים בו. האווירה במקום קשה עליהם מאוד, הלחץ במקום משפיע עליהם קשה מאוד ורק העובדה שהם שני אחים יחד, שכנראה אחד עוזר לשני, מונע מהם התפרקות".

אבחונים סובייקטיבים של המפקחים והמאבחנים במרכז החירום

במרכזי חירום אנשי הצוות נוכחים במפגשים עם ההורים, והם שוהים ליד הילד גם כשהוא מדבר עם הוריו בטלפון. אנשי הצוות מעריכים את בטופס את איכות הביקורים ומציינים כיצד התרשמו מההורה. נתונים אלו נכנסים לתיקו ומשפיעים על ההחלטה על עתידו.אם הילד מוטרד או מדוכא, נוטים לייחס את תחושותיו לטיפול בלתי הולם שקיבל בבית ולא לגורמים כמו קשיי פרידה, מהוריו או התנאים במרכז החירום.
במרכזי החירום אין מדיניות אחידה, ובד"כ לא מעודדים בהן קשר ללא פיקוח. הקשר ילד-הורה תלוי בעמדת המפקחות מרכז החירום.
הצפייה כפי שהיא נעשית כיום, ללא הכנה, ללא בדיקת מהימנות וללא קביעת כללים ותנאים לצפייה, אינה מניבה נתונים אובייקטיביים שיכולים לסייע לקבלת החלטות נכונות בתכנון הטיפול.
גם ניתוח החומר המתקבל הוא פרשני ותלוי מנתח. הואיל ואין כללים ברורים לניתוח החומר, סביר להניח כי מפרשים שונים יקבלו תוצאות שונות.

סדר יום קשיח, ללא תרבות פנאי מתאימה, צפיפות בחדרים, עלילות, עונשים, ועוד.
להלן עדות של אם שבניה נלקחו למרכז חירום:
לילדים במרכז הסיכון יש סדר יום קבוע וקשוח ביותר. במרכז החירום 5 ילדים בחדר. מיטה צפופה למיטה. גילאי הילדים: 3 – 15 שנים.
בשעה 18:30 משכיבים לישון ילדים עד גיל 6 שנים.בשעה 19:00 משכיבים ילדים לישון מגיל 6 ועד 15 שנים.בני בן ה- 6, הבכור אמר לי, כשלא רצה ללכת “להשכבה” (כך הם קוראים לזה) כי המדריכה נעמה, הרימה אותו בכח, וחבטה את גבו בידית של הדלת, וכך הוא נחבל בצורה קשה מאוד בעצם הזנב. יש לי את הצילומים של החבלות הקשות. הילד שלי לא קיבל טיפול רפואי!
בנים בחדר נפרד. בנות בחדר נפרד.
כל החדרים בתפוסה מלאה!!!
כשהייתי בביקור בחודש מאי 2009 במרכז החרום, שמעתי ילדה בת 9 מספרת לאמא שלה, שהוסיפו להם ילדה נוספת בחדר, ואין לה מיטה (5 מיטות בחדר), אז היא ישנה במסדרון על מזרון.
ילד זכאי לטיול יומי של 45 דקות בליווי מדריך, אחר הצהריים בשעה 16:00 עד השעה 16:45, רק אם התנהג “יפה” באותו יום, ואז מדריך מוציא אותו לטיול מחוץ למרכז החרום. ילד ש”התפרע” באותו יום, ישאר בתוך מרכז החירום, ולא יצא לחופשי.
צופים בטלויזיה משעה 17:00 ועד השעה 19:00 רק ילדים שהתנהגו יפה באותו יום. השאר צריכים להיות בחדרם.
מרכז החרום מונע מהילדים לשוחח עם ההורים טלפונית, ואומר לילדים “אמא שלך לא אוהבת אותך”, “אתה רואה, אתה לא מתנהג יפה אפילו אבא שלך לא רוצה אותך”. במרכז מסיתים את הילדים נגד ההורים, ושיחות טלפון של ההורים אל ילדיהם נותרות ללא מענה, שכן המדריכים במרכז טוענים “הילד לא רוצה לדבר איתך”, “הילד בפעילות”… וכו’.
הילדים בהיותם מנותקים מהוריהם, מוחלשים באופן טבעי, אינם יודעים כמה שנים ישהו במרכז החרום, מתי יצאו משם,
ומתי יבואו הוריהם לבקרם. הילדים חסרי אונים לחלוטין ותלויים ב- 100% בשוביהם.
במרכז החרום ישנם ילדים בגילאים 3 – 15.
בגדים ורכוש שההורים מביאים מביתם לילדים, מועלמים, חד משמעית או נגנבים על ידי המרכז, ואינם מגיעים לידיהם של הילדים. הבגדים החדשים שקניתי לילדים שלי, הועלמו על ידי מרכז החרום, והילדים שלי לבושים בגדים מלאי חורים, מוזנחים בצורה קיצונית. לא מספרים את שיערם, ציפורניהם אינם נגזזות, הכינים שורצים על ראשיהם. מקום זוועתי. כשהילדים שלי נחטפו ממשמורתי, הוצאו מביתי כשאין רבב על גופם. מטופחים, נקיים, מריחים טוב. היום אין לי מושג מה מצבם.

אמא מנסה לדבר עם בנה הכלוא במרכז חירום ויצ"ו הדסים, ועובדי המרכז מונעים ומסיתים נגד האמא ובנה

.

מרכזי חירום רווחה - פלייליסט

.
קישורים:

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים

משרד הרווחה - דרכי רמיה לסחר בילדים