במדינת ישראל ישנן כ-200
ועדות החלטה הפזורות ברשויות המקומיות ברחבי הארץ. בעשרים השנים האחרונות הפנה השרות לילד ולנוער של משרד הרווחה מדי שנה בין 8,000 ל- 10,000 ילדים לסידור חוץ ביתי.
.
חוות דעת של משתתפים מהעבר בוועדות החלטה
עגמת נפש
יועצת חינוכית: "כיועצת חינוכית, נוכחתי בוועדות החלטה שהחליטו בשרירות לב להוציא ילדים מחזקת האם, בגלל שלאם היתה הכנסה נמוכה ותנאי החיים היו קשים. במקום לקרוע את הבת מאמה, עדיף היה לתת לאם תמיכה וסיוע ולשפר את תנאי חייה, דבר שהיה עולה למדינה הרבה פחות מאשר לממן מוסד, ומצד שני לא היתה נגרמת עגמת נפש וטראומה לאם ולבת".
.
איומים
אמא שעמדה לבדה מול חברי הוועדה: "בועדת ההחלטה 15 אנשים מהרווחה אני הייתי לבד מול כולם פקידות הסעד. צעקו עלי ואיימו לקחת את כל ילדי, ואם לא אעזוב יקחו את ילדי אחד אחד. ... והעו"ס החתים אותי באיומים כי אם לא אחתום לא אקבל עזרה לילדה, בעודו מסתיר ממני את המסמך השלם והתסקיר לא ניתן לי מעולם ולא העתק ממנו".
.
לא מסוגלים לטפל בבעיה
אם לילד בן 11: "כל כך הרבה אנשי מקצוע, ובעצם לא יכולים לטפל בבעיה של ילד בן אחת-עשרה ובאבא שלו."
.
מפגשים טראומטיים
במאמר "
מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות?" כותבת פרופ. אסתר הרצוג YNET: "
בשבתי בכמה ועדות החלטה שבהן דנו בגורל הילדים שפקידות הסעד הרחיקו מהוריהם, השתתפו שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. היו אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד הופיעו כקבוצה עוינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי. נוכחתי אז לדעת שהנוכחות המסיבית של פקידי סעד נחוצה לפקיד המקומי לשם גיבוי הממונים להחלטות פוגעניות בפני בית המשפט, ולא 'לטובת הקטין'. בהרחקת ילדים ממשפחותיהם ומסביבתם החברתית, הופכים פקידי הסעד בפועל את הילד לחפץ של המדינה, שאותו היא מספקת לבעלי המוסדות (המופרטים, כידוע), לטובת רווחיהם, בתמורה לריבוי משרות לעובדים סוציאליים".
.
שיקולים זרים, הונאה, הרס -(
"יתומי הרווחה" - מרב בטיטו - ידיעות אחרונות, פברואר 2008) "להוציא ילד בגיל חמש או שש מחוץ לבית זה הדבר ההרסני ביותר , ואם הוא שגוי אלף פסיכיאטרים לא יעזרו אחר כך". אומר אודי (שם בדוי) פקיד סעד בכיר שפרש מתפקידו לאחר כ- 20 שנה בעקבות חילוקי דעות עם הממונים עליו. במסגרת תפקידו היה אחראי על 15 פקידי סעד. אחת התלונות נגדו, הוא מספר הייתה שאינו מוציא מספיק צווים (צווי אשפוז, בדיקה, השגחה, חירום) באזור עליו היה ממונה. "הרגשתי כי המדד לעבודתי הפך להיות מספר הצווים שהוצאתי ביחס למספר האנשים בהם טיפלתי ולא איכות העבודה. עד לפני כעשר שנים עבדנו בשכנוע, בהסברה, ובטיפול. בהנחה שכפייה לא תקדם אף אחד. היום המדיניות היא כוחנית הרבה יותר ובמוצהר. זה לא שהחל גידול במספר הילדים המוכים, או במספר ההורים שאינם מטפלים כראוי בילדיהם. לא! תבדקי בכל מדינה מערבית המספרים דומים . פשוט מוציאים יותר צווים. אף אחד כאן לא גדל על עצים באי בודד, למה אתם ממהרים להוציא את הילד ולשלוח אותו לפנימייה? מה הוא אשם? שם הוא לא יהיה במצוקה?
קישורים:
השמה חוץ ביתית - פנימיה, משפחת אומנה, אימוץ, מוסדות משרד הבריאות :
צופיה,
בני ארזים,
נופית,
גיל עם,
בית טף,
מסילה,
הדסים,
אתגר ,
עמותת "אור שלום",
פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן,
סיפורם של שרה, ששי ומוטי,
אשלים ,
בית אנדרו,
נרדים ,
בית גדי,
מאיר שפיה, "
איתנים",
מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה,
עין השלושה, ועוד..
- פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה